תקציר: המאמר מביא את הדוגמאות העיקריות לשימוש שעושה המחאה בדמוניזציה של יריביה. שימוש זה אופייני לאליטות המצויות ב'חרדת התחלפות', וכתבוסה, עושות הכל כדי לנטרל את יריביהן, ולהמשיך ולהחזיק בכוח.

עודכן ב- 2 בדצמבר 2025

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

זהו מאמר שני מתוך חמישה מאמרים ואוספי מאמרים, על השימוש של ארגוני שמאל ב'דמוניזציה', ככלי להשגת מטרות. למאמרים האחרים:

• פנחס יחזקאלי: דמוניזציה, בוז ולעג אישי הם נשק אימתני. הכללים ה- 5 וה- 13 של סול אלינסקי.
• פנחס יחזקאלי: שנאת נתניהו באתר ייצור ידע.
• פנחס יחזקאלי: תרבות ההשתקה והביטול הפרוגרסיבית (Cancel Culture).
• פנחס יחזקאלי: גילויי תרבות ההשתקה והביטול של המחאה בישראל, אוסף ראשון.
• פנחס יחזקאלי: ביוש / שיימינג באתר ייצור ידע.

*  *  *

במאמר קודם הראינו כי 'דמוניזציה' של הקבוצה המאיימת על מעמדה של האליטה, הוא אחד המאפיינים של מה שכינינו: 'חרדת ההתחלפות' של אליטות [להרחבת סוגיה זו, ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: חרדת ההתחלפות / חרדת ההדחקה של אליטות שמאבדות את מעמדן].

ואכן, הדמוניזציה של יריבים ניכרת בבירור בהתנהלות האליטה הישראלית במגוון הקשרים חברתיים ופוליטיים. הדינמיקה הזו מתבטאת בהצגת אידיאולוגיות, קבוצות ופרטים מהמחנה האחר - וגם כאלה 'משלנו' שסטו מ'דף המסרים', המאתגרים את ההגמוניה המסורתית כמסוכנות - כבלתי לגיטימיות או אפילו כמאיימות על עצם קיומה של החברה.

הדמוניזציה מתפקדת כאמצעי שמטרתו לחזק את לכידותה של האליטה ולהגן על מעמדה על ידי יצירת גבולות ברורים בין "אנחנו" לבין "הם". תהליך זה נועד לא רק להרתיע את הקבוצה המאיימת אלא גם להקל על האליטה להסביר לעצמה ולאחרים את השינויים המאיימים עליה. תגובות דמוניזציה מסוג זה נוטות להקצין את הקיטוב החברתי ולהעמיק את חוסר האמון בין הקבוצות השונות בחברה.

אמחיש זאת במאמר במספר דוגמאות בולטות:

א. בנימין נתניהו כדמות דמונית, המתכללת את כל השנאות האחרות

הדמוניזציה של בנימין נתניהו, היא לא רק חלק מהמאבק האישי נגדו, אלא גם כלי מרכזי בהתמודדות של האליטות עם חרדת ההדחקה שלהן מול תהליכי השינוי שעוברים על החברה הישראלית. היא המכנה המשותף המרכזי המאחד את כל מטרות השנאה, והיא מהווה מרכיב מובהק של חרדת ההתחלפות אצל חלקים מהאליטה הישראלית. נתניהו מוצג לעיתים קרובות לא רק כיריב פוליטי אלא כדמות מסוכנת מבחינה אישית ולאומית. האליטות הפוליטיות, התקשורתיות והמשפטיות יצרו סביבו דימוי של "מאיים על הדמוקרטיה", "מושחת סדרתי" או "מנהיג אוטוריטרי". דמוניזציה זו כוללת גם התקפות אישיות נגד בני משפחתו, כמו שרה נתניהו שמוצגת לעיתים כדמות בעלת השפעה שלילית על החלטותיו, או יאיר נתניהו שמזוהה עם אמירות פרובוקטיביות ברשתות החברתיות.

היבטים של דמוניזציה זו:

