[ציורי תנ"ך: פרשת שופטים. ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

[לקובץ המאמרים על פרשת שופטים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מדיין ומדיינים באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

עודכן ב- 16 באוגוסט 2023

קובי ביטר הוא איש הי-טק לשעבר (שימש כ‏מנכ"ל‏ בינת סמך - Bynet Semech). כיום, הוא מקדיש את זמנו לחינוך ולהוראה.

*  *  *

פרשת שופטים, ראשי פרקים:

1. בתחילת הפרשה, התורה מצווה אותנו על קיומם של סדרי שלטון על ידי הקמת רשות שופטת ורשות מבצעת, זאת על ידי חובת מינוי שופטים ושוטרים בכל עיר ועיר. "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם, מִשְׁפַּט צֶדֶק".

אלפי שנים לאחר מכן (1748) כתב מונטסקייה (הוגה דעות צרפתי) מאמר ובו תיקן את נושא הפרדת שלושת הרשויות: (המחוקקת: כנסת, פרלמנט; השופטת: בתי משפט, והמבצעת: משטרה ושאר מערכת האכיפה) אשר שימשו ומשמשות את רובן של המדינות.

המטרה היא, שלכל רשות יש את האחריות והסמכות העצמאית שלה, כדי שתוכל לאזן את האחרות.

[בתמונה: הוגה הדעות הצרפתי מונטסקייה... התמונה היא נחלת הכלל]

2. הרמב"ם בהלכות סנהדרין כותב:"מצות עשה של תורה למנות שופטים ושוטרים בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך, שנאמר "שופטים ושוטרים, תיתן לך בכל שעריך":

• שופטים - אלו הדיינים הקבועין בבית דין, ובעלי דינין באים לפניהם.
• שוטרים - אלו בעלי מקל ורצועה (!!!) , והם העומדים לפני הדיינין המסבבין בשווקים ועל החנויות לתקן השערים והמידות, ולהכות כל מעוות, וכל מעשיהם על פי הדיינים. וכל שיראו בו ערוות דבר מביאין אותו לבית דין, ודנין אותו כפי רשעו"

3. וכיצד היו ממנים את השופטים? "אמרו חכמים, שמבית דין הגדול היו שולחין בכל ארץ ישראל, ובודקין: כל מי שמצאוהו חכם, וירא חטא, עניו, ושפוי, ופרקו נאה, ורוח הבריות נוחה הימנו עושין אותו דיין בעירו. ומשם מעלין אותו לפתח הר הבית, ומשם מעלין אותו לפתח העזרה, ומשם מעלין אותו לבית דין הגדול". המלצה שכדאי לאמצה ולא להיכנס לוויכוח הגדול לגבי הרכב "הוועדה למינוי שופטים" ("אמור לי מי הבוחרים ואומר לך מי הנבחרים").

4. חשוב שכל השופטים יהיו מעורים בחיי העולם ויהיו מבינים בכל התחומים וגם בתחומים מוזרים ואיזוטריים על מנת שיידעו לשפוט משפט צדק. "אין מעמידין בסנהדרין, בין בגדולה בין בקטנה אלא אנשים חכמים ונבונים, מופלאין בחכמת התורה, בעלי דעה מרובה, ויודעין קצת משאר חכמות, כגון רפואות, וחשבון תקופות ומזלות, ואיצטגנינות, ודרכי המעוננים והקוסמים והמכשפים והבלי עבודה זרה וכיוצא באלו, כדי שיהיו יודעין לדון אותם"

5. התורה גם מנחה את השופטים לשפוט את העם משפט צדק, לא  לקחת שוחד, וחובה עליהם לרדוף אחר הצדק. "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם. צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף". התורה מציינת שמינוי מערכת שפיטה ושיטור הוגנת ונכונה, הינה הבסיס  העיקרי לחיים בארץ "לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ".

