תקציר: השיח האינטלקטואלי הימני בישראל פורח, והשמאלי דועך. בעוד השמאל ממשיך לאחוז במוסדות האקדמיים ובגילדות המקצועיות שמתנוונים והולכים, מתהווה מערך אינטלקטואלי עצמאי ימני, המאתגר את הנרטיבים המסורתיים. מגמה זו משנה את השיח הפוליטי-תרבותי בישראל ומבשרת את התבססותה של הגמוניה ישראלית חדשה, שקרובה להגיע לעמדות כוח והשפעה.

"בניגוד למה שחלק מהאנשים חושבים, אינטלקטואליזם איננו גן אשכנזי שעובר בירושה..." (ד"ר גדי טאוב)

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

זהו מאמר ראשון מתוך ארבעה העוסק בעליית האינטלקטואליזם הימני בישראל ובדעיכת האינטלקטואליזם בשמאל. למאמר האחר:

1. פנחס יחזקאלי: מי פוחד ממכון קהלת ולמה?
2. פנחס יחזקאלי: כשהעובדות מתבטלות למען הנרטיבים, מידרדרת האוריינות הפוליטית.
3. פנחס יחזקאלי: היטלר עלה לשלטון באופן דמוקרטי? באמת?

*  *  *

מדוע מתנכלים אליטת ההון - ושלוחיה בתנועת המחאה - באינטנסיביות כזו ל'פורום קהלת' (ראו התמונה למטה)?

כי ללא תשתית אינטלקטואלית רחבה, אין לאליטה כל סיכוי לבסס הגמוניה שלטונית של ממש. הגמוניה אינה מתהווה רק מכוח שלטון פוליטי או שליטה מוסדית. היא מתבססת, כאשר רעיונותיה מצליחים לחלחל לעומק התודעה הציבורית, לעצב את שפת הדיון ולתת מובן קולקטיבי למציאות. לשם כך, נדרשת שכבה רחבה של אינטלקטואלים – סופרים, הוגים, אנשי אקדמיה, עיתונאים ויוצרים – הפועלים בשדה התרבותי, מאתגרים זה את זה, יוצרים נרטיבים חדשים ומציעים פרשנויות מקוריות. בהיעדר שכבה כזו, כל ניסיון לבסס הגמוניה נשען על קרקע רעיונית דלה, והוא עתיד להתערער במהרה מול אתגר רעיוני חזק, מגוון ומאורגן יותר. זו משמעותו העמוקה של עליית האינטלקטואליזם הימני, שיוצר בסיס רעיוני רחב, והופך את הימין מאליטה פוליטית להגמוניה תרבותית מכוננת.

לכן, משך שנים דיכא השמאל את צמיחתו של אינטלקטואליזם ימני. הוא צחק על יכולתו האינטלקטואלית ולעג לו (צ'חצ'חים, 'בבונים'). הוא מנע מאינטלקטואלים ימניים ייצוג בסגל הבכיר באקדמיה (כ- 9%) ובבית המשפט העליון (לא הצליחו למצוא שופט מרוקאי ברמה הנדרשת...). הדיכוי הזה בלט מול האפליה המתקנת שניתנה לאינטלקטואלים ערביים. כל עוד שלט הימין רק במרכז הכוח הפוליטי, והאליטה החזיקה במרכזי הכוח האחרים, הצביעו הבוחרים ימין וקיבלו שמאל, ולא היה להם מושג מדוע.

רבותי, מהפך!

אבל בעשור האחרון חלה תפנית משמעותית בתחום זה, והאינטלקטואליזם הימני הוא עובדה של קבע במקומותינו. אישים כמו (הסדר מקרי בלבד): ד"ר אשר כהן, ד"ר אבי בראלי, פרופ' ירון זליכה, ד"ר גדי טאוב, האלוף גרשון הכהן, פרופ' משה כהן אליה, פרופ' אלישע האס, פרופ' קובי מיכאל, ד"ר דורון מצא, פרופ' דני אורבך, ד"ר מוטי קידר, פרופ' ישראל אומן, פרופ' טליה איינהורן, פרופ' גבי סיבוני, עו"ד דוד פטר, ד"ר צבי סדן ועוד ועוד... וגם עבדכם הנאמן, מפרסמים וממלאים את אמצעי התקשורת. חלק מהאינטלקטולים הם אנשי שמאל שהתפכחו. אחרים הגיעו מתוך יהדות ארצות הברית, כשהם מנסים להעתיק לישראל את התרבות השמרנית האמריקנית. לתוך המציאות החדשה הזו צומחים אינטלקטואלים צעירים ש'למדו על בשרם' את דיכוי חופש המחשבה באקדמיה, ומבקשים להם שינוי. אפשר לאהוב את זה ואפשר לשנוא, אבל אי אפשר להתעלם מזה!

