תקציר: בתחילת אוגוסט 2025 יצאה המחאה בקמפיין, שבו 'תרמו' לנו בכירי מערכת הביטחון את עצותיהם, תחת הסיסמה: ״יש לנו יחד 1,000 שנות ניסיון״. ״לא מכיר צבא שניצח גרילה״, קבע אחד מהם... האמנם?

איתי סליאר הוא בעל דף הטלגרם המפורסם: 'הצרפתי'. עוזר לאנשים להבין את צרפת ואת אירופה.

המאמר הזה נלקח מאמרו של איתי בטוויטר, מה- 4 באוגוסט 2025, והוא מועלה באישורו. לחצו כאן.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

זהו מאמר שלישי מתוך שלושה מאמרים על גרילה. למאמרים האחרים:

• פנחס יחזקאלי: גרילה – השלב השני במלחמות העצמאות של עמים קטנים.
• פנחס יחזקאלי: הלחימה בפלסטינים – טרור או גרילה?

*  *  *

בתחילת אוגוסט 2025 יצאה המחאה בקמפיין שבו הציגו אנשי ביטחון את עצותיהם, תחת הסיסמה: ״יש לנו יחד 1,000 שנות ניסיון״. הם טועים אגב. בדקתי. זה רק 688 שנות ניסיון, אם סופרים להם מגיל 18...

בנוסף תרמו לנו אותם בכירים מניסיונם. כך, אמר אחד: ״לא מכיר צבא שניצח גרילה״. האמנם? ובכן, לידיעת חבורת ה- 1000, ההיסטוריה מכירה מקרים רבים שבהם הוכנעה גרילה. זה מתבצע אגב, בדפוס קבוע: ניתוק הגרילה מהאוכלוסייה התומכת וממקורות האספקה והשמדתה.

דוגמאות יש למכביר. הנה מקצת מהן:

מלחמת הבורים השנייה 1899 - 1902

במלחמת הבורים השנייה (1899–1902) הצליחה האימפריה הבריטית להכניע את לוחמת הגרילה הבורית באמצעות שילוב של לוגיסטיקה רחבת־היקף, טקטיקות השחיקה והפרדת האוכלוסייה מהלוחמים. לאחר שלב הקרבות הסדורים, עברו הבורים לשיטת פשיטות מהירות ופגיעה בקווי אספקה, אך הבריטים הגיבו ביישום שיטת "בלוקהאוס" – מערכת של אלפי עמדות מבוצרות המחוברות בגדרות תיל, שחילקו את השטח ליחידות מבוקרות ומנעו תנועה חופשית של הכוחות הבורים. במקביל, הבריטים הרסו חוות ומקורות מזון, ויישמו את מדיניות "האדמה החרוכה" שחתכה את יכולת ההתבססות של הגרילה. כדי לשבור את בסיס התמיכה, רוכזו נשים וילדים בורים במחנות ריכוז (שבהם שיעורי התמותה היו גבוהים מאוד), מה שהגביר את הלחץ על הלוחמים להיכנע. כך נשבר הרצף הלוגיסטי, נשחקה המוטיבציה, והגרילה נותרה מנותקת מאוכלוסייתה וממשאביה – עד הכניעה ב־1902.

מלחמת האזרחים ביוון 1946 - 1949

במלחמת האזרחים ביוון (1946–1949) הוכנעה הגרילה הקומוניסטית – צבא הדמוקרטיה העממית (DSE) – באמצעות שילוב של עליונות צבאית, בידוד מדיני וחסימת עורקי אספקה חיצוניים. בשלב הראשון נהנתה הגרילה מתמיכה לוגיסטית מבולגריה, יוגוסלביה ואלבניה, אך קרע טיטו–סטלין ב־1948 סגר את הגבול היוגוסלבי והותיר את המורדים תלויים כמעט לחלוטין באספקה מוגבלת מאלבניה. הצבא היווני, בסיוע ישיר של ארצות הברית ובריטניה במסגרת דוקטרינת טרומן, עבר מתגוננות לפעולה התקפית רחבת־היקף, תוך שימוש בכוח אש כבד, הפצצות אוויריות וחדירה לשטחים הרריים שבהם התבצרו המורדים. במקביל, הממשלה יישמה מדיניות "פינוי אוכלוסייה" – העברת אזרחים מאזורים הרריים לערים כדי לנתק את הגרילה ממקורות מזון, מסתור ומידע. הבידוד הבינלאומי, השחיקה בשדה הקרב והעדר עורף אזרחי מתפקד הותירו את הכוחות הקומוניסטיים מותשים ומנותקים, עד להכרעתם הסופית בקרב גרמוס ב־1949.

