תקציר: 'פסיכוזת המונים' היא סוג מסוים של התנהגות קולקטיבית. תופעה פסיכולוגית וחברתית, שבה קבוצה גדולה של אנשים מאמצת אמונות, רגשות או התנהגויות לא רציונליות באופן קולקטיבי, לרוב מתוך פחד, פניקה או השפעה חברתית אינטנסיבית. מדובר במצב שבו החשיבה הביקורתית והאינדיבידואלית של הפרטים מוחלפת בתגובות רגשיות עוצמתיות המונעות על ידי דינמיקה קבוצתית... המאמר מוקדש לתופעה ולהשלכותיה.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

'פסיכוזת המונים' היא תופעה פסיכולוגית וחברתית שבה קבוצה גדולה של אנשים מאמצת אמונות, רגשות או התנהגויות לא רציונליות באופן קולקטיבי, לרוב מתוך פחד, פניקה או השפעה חברתית אינטנסיבית. מדובר במצב שבו החשיבה הביקורתית והאינדיבידואלית של הפרטים מוחלפת בתגובות רגשיות עוצמתיות המונעות על ידי דינמיקה קבוצתית.

פסיכוזת המונים היא סוג מסוים של התנהגות קולקטיבית, אך לא כל התנהגות קולקטיבית היא פסיכוזת המונים. התנהגות קולקטיבית כוללת מגוון רחב של תופעות, כמו אופנות חברתיות, מחאות, פאניקות מוסריות והתלהבות המונית.

פסיכוזת המונים היא צורה קיצונית יותר של התנהגות קולקטיבית, שבה אנשים מאמצים דפוסי חשיבה והתנהגות בלתי רציונליים מתוך השפעה חברתית אינטנסיבית ופחד קולקטיבי.

שלבים בהתפתחות פסיכוזת המונים

פסיכוזת המונים נוצרת כתוצאה משילוב של גורמים פסיכולוגיים, חברתיים ותקשורתיים, אשר מובילים קבוצה גדולה של אנשים לאמץ אמונות או התנהגויות לא רציונליות. התהליך מתרחש בשלבים מסוימים:

1. טריגר ראשוני (איום או חרדה קולקטיבית): לרוב, פסיכוזת המונים מתחילה מאירוע מעורר פחד, אי ודאות או מתח חברתי. זה יכול להיות משבר כלכלי, מגפה, מלחמה, או דמות סמכותית המזהירה מפני סכנה.
2. הגברה באמצעות תקשורת ומדיה: התקשורת ממלאת תפקיד מכריע בהפצת רגשות ופחדים. חדשות דרמטיות, שמועות ברשתות החברתיות ותעמולה יכולים להעצים את החרדה ולהגביר את הנטייה לחשיבה קבוצתית.
3. לחץ חברתי והתפשטות רגשית: אנשים מתחילים לחקות את התגובות של הסובבים אותם, במיוחד כאשר הם רואים רבים מגיבים בפאניקה או בתוקפנות. לחץ חברתי יכול לגרום לאנשים לפעול נגד שיקול הדעת האישי שלהם.
4. הפחתת חשיבה ביקורתית: במצב של פחד קולקטיבי, אנשים נוטים לחשוב פחות באופן רציונלי ומקבלים נרטיבים פשטניים או חד-צדדיים. חוסר ודאות מגביר את הצורך בקונצנזוס קבוצתי, גם אם הוא מבוסס על מידע כוזב.
5. הקצנה ודמוניזציה: נוצרת חלוקה ברורה של "אנחנו מול הם". לעיתים קרובות, קבוצה מסוימת נתפסת כאחראית למשבר, וההמון מגיב באגרסיביות כלפיה, מה שמוביל לסטיגמטיזציה, אלימות, או דיכוי.
6. התפרצות התנהגות קיצונית: כאשר הפסיכוזה מגיעה לשיאה, אנשים עלולים לנקוט בפעולות לא רציונליות כגון מהומות, אלימות, התאבדות המונית או ציות עיוור לסמכות.
7. דעיכה והתפכחות: עם הזמן, כאשר הסכנה נתפסת כלא ממשית או כשהמציאות מתגלה כשונה מהנרטיב המקובל, אנשים מתחילים לחזור לשגרה. לעתים, לאחר ההיסטריה, מגיע שלב של חרטה או הדחקה קולקטיבית של האירוע.

