[לאוסף המאמרים אודות הפנים השונות של ההסתגלות, לחצו כאן]
אלעד ארד (ראו בתמונה משמאל) הוא צייר ומוסיקאי חובב, דוקטורנט בכימיה באוניברסיטת בן גוריון.
* * *
בין כל הדיונים העקרים לגבי שכר חיילי החובה והקבע, הידיעה הזו כמעט חמקה משיח ציבורי:
זינוק בפניות הטירונים לקב"ן: נתונים מצביעים על הקושי הנפשי הכרוך בשירות בצה"ל. עלייה נרשמה במספר הפניות הכללי של משרתי החובה לקב"ן; אך הזינוק החד ביותר לקבלת סיוע נרשם בקרב הטירונים - פי שלושה לעומת 2013. עם זאת, במספר המשתחררים על רקע נפשי נרשמה ירידה (ראו הכתבה למטה).
יש להניח שמדובר בשתי מגמות:
- הקושי הסובייקטיבי לשרת עולה;
- והפתיחות לפנות לטיפול עולה גם היא.
הנכונות לפנות לתמיכה נפשית - הלגיטימיות שלה והצורך בה - הולכים וצוברים פופולריות גם בציבור הרחב, צה"ל - מבחינה זו - איננו אלא ראי של האוכלוסייה.
מעניין יותר לתהות לגבי הקושי הסובייקטיבי של החייל - הוא יכול להעיד גם על חוסנו (מה שבטירונות בעילגות קוראים לו "איתנות"); אך יתרה מכך, על ערך השירות והנכונות של דור ה-Z לקבל את צו השירות בצבא. נראה אפוא שמרבית העליה בפניות היא בטירונות; כלומר, אין מדובר בחוסר יכולת (הן במשך השירות, מספר הפניות לא עלה באותו אופן) אלא בפער גדול יותר ב"תאום הציפיות" בין המלש"ב לצבא.
תופעה זו צריכה להבחן במקביל לקיצור השירות: נשאלת השאלה, אם הקושי להסתגל למערכת הצבאית מאריך את הכשרת החייל ומקטין את סך התפוקה ממנו, ככל שזה ניתן לכימות. על פניו, אם זמן ההכשרה/הסתגלות מתארך; ומשך השירות מתקצר, יש לצבא אפקטיבית פחות חיילים כשירים.
כמובן, תמיד נשאלת גם השאלה, מה הקושי העיקרי להסתגלות; והאם נהלי הצבא - כפי שהתרגלנו אליהם (משמעת וכו') - רלבנטיים היום כמו בעבר, והאם דין כל המשרתים אחיד; או צריך להיות כזה (ספוילר - ראו את מסלול הטאלנטים ל'בני אלים' כמו נעה קירל ומרגי והחליטו בעצמכם).
[בתמונה: ראו את מסלול הטאלנטים ל'בני אלים' כמו נעה קירל ומרגי והחליטו בעצמכם. התמונה היא צילום מסך]
כך או אחרת, לבטח אי שוויון איננו גורם מדרבן, הגם שאחידות איננה חזות הכל. בשורה התחתונה - זה אולי נראה במבט חטוף כמו שיח מתייפיף על פריבילגיות של נוער מפונק בזמן שהאיראנים על הגדרות; אך הלכה למעשה, זה סוגיה בוערת בתחום הביטחון הלאומי.