״מצב החירום המלאי״ 1948 -1960

ב״מצב החירום המלאי״ (1948–1960) הוכנעה הגרילה הקומוניסטית באמצעות אסטרטגיה משולבת של בידוד פיזי, דיכוי לוגיסטי ופגיעה במורל, שנחשבת לאחת הדוגמאות הקלאסיות ללוחמה נגד גרילה מוצלחת. הבריטים זיהו כי הכוח העיקרי של לוחמי ה־MNLA נובע מקשריהם עם אוכלוסייה כפרית – בעיקר ממוצא סיני – שסיפקה להם מזון, מסתור ומידע. כדי לשבור קשר זה יושמה תוכנית "הכפרים החדשים", שהעבירה מאות אלפי אזרחים לאזורים מגודרים ומבוקרים, ובכך ניתקה את המורדים מהעורף האזרחי. במקביל הושם דגש על מודיעין מדויק, חדירה לרשתות התמיכה, ולחימה כירורגית בפיקוח יחידות מיוחדות מקומיות שאומנו היטב. האסטרטגיה כללה גם תמריצים לכניעה, חנינה חלקית לעריקים ושימוש במבצעי סריקה מתואמים שניתקו את הגרילה משטחי מחסה. השחיקה המודיעינית, הבידוד מהאוכלוסייה והיעדר מקורות אספקה הפכו את המרד לבלתי־בר־קיימא, עד שנגוז ב־1960.

דיכוי מרידת הוקבלהאפ בפיליפינים 1946 -1954

בדיכוי מרידת הוּקְבָּלַהָאפ (Hukbalahap) בפיליפינים (1946–1954) הוכנעה הגרילה הקומוניסטית באמצעות שילוב של רפורמות אזרחיות ממוקדות עם לוחמה צבאית ממוקדת־מודיעין. תחילה נהנתה תנועת ההוקים מתמיכה רחבה בקרב איכרים זועמים על אי־צדק קרקעי, אך הממשלה, בסיוע אמריקאי, הבינה כי הכנעת הגרילה מחייבת טיפול בשורשי התמיכה האזרחית. תחת הנהגת שר ההגנה רמון מגסאיסאי, יושמו רפורמות חלוקת קרקע, חנינה ללוחמים שייסגירו עצמם, ושיפור השירותים הציבוריים בכפרים – מהלך שכרסם בלגיטימציה של המורדים. במקביל, הצבא שיפר את כושר התמרון והלוגיסטיקה שלו, יצר יחידות ניידות קטנות שהסתמכו על מודיעין מקומי מדויק, והפעיל לוחמה פסיכולוגית נמרצת. הניתוק ההדרגתי מהאוכלוסייה, השחיקה הצבאית והפגיעה במנהיגות הבכירה צמצמו את כושר הפעולה של ההוקים עד להתפרקותם המעשית ב־1954.

מרידת הדופאר בעומאן 1962 - 1976

בדיכוי מרידת הדֻפָאר בעומאן (1962–1976) הוכנעה הגרילה המרקסיסטית באמצעות אסטרטגיה רב־ממדית של בידוד טריטוריאלי, בניית לגיטימציה שלטונית, ותמיכה חיצונית רחבת־היקף. בתחילת המרד נהנו לוחמי החזית לשחרור עומאן והמפרץ (PFLOAG) מתמיכה ומקווי אספקה דרך דרום תימן הקומוניסטית, אך הפיכת 1970 שהעלתה לשלטון את הסולטן קאבוס בן סעיד שינתה את מאזן הכוחות. קאבוס, בסיוע בריטניה, ירדן ואיראן של השאה, שילב מהלכים צבאיים מתקדמים – יחידות קומנדו ניידות, שליטה באוויר, חסימת גבולות – עם תוכניות פיתוח אזוריות שכללו סלילת כבישים, הקמת בתי ספר ומרפאות, ומתן חנינה ללוחמים שייסגירו עצמם. מעבר חלק מהשבטים הבולטים בצפון המרד לצד הממשלה, יחד עם ניתוק צינורות האספקה מדרום תימן ולחץ מתמשך מהאוויר ומהקרקע, יצרו שחיקה מבנית ומוראלית בקרב המורדים, עד להתפרקות ההתנגדות ב־1976.