פסיכוזת המונים יכולה להיווצר בשני אופנים עיקריים:

1. פסיכוזת המונים שנוצרת באופן ספונטני (התארגנות עצמית):

• כאשר אנשים חווים יחד תחושת סכנה, חוסר ודאות או לחץ, הם עלולים להידבק זה מזה רגשית ולהגיב בצורה קיצונית.
• דוגמאות כוללות פניקות מוסריות, שמועות שמתפשטות במהירות או מקרים שבהם קבוצה מתחילה להאמין בתיאוריית קונספירציה ללא מניע מכוון של גורם חיצוני.
• הרשתות החברתיות מעצימות תופעות אלו, כיוון שהן מאפשרות לאנשים להזין זה את זה בפחדים ובמידע מעוות במהירות רבה.

[להרחבת המושג: 'התארגנות עצמית, ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: התארגנות עצמית, התהוות ספונטנית של מבנים, תבניות ותכונות]

2. פסיכוזת המונים שמונעת על ידי גורם מעוניין:

• במקרים מסוימים, גופים כמו ממשלות, תאגידים, תקשורת או קבוצות פוליטיות מניעים בכוונה תחושות פחד או התלהבות המונית כדי להשיג מטרה מסוימת.
• דוגמאות לכך הן תעמולה בזמן מלחמה, הפחדות תקשורתיות כדי לקדם מדיניות מסוימת, והפצת דיסאינפורמציה כדי לעורר תגובה קיצונית בציבור.
• מנגנוני השפעה כוללים שימוש במניפולציות רגשיות, יצירת אויבים ברורים (דמוניזציה), והצפה של מסרים אחידים בכלי התקשורת.

[להרחבה בסוגיה זו ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: פטוגן רעיוני, כיצד אידאולוגיות משתלטות על התודעה האנושית]

השילוב בין השניים

• במקרים רבים, פסיכוזת המונים מתחילה באופן ספונטני אך מקבלת חיזוק מגורמים אינטרסנטיים שרואים בכך הזדמנות לקידום מטרותיהם.
• לדוגמה, התפרצות של פחד בציבור בעקבות אירוע טראומטי יכולה להיות מואצת ומחוזקת על ידי התקשורת או מנהיגים שמנצלים את המצב כדי לבסס שליטה או להסיט תשומת לב מבעיות אחרות.

מאפיינים של פסיכוזת המונים

1. התפשטות רגשית – רגשות עזים כמו פחד, זעם או אופוריה מתפשטים במהירות בין אנשים ומובילים לאימוץ התנהגות אחידה. רגשות אלו עלולים להוביל להחלטות קיצוניות ללא בדיקה רציונלית של המציאות.
2. השפעה חברתית מוגברת – בני אדם מושפעים מהסובבים אותם, ובעת אירועים משמעותיים ההשפעה הזו מתחזקת. לחץ חברתי עשוי לגרום לפרטים לפעול בניגוד לערכיהם או להיגיון האישי שלהם.
3. הפחתת חשיבה ביקורתית – במצב של פסיכוזת המונים, היכולת להטיל ספק, לנתח מידע או לשקול חלופות פוחתת. אנשים מאמצים נרטיבים פשטניים וחד-צדדיים.
4. יצירת אויבים או דמוניזציה – קבוצות או יחידים מסוימים נתפסים כאחראים למשבר או לאיום, דבר המוביל להפליה, אלימות או דיכוי.
5. התנהגות קיצונית ואובדן שליטה – התנהגויות כמו ביזה, אלימות, או אפילו התאבדות המונית יכולות להתרחש כאשר קבוצה שלמה נסחפת למערבולת רגשית קולקטיבית.
6. שימוש באמצעי תקשורת להפצת האמונה – היסטורית, עיתונות, רדיו, טלוויזיה, וכיום הרשתות החברתיות ממלאות תפקיד מפתח בהפצת חרדה ופחד, מה שמאיץ את קצב ההתפשטות של התופעה.