התהליך הזה לא היה מואץ כל כך, לולא תהליכי הסטגנציה המתקדמים שחווה האינטלקטואליזם של השמאל, פועל יוצא מתרבות ההשתקה והביטול, שמחייבת 'חשיבת יחד', שמדכאת יצירתיות, ושיוצרת פער רלוונטיות מעמיק והולך מהמציאות. מאיץ נוסף הוא טבח ה- 7/10 שחשף את האינטלקטואליזם השמאלי בסכלותו. העובדה שלא למד מאומה - שהוא נצמד לרעיונותיו הישנים, ואין לו גם שכל להצטער - מחדדת את ההבדלים בין האינטלקטואלים מימין ומשמאל אף יותר.

הצמיחה של האינטלקטואליזם הימני בישראל

לאינטלקטואלים של הימין אין דף מסרים, הם לא מספרים את אותו סיפור עם אותן מנטרות ומשפטים וביטויים שעושים 'ביחד', חלקם מותח ביקורת קשה על הממשלה כשצריך. עימותים רעיוניים ופוליטיים ביניהם מתקיימים כל העת, ועימותים אלה הם נשמת אפה של מערכת מורכבת, המבקשת להישאר מעודכנת במציאות משתנה.

יתרה מכך, ככל שהמחאה מקצינה (סרבנות, דתי מדינות, מדינת כל אזרחיה...), יותר ויותר אקדמאים ימניים 'אנוסים' מהינים 'לצאת מהארון' להסתכן בהשתקה ולהביע דעה אחרת (ראו המודעה למטה):

שקיעת האינטלקטואליזם משמאל

התפתחות זו מעוררת תגובות רבות בקרב השמאל, הרואה במגמה זו איום על ערכיו ועל הדומיננטיות האינטלקטואלית שהוא מחזיק בה לאורך שנים. בעוד האינטלקטואליזם הימני צומח, האינטלקטואליזם בשמאל, לעומת זאת, הולך ומאבד את חדותו. זאת, בשל תרבות ההשתקה והביטול הפרוגרסיבית (Cancel Culture), שהופכת כל מי שסוטה, ולו מעט, מדף המסרים ל'אויב העם', שמונעת מהם, לכן, שיח אפקטיבי וגורמת להם לשקוע בפער רלוונטיות מתמשך.

לכך יש להוסיף את שקיעת האקדמיה בכלל. האוניברסיטאות בישראל, שהיו בעבר מעוזי הציונות והמחקר המדעי, עברו בעשורים האחרונים תהליך של פוליטיזציה ושלטון הגמוני ורעיל של השמאל הרדיקלי. בחוגים רבים, במיוחד במדעי הרוח והחברה, הם מלמדים אותנו מה לחשוב, במקום איך לחשוב... תופעה זו, אגב, אינה ייחודית לישראל, והיא קיימת בכל העולם המערבי. אחד הביטויים לכך הוא התהליך הקרוי 'בגידת האינטלקטואלים'...

זו דעיכת האוריינות הפוליטית, טמבל!

ההיסטוריון והפובליציסט, ד"ר גדי טאוב - אשר מזוהה עם עמדות ביקורתיות כלפי אליטת ההון והשמאל בישראל - טוען שחלק מתהליכי הסטגנציה והקיפאון שחווה אליטת ההון הישראלית, הן התנוונות האוריינות הפוליטית שלו, וכי עובדה זו משתקפת בשינויים משמעותיים ביכולת הניתוח שלה ביחס - טוען טאוב - לפער רלוונטיות בסוגיות חברתיות, פוליטיות ומדיניות, מה שמוביל למקומות לא מציאותיים, והתוצאות בהתאמה. למה הוא בדיוק מתכוון?

'אוריינות פוליטית' (Political Literacy) היא היכולת להבין ולהתמצא בנושאים פוליטיים, לזהות כוחות פוליטיים הפועלים בחברה, ולבצע ניתוח מורכב של מצבים פוליטיים על בסיס ידע תיאורטי ומעשי. אוריינות פוליטית כוללת גם יכולת לפתח שיח ציבורי על ערכים, אידיאולוגיות ואסטרטגיות, ולעמוד בביקורת רציונלית.

החל משנות ה- 90 של המאה הקודמת - במקביל להשתלטות הקבוצה ה'יונית' על השמאל הציוני - החלה האקדמיה הישראלית להטמיע תכנים ותפיסות עולם פרוגרסיביים. בתקופה זו נבנה נרטיב שמאלי מובהק בשיח האקדמי, אשר דחק לשוליים קולות שמרניים וימניים. עם זאת, בעשור האחרון, אנו עדים לפריצתן של קבוצות אינטלקטואליות ימניות, אשר מבקשות לקרוא תיגר על השיח האקדמי השמאלי ולהציע חלופות שמרניות וריבוניות. בין הקבוצות הללו ניתן למנות את פורום קהלת, תנועת 'אם תרצו' ואינטלקטואלים עצמאיים, שמנצלים את מפכת התקשורת כדי להגיע לציבור הישראלי, הימני ברובו.

