תקציר: האיום בלחץ בינלאומי להקמת מדינה פלסטינית, הולך וצובר בימים אלה תנופה מחודשת. בישראל עדיין נוטים להתכחש למשמעות האיום. אבל, מקדמי התהליך ביניהם פעילים ישראלים מוכרים, מאמינים כי בגיבוש התוכנית בתמיכה בינלאומית רחבה, החברה הישראלית היגעה ממלחמה ממושכת, לא תוכל לדחות בשורה אזורית למזרח תיכון בטוח יותר, עם הזדמנויות כלכליות חדשות. אל פני האיום הזה חייבים להרים משקפת.

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

מאמר זה ראה אור לראשונה בעיתון 'מקור ראשון', ב- 16 במאי 2025. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר.

* * *

האיום בלחץ בינלאומי להקמת מדינה פלסטינית, הולך וצובר בימים אלה תנופה מחודשת.

בביקור הנשיא טראמפ השבוע בסעודיה, יורש העצר מוחמד בן סלמאן ציפה לגרור את הנשיא להכרזה על מחויבות ארה"ב למדינה פלסטינית. לשם כך התאמץ לשלב בתוכנית הביקור, גם פגישה בין אבו מאזן לטראמפ. הפגישה תודה לאל לא מומשה, אבל בסיכום הביקור הכריז בן סלמאן כי סעודיה עומדת על דרישתה למדינה פלסטינית, במתווה יוזמת השלום הסעודית משנת 2002: מדינה בגבולות 67 ובירתה בירושלים. הצהרה זו נטועה בימים אלה, בתהליך מנוהל, המקודם בשנה האחרונה לחידושו של לחץ בינלאומי על מדינת ישראל להקמת מדינה פלסטינית.

על התקדמות התהליך הסביר סגן ראש המל"ל לשעבר  ערן עציון -  פעיל ושותף בהובלת היזמה הבינלאומית לקידום מדינה פלסטינית : "מזה חודשים רבים מובילה סעודיה בשיתוף האיחוד האירופי, בעיקר צרפת יוזמה שאפתנית בקנה מידה היסטורי ליישום פתרון שתי המדינות. ליוזמה הצטרפו כמאה מדינות... ב- 20-17 ביוני, תגיע היזמה לאבן דרך קריטית, עם כינוס פסגה סעודית-צרפתית בפריז, בהובלת ראשי המדינות ובחסות האו"ם... בין המובילות: בריטניה, מצרים, ירדן, קנדה, יפן, ספרד ואיטליה."

"הרכבת יצאה מהתחנה"?

בישראל עדיין נוטים להתכחש למשמעות האיום. נכון שבתנאים הפוליטיים הקיימים בישראל יוזמה כזו תדחה על הסף. אלא שמקדמי התהליך ביניהם פעילים ישראלים מוכרים, מאמינים כי בגיבוש התוכנית בתמיכה בינלאומית רחבה, החברה הישראלית היגעה ממלחמה ממושכת, לא תוכל לדחות בשורה אזורית למזרח תיכון בטוח יותר, עם הזדמנויות כלכליות חדשות. אל פני האיום הזה חייבים להרים משקפת.

בעיני מבקריה של ממשלת נתניהו, מדינת ישראל החמיצה השבוע הזדמנות אסטרטגית. "הרכבת יצאה מהתחנה", הם מסבירים והנשיא טראמפ החליט לדלג על ישראל ולא להתנות את העסקה האמריקאית עם סעודיה בנורמליזציה עם מדינת ישראל. אלא שמבחינת האינטרסים של מדינת ישראל, מהרגע שסעודיה הפכה את  המדינה הפלסטינית לתנאי  לנורמליזציה, על הרכבת הזו אסור לישראל לעלות, מחיר הכרטיס לא רק יקר אלא בלתי אפשרי. בוודאי שאין כאן החמצת הזדמנות, אלא הצלה מאסון.

לא בכל יכולה מדינת ישראל להיענות לציפיות הממשל האמריקאי. בוודאי, ראוי לבחון כיצד ניתן ונכון להשתלב יחד עם ארה"ב במגמות האזוריות החדשות. אבל חשוב לזכור שלא ארה"ב תפתור לישראל את המאבק לשיבת ציון בארץ ישראל, כפי שכורש לא פתר לעזרא ונחמיה את המאבק לבניית בית המקדש וחומות ירושלים.

במבט הזה, במדרג האיומים על מדינת ישראל, האיום במדינה פלסטינית מסוכן פי כמה מאיום הגרעין האיראני.  גם אם חלילה תותקף מדינת ישראל בנשק גרעיני וזה יגבה מחיר כבד,  עדין במבט ריאלי, זה לא מגיע לכדי איום קיומי עד כדי אבדן המדינה. מדינה פלסטינית לעומת זאת - שבירתה ירושלים - היא כמובן איום קיומי ביטחוני, אך הרבה מעבר לזה, במבט אל נצח גאולת ישראל היא איום קיומי מהותי. 

באפריל 1948 -  בשעת משבר בכל הזירות, תבע בן גוריון מהמטה הכללי למקד את מאמץ המלחמה העיקרי למערכה על ירושלים.  את ההחלטה הסביר במבט לאומי יהודי: "אם יש לארץ נשמה, הרי  ירושלים נשמתה... השבועה ההיא על נהרות בבל מחייבת היום כבימים ההם, אחרת לא נהיה ראויים לשם עם ישראל."  במשמעותה המעשית, השבועה ההיא -"אם אשכחך ירושלים" -שהייתה אז מובנת לכולם, צריכה לכוון גם בימים אלה  את דרכה האסטרטגית של מדינת ישראל.

ביסוד אותה שבועה טמון המענה  לנשיא צרפת מקרון שמציג את יתרונות תכניתו למדינה פלסטינית, באמירה שהיא מבטיחה מענה לצורך הביטחוני של ישראל, ולשאיפות הלאומיות הפלסטיניות. כאילו כל מה שמטריד את הישראלים הוא רק חרדה ביטחונית ואינטרסים ביטחוניים. תכניתו של מקרון בוודאי לא מספקת מענה ביטחוני לישראל, אבל מה שקשה בה שהיא לגמרי מתעלמת מהשאיפות הלאומיות הישראליות.

הבירור הגדול הוא ביננו: מה החלום שלנו ועל מה אנו נאבקים?

מקדמי התוכנית לכפיית מדינה פלסטינית, מודעים למאבק הפוליטי והחברתי שהתוכנית תחולל בישראל והם ידעו להסתייע  גם באיומי סנקציות מצד האו"ם והקהילה הבינלאומית. למאבק הזה חובה להיערך.

מה שנדרש למול האיום הוא התלכדות הרוב הישראלי להבנה עמוקה שאין למדינת ישראל קיום אם תצטמצם לגבולות הקו הירוק. מדובר במאבק על עתידה הרוחני והביטחוני של  מדינת ישראל, מאבק שנובע גם מתוך המציאות הקשה עמה מתמודדת החברה הישראלית מאז פריצת המלחמה. כאן נדרש יותר מאשר בימי תש"ח, סיפור יהודי ציוני חדש ומאחד.

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!