פרו 1980 - סוף שנות ה-90 של המאה הקודמת

בפרו (1980–סוף שנות ה־90) הוכנעה הגרילה של "הנתיב הזוהר" (Sendero Luminoso) ושל "הטופאק אמארו" (MRTA) באמצעות שילוב של לוחמה מודיעינית ממוקדת, פגיעה בראשי הארגון ובידוד חברתי־פוליטי. בתחילת הדרך נהנה "הנתיב הזוהר" מתמיכה באזורים הכפריים העניים של הרי האנדים, תוך שימוש בטרור אכזרי כלפי יריבים ואוכלוסייה מקומית כאחד, אך הקמפיין האלימותי יצר ניכור גובר בקרב אותם כפרים. ממשלת פרו, ובעיקר תחת הנשיא אלברטו פוחימורי, חיזקה את יחידת המודיעין המיוחדת (GEIN), שחדרה לרשתות המחתרת, יירטה תקשורת מבצעית, ואיתרו בהצלחה את מנהיג הארגון, אבימאיל גוסמן, שנעצר ב־1992. מעצרו יצר אפקט פסיכולוגי ומבני הרסני לארגון, שהוביל לגל עריקות ולפגיעה אנושה ביכולת הפיקוד. במקביל, הממשלה חיזקה נוכחות צבאית באזורים מרוחקים, הקימה "סיירות הגנה עצמית" כפריות (rondas campesinas), ושיפרה את התשתיות והשירותים – מהלך שחתך את בסיס התמיכה של המחתרת. שילוב זה של בידוד מהאוכלוסייה, ניתוק לוגיסטי, ופגיעה במנהיגות, הוביל לדעיכתה המעשית של הגרילה בסוף שנות ה־90.

מלחמת צ'צ'ניה השנייה 1999 - 2009

במלחמת צ’צ’ניה השנייה (1999–2009) הוכנעה הגרילה הצ’צ’נית באמצעות שילוב של עליונות צבאית רוסית, ביסוס שלטון מקומי נאמן ופירוק הדרגתי של בסיסי התמיכה. לאחר שלב הפצצות מסיבי והשתלטות על הערים המרכזיות בראשית המערכה, העבירה מוסקבה את מרכז הכובד ללחימה נגד־גרילה ממוקדת, שהתבססה על מודיעין אנושי, חדירה לרשתות המחתרת וחיסול ממוקד של מפקדים בכירים. במקביל, הוקם מנגנון "צ’צ’ניזציה" – העברת האחריות הביטחונית לידי כוחות מקומיים נאמנים, בראשות אחמד ואחריו רמזן קדירוב, ששילבו כוח צבאי עם רשת של נאמנויות שבטיות ומנגנוני פחד. הרוסים פגעו בנתיבי האספקה מהקווקז הרחב, השתמשו בלחץ פסיכולוגי על משפחות לוחמים, ויישמו מערכה רציפה של חיסולים, עד שההתנגדות הצבאית התפוררה לרסיסי תאים בלתי־מתואמים. שילוב האמצעים הצבאיים, הפוליטיים והחברתיים יצר מציאות שבה הגרילה איבדה הן את יכולת הפעולה האפקטיבית והן את הלגיטימציה בקרב האוכלוסייה המקומית.

מלחמת האזרחים בסרי לנקה 2006 - 2009

בשלב הסופי של מלחמת האזרחים בסרי לנקה (2006–2009) הוכנעה גרילת "הנמרים הטמילים" (LTTE) באמצעות אסטרטגיית הכרעה צבאית טוטאלית, בידוד בינלאומי וניתוק מוחלט מקווי אספקה. הממשלה, בראשות הנשיא מהינדה רג'פקסה, חיזקה את הצבא, הכפילה את כוחו, והעבירה את היוזמה לשורה של מתקפות מתואמות ביבשה, בים ובאוויר. הצי הסרי לנקי פעל באינטנסיביות חסרת תקדים להשמדת ספינות האספקה של ה־LTTE בים הפתוח, מהלך שחנק את זרימת הנשק והציוד מחו"ל. במקביל, כוחות היבשה חדרו לשטחי שליטת המחתרת בצפון־מזרח, תוך שימוש בטקטיקות של כיתור הדרגתי, חיתוך קווי תקשורת והעברת אוכלוסייה לאזורים בשליטת הממשלה. לחץ מדיני על תומכי המחתרת בתפוצות, לצד פגיעה ממוקדת במנהיגות – culminating בחיסול מנהיג ה־LTTE ולופיל פראבהאקרן במאי 2009 – שבר את המסגרת הארגונית והמוראלית של הגרילה. בתוך שלוש שנים איבדה המחתרת את הטריטוריה, את המנהיגות ואת מקורות האספקה, והמלחמה הסתיימה בניצחון מוחלט של הממשלה.