לשמאל ההיסטורי היה ידע עשיר באידיאולוגיות כמו סוציאליזם, ליברליזם, ואינטגרציה של רעיונות של צדק חברתי במסגרת כלכלות דמוקרטיות. אבל בשנים האחרונות, הוא איבד את יכולתו לנהל שיח פוליטי מבוסס ועקבי, ונתפס לסתירות פנימיות שבלתי אפשרי לפותרן. הוא נמשך לא פעם לרעיונות רדיקליים ולעיתים לא ברורים, מנותק מהמציאות החברתית-כלכלית שבה חיים רוב אזרחי המדינה. במקום לנסות להבין את מצוקות הציבור, הוא מתמקד במאבקים תרבותיים וסמליים, כמו סוגיות זהות מגדרית, פוליטיקה של זהויות ומאבקים שאינם משקפים את עיקר ענייני היומיום של רוב הציבור.

טאוב מייחס את התנוונות האוריינות הפוליטית לעליית הפוסט-מודרניזם והשפעתו על השמאל. התפיסות הפוסט-מודרניות של ה- WOKE, מדגישות את ערעור האמיתות הגדולות, והחלפתן בשיחים מקומיים ופרטיקולריים, בעיקר סביב סוגיות של זהות אישית. כך, השמאל לא עוסק יותר ברפורמות כלכליות רחבות או בצדק חברתי במובן המסורתי, אלא מתמקד במאבקים בין קבוצות זהות, דבר המוביל לפיצול השיח הציבורי ולאובדן כלים לניתוח מבני כוח פוליטיים רחבים. במקום לדון באתגרים כמו אי-שוויון כלכלי, בריאות ציבורית, תחבורה או חינוך – נושאים שלשמאל הייתה מסורת של עיסוק בהם – השיח הפוליטי של השמאל, לפי טאוב, עבר להתמקד בנושאים יותר "אליטיסטיים" או שנויים במחלוקת מבחינת הציבור הרחב. השמאל מתרחק, לפי הביקורת, מהקהל המסורתי שלו – מעמד הביניים הנמוך והעובדים.

המשמעות המעשית של תהליך זה היא שהשמאל מתקשה לזכות בתמיכה רחבה בציבור, שכן הוא לא מצליח להציע אלטרנטיבה ממשית לנושאים הכלכליים והחברתיים שמעסיקים את רוב האוכלוסייה. טאוב טוען שהפוליטיקה הישראלית עוברת למרכז ולימין, חלקית בשל כישלונו של השמאל להציג אלטרנטיבה ברורה לשלטון הנוכחי.

[ראו בהקשר זה את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: כשהעובדות מתבטלות למען הנרטיבים, מידרדרת האוריינות הפוליטית]

נספח: הנה לכם ההמחשה נוספת לשקיעת האינטלקטואליזם בשמאל...

אל"ם במיל' רונן כהן הוא אחד מפרשני הביטחון החדים והחשובים היום בימין. ה- INSS הוא מכון המחקר החשוב ביותר של השמאל הישראלי. בין כתליו הדהדו הטעויות הקשות ביותר שהובילו ל- 7/10. היה מצופה מראשיו שיבינו, שהסיבה העיקרית לפער הרלוונטיות שלו היא ההדרה של מומחי ימין משמעותיים מדיוניו, ואמר כבר האלוף עמוס ידלין שעמד בראשו בעבר: "במקום שבו כולם חושבים אותו הדבר, אף אחד אינו חושב!".

כך שוקע האינטלקטואליזם של השמאל ומפנה את הדרך לאינטלקטואלים של הימין, בדרך להגמוניה!

[לאוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על שנאה ו'פשעי שנאה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על יוהרת אליטת ההון הישראלית ומחיריה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם.
• אוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: מה בין 'הגמוניה' ל'אליטה', ולמה האליטה הישראלית נלחמת בעמה?
• הרחבת המושג: קיפאון/סְטַגְנַצְיָה.
• הרחבת המושג: תרבות ההשתקה והביטול הפרוגרסיבית (Cancel Culture).
• הרחבת המושג 'אפקטיביות'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: כשהעובדות מתבטלות למען הנרטיבים, מידרדרת האוריינות הפוליטית.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2023), אליטות ואליטיזם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 13/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2024), הכל על אליטת ההון הישראלית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 4/11/24.
• פנחס יחזקאלי (2024), מה בין 'הגמוניה' ל'אליטה', ולמה האליטה הישראלית נלחמת בעמה? ייצור ידע, 25/8/24.
• פנחס יחזקאלי (2014), קיפאון - סטגנציה, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2022), תרבות ההשתקה והביטול הפרוגרסיבית (Cancel Culture), ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2014), אפקטיביות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2025), כשהעובדות מתבטלות למען הנרטיבים, מידרדרת האוריינות הפוליטית, ייצור ידע, 9/5/25.