דוגמאות היסטוריות קלאסיות לפסיכוזת המונים

• ציד המכשפות בסיילם (1692) – תקופה בה פחדים קמאיים הובילו אנשים להאמין שמכשפות חיות בקרבם, וכתוצאה מכך נערכו משפטים שהובילו להוצאות להורג.
• השפל הגדול וקריסת הבורסה ב-1929 – בהלה קולקטיבית גרמה למכירה המונית של מניות, שהובילה לקריסה כלכלית קשה.
• פאניקות המוניות בתקופות מלחמה – כמו הפחד מפלישה גרמנית לבריטניה במלחמת העולם השנייה או הפחד מהקומוניזם בתקופת המקארתיזם בארה"ב.
• התפרצות מגיפות ופחדים קולקטיביים – התנהגויות חרדתיות מוגזמות שהובילו לאמונות שגויות ותגובות קיצוניות, כמו בתקופות של מגפות עולמיות.

איך מזהים קבוצה הנתונה בפסיכוזת המונים?

1. רגשות קיצוניים וחסרי פרופורציה: הקבוצה מגיבה בחרדה, זעם או אופוריה, שאינם תואמים את המציאות העובדתית. קיים פחד קיומי מוגזם או תחושת שליחות דרמטית לשנות את המציאות.
2. חשיבה קבוצתית ולחץ חברתי: אנשים בתוך הקבוצה מאמצים דעות אחידות, ללא נכונות להטיל ספק. מי שמביע ספקות או מציג מידע מנוגד עלול להיתקל בדחייה, נידוי או תוקפנות מצד הקבוצה.
3. דמוניזציה של יריבים: הקבוצה יוצרת לעצמה אויבים ברורים – קבוצה אחרת נתפסת כאיום קיומי, שטני או לא אנושי. שימוש בשפה קיצונית שמציגה את ה"אויב" כמקור כל הבעיות.
4. הפצת מידע כוזב או חד-צדדי: נטייה להאמין ולהפיץ מידע דרמטי, גם אם הוא שגוי או בלתי מבוסס. סינון מידע כך שרק נתונים התומכים בנרטיב של הקבוצה נחשבים אמינים, וכל מידע סותר נתפס כשקרי או "קונספירציה".
5. התנהגות לא רציונלית וקיצונית: הקבוצה עלולה לבצע מעשים שפעם נראו לא סבירים או בלתי מוסריים, כמו אלימות, ונדליזם או הקרבה עצמית. הצדקת פעולות קיצוניות כ"בלתי נמנעות" או "הכרחיות" כדי להשיג מטרה נעלה.
6. נוכחות גורמים מחזקים: שימוש נרחב במדיה (חדשות, רשתות חברתיות, תעמולה) כדי להעצים את התחושות. מנהיגים כריזמטיים שמנצלים את המצב כדי להגביר את הפחד או ההתלהבות.

מה מפחית/מונע פסיכוזת המונים

• חינוך לחשיבה ביקורתית: ללמד אנשים לנתח מידע, להטיל ספק במידע דרמטי ולבדוק מקורות אמינים. האם הקבוצה מקבלת את כל המידע או רק חלק ממנו? האם יש מקום לביקורת פנימית?
• פיתוח מודעות עצמית.
• שמירה על איזון רגשי: מודעות לרגשות אישיים ויכולת להפריד בין רגשות לעובדות. לשים לב אם הרגשות מובילים את המחשבה ולא ההיגיון.
• הפחתת השפעת המדיה: לאזן צריכה של מדיה מגמתית ולהימנע מצריכת מידע מגורמים המייצרים בהלה.
• עידוד עצמאות מחשבתית: לא לקבל עמדות רק כי "כולם חושבים כך", אלא לבחון אותן באופן אישי. לבדוק נתונים ממקורות שונים ולחפש עדויות סותרות.

מה בין פסיכוזת המונים לפניקה מוסרית?

פסיכוזת המונים ופניקה מוסרית הן תופעות חופפות, אך לא זהות. פניקה מוסרית היא לעתים קרובות ביטוי של פסיכוזת המונים בהקשר ערכי או מוסרי, ושתיהן יכולות להיות מתודלקות על ידי תקשורת, מנהיגים ולחץ חברתי.

פניקה מוסרית היא תגובה רגשית וחברתית מוגזמת לאיום נתפס על ערכים מוסריים או על הסדר החברתי. לרוב, היא מופעלת על ידי מנהיגים, תקשורת או קבוצות אינטרס אשר מזהים "אויב" (כגון קבוצות שוליים, טרנדים תרבותיים חדשים או אידיאולוגיות שונות) ומציירים אותו כגורם מסוכן לחברה.

הדמיון בין פסיכוזת המונים לפניקה מוסרית:

1. תגובה רגשית קיצונית – בשתי התופעות, אנשים מונעים על ידי פחד או חרדה, ולעתים פועלים בצורה לא רציונלית.
2. חשיבה קבוצתית ולחץ חברתי – בשני המקרים, קבוצה גדולה מאמצת נרטיב אחיד ומפעילה לחץ על מתנגדים או ספקנים.
3. דמוניזציה – פניקה מוסרית, כמו פסיכוזת המונים, יוצרת אויבים ברורים ("מכשפות", "קומוניסטים", "מהפכנים", "נוער משחית"), אשר נתפסים כאיום קיומי.
4. תפקיד התקשורת – בשני המקרים, המדיה ממלאת תפקיד מרכזי בהפצת החרדה ובהגברת התופעה, בין אם דרך חדשות דרמטיות או הפצת נרטיבים קוטביים.
5. הובלה על ידי גורמים אינטרסנטיים – לעתים קרובות, פסיכוזת המונים ופניקה מוסרית מחוזקות או אפילו יזומות על ידי בעלי כוח (מנהיגים, פוליטיקאים, תקשורת) לטובת אג'נדות פוליטיות, כלכליות או חברתיות.

ההבדלים בין שתי התופעות

• פסיכוזת המונים היא תהליך כללי יותר, שיכול לכלול פחד, שנאה, אופוריה, אלימות או אמונות שגויות – לאו דווקא בהקשר מוסרי.
• פניקה מוסרית מתמקדת בעיקר באיום נתפס על הסדר החברתי או הערכים הקיימים, ומובילה לרוב לרדיפה או דיכוי של קבוצות מסוימות.
• פסיכוזת המונים יכולה להיות ארוכה או קצרה, בעוד שפניקה מוסרית נוטה להיות קצרה וקשורה לאירועים ספציפיים (למשל, היסטריית ציד המכשפות בסיילם).

דוגמאות לקשר בין השתיים

• ציד המכשפות בסיילם (1692) – גם פסיכוזת המונים (אמונה קולקטיבית בכוחות שטניים) וגם פאניקה מוסרית (הפחד מהשחתת החברה על ידי "מכשפות").
• המקארתיזם בארה"ב (שנות ה-50) – פאניקה מוסרית נגד קומוניסטים, שהובילה לפסיכוזת המונים שבה אנשים האמינו שקונספירציות חתרניות פועלות בכל מקום.
• בהלה סביב משחקי וידאו, מוזיקת רוק או אינטרנט – פאניקות מוסריות על השפעת המדיה על הנוער, לעיתים תוך יצירת פחדים קולקטיביים לא מבוססים.

לסיכום

פסיכוזת המונים היא תופעה רבת-עוצמה שיכולה להשפיע על התנהגות אנושית בקנה מידה רחב. הבנת המנגנונים הפסיכולוגיים והחברתיים שמובילים אליה יכולה לסייע בהפחתת השפעותיה ולמנוע את התפשטותה. חיזוק חשיבה ביקורתית ושמירה על איזון רגשי הם הכלים העיקריים להתמודד עם התופעה ולמנוע מצבים של אובדן שליטה קולקטיבי.

[לאוסף המאמרים על התנהגות קולקטיבית של קבוצה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על התנהגות קולקטיבית של קבוצה.
• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית'.
• אוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית'.
• אוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• הרחבת המושג: התארגנות עצמית.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: פטוגן רעיוני, כיצד אידאולוגיות משתלטות על התודעה האנושית.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), התנהגות קולקטיבית של קבוצה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/4/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2024), הכל על אליטת ההון הישראלית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 4/11/24.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), התארגנות עצמית, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2019), התודעה – והניסיונות להשפיע עליה – באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/10/19.
• פנחס יחזקאלי (2025), פטוגן רעיוני, כיצד אידאולוגיות משתלטות על התודעה האנושית, ייצור ידע, 20/2/25.