[ציורי תנ"ך: משפט צדק בשער העיר. ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

7. בכל מקרה על השופטים לחקור היטב היטב את האירוע וביחוד אם מדובר בדיני נפשות. במקרה בו הדיינים בעיר מתלבטים ומסופקים בהכרעת הדין ואינם יודעים להכריע את ההלכה, הם פונים לבית הדין הגדול אשר בירושלים, שמקומו הוא בהר הבית, בבית המקדש (העברת הנושא מבית משפט מחוזי לבית משפט העליון)

[בתמונה משמאל: על השופטים לחקור היטב היטב את האירוע וביחוד אם מדובר בדיני נפשות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי LisetteBrodey לאתר Pixabay]

8. נאמר בפרשה לגבי היחס של האנשים לפסיקת השופטים "לֹא תָסוּר, מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל". במילים אחרות, יש לבצע מה שהשופטים (שהינם אנשים ישרים וחכמים) מנחים לבצע. על כך מוסיפים הפרשנים: גם במקרה שאומרים לך על שמאל שהוא ימין וימין שהוא שמאל, חובה עליך להקשיב לקולם.

9. במקרה של מינוי מלך על ישראל, חובה למנות מלך יהודי, שבשבתו על כסא ממלכתו עליו לכתוב לעצמו ספר תורה, ולשאת את ספר התורה לכל מקום שילך. הסיבה לכך הינה כדי שתמיד יזכור שאף שהוא מלך וסמכותו רחבה הוא מחוייב לנאמר בספר התורה כדי שלא ירום לבבו מאחיו או יסור מקיום המצוות. בנוסף, התורה מצווה שהמלך לא ירדוף אחר חומרנות ושלא ירבה לו כסף וזהב, נשים וסוסים ובמידה ויעשה כך, המלך יגרום לצרות לישראל. (ראה מקרה שלמה המלך באחרית ימיו).

[בתמונה: חובה למנות מלך יהודי, שבשבתו על כסא ממלכתו עליו לכתוב לעצמו ספר תורה, ולשאת את ספר התורה לכל מקום שילך... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Clker-Free-Vector-Images לאתר Pixabay]

10. לאחר שבני ישראל נכנסו לארץ, הנוהג היה שבחג הסוכות היו מתאספים העולים לרגל והמלך עומד וקורא בפני העם וזאת על גבי בימה גדולה כדי שכולם יראו אותו והיו מבצעים טכס שלם של העברת ספר התורה על יד אנשים מכובדים כשלבסוף ספר התורה מועבר למלך אשר ישב על הבימה והקריא לעם. מסופר במשנה על אגריפס המלך (בנו של הורדוס) שהיה מלך טוב ליהודים, למרות שלא היה יהודי (מחלוקת רש"י ורמב"ם, רש"י אומר שאגריפס היה יהודי מצד אימו ואילו הרמב"ם טוען שגם אביו וגם אימו לא היו יהודים). כאשר הגיע לפרשה העוסקת במלך והקריא את הנאמר (פרשת שופטים) "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ אֱלֹהֶיךָ בּוֹ:  מִקֶּרֶב אַחֶיךָ, תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ  לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא" זלגו עיניו דמעות. אמרו לו החכמים "אל תירא אגריפס, אחינו אתה, אחינו אתה, אחינו אתה" ועל כך נאמר בתוספתא שבאותו יום התחייבו בני ישראל לצרות, בגלל התחנפותם של החכמים.

11. כאשר בני ישראל נכנסו לארץ ישראל, קיבל כל שבט נחלה בקרקע. אבל שבט לוי (הכולל הן את הלווים והן את הכוהנים) לא קיבל נחלה והוא פוזר בין השבטים השונים כאשר כל שבט היקצה מקומות דיור לבני לוי, ותפקיד בני לוי לעסוק בתורה וללמד את העם. כיון ששבט לוי לא קיבל קרקעות בארץ, חובה על שאר העם לפרנסו, וזאת על ידי מתנות שציוותה תורה לתת להם. כגון, הכוהנים זכאים לקבל חלקים מכל שחיטת בהמה טהורה, או, כאשר אדם גוזז את צאנו עליו לתת 'ראשית הגז' לכוהנים וכן כאשר יש לאדם פירות עליו להפריש תרומה לכהן וכו'.

12. פניה לכוחות על טבעיים מותרת רק בפניה אל אלוקים ובאמצעות הנביא. כל נסיון של פניה אל מכשפים, קוסמים, ובעלי אוב אסורה. ידוע המקרה של שאול המלך אשר רצה להתייעץ עם שמואל הנביא, שנפטר, בנושא המלחמה בפלישתים. לכן, הגיע מחופש לבעלת אוב אשר העלתה את רוחו של שמואל אשר כעס על שאול, אולם ניבא לו ששאול ייהרג בקרב עם הפלשתים.

[בתמונה: פניה לכוחות על טבעיים מותרת רק בפניה אל אלוקים ובאמצעות הנביא... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Shawn Rossi לאתר flickr]

13. אדם הגר בארץ ישראל ופולש לשטח שאינו שלו כדי להשתלט עליו, כגון, מי שיש לו חצר בינו ובין שכנו והוא מזיז את הגדר לתוך שטח של חבירו, לא רק שעובר על איסור גניבה או גזילה אלא יש עליו גם איסור נוסף של "הסגת גבול". הדבר אמור הן בפלישה לשטח פרטי והן בפלישה לשטח ציבורי.

14. כאשר רוצים הדיינים לקבל עדות, חובה עליהם לחקור ולדרוש היטב את העדים. אסור להם לקבל עדויות של נוגעים בדבר וקרובי משפחה, וכן עליהם לשמוע לפחות שני עדים. "לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ, לְכָל עָו‍ֹן וּלְכָל חַטָּאת, בְּכָל חֵטְא, אֲשֶׁר יֶחֱטָא, עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים, אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר"

15. כאשר מתברר שאדם מישראל העיד עדות שקר אשר היתה מפלילה חף מפשע, העונש המוטל על עד השקר הינו אותו העונש אשר היה מקבל החף מפשע במידה והיה נמצא אשם. "כִּי יָקוּם עֵד חָמָס, בְּאִישׁ, לַעֲנוֹת בּוֹ, סָרָה. וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב, לִפְנֵי ה’, לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים וְהַשֹּׁפְטִים, אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם. וְדָרְשׁוּ הַשֹּׁפְטִים, הֵיטֵב וְהִנֵּה עֵד שֶׁקֶר הָעֵד, שֶׁקֶר עָנָה בְאָחִיו. וַעֲשִׂיתֶם לוֹ, כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו; וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִקִּרְבֶּךָ. וְהַנִּשְׁאָרִים, יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ"

16. כאשר בני ישראל יוצאים למלחמה להרחבת גבולות הארץ, על הכהן לדבר אל העם ולחזק אותו בדברים.

[בתמונה: על הכהן לדבר אל העם ולחזק אותו בדברים... בעל הזכויות בתמונה משמאל לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

"וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן, וְדִבֶּר אֶל-הָעָם. וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם, אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם.  כִּי ה’ אֱלֹהֵיכֶם, הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם, לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". בנוסף, במלחמה זו שהינה מלחמת רשות ולא מלחמה של "הגנה על הבית" ישנם מספר "פטורים" לכל מיני אנשים, כגון: מי שהתחתן לאחרונה או נטע כרם או בנה בית חדש צריך לחזור לביתו. הסיבה לכך היא שמא ימות במלחמה. מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ, יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ:  פֶּן יָמוּת, בַּמִּלְחָמָה, וְאִישׁ אַחֵר, יַחְנְכֶנּוּ. וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם, וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ, וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ:  פֶּן יָמוּת, בַּמִּלְחָמָה, וְאִישׁ אַחֵר, יְחַלְּלֶנּוּ. וּמִי-הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה, וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ, וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ:  פֶּן יָמוּת, בַּמִּלְחָמָה, וְאִישׁ אַחֵר, יִקָּחֶנָּה" .גם הפחדנים מצווים לחזור לביתם כדי שלא יורידו את המורל וישפיעו לרעה על שