[בתמונה: יין נסך וסתם יינם של גויים... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי PhotoMIX-Company לאתר FIXABAY]

[לקובץ המאמרים על פרשת האזינו, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על הרמב”ם באתר ‘ייצור ידע’, לחצו כאן]

עודכן ב- 1 באוקטובר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ, מכילה ברובה את שירת האזינו, אודותיה דנו במקום אחר [1]. בתמצית – לשונה של שירת האזינו היא לשונה של השירה העברית העתיקה שפרקים ממנה מופיעים בכל המקרא [2], כמו בברכת יעקב [3], שירת הים [4], משליו של בלעם [5], ברכתו של משה [6] ושירת דבורה [7].

לשון זו מאופיינת בצורות עתיקות של דקדוק, רופפות בין מילות היחס, ובאוצר מילים מיוחד שיש בו מילים נדירות ופיוטיות. לשירת האזינו יש ייחוד משלה, הבאה לידי ביטוי ביצירת צירופים לשוניים מיוחדים רק לה. בראייה מרחבית דפוסי הלשון של שירת האזינו וסגנונה, משותפים ללשון הכנענית וספרותה, ובגין זאת ניתן לבסס את הדעה על קדמותה של שירת הַאֲזִינוּ.

באחד מפסוקי שירת הַאֲזִינוּ, המשובץ כנגד ריטואל עבודה זרה נאמר כך: "וְאָמַר אֵי אֱלֹהֵימוֹ צוּר חָסָיוּ בוֹ.  אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ, יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם" [8]. מפסוקים אלה לומדים חז"ל כי יין של עובדי עבודה זרה, אסור בהנאה, כדלקמן: "יין מנלן (מהיכן לומדים זאת, שהוא אסור בהנאה)? אמר רבה בר אבוה אמר קרא (הפסוק בפרשתנו, בדברים ל"ב, פסוק ל"ח) - אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם - מה זבח אסור בהנאה, אף יין נמי (גם כן) אסור בהנאה" [9].

[בתמונה: יין נסך וסתם יינם של גויים... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי ponce_photography לאתר FIXABAY]

קביעת הרמב"ם

בעקבות המקרא ופרשנות חז"ל, קובע הרמב"ם (ראו תמונה משמאל) בספר המצוות שלו [10], להלכה כי המדובר באיסור תורה, שעונשו מלקות, אבל לדבריו יש להבחין בין שני איסורים שונים. האחד – איסור יין נסך, שהוא יין המשמש לעבודה זרה, והשני – סתם יינם של גויים, שגוי בא במגע איתו ואיסורו רק מדברי חכמים (דרבנן). הרמב"ם מסתמך כנראה על מקור תלמודי ממסכת שבת האומר כך:" אמר רב אסי אמר ר' יוחנן משום רבי יהודה בן בתירא, שלושה יינות הן: יין נסך – אסור בהנאה ומטמא טומאה חמורה, סתם יינם – אסור בהנאה... המפקיד יינו אצל גוי (קטגוריה לא רלוונטית לימינו) – אסור בשתייה ומותר בהנאה"[11].

[תמונת הרמב"ם משמאל היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Guillaume Mangeret לאתר flickr]

יין נסך אסור לכל הדעות אולם יש החולקים על קביעתו של הרמב"ם שהמדובר באיסור מהתורה [12]. לעומת יין נסך הדעות בהלכה חלוקות לגבי התחולה והתוקף של סתם יינם של גויים. הקושי – באיזו מידה האיסור של סתם יינם קשור לעבודה זרה אם בכלל, ומהו מעמדם התיאולוגי של הגויים, היות שמאז ימי הביניים, על פי התפיסה ההלכתית, נעלמה העבודה זרה מעל במת ההיסטוריה.

הרמב"ם פוסק כי איסור שתיית יין של עבודה זרה או סתם יינם הוא איסור גורף כדלקמן: "יין גויים שאין אנו יודעים אם התנסך או לא התנסך (לעבודה זרה), הנקרא סתם יינם אסור בהנאה כמו יין שנתנסך, ודבר זה מגזירת סופרים, והשותה מסתם יינם רביעית, מכין אותו מכת מרדות. וכל יין שיגע בו הגוי הרי זה אסור, שמא נסך אותו..." [13].

[לקובץ המאמרים על הרמב”ם באתר ‘ייצור ידע’, לחצו כאן]

[בתמונה: יין נסך וסתם יינם של גויים... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי ponce_photography לאתר FIXABAY]

פסיקות נוספות

בעקבות דבריו אלה של הרמב"ם פוסק ר' יוסף קארו (ראו תמונה משמאל) [14] בשלחן ערוך כך: "סתם יינם של עממים עובדי כוכבים אסור בהנאה והוא הדין למגעם ביין שלנו" [15].

[בתמונה משמאל: דיוקן המיוחס לרבי יוסף קארו. התמונה היא נחלת הכלל]

מול הרמב"ם ור' יוסף קארו, יש סוללה רחבה של פוסקים הטוענים שיש להקל בסתם יינם בעיקר שאין בנמצא בזמננו עבודה זרה של ממש, ובגלל זה וטעמים הלכתיים נוספים, אין לראות בחברה הנוכרית המערבית עובדי עבודה זרה. להלן הטענות המרכזיות האומרות כי יש להקל בסתם יינם:

א – למרות שחז"ל ראו בדת הנוצרית דת אלילית, אין הנוצרים מתייחסים לריטואלים הפגניים שלהם ברצינות של ממש – על פי דבריו של רש"י – " אין עובדי כוכבים אדוקים כל כך בעבודת כוכבים" [16].

ב – לפי דעה אחרת, הנוצרים בריטואלים הדתיים שלהם כלל אינם מנסכים יין:" עובדי כוכבים של עכשיו אין רגילים לנסך לעבודת כוכבים" [17].

ג – יש פוסקים המוציאים לגמרי את הדת הנוצרית מגדרה של עבודה זרה, היות והנוצרים מאמינים באל, אלא שצרפו לו שתי ישויות נוספות, הבן ורוח הקודש. הפסיקה ההלכתית האומרת שלא לראות בנצרות דת אלילת מסתמכת על הקביעה "שאין בני נח מצווים על השיתוף (על האמונה בשילוש הקדוש)" [18]. על פי המשך הדברים במקור זה, בכל מקרה כבר התפשט ההיתר על סתם יינם, ויהיה קשה לאסור דבר שנתפס בעיניי הציבור כמותר.

[בתמונה: יין נסך וסתם יינם של גויים... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Vinotecarium לאתר FIXABAY]

אחרית דבר

פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ מכילה ברוב תוכנה את שירת הַאֲזִינוּ. לשונה של שירה זו היא לשון השירה העברית העתיקה, שפרקים ממנה משובצים בכל המקרא. לשירת הַאֲזִינוּ יש ייחוד לשוני משלה, הבא לידי ביטוי ביצירת צירופי לשון מיוחדים. בנוסף, יש דפוסי לשון וסגנון משותפים בין שירת הַאֲזִינוּ ללשון הכנענית וספרותה, עובדה המבססת את קדמותה של שירת הַאֲזִינוּ. אחד הפסוקים בשירה, המשובץ בתוכחה כנגד ריטואל עבודה זרה מוזכר יין שנקרא יין נסך – יין המשמש לפולחנה של עבודה זרה.

[בתמונה משמאל: על יין נסך וסתם יינם של גויים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Peggy_Marco לאתר Pixabay]

מכאן למדו חז"ל כי יין נסך שכזה אסור. הרמב"ם פוסק בעקבות חז"ל שיין נסך אמנם אסור, אבל הוא מחלק את סוגי היין כך: האחד – איסור יין נסך, שהוא יין המשמש לעבודה זרה, והשני – סתם יינם של גויים, שגוי בא במגע איתו ואיסורו רק מדברי חכמים. גם ר' יוסף קארו בספרו שלחן ערוך פוסק שיין נסך וסתם יינם של גויים אסור.

ברם, על כך קמו עוררים רבים, הטוענים כי יש להקל באיסור של סתם יינם, ופסקו להקל. סיכום ראוי לכך הם דבריו של יעקב כץ, כדלקמן: "יין של גוי האסור ליהודי בשתייה, ולפי ההלכה המקורית אסור אף בהנאה. בימי הביניים עדיין החזיקו באיסור מסחר בסתם יינם...אולם בתקופה זו הולך ופושט ההיתר בעיקר בערי פולין הסמוכות לגבול ההונגרי ובקהילות מוראביה, שמסחר היין היה שם מקור פרנסה מובהק. מתחילה התנגדו לכך המחמירים שבין הרבנים, אבל הם לא יכלו להעמיד את דבריהם מפני הלחץ הכלכלי המוגבר, ובמשך הזמן הלך ונגוז גם איסור זה והמסחר ביין היה להתעסקות יהודית מובהקת במחוזות רבים באירופה המזרחית והמערבית" [19]. לשון אחר המציאות החברתית וגם המציאות הכלכלית גרמה להלכה בעניין סתם יינם להתגמש, עד שנגוזה כמעט כליל מסדר היום היהודי.

[לקובץ המאמרים על פרשת האזינו, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על הרמב”ם באתר ‘ייצור ידע’, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), הרמב"ם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 1/1/19.

[1] אבי הראל, שירת האזינו ובחירת עם ישראל, ייצור ידע, ספטמבר 2020.

[2] עולם התנ"ך, דברים, דודזון – עתי, ת"א, 1999, עמוד 236.

[3] בראשית, פרק מ"ט.

[4] שמות, פרק ט"ו.

[5] במדבר, פרקים: כ"ג – כ"ד.

[6] דברים, פרק ל"ג.

[7] שופטים, פרק ה'.

[8] דברים, פרק ל"ב, פסוקים: ל"ז – ל"ח.

[9] בבלי, עבודה זרה, דף כ"ט, עמוד ב'.

[10] רמב"ם, ספר המצוות, לא תעשה – קצ"ד.

[11] בבלי, שבת, דף ל', עמוד ב'.

[12] ראה הערתו של הרמב"ן על ספר מצוות הרמב"ם, לא תעשה מצווה קצ"ד.

[13] רמב"ם, משנה תורה, ספר הקדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק י"ג, הלכות: ג' – ד'.

[14] רבי יוסף קארו, מגדולי הפוסקים, מחבר שלחן ערוך. רב ומקובל. 1488 – 1575.

[15] שלחן ערוך, יורה דעה, קכ"ג.

[16] רש"י על אתר מסכת עבודה זרה, דף ז', עמוד ב'.

[17] בבלי, חולין, דף י"ג, עמוד ב', דברי התוספות על אתר.

[18] בבלי, סנהדרין, דף ס"ג, עמוד ב', דברי התוספות על אתר.

[19] יעקב כץ, מסורת ומשבר, מוסד ביאליק, ירושלים, תשמ"ו, עמודים: 30 – 31.

[לאוסף המאמרים על פרשת האזינו, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הרמב”ם באתר ‘ייצור ידע’, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת האזינו.
• אוסף המאמרים על הרמב”ם.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2016), פרשת האזינו באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 6/10/16.