[בתמונה: מקימים אנדרטה... התמונה היא נחלת הכלל]

אל"ם במילואים גדעון גידי טרן (ראו תמונה משמאל), מבכירי המדריכים במכללה לביטחון של צה"ל לשעבר ואיש חינוך ותיק. בעל סוכנות היעוץ ליבה - עיצוב וליווי תהליכים פדגוגיים וארגוניים.

זהו מאמר שלישי מתוך שלושה על אירועי תל חי ומיתוס טרומפלדור. למאמרים האחרים לחצו:

• גרשון הכהן: הדילמה של חלוצי תל חי עדיין איתנו
• פנחס יחזקאלי: המיתוס כמכשיר לעיצוב תודעה.

*  *  *

לכבוד י"א באדר...

"עַל הַמִּלִּים הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁל טְרוּמְפֶּלְדּוֹר טוֹב לָמוּת בְּעַד אַרְצֵנוּ, בָּנוּ אֶת הַמּוֹלֶדֶת הַחֲדָשָׁה כְּמוֹ דְּבוּרֵי בַּר בִּפְקָעוֹת מְטֹרָפוֹת. וַאֲפִילּוּ אִם אֵלֶּה לֹא הָיוּ הַמִּלִּים אוֹ שֶׁלֹּא אָמַר אוֹתָן אוֹ שֶׁהָיוּ וְהִתְנַדְּפוּ, מְקוֹמָן נִשְׁאַר מְקֻּמָר כִּמְעָרָה. הַמֶּלֶט הִתְקַשָּׁה יוֹתֵר מֵאֲבָנִים. זוֹהִי מוֹלַדְתִּי שֶׁבָּהּ אֲנִי יָכוֹל לַחֲלֹם בְּלִי לִפֹּל, זוֹהִי הָאָרֶץ שֶׁמְּתֶיהָ בָּאֲדָמָה בִּמְקוֹם הַפֶּחָם וְהַזָּהָב וְהַבַּרְזֶל וְהֵם הַדֶּלֶק לְבִּיאוֹת מְשִׂיחִים" יהודה עמיחי.

[בתמונה: טקס הסרת הלוט מעל הפסל, 1934. התמונה הועלתה לויקיפדיה ע"י צבי אורון, והיא נחלת הכלל]

אם ועדת חקירה ממלכתית הייתה חוקרת את קרב תל חי...

אם ועדת חקירה ממלכתית הייתה חוקרת את קרב תל חי... הייתה בוודאי קובעת כך:

• שהסכסוך שאנשי ארבע הנקודות - מטולה, כפר גלעדי, תל חי וחמארה - נקלעו לתוכו לא היה בין יהודים לערבים, אלא בין המוסלמים לצרפתים ובני חסותם הנוצרים;
• שהקרב בחצר תל חי היה כישלון מבצעי, שנבע מרצף של אי הבנות, שהסתיים בנסיגה; שהתעלמו מאזהרותיו של זאב ז'בוטינסקי, (ראו תמונה משמאל), שקרא לנטוש את תל חי ("שובו בחזרה משם, ובנו את הקיים, אל תלכו למקומות הנידחים...);

[בתמונה משמאל: זאב ז'בוטינסקי במדי הצבא הבריטי. התמונה היא נחלת הכלל]

• שההנהגה הפקירה את הלוחמים הבודדים, ומנעה מהם תגבורת הולמת;
• שאפילו המנטרה ש'אין נוטשים יישובים' נשברה, כי רוב יישובי אצבע הגליל ננטשו; והאזור נשאר ריק מיהודים, במשך שבעה חודשים תמימים;
• ובנוסף, הייתה כותבת, שאף על פי שלאורך כל קיומה של התנועה הציונית (כן, כולל בתקופתה של תל-חי) ננטשו יישובים בארץ; וכי אין קשר בין הכללת אצבע הגליל בשטח המנדט, לבין סיפור תל-חי (כנראה שתמיד המציאות קצת פחות זוהרת והרבה יותר מורכבת...),

למרות כל אלה, הפכה תל חי לסמל ולנורמה עליונה של התנהגות לאומית והמיתוס שפרנס את תרבות ההתיישבות והביטחון הישראלית והניע מוטיבציות אדירות, למרות שגם אחרי פרשת תל-חי לא חדלה הנסיגה מאזורים שיושבו על-ידי יהודים.

[בתמונה: פסל הארי השואג בכפר גלעדי. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי אדם לא ידוע. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.5]

הקסם פג...

אני זוכר את טקסי י"א באדר שהתקיימו מדי שנה בחצר בית הספר הריאלי בהדר, עמוסים בטקסטים מליציים רבי הוד והדר. חֲבָרוֹת בהקמה צריכות סיפורים נאצלים שכאלה, הלוכדים לבבות של ילדים ונערים, המשפיעים על דורות רבים של נערים ונערות.

כבר שנים רבות שהיכולת להתמסר לסיפור נאצל משותף ומעורר השראה כבר לא קיימת. בדור כל כך דעתני, ספקני וציני כשלנו, הקסם פג ואינו יכול עוד לעבוד...

ואולי בכלל הצורך ב"שחיטת פרות קדושות" טבוע בנו כה עמוק, וזה בסדר גמור? הרי מיתוסים אינם חד-משמעיים או בלתי-משתנים, אלא מתאפיינים בכך שכל דור מבין ומפרש אותם מחדש בהתאם לנסיבות והצרכים המיוחדים של זמנו.

טבעם של המיתוסים להתמוסס, להשתנות. קמים אחרים במקומם,

אך טרומפלדור, מסתבר, הוא דמות המופת היחידה המקובלת גם של הימין וגם השמאל.

[תמונתו של יוסף טרומפלדור משמאל היא נחלת הכלל]

[להרחבת המושג: 'מיתוס', לחצו כאן]

[בתמונה: חניכי תנועת הנוער בית"ר ליד פסל האריה השואג. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי מכון ז'בוטינסקי בישראל. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה:50]

עדיין... תל חי... !!

עֲלֵי גִּבְעָה שָׁם בַּגָּלִיל יוֹשֵׁב שׁוֹמֵר וּבְפִיו חָלִיל הוּא מְחַלֵּל שִׁירַת רוֹעֶה לַשֶּׂה, לַגְּדִי, לִסְיָח תּוֹעֶה. הוּא מְחַלֵּל, קוֹרֵא שָׁלוֹם: אֵלַי, אֵלַי גְּשׁוּ הֲלוֹם! יֵשׁ מַנְגִּינוֹת בְּפִי חָלִיל, יֵשׁ אַגָּדוֹת פֹּה בַּגָּלִיל. הָיֹה הָיָה גִּבּוֹר עַתִּיק, צוּרִים בָּקַע, סְלָעִים הֶעְתִּיק, בְּשִׁיר חַיִּים יָצָא לַקְּרָב מוּל אֲסַפְסוּף גָּדוֹל וָרָב. "טוֹב לָמוּת"– כֹּה אָמַר – "בְּעַד אַרְצֵנוּ עַל הַמִּשְׁמָר". הָיֹה הָיָה גִּבּוֹר - חִידָה וְלוֹ זְרוֹעַ יְחִידָה.

את המילים חיבר בשנת 1932 אברהם ברוידס והלחין נחום נרדי. חובבי הז'אנר, מוזמנים להאזין לברכה צפירה האגדית, אימו של אריאל זילבר, שרה את שיר בשנת 1937:

.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), המיתוס כמכשיר לעיצוב תודעה, ייצור ידע, 15/7/14.