דפוס הפעולה בהבסת הגרילה זהה

הבאתי רק שמונה דוגמאות מהעת החדשה, ויכולתי להביא עוד, גם מהעולם העתיק. בכל המקרים, דפוס הפעולה בהבסת הגרילה זהה כמעט: נחתכו קווי האספקה שלה, וניתקו אותה מהאוכלוסייה האזרחית. זוהי הדרך שבה צבאות סדירים יכולים להביס גרילה.

איך מתחברת בורות מקצועית ל- 1000 שנות ניסיון?

אז, איך קורה שבכיר במערכת הביטחון ״לא מכיר צבא שמנצח גרילה״, ושאין לידו חבר שיתקן אותו? שיגיד לו: "סתום, סתום ת׳פה יא טמבל!״? שהרי, מדובר בסרטון ערוך ולא בשידור חי... ומה זה אומר על רמתה המקצועית של אליטת הביטחון הבכירה? ואיך זה מתחבר לטעויות הענק שהקבוצה הזו ביצעה במהלך הקריירה שלה, ולעצות השגויות שסיפקה בשפע, בלי בושה, לאחר מכן? ואיך זה מתחבר ל'גיבנת' שחלק מהבכירים הללו סוחב אתו - ממכירת תיק המניות ערב מלחמה ועד עיסוקים מפוקפקים בתחומים בעייתיים? - ואיך זה מתחבר לביזיון המתמשך של היעדר אסטרטגיה ושאפילו לא ברור מי אמור לייצר אותה? הכל קשקושים ונוצות. ציפור שלא עפה.

ומה זה אומר לגבי אנשי התקשורת שאמורים להבין בתחומים שאותם הם מסקרים? האם גם הם חולקים את אותה בורות? או שמא הם סבורים שאנחנו גם בורים וגם מטומטמים?

אלו האנשים שהובילו את מערכות הביטחון הישראליות בעשורים האחרונים... זה לגמרי עליכם! ב- 688 שנות ניסיון ולא השכלתם לבנות מערך סדור של אסטרטגיה לאומית. הכל פרטצ׳: פעם ביפרים (ללא ניצול הצלחה). פעם 7/10... יום עסל יום בסל. ובגלל זה אנחנו נראים כמו שאנחנו נראים היום. פשוט כי אף אחד לא השכיל לייצר - ״תרבות אסטרטגית״.

ואם זו פעם ראשונה שאתם נתקלים בי, אז היי, אני איתי. בד״כ אינני כותב על היסטוריה צבאית או פוליטיקה [רק כשממש ממש מעצבנים אותי...] אני כן כותב הרבה על צרפת ואירופה ועל ... טרקים וטיולים. אז אם אתם כבר פה, אתם מוזמנים לעשות לייק לציוץ הראשון, ו/או לעקוב בערוץ הטלגרם שלי.

[לאוסף המאמרים על מקצועיות ומקצוענות, באתר ייצור ידע]

[לאוסף המאמרים על מקצועיות ומקצוענות, באתר ייצור ידע] [לאוסף המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על: 'אנטי אינטלקטואליזם וארגונים צבאיים', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים על מקצועיות ומקצוענות.
• אוסף המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים.
• אוסף המאמרים על: 'אנטי אינטלקטואליזם וארגונים צבאיים.
• אוסף המאמרים על בגידת האינטלקטואלים, ושקיעת האינטלקטואליזם בשמאל.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2020), מקצועיות ומקצוענות באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 24/8/20.
• פנחס יחזקאלי (2018), מומחים, פרשנים ומאחזי עיניים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 28/5/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), אינטלקטואליזם ואנטי אינטלקטואליזם בארגונים צבאיים, ייצור ידע, 24/7/14.
• פנחס יחזקאלי (2024), אוסף המאמרים על בגידת האינטלקטואלים ושקיעת האינטלקטואליזם בשמאל, ייצור ידע, 12/4/24.