1. האשמות שחיתות: פרשות משפטיות שונות, גם כאשר אינן מוכחות או נמצאות בתהליכים משפטיים מתמשכים, הופכות למרכיב מרכזי בדמוניזציה של נתניהו. התקשורת מציגה אותו כמי שמנהל מדינה לטובת רווח אישי או משפחתי.
2. שימוש ברטוריקה דרמטית: נרטיבים כמו "קץ הדמוקרטיה" או "פגיעה חמורה בשלטון החוק" עולים באופן תדיר כאשר מדובר ביוזמות פוליטיות שמוביל נתניהו, כמו הרפורמה המשפטית. הרטוריקה הזו נועדה לצייר אותו כאיום קיומי.
3. הפעלת לחץ בינלאומי: גורמים שונים באליטה הישראלית ובתקשורת עושים שימוש בקשרים בינלאומיים כדי להעצים את הדמוניזציה, למשל על ידי הדגשת ביקורת מצד מנהיגים מערביים או ארגונים בינלאומיים על מדיניותו.
4. יצירת נרטיב של "כת הסובבת את נתניהו": תומכיו של נתניהו, בין אם במפלגת הליכוד, בפריפריה או במגזרים אחרים, מוצגים לעיתים קרובות כחסרי ביקורת עצמית או כמי שפועלים מתוך נאמנות עיוורת, מה שמעצים את הנרטיב הדמוני סביבו.

ההתמקדות בנתניהו כיריב אישי ולא רק פוליטי, משקפת את הפחד שהוא מעורר בקרב האליטות כמי שמצליח לערער על מבני הכוח המסורתיים. נתניהו הפך לסמל של שינוי סדרי עולם – דמות שמייצגת בעיני האליטה את "האיום המשולב": החרדים, המתנחלים, ערוץ 14, תומכי הרפורמה המשפטית, והפריפריה הגיאוגרפית. עם זאת, הדמוניזציה פועלת גם כבומרנג, שכן היא מייצרת נרטיב קורבני סביבו, שמחזק את תומכיו ומקשה על השגת קונצנזוס ציבורי רחב נגדו.

ב. הדמוניזציה של משפחת נתניהו והמעגלים הקרובים אליו

שנאה זו כוללת את אשתו שרה ובנו יאיר שדפוסי אישיותם והתנהגותם הופכים אותם כלי נוח לחבטות בתקשורת [להרחבה בסוגיה זו ראו את מאמרו של פנחס יחזקאלי: שרה נתניהו וההיגיון הפרדוקסלי של השבירות]. בנוסף, נכללים בה אישים הקרובים לנתניהו כמו יאיר לוין.

השנאות המקוממות ביותר עד כה, לאלה הנחשבים למקורבי נתניהו, הם הלינץ' התקשורתי שנעשה לנועה ארגמני שחזרה מהשבי ולאביה, שהסכימו להצטרף למסע נתניהו לארצות הברית ולנאום מול שני בתי הקונגרס.

הנה דוגמה למטה: "חבל שדווקא אלה שמגיע להם להשתחרר (מהשבי) מתו שם. היא ואבא שלה הם כמו משתפי פעולה בגרמניה בתקופת הרייך השלישי. לא פחות. הם חברי כת השטן:

ג. דמוניזציה של הציבור החרדי

החרדים נתפסים פעמים רבות בעיני האליטות החילוניות-ליברליות כ"איום דמוגרפי" וככוח פוליטי השואף לערער את יסודות המדינה החילונית והדמוקרטית. תיאורים כמו "מדינת הלכה" או "נטל שאינו מתחלק שווה בשווה" מופיעים בשיח הפוליטי, התקשורתי והציבורי. נרטיבים אלו מייחסים לחרדים כוונות להשתלט על מוסדות המדינה, תוך הימנעות מתרומה מספקת לחברה, באמצעות גיוס לצבא או השתלבות בשוק העבודה [להרחבה בסוגיה זו, ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: אוטו-אנטישמיות. הגיעה העת שהמחאה תסתכל במראה!].

ד. דמוניזציה של המתנחלים ובני הציונות הדתית

המתנחלים, במיוחד אלו המזוהים עם הימין הדתי-לאומי, מוצגים לעיתים כקבוצה אידיאולוגית קיצונית המאיימת לא רק על הסדר הציבורי אלא גם על הסיכוי להסדר מדיני עם הפלסטינים. בשיח הזה המתנחלים מוצגים כ"פורעי חוק" או "משיחיים", ונוצר קשר ישיר בינם לבין חוסר היציבות הביטחונית או העמקת הכיבוש. מאבקים על נרטיבים אלו באים לידי ביטוי גם במוקדי כוח כמו תקשורת, אקדמיה ותרבות.

הנה לדוגמה, מחנך באחד מתיכוני ה- WOKE: "אנחנו מבקרים בכיתת האזרחות שלי את המידע הכוזב שמספרים לנו אנשי 'הציונות הדתית', ואני בכוונה שם את הציונות והדתית במרכאות, משום שכל הפעולות שלהם הן גם לא ציוניות ואלוהים כבר אין להם מזמן. אנחנו שואלים אם הם רואים בנפילה בקרב רוע הכרחי, או שמא הם חוגגים את המוות למען מטרות משיחיות נעלות."

ה. דמוניזציה של ערוץ 14 והימין התקשורתי

במאבק על ההגמוניה התקשורתית, ערוץ 14 וקולות תקשורתיים המזוהים עם הימין הפוליטי זוכים לדמוניזציה מצד האליטות התקשורתיות הוותיקות. הערוץ מוצג לעיתים קרובות כ"ערוץ תעמולה", הפועל בשירות קבוצות אינטרסים, ומואשם ב"הפצת פייק ניוז", ונעשים מאמצים להחרימו, למנוע ממנו פרסומות ואף לסוגרו. דמוניזציה זו נועדה לערער על הלגיטימיות של האלטרנטיבה שהוא מציע לשיח המרכזי.

הנה דוגמה להתייחסות אליו:

ו. דמוניזציה של תומכי הרפורמה המשפטית

הדיון סביב הרפורמה המשפטית חשף מגמה של דמוניזציה כלפי קבוצות התומכות ברפורמה, בעיקר מצביעי הימין והפריפריה החברתית-גיאוגרפית. אלה מוצגים לעיתים כ"קיצוניים", "בורי משפט", או "מי שמנסים להרוס את הדמוקרטיה". האליטה המשפטית והאינטלקטואלית משתמשת בנרטיב זה כדי לגייס תמיכה ציבורית במאבקה נגד הרפורמה. הנה תמונתו המנוקבת של יריב לוין, מנובמבר 2024:

ז. דמוניזציה של המזרחיים ה'בבונים'

מכל השנאות של השמאל הישראלי, השנאה למזרחים היא הצורמת ביותר. זאת בגלל תיעדוף הערבים כ'פרא אציל', והצבת זכויותיהם בראש, על חשבון בני עמם. שהרי, מהם המזרחים אם לא ערבים בני הדת היהודית? במה זכו הפלסטינים ולא המזרחים? התשובה מורכבת, ומעבר לגזענות ולהתנשאות, יש בה גם פחד קמאי - שהלך והתגבר עם השנים - מאליטה מתחרה מזרחית, שתשתלט ותשנה את אופיה של המדינה ואת אורחות חייה [להרחבה ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: ההיסטוריה של שנאת האליטה למזרחיים ה'בבונים'].

ח. דמוניזציה של 'אנשינו', שסטו מדף המסרים

ב- 31 בדצמבר 2024, נאלץ בנימין נתניהו לקום ממיטת חוליו, על מנת להשתתף בהצבעות בכנסת, אחרי שאיתמר בן גביר החליט להצביע עם האופוזיציה. על הופעתו בכנסת כתב אטילה שומפלבי - עיתונאי אקטיביסט מצידה השמאלי של המפה: "תגידו מה שתגידו, הוא עשוי מברזל. והוא רוצה יותר מכולם ביחד. ולכן הוא שם. סובל, חיוור, חולה - אבל שם. לא מוותר. אין אחד שיש לו את ה'קילר אינסטינקט' שלו" (לציוץ בטוויטר, לחצו כאן).

התגובות מהמחנה שלו היו מיידיות. לדוגמה: "כלב קישטה" נכתב שם, ומתחת התמונה הזו שלמטה. בתורת האליטות אנחנו למדים שאליטה המצויה ב'חרדת התחלפות' - משמע, יודעת ששעונה מתקתק לאחור - מצופפת שורות, וחבריה תוקפים את אנשיהם על כל סטיה מן השורה, במטרה להחזירם ל"דרך הנכונה".

[לאוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על שנאת נתניהו, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על תופעת חילופי האליטות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על שנאת נתניהו, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם.
• אוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית'.
• הרחבה על 'אליטת ההון' – האליטה הנוכחית של ישראל.
• אוסף המאמרים על תופעת חילופי האליטות.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• הרחבת המושג: קיפאון/סְטַגְנַצְיָה.
• אוסף המאמרים אודות הפנים השונות של ההסתגלות.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'לשרוף את הגשרים'. כשאין עוד דרך חזרה.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: אליטות שמאבדות את ההגמוניה מהגרות מארצן.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), אליטות ואליטיזם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 13/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2024), הכל על אליטת ההון הישראלית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 4/11/24.
• פנחס יחזקאלי (2023), 'אליטת ההון' – קווים לדמותה של האליטה הנוכחית של ישראל, חלק 1, ייצור ידע, 1/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2025) הכל על תופעת חילופי האליטות באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 1/1/25.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), קיפאון - סטגנציה, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), הסתגלות, ניהול מסתגל וארגונים מסתגלים, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2024), 'לשרוף את הגשרים'. כשאין עוד דרך חזרה, ייצור ידע, 26/10/19.
• פנחס יחזקאלי (2024), אליטות שמאבדות את ההגמוניה מהגרות מארצן, ייצור ידע, 7/9/24.