תקציר: היועצת המשפטית נימקה את דבריה בכך שהיא מסתמכת על פסק דין של בית המשפט העליון. מצופה מיועצת משפטית להפעיל שיקול דעת, לבקר, להציע פתרונות שונים לעמדות בית המשפט. חזרה על פסקי דין ללא מחשבה וביקורת אינם חלק מתפקידו של הייעוץ המשפטי.

[לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן]

הרן פינשטין הוא שופט בדימוס. משנת 1991 הוא מרצה בחוג לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר אילן. מחבר הספר "הגמילה מהגלימה. מרשימותיו של שופט בעיר שדה".
* * *
היועצת המשפטית לממשלה, עורכת-הדין גלי בהרב-מיארה, השתתפה בבוקר ה- 9 בולי 2023 בישיבת הממשלה והציגה את עמדתה לגבי אכיפת החוק כלפי מפגינים נגד הרפורמה. בין השאר אמרה היועצת: "אין מחאה אפקטיבית בלי הטרדה והפרעה לסדר הציבורי. זה מחירו של חופש הביטוי". האמנם?
חוק העונשין כולל לפחות 12 סעיפים האוסרים את פעולות המפגינים וקובעים עונשי מאסר משלושה חודשים ועד חמש שנים. אין לי ספק כי וותיקי הפרקליטות מכירים את הסעיפים האלה בחוק העונשין.
האמירה של היועצת המשפטית אינה אלא שימוש במלים "מכובסות" כדי להצדיק פעולות בלתי חוקיות. אם מבקש מאן דהו הצדק לביקורת על מונחים ערטילאיים כמו "סבירות" ו"מידתיות", הוא יוכל למצוא הצדק לעמדתו במשפט דלעיל של היועצת המשפטית.
![[בתמונה: האמירה של היועצת המשפטית אינה אלא שימוש במלים "מכובסות" כדי להצדיק פעולות בלתי חוקיות. התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing. המקור: ייצור ידע]](https://www.xn--7dbl2a.com/wp-content/uploads/2023/07/מכבסת-מילים.jpg)
בין היועצת המשפטית לבית המשפט העליון
היועצת המשפטית נימקה את דבריה בכך שהיא מסתמכת על פסק דין של בית המשפט העליון. על כך ניתן להגיב בשניים אלה:
ראשית, גם אם הציטוט מדויק אין הוא מבטא את מלוא עמדות בית המשפט העליון, כמפורט להלן. למדנו: תפקיד המדינה להציג בפני בית המשפט את "הטוב, הרע והמכוער" בעולם המשפט.
שנית, מצופה מיועצת משפטית להפעיל שיקול דעת, לבקר, להציע פתרונות שונים לעמדות בית המשפט. חזרה על פסקי דין ללא מחשבה וביקורת אינם חלק מתפקידו של הייעוץ המשפטי.

האמירות של בית המשפט העליון שנעדרו מעמדתה של היועצת המשפטית הן, בין השאר, כדלהלן:
"אכן חופש הביטוי (וההפגנה) אינו מגן על החופש למנוע מיולדת להגיע לבית החולים; חופש הביטוי (וההפגנה) אינו מגן על החופש למנוע ממכבי אש להגיע למקום שריפה; חופש הביטוי (וההפגנה) אינו מגן על החופש לשתק את המנגנונים לאכיפת החוק ולהביא לקריסתם; חופש ההפגנה אינו מגן על החופש "לעצור את המדינה" ולסכן את ביטחונם של הפרט ושל הכלל. הטוען בשם חופש הביטוי לכל אלה, אינו טוען מנקודת מבטה של הדמוקרטיה, אלא מנקודת מבטה של האנרכיה... כאשר זו תשלוט, גם חופש הביטוי שלו טוענים הנאשמים לא יעמוד להם".
ובהמשך: "שום תיאוריה של מרי אזרחי אין בה כדי להצדיק "עצירת המדינה" או שיתוק המנגנונים האחראים על אכיפת החוק; שום טעון מוסרי אין בו כדי להצדיק שריפת צמיגים בכבישים המסכנת קשות את חיי הנוסעים על הכביש."
ומי חתום על משפטים אלה? נשיא בית המשפט העליון באותה עת - אהרון ברק.
הייתכן כי הנשיא בדימוס, היועצת המשפטית והיועצים שלה -כולם שכחו את הקביעות הנ"ל? [ב"ש 5934/05; 6238/05]. האם לא ראוי היה כי פסיקת בית המשפט דלעיל תבוא לידי ביטוי בעמדת היועצת המשפטית בדיון בממשלה?

[לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!