יאיר רגב: האמנה החברתית – מקור הלגיטימציה של המשטרה

[בתמונה: האמנה החברתית - הבסיס למשטרה בחברה דמוקרטית... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Libertad לאתר Pixabay]

[לאוסף המאמרים על 'למי שייכת המשטרה' - אמון ולגיטימציה משטרתית, לחצו כאן]  [לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר ייצור ידע', לחצו כאן]

עו"ד יאיר רגב הוא קצין משטרה בגמלאות, שמילא תפקידים רבים במערך החקירות והמודיעין. בין היתר שימש כעוזר לראש האגף לחקירות ולמודיעין, ראש מפלג חקירות כלכליות וביטחוניות ביאחב"ל, ראש לשכת החקירות במרחב השפלה ועוד.

רגב ניהל מספר רב של חקירות - בישראל ובחו"ל - כנגד ארגוני הפשיעה הפעילים בישראל, ופענח מקרי שוד ורצח רבים.

הוא משמש כיום כעורך דין פרטי (משרד עורכי-דין‏ יאיר רגב ושות'); וכמרצה בסוגיות של חוק ופשיעה.

*  *  *

מושכלות היסוד של מדינת חוק הם, כי מקורות הכוח והסמכויות, שנותנת מדינה דמוקרטית בידי משטרתה, נובעים מהאמנה החברתית, הלא כתובה, בין המדינה לתושביה. לפי האמנה הזו, אזרחי המדינה מוותרים על כוחות וזכויות - המוקנים להם מכוח “המצב הטבעי” - לטובת עיצוב “מצב מדיני”, שבו ניתן לריבון מונופול להשתמש בסמכויות - בהן אף סמכויות פוגעניות - במטרה לשמור על הביטחון האישי והאינטרס הציבורי.

זוהי תפיסת היסוד של הוגי האמנה החברתית, כדוגמת ג’ון לוק, תומס הובס וז’אן ז’אק רוסו. על פי תפיסה זו, המעבר למצב המדיני מתאפשר רק כאשר הפרטים בחברה מוותרים על כוחם הטבעי, לשמירה על גופם, רכושם וכבודם שלהם ושל אחרים ולהענשת אלו אשר פגעו בהם ואוצלים כוחות אלה למדינה.

[תמונותיהם של לוק, הובס ורוסו הן נחלת הכלל]

בתמורה לזכויות אשר הפקידו האזרחים בידה, המדינה תפעל להגן על השותפים לאמנה החברתית; ובמידת הצורך, תעניש את אלו אשר הפרו את החוק ופגעו בבני החברה. במצב המדיני, הפרט מוותר אמנם על חלק מחירויותיו הטבעיות, אך זוכה בחירות מדינית ואזרחית, ואין הוא עוד חי בחברה שבה כל דאלים גבר, אלא בחברה שבה כוחם של החוק והצדק עדיף על כוח הזרוע והאלימות.

כל משטרה במדינה דמוקרטית - קל וחומר משטרת ישראל - היא בעלת תפקיד מרכזי בהגשמת האמנה החברתית. מוטלת עליה משימה כבדת משקל: להגשים את שלטון החוק במובנו הבסיסי ביותר ולשמור על גופם, רכושם וזכויותיהם של תושבי המדינה מפני מפרי החוק. היא יכולה לעשות זאת כאשר אינה חורגת מהאמנה. בכך, שומרת על האינטרסים של אלה, שהפקידו בידה את כוחם וזוכה מהם לאמון וללגיטימציה.

ולהיפך: משטרה שעדיין 'תקועה' בימים שבהם שרתה את הריבון (המלך, הדיקטטור, ראש העיר, נציגו של שלטון כופה זר) ומעדיפה אינטרסים זרים על האינטרס של בני עמה, לא תזכה באמון ולא בלגיטימציה; ותהפוך לגוף מושמץ ושנוא.

[בתמונה: משטרה שעדיין תקועה בימים שבהם שרתה את הריבון (המלך, הדיקטטור, ראש העיר, נציגו של שלטון כופה זר) ומעדיפה אינטרסים זרים על האינטרס של בני עצמה, לא תזכה באמון ולא בלגיטימציה; ותהפוך לגוף מושמץ ושנוא... מפגין במיניאפוליס ב -11 ביוני 2020... התמונה המקורית היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי Fibonacci Blue לאתר flickr]

לכן, על כל שוטר לזכור, כי הסמכויות שניתנו למשטרת ישראל הן בבחינת שטר ושוברו בצדו. היא רשאית להשתמש בסמכויות אלה אך ורק על פי המותר בחוק, ותוך שמירת זכויותיו של הפרט בחברה. אחרת, תאבד את האמון והלגיטימציה הציבוריים. ככלל, כל סמכות משטרתית כפופה למגבלות חוקתיות. אין כוח ללא מגבלה. אין סמכות בלי אחריות.

מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית אשר מעמידה את זכויותיו של הפרט ואת כבודו כאדם במרכז פעולותיהם של כל גופי השלטון. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מעגן בנורמה חוקתית על-חוקית זכויות אדם בסיסיות, אשר חובה על כל רשויות השלטון – ובכלל זה משטרת ישראל – לכבדן ולשמרן.

פגיעה בזכויות אלה אפשרית, במגבלות מסוימות שנקבעו בחוק, אשר נוגעות לתכלית הפגיעה ולמידתה. מגבלות אלה חלות בראש ובראשונה על הפעלת סמכויות פוגעניות על ידי משטרת ישראל. וכך ציין בית המשפט העליון באחת הפרשות: “שוטרי ישראל, מלאכתם קשה ואחראית, מלווה לא אחת סיכונים והתנכלויות, והינם ראויים לכל אהדה שיכולים בתי המשפט לתת להם.

אך במה דברים? כל עוד הם זוכרים וערים לכך, שהסמכות והמרות שהוענקו להם, רק לצרכי ביצוע התפקיד ניתנו ואסור שיעשה בהם שימוש לרעה. עליהם לשנן זאת לעצמם השכם והערב, דווקא משום שמלאכתם מחייבת לעתים קרובות נוקשות ואפילו שימוש בכוח. המעבר מ’כח סביר’ לאלימות מיותרת הוא מהיר ומפתה וחלילה להם לעבור את הגבול”.

אין ספק שיש לתת בידי שוטרי משטרת ישראל, העושים לילות כימים להבטחת ביטחון תושבי המדינה, את הכלים הראויים להתמודד עם עבריינים, אך אסור כי כלים וסמכויות אשר מטרתם לסייע למשטרה בעבודתה יהפכו קרדום לפגיעה בלתי מידתית בזכויות האדם.

בסופו של יום, איזון ראוי בין שמירה על זכויות האדם; ובין שימוש אפקטיבי בסמכויות ובאמצעים העומדים לרשותה של המשטרה, יגביר את אמון הציבור במשטרת ישראל ואת הלגיטימציה הציבורית, ויחזק את יכולותיה להגשים את התפקידים החשובים המוטלים על כתפיה.

עמד על כך שופט בית המשפט העליון סלים ג’ובראן (ראו תמונה משמאל) באחת הפרשות:

[תמונתו של השופט סלים ג'ובראן משמאל היא נחלת הכלל]

“בפרפראזה על דברי הנשיא א’ ברק בפרשת הוועד הציבורי נגד עינויים ניתן לומר כי זה גורלה של משטרה במדינה דמוקרטית, שלא כל האמצעים כשרים בעיניה, ולא כל השיטות שנוקטים העבריינים ומפרי החוק פתוחות לפניה. לא פעם נלחמת המשטרה במדינה דמוקרטית כאשר אחת מידיה קשורה לאחור. חרף זאת, ידה של המשטרה במדינה דמוקרטית על העליונה, שכן שמירה על שלטון החוק והכרה בחירויות הפרט, מהוות מרכיב חשוב בתפיסת הביטחון של המדינה. בסופו של יום, הן מחזקות את רוחה ואת כוחה ומאפשרות לה להתגבר על קשייה.”

ולסיום ראוי לזכור: Power tends to corrupt, and absolute power corrupts absolutely” (Lord Acton 1887)" משפט זה: “כוח נוטה להשחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט”, שנכתב כאמור בשנת 1887 ע”י לורד אקטון מעורר שאלה מהותית, האם אכן שוטרים - המקבלים סמכות להשתמש בכוח - נוטים לנטוש את ערכי המוסר ולהשתמש בכוחם ובסמכויותיהם באופן עברייני...

[התמונה היא נחלת הכלל. הכרזה: ייצור ידע]

[לאוסף המאמרים על 'למי שייכת המשטרה' - אמון ולגיטימציה משטרתית, לחצו כאן]  [לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר ייצור ידע', לחצו כאן]