תקציר: הגישה אותה אבקש לתאר מתייחסת אל מתחים כנקודת מוצא ליצירה אדריכלית ומצביאותית והיא מכונה גישה דיאלוגית. זו גישה, שבבסיסה ניצבת הכרה בהיעדר היכולת לגיבוש נקודת הכרעה מוחלטת בדילמת המתחים, היא דוחה את השקיקה לאמת מוחלטת, שאינה ממשיכה להיטלטל בסבך המתחים. זו  למעשה הגישה הבסיסית של תורת הקבלה. זה מסביר למה גם בן גוריון וגם משה דיין מצאו ענין בלימוד תורת הקבלה.

עודכן ב- 27 בדצמבר 2025

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

זהו מאמר שני מתוך שניים בנושא מצביאות. למאמר האחר:

• פנחס יחזקאלי: מצביאות מהי? בין ניהול קרבות לעיצוב היסטוריה.

זהו מאמר ראשון מתוך ארבעה, העוסק בקשר שבין אדריכלות למורכבות. המאמרים האחרים: 

• גרשון הכהן: האדריכל כמייצר מקום ומספר סיפור;
• גרשון הכהן: בית הכנסת בבית הספר לקצינים – "אש תמיד תוקד על המזבח".
• גרשון הכהן: עיר היא גילום של תופעת המורכבות

*  *  *

בלי תשומת לב למתחים, שמבקשים נקודת איזון, לא צריכים אדריכל ולא מצביא. מספיק לנו ״מנהל תפעול״ יעיל.

האדריכלות והמצביאות נדרשות במקום שבו המצוינות הניהולית לכשעצמה אינה מצליחה להבטיח רלוונטיות.

משפחה בדירת שני חדרים זקוקה לאדריכל, כדי לשלב - במצוקת שני החדרים שלה - את הפונקציות הבסיסיות של חדר שנה, חדר ילדים וסלון. ההצעה לבנות עוד חדר, או לעבור לדירת שלושה חדרים אינה זקוקה לאדריכל. פתרון אדריכלי מתחיל במקום שמכיר לעומק בתנאים, המחוללים את המצוקה.

[למאמרו של האלוף במיל' גרשון הכהן: 'האדריכל כמייצר מקום ומספר סיפור', לחצו כאן]

היגיון דיאלקטי

ההכרעה במתחים כאלה איננה הכרעה אחת ולתמיד, אלא נקודת איזון נקודתית תלוית הקשר נסיבתי, שהוא תמיד ייחודי. בהמשגת המתחים, המתחוללים מתוך תנאיי ההקשר. האדריכל והמצביא פועלים מתוך ההבנה, שהמשגת המתחים מעניקה להם את מערכת הקורדינטות, שרק במסגרתה תיווצר נקודת הייחוס לקבלת ההחלטות המעצבות.

זה אומר, שמדובר בהגיון אחר מזה המדבר על דיאלקטיקת הפילוסוף גאורג וילהלם פרידריך הֵגֶל (ראו תמונה משמאל), שתיאר דינמיקה של תזה, אנטיתזה וסינתזה.

למרות שהגל היטיב לאפיין את התהליך ההתפתחותי של הרעיונות, כנתון בדינאמיקה מתמדת, הסינתיזה עבורו היא מצב ממשי לחלוטין, שמאותו רגע שהתהווה, לא זקוקים יותר לשימור נקודת הייחוס שיצרה אותו, במתח בין תזה לאנטי תיזה.

בצורה הכי פשוטה - כשמערבבים צבע שחור עם צבע לבן, נוצר צבע אפור. האפור הוא צבע ממשי בעל זהות ברורה. מרגע שנוצר הצבע האפור, המבט עליו אינו מצריך את הצופה לזכור, שהוא נוצר כסינתיזה של שחור ולבן.

בתפיסת העיצוב האדריכלית והמצביאותית, השאיפה אל נקודת האיזון במתחים מסמנת משהו אחר מאשר סינתזת הצבע בין שחור ללבן. הרעיון הזה מוסבר בדוגמה פשוטה מתחום תכניות המתאר הארציות, במתח המתמיד המתקיים בהן בין השאיפה לשימור שטחים פתוחים ירוקים, לבין הצורך המתמיד לבניית מגורים ותשתיות נוספות:

• הגישה הניהולית המוכרת מבקשת הכרעה לתכנית מוגדרת, שתסיים "אחת ולתמיד" את המתח הבלתי נפסק.
• הגישה האדריכלית המצביאותית מכירה, לעומת זאת, בדינאמיות האין סופית של המציאות. לכן, מתוך הכרה בחשיבות הממשית של שתי הדרישות - גם הדרישה לשימור מרחבים פתוחים, גם הצורך במענה לצורכי הבנייה - היא מסמנת את המתח הזה כמצפן לעיצוב נקודת סנכרון. האדריכל במקום הזה, אינו מבטל את המתחים, אלא מציב ביניהם נקודת איזון נסיבתית, המתייחסת לגופה של תכנית פעולה במסגרת הקשר נתון.

המענה האדריכלי-מצביאותי - גם כשהוא מוצלח - נותר ארעי בטבעו; ובשל כך, מחייב מידי תקופה ברור מחודש לגיבוש נקודת סנכרון מתהווה. זה טיב אופייו הייחודי של פתרון אדריכלי - מצביאותי, כמחולל בכל פעם מחדש, נקודת סנכרון אופרטיבית רלבנטית להקשר המשתנה.

המשגת המתחים, בהקשר המשתנה, היא למעשה תנאי הכרחי לגיבושו של רעיון אדריכלי ומצביאותי. בכך, היא מתפקדת למעשה כתעודת הזהות הייחודית של התפיסה התכנונית.

הגישה הדיאלוגית לפתרון בעיות

התפיסה הדיאלקטית של הגל מוכרת היטב. הגל חשב במידה רבה, בצורה דומה לדרווין, כלומר, כמו שישנו תהליך אבולוציה בביולוגיה יש תהליך אבולוציה ברעיונות. אני מנסה להציב להגל גישה אלטרנטיבית - היא הגישה הדיאלוגית. גם בגישה הדיאלוגית מכירים בתנועה המתמדת, בתהליך אין סופי, שבו הסינתזה מאתמול הופכת לתזה של היום; ומזמינה את התנגדות האנטי תזה החדשה, המתמודדת מולה. אלא שבגישה הדיאלוגית, חשוב לא לזנוח בתודעת הניווט קדימה, את המתחים שחוללו את לידת הסינתזה.

כלומר, הגישה שאני מציע, מכירה כמובן, בדינאמיקת התהליך ההתפתחותי, שנע קדימה כמו אצל הגל; אבל, מדגישה את הצורך בשמירת המתחים, שכוננו את נקודת ההתחלה; ובהתהלכות מתמדת בדיאלוג מתמשך ביניהם.

לא ניתן לחמוק מכך שהדיון כאן עומד ביסודו על שאלת מושג ה'אמת'

אצל הגל יש אמת אחת מוחלטת כמו אצל אריסטו. היא אמנם משתנה ומתפתחת אבולוציונית, אבל בכל רגע נתון, יש אמת אחת ברורה ומוגדרת.

בגישה שאני מציע, המתחים קיימים כל הזמן, עד כדי כך שהאמת מטלטלת כל הזמן בין הקטבים במתחים הממשיכים להיות בלתי פתורים. במקום דיבור על הכרעה להצבת אמת אחת, יש כאן פנייה לסנכרון נקודתי, סנכרון שבטבעו הייחודי הוא תמיד לוקאלי ומתהווה בנסיבות חד פעמיות. נקודת הסנכרון אם כן, היא יצירה פרגמטית ביחס לפעולה מסוימת, שלמרות עוצמת נוכחותה, היא לכשעצמה אינה מבטלת את ההיטלטלות בין הקטבים במערכת המתחים.

במבט מעשי לעניין האדריכלות, מגדל דירות גבוה בלב העיר הלבנה בתל אביב, מעורר מטבעו מתח בין בתי הבאו-האוס בני שלוש עד ארבע קומות, לבין ההזדקרות של המגדל. גם מענה אדריכלי, קשוב לסביבה, מותיר את המתח על מקומו; ואולי אפילו מעצים אותו. התוצאה האדריכלית מציבה רעיון מסנכרן, שלמעשה מחולל מציאות אדריכלית חדשה, שמשמעותה טמונה במתן ביטוי מעשי מחודש למתחים.

כך גם בעולם המלחמה

המצביא פועל תמיד במתחים בלתי פתורים. מדינת ישראל לדוגמה, מסיום מלחמת העצמאות, מיטלטלת בתפיסת הביטחון הלאומי שלה בין השאיפה לסיום מלחמה בזמן קצר, לבין ההכרח בהשגת הישג מערכתי שיש בו ניצחון מובהק במלחמה, מה שעל פניו מחייב משך זמן מספיק להשלמת ההישג הנדרש. כאן, נדרשת יצירתיות של המצביא לכינון נקודת הסנכרון לפעולה ביחס להקשר הייחודי.

לסיכום, הגישה אותה אבקש לתאר מתייחסת אל מתחים כנקודת מוצא ליצירה אדריכלית ומצביאותית והיא מכונה גישה דיאלוגית. זו גישה, שבבסיסה ניצבת הכרה בהיעדר היכולת לגיבוש נקודת הכרעה מוחלטת בדילמת המתחים, היא דוחה את השקיקה לאמת מוחלטת שאינה ממשיכה להיטלטל בסבך המתחים. זו  למעשה הגישה הבסיסית של תורת הקבלה. זה מסביר למה גם בן גוריון וגם משה דיין מצאו ענין בלימוד תורת הקבלה.

[לאוסף המאמרים על ההתנסות הצה”לית ב'אמנות המערכה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על ההתנסות הצה”לית ב'אמנות המערכה'.
• אוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות.
• הרחבת המושג: 'הקשר'.
• הרחבת המושג: 'דינאמיות'.
• אוסף המאמרים העוסק ב'התהוות' ובהשלכותיה.
• אוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית.
• אוסף מאמרי עצמאות וזיכרון.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2020), אוסף המאמרים על ההתנסות הצה”לית ב'אמנות המערכה'.
• גרשון הכהן (2015), האדריכל כמייצר מקום ומספר סיפור, ייצור ידע, 4/9/15.
• פנחס יחזקאלי (2020), הכל בהקשר: אחת התכונות החשובות של מערכת מורכבת, ייצור ידע, 24/3/20.
• פנחס יחזקאלי (2015), קבלת החלטות, ייצור ידע, 8/6/15.
• פנחס יחזקאלי (2014), דינאמיות, ייצור ידע, 11/4/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), התהוות, ייצור ידע, 12/4/14.
• גרשון הכהן (2020), בית הכנסת בבית הספר לקצינים – "אש תמיד תוקד על המזבח", ייצור ידע, 4/1/20.
• פנחס יחזקאלי (2023), הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 18/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2018), עצמאות וזיכרון באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 13/4/18.