רוני אקריש: "פוליטיקה היא טרגדיה אנושית, והתקשורת עושה ממנה עינוג תעמולתי!"

תקציר: הפוליטיקה - זירה, שנועדה כביכול לקבלת החלטות קולקטיבית כדי להוביל להתקדמות חברתית - מזכירה לעתים קרובות מידי תיאטרון טרגי של איוולת אנושית. בכך נוטלת התקשורת חלק לא מבוטל. אחת הסיבות לכך היא הפער שבין התפקיד שאמורה התקשורת למלא בחברה דמוקרטית, לבין התפקיד שהיא ממלאת בפועל.

[בתמונה: "פוליטיקה היא טרגדיה אנושית, והתקשורת עושה ממנה עינוג תעמולתי"... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]
[בתמונה: "פוליטיקה היא טרגדיה אנושית, והתקשורת עושה ממנה עינוג תעמולתי"... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]

[לאוסף המאמרים על גועל הנפש של הפוליטיקה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על תקשורת ודמוקרטיה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

רוני אקריש הוא ‏מייסד ומנהל‏ האוניברסיטה העממית - חינמית "קפה דעת"

רוני אקריש הוא ‏מייסד ומנהל‏ האוניברסיטה העממית - חינמית "קפה דעת"‏.

*  *  *

הפוליטיקה היא זירה, שנועדה כביכול לקבלת החלטות קולקטיבית כדי להוביל להתקדמות חברתית. זו הפלטפורמה שאמורה לטפל בבעיות חברתיות, לקדם מדיניות ולייצג את קולות העם.

בבסיסה, הפוליטיקה מגלמת את החתירה לכוח ולהשפעה, המונעת על ידי אג'נדות מגוונות ואינטרסים מתחרים. המאבק בין אג'נדות ואינטרסים מביא להתפתחותה של מדינה ולהתאמתה לאתגרים משתנים.

הטרגדיה של הפוליטיקה טמונה בכישלונה לעמוד באידיאלים הנעלה שלה. מה שנשאר מהם, לעתים קרובות מידי, הם קונפליקטים מונעי אגו, מריבות מפלגתיות ופשרות לא מוסריות. היא מזכירה, לעתים קרובות מידי, תיאטרון טרגי של איוולת אנושית. במקום לטפח שיתוף פעולה וקידמה, היא מחריפה, לעתים קרובות, פילוג ומחלוקת. הקיטוב האידיאולוגי - הניזון מרטוריקה מלהיבה ושבטיות - הופך לרווח יותר ויותר, ומוביל להתמוטטות השיח האזרחי והכבוד הדדי.

חלקה של התקשורת בכך איננו מבוטל, וקיים פער הולך וגדל בין התפקיד שהיא למלא בחברה דמוקרטית, לבין התפקיד שהיא ממלאת בפועל.
[בתמונה: "פוליטיקה היא טרגדיה אנושית, והתקשורת עושה ממנה עינוג תעמולתי"... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]
[בתמונה: "פוליטיקה היא טרגדיה אנושית, והתקשורת עושה ממנה עינוג תעמולתי"... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]

מערכת היחסים בין התקשורת לפוליטיקה מורכבת ורבת פנים, ומאופיינת במשחק דינאמי של השפעה ואחריות:

בבסיסה משמשת התקשורת כמתווך מכריע בין גורמים פוליטיים לציבור. היא מפיצה מידע, מעצבת את הנרטיב סביב אירועים פוליטיים ומשפיעה על דעת הקהל. אחד התפקידים העיקריים שלה, ע"פ התיאוריה, הוא לשמש 'כלב שמירה', ולהטיל אחריות על מנהיגים ומוסדות פוליטיים על מעשיהם. באמצעות עיתונות חוקרת וניתוח ביקורתי, התקשורת אמורה לחשוף שחיתות, חוסר יכולת של בעלי תפקידים, וניצול לרעה של כוח. בכך היא אמורה לטפח שקיפות, אחריות ואחריותיות (Accountability) בממשל. באופן זה, אמורה התקשורת לפעול כמחסום לריכוז הכוח, ולהבטיח שנבחרי ציבור יישארו קשובים לצרכים ולאינטרסים של ציבור הבוחרים.

עם זאת, היחס בין התקשורת לפוליטיקה אינו תמיד של יריבות. פוליטיקאים מסתמכים לעתים קרובות על התקשורת כדי להעביר את המסרים שלהם ולעצב את התפיסה הציבורית. מסיבות עיתונאים, ראיונות והודעות לעיתונות הם כלים נפוצים המשמשים פוליטיקאים להפצת מידע ולהשפיע על דעת הקהל. התקשורת משמשת פלטפורמה לשחקנים פוליטיים להגיע לקהל רחב ולהעביר את עמדות המדיניות, הבטחות הקמפיין והנרטיבים הפוליטיים שלהם.

הפוליטיקה מבקשת לא פעם לתמרן ולשלוט בתקשורת, כדי לקדם את סדר היום שלה ולשמור על כוחה. פוליטיקאים עשויים לשאוף לתמרן את התקשורת באמצעות טקטיקות כמו ספין, מסגור וחשיפה סלקטיבית של מידע כדי לעצב את הנרטיב לטובתם. 

רק שגם לתקשורת - ולאלה השולטים בה - יש אינטרסים. במקום למלא את חובתה הדמוקרטית לתת דין וחשבון, התקשורת נכנעת לעתים קרובות לפיתוי של סנסציוניות והטיה. במקום לשמש כ'מגדלור' של אמת ואחריות ציבורית, היא מרבה להתמכר לפרקטיקות תעמולתיות, שהופכות את הנוף הפוליטי למחזה רע שאמור לבדר את השומעים, ולא להאיר את דרכם ולשמש להם מצפן. היא נכנעת לסנסציוניות ולאינטרסים תאגידיים, מעוותת את האמת, ומנציחה מידע מוטעה. הכל, כדי לשרת את האג'נדות והאינטרסים של בעלי העוצמה השולטים בהם. תעמולה זו מתחזה לעיתונאות לגיטימית, ופוגעת באמון הציבור בתהליך הדמוקרטי.

התוצאה היא, שאפילו תהליך הבחירות הפך למחזה נטול תוכן. הפוליטיקה הפכה לבידור, והוויכוחים הפוליטיים לתוכניות ריאליטי, שבהן הסגנון מנצח לעתים קרובות את המהות והשיח המנומק. באקלים זה, פוליטיקאים מקבלים תמריץ לתעדף אופטיקה על פני מדיניות, ולהפקיר את הממשל לתחרות פופולריות במקום לאחריות לאומית.

[בתמונה: הפוליטיקה מבקשת לא פעם לתמרן ולשלוט בתקשורת, רק שגם לתקשורת - ולאלה השולטים בה - יש אינטרסים... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Peter Gordon לאתר flickr]
[בתמונה: הפוליטיקה מבקשת לא פעם לתמרן ולשלוט בתקשורת, רק שגם לתקשורת - ולאלה השולטים בה - יש אינטרסים... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Peter Gordon לאתר flickr]

אחת הדרכים הערמומיות שבהן התקשורת מעוותת את הנרטיב הפוליטי היא באמצעות תעמולה

אנשי תקשורת - הנגועים ב'פתולוגיה תעמולתית' ומרגישים צורך להדהד מסר של קבוצות מסוימות - 'צובעים' את הדיווחים, האובייקטיביים לכאורה, במסריהם. 

ה'עיתונאים מטעם' הללו, אינם מומחים דגולים, אך יש להם מה לומר על הכול. לדעת להקשיב אינו הצד החזק שלהם. לאורך כל שעות היום, הם מעבירים למאזין-קורא-צופה-אזרח את הערותיהם החלולות וההזויות על העולם, כפי שהם מבינים אותו וכפי שהם היו רוצים שיראה. הם משמיעים דעה בצורה חדה וחותכת על עניינים שנויים במחלוקת, מפשטים את מורכבותם וממסגרים אותם. הם מנחים 'דיונים' ומדווחים דיווחים בערוצי הטלוויזיה, כשבפועל, אינם אלא נשאים אג'נדה מסומנת, הנושאים את עיניהם בחרדת קודש אל אחוזי הצפיות! הכתבות והדיווחים הופכים ל'אוסף של מאמרי מערכת'. כיוון שהם הופכים בזכות המסך ל'סלבס', ספר חדש, אולי פרי עטם - לרוב בינוני באיכותו - מבקיע מידי תקופה אל חנויות, ומסייע בקיבוע מסריהם.

התקן נקבע על ידי הנהלת הערוצים והמפרסמים המרכזיים, בעל המאה, שהופכים לבעלי הדעה. פעמים רבות מידי, המפרסמים הגדולים הם גם הבעלים בסוג של בעלויות צולבות.

מקורות המידע זהים, כל כלי התקשורת אומרים וחוזרים על אותו דבר שוב ושוב: זהו דקלום מכני של מילים, משפטים, מושגים שמשמעותם לא הובנה או הוטמעה בצורה גרועה זוהי לִיטוּרְגִּיָּה תקשורתית (מעין פולחן כמו-דתי).

הם מכתיבים לנו, מה 'מקובל' ומה לא, אנו מוצפים במידע שוטף בצורה כזו שאיננו יכולים עוד להקדיש זמן לחשיבה ביקורתית, וגם לא לקחת את הזמן, כדי לאמת את האלמנטים שנחשפו על ידי השוואה בין המקורות האפשריים השונים. למרות זאת, אנו מחויבים להשתלב בדוגמות הליברליות של העכשוויות הפרוגרסיבית, אחרת, נמחק ונבוטל.

[בתמונה: הקרב על התודעה, תמונה חופשית שהועלתה על ידי Hartwig HKD לאתר flickr]
[בתמונה: הקרב על התודעה, תמונה חופשית שהועלתה על ידי Hartwig HKD לאתר flickr]

האינטראקציה עם המדיה החברתית

הופעת המדיה הדיגיטלית ופלטפורמות הרשתות החברתיות שינתה עוד יותר את היחסים בין התקשורת לפוליטיקה. מחזור החדשות של 24 שעות, וההתפשטות של מקורות חדשות מקוונים האיצו את קצב הפצת המידע, ויצרו הזדמנויות וגם אתגרים לתקשורת הפוליטית. פלטפורמות המדיה החברתית הפכו לזירת קרב לשיח פוליטי, שבו 'חדשות מזויפות – Fake News' מתפשטות במהירות, ו'תאי הד' מעצימים את הפערים המפלגתיים.

יתרה מכך, עליית 'העיתונות האזרחית' והתוכן שנוצר על ידי משתמשים, הפכה את הנוף התקשורתי לדמוקרטי הרבה יותר. היא אפשרה לאזרחים מן השורה להשתתף בשיח הפוליטי, ולאתגר את הנרטיבים התקשורתיים המסורתיים. אמנם לדמוקרטיזציה זו של מידע יש פוטנציאל לשפר את השקיפות והאחריות בפוליטיקה, היא גם מעוררת חששות לגבי המהימנות והאמינות של מקורות חדשותיים בעידן של מידע שגוי משתולל וחדשות מזויפות. אלגוריתמים שנועדו למקסם את המעורבות נותנים לעתים קרובות עדיפות לתוכן סנסציוני על פני דיוק עובדתי, ושוחקים עוד יותר את שלמות השיח הפוליטי.

בעידן זה של עומס מידע, הבחנה בין עובדות לבדיון הפכה למשימה מרתיעה יותר ויותר. ההסתערות הבלתי פוסקת של דיווחים מוטים וספינים פוליטיים על תודעתנו, חשפה רבים למניפולציות ולניצול.

[בתמונה: מאכילים אותנו לוקשים... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]
[בתמונה: מאכילים אותנו לוקשים... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]

התוצאה: לא צריך לחשוב יותר

תקשורת חופשית ואחראית חיונית לדמוקרטיה מתפקדת, אך היא דורשת פיקוח וביקורת ערניים כדי להבטיח שהיא משרתת את האינטרס הציבורי ולא את האינטרסים של בעלי הכוח. מערכת היחסים בין התקשורת לפוליטיקה מאופיינת במשחק גומלין מורכב של השפעה, אחריות ומניפולציה.

בעוד שהתקשורת ממלאת תפקיד חיוני במתן דין וחשבון למנהיגים פוליטיים וליידע את השיח הציבורי, היא גם מתמודדת עם אתגרים לא פשוטים בשמירה על עצמאות ויושרה מול לחץ פוליטי ואינטרסים מסחריים. בניסיון מתמיד לצרוב את תודעתנו, מנופה המציאות באופן שיטתי ע"י אלה שקובעים את הנורמה של מה צריך להיות החזון ה'נכון' של הדברים.

בתנאים אלו, אנו יכולים להיות בטוחים שאחרים יחליטו עבורנו מה יהיו חיינו, ונשרוד תחת איום של 'ביטול', ברגע שלא נשרת יותר את האינטרסים של המערכת… 
[בתמונה: התוצאה: לא צריך לחשוב יותר התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]
[בתמונה: התוצאה: לא צריך לחשוב יותר התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]

[לאוסף המאמרים על גועל הנפש של הפוליטיקה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על תקשורת ודמוקרטיה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

5 thoughts on “רוני אקריש: "פוליטיקה היא טרגדיה אנושית, והתקשורת עושה ממנה עינוג תעמולתי!"

  1. Pingback: הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע | ייצור ידע

  2. Pingback: גועל הנפש של הפוליטיקה באתר ייצור ידע | ייצור ידע

  3. Pingback: התודעה – והניסיונות להשפיע עליה – באתר ייצור ידע | ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *