תקציר: הסיפור של משפט שלמה, נבחר להיות ההפטרה של פרשת מקץ. האם הבחירה הזו נבעה רק מהדמיון הלשוני שהובא בתחילת דברינו – " ויקץ פרעה והנה חלום", לבין "ויקץ שלמה והנה חלום"? יתכן. אולם יש גם קשר רעיוני בין פתרון החלומות של יוסף לבין פסק דינו המנומק של שלמה והוא חכמת האלוהים אשר קיימת בשניהם.

[לאוסף המאמרים על פרשת מקץ, לחצו כאן]

עודכן ב- 12 בדצמבר 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

* * *

פרשת מקץ נפתחת בתיאור המפורט של חלום פרעה. על היבטיו השונים של חלום זה דנו במקום אחר [1]. בדברים הבאים, ננסה להשוות חלום זה למשפט שלמה.

קודם לכן, יש לדעת כי תורת פתרון החלומות במצרים נחשבה לענף מדעי, שנלמד בבית החיים – שם לבתי ספר לפתרון חלומות, שהיו צמודים למקדשים במצרים.

מימי השושלת השמונה עשרה והתשע עשרה (המאה ה14 לערך לפני הספירה), שרד קטלוג לפתרון חלומות בפפירוס [2] Chester Beatty. מפפירוס זה עולה כי לחלום מסוים היו פתרונות שונים, הכל במותאם למי שחלם אותו. מכאן שחלום שנראה ברור לכאורה, יכול לבשר את ההפך הגמור ממה שהוא הציג. רק מי שבקי במדע זה, יכול היה לפותרו כראוי. האנשים שעסקו בפתרון חלומו של המלך נקראו כנאמר גם בפרשתנו בשם חרטומים. בשימוש העממי של המונח חרטומים הודגש דווקא תפקידם כקוסמים, יותר מאשר כפותרי חלומות, כפי שנאמר בפרשתנו:" וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ, וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה".

חרטומים כפותרי חלומות אנו מוצאים גם בספר דניאל, כדלקמן: וּבִשְׁנַת שְׁתַּיִם לְמַלְכוּת נְבֻכַדְנֶצַּר חָלַם נְבֻכַדְנֶצַּר חֲלֹמוֹת, וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ וּשְׁנָתוֹ נִהְיְתָה עָלָיו. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא לַחַרְטֻמִּים וְלָאַשָּׁפִים, וְלַמְכַשְּׁפִים וְלַכַּשְׂדִּים, לְהַגִּיד לַמֶּלֶךְ חֲלֹמֹתָיו, וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר לָהֶם הַמֶּלֶךְ חֲלוֹם חָלָמְתִּי וַתִּפָּעֶם רוּחִי לָדַעַת אֶת-הַחֲלוֹם" [3].

נחזור למשפט שלמה וחלום פרעה

בחלומו של זה האחרון נאמר כך:" וַתִּבְלַעְנָה, הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת, אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים, הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת; וַיִּיקַץ פַּרְעֹה, וְהִנֵּה חֲלוֹם"[4].

המונח והנה חלום נזכר עוד פעם אחת בלבד במקרא בהקשר לשלמה המלך: "וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם, וַיָּבוֹא יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית אֲדֹנָי וַיַּעַל עֹלוֹת וַיַּעַשׂ שְׁלָמִים וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו"[5]. בחלומו זה של שלמה הוא ביקש מה' לקבל כישורים של שופט צדק ולדעת להבחין ביו טוב לרע. ואכן, לאחר סיפור חלום שלמה, מגיע לפתחו המשפט המפורסם, שנדון בו להלן, המלמד כי המלך קיבל את מבוקשו [6] (ראו תמונה למטה).

בפני שלמה המלך מגיעות שתי נשים המוגדרות כזונות, ללמדך כי כל אדם היה יכול להגיע עד לפני המלך למשפט. הנשים הללו טוענות לאימהות על אותו תינוק, והן מציבות אתגר שיפוטי מורכב, היות ואין עדים לטענות של אף לא אחת מהן, ויש כאן שתי טענות סותרות זו את זו.

האמא התובעת את התינוק לעצמה, מספרת באוזני המלך מארג סיפורי שלם, ואף מתארת בין השאר את העובדות הבאות:" וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לְלִדְתִּי וַתֵּלֶד גַּם הָאִשָּׁה הַזֹּאת, וַאֲנַחְנוּ יַחְדָּו אֵין זָר אִתָּנוּ בַּבַּיִת, זוּלָתִי שְׁתַּיִם אֲנַחְנוּ בַּבָּיִת. וַיָּמָת בֶּן הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָיְלָה אֲשֶׁר שָׁכְבָה עָלָיו. וַתָּקָם בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה וַתִּקַּח אֶת בְּנִי מֵאֶצְלִי וַאֲמָתְךָ יְשֵׁנָה, וַתַּשְׁכִּיבֵהוּ בְּחֵיקָהּ, וְאֶת בְּנָהּ הַמֵּת הִשְׁכִּיבָה בְחֵיקִי. וָאָקֻם בַּבֹּקֶר לְהֵינִיק אֶת בְּנִי וְהִנֵּה מֵת, וָאֶתְבּוֹנֵן אֵלָיו בַּבֹּקֶר וְהִנֵּה לֹא הָיָה בְנִי אֲשֶׁר יָלָדְתִּי"[7].  מכאן מתחילה מסכת האשמות בין שתי הנשים כדלקמן:" וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחֶרֶת לֹא כִי, בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת, וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי, בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי, וַתְּדַבֵּרְנָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ"[8].

במצב ראייתי שכזה למי אמור המלך שלמה להאמין?

לזו שסיפרה למלך באופן ברור ורהוט מה התרחש לדעתה באותו לילה, או לאשה השנייה העונה לאשה הראשונה בקיצור נמרץ? קרי – האם רטוריקה ונאום מוצלח עושים את העבודה בדרך לפתרון התעלומה או שאין אלה פני הדברים. על פניו נדמה כי שלמה נמצא במבוי סתום ואין לו את היכולת לפצח את החידה המשפטית הסבוכה, בדומה לאותם חרטומי פרעה שאין להם את היכולת לפתור את חלומותיו של מלכם.

פסק הדין מפתיע, והוא מבטא את הכרתו של שלמה בשוויון טענותיהן של שתי הנשים הללו. להלן פסק הדין של המלך שלמה " וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ קְחוּ לִי חָרֶב, וַיָּבִאוּ הַחֶרֶב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, גִּזְרוּ אֶת הַיֶּלֶד הַחַי לִשְׁנָיִם, וּתְנוּ אֶת הַחֲצִי לְאַחַת, וְאֶת הַחֲצִי לְאֶחָת"[9]. שלמה כמובן לא התכוון לדבריו אלה, והוא אמרם כדי לבחון את ליבן של שתי הנשים ואת תגובתן לדבריו. ואכן – אם הילד האמיתית אומרת: " וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר בְּנָהּ הַחַי אֶל הַמֶּלֶךְ, כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עַל-בְּנָהּ, וַתֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי תְּנוּ-לָהּ אֶת-הַיָּלוּד הַחַי, וְהָמֵת אַל-תְּמִיתֻהוּ...", ואילו האישה השנייה מגלה את פרצופה האמיתי באומרה:"... וְזֹאת אֹמֶרֶת, גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה גְּזֹרוּ"[10].

מכאן אין כל קושי לשלמה לפסוק כי הילוד שייך לאשה שחסה על חייו, ולתת פסק דין ראוי ונכון באומרו:" וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר, תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת לֹא תְמִיתֻהוּ הִיא אִמּוֹ" [11]. לאחר משפט זה, שהתפרסם עד מהרה בכל קצוות הארץ, הוכחה חכמתו של שלמה, כדברי המספר המקראי:" וַיִּשְׁמְעוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ, וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי רָאוּ כִּי חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט" [12].

אחרית דבר

פרשת מקץ נפתחת בחלום פרעה, הנשנה פעמיים. למרות כל הרצון והמאמץ שחרטומי מצרים משקיעים בניסיונותיהם לפתור את החלום האמור, פרעה איננו מקבל את פתרונותיהם. או אז, קופץ לקדמת הבמה ההיסטורית יוסף, שכבר הוכיח בבית האסורים את כשרונו כפותר חלומות מקצועי. הוא פותר את חלום פרעה ואף מייעץ לו עצות מועילות, ופרעה ממנה אותו לסגנו. ברם, את הצלחתו זו מייחס יוסף לעזרתה של החכמה אלוהית אשר מלווה אותו בדרכו.

הסיפור של משפט שלמה, נבחר להיות ההפטרה של פרשת מקץ. האם הבחירה הזו נבעה רק מהדמיון הלשוני שהובא בתחילת דברינו – " ויקץ פרעה והנה חלום", לבין "ויקץ שלמה והנה חלום"? יתכן. אולם יש גם קשר רעיוני בין פתרון החלומות של יוסף לבין פסק דינו המנומק של שלמה והוא חכמת האלוהים אשר קיימת בשניהם.

לאחר פתרון חלום פרעה, אומר זה האחרון את הדבר הבא: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ"[13], ואילו לאחר תום משפט שלמה נאמר על זה האחרון "...כי חכמת אלהים בקרבו". אשר על כן קווי הדמיון הלשוניים בין שני המקרים ברור, אולם הקשר הנוסף בין שני הסיפורים הללו הינו קשר רעיוני, שהוא – הימצאותה של החכמה האלוהית ביוסף ובשלמה, אשר עוזרת לשניהם לפתור בעיות מורכבות וסבוכות בתחום החלום והמשפט.

[לאוסף המאמרים על פרשת מקץ, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת מקץ.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת מקץ באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 21/12/19.

[1] אבי הראל, פרעה כמחולל התהליך האלוהי, ייצור ידע, דצמבר 2018.

[2] הפפירוס המקראי של פפירוס צ'סטר ביטי (Chester Beatty Papyri) הם קבוצה של כתבי יד פפירוסים מוקדמים של טקסטים תנ"כיים. The-Chester-Beatty-Biblical-Papyri-Descriptions-and-Texts-of-Twelve-Manuscripts-on-Papyrus-of-The-Greek-Bible-Fasciculus-III.pdf (chesterbeatty.ie) . ראה – עולם התנ"ך, בראשית, דודזון – עתי, 1998, עמוד 220.

[3] דניאל, פרק ב', פסוקים: א' – ג'.

[4] בראשית, פרק מ"א, פסוק ז'.

[5] מלכים א', פרק ג', פסוק ט"ו. ההדגשה שלי.

[6] א', שנאן(עורך), נהרדעה – דפי פרשת השבוע, האוניברסיטה העברית, ירושלים, 2000.

[7] מלכים א', פרק ג', פסוקים: י"ח – כ"א.

[8] שם, פסוק כ"ב.

[9] שם, פסוקים: כ"ד – כ"ה.

[10] שם, פסוק כ"ו.

[11] שם, פסוק כ"ז.

[12] שם, פסוק כ"ח.

[13] בראשית, פרק מ"א, פסוק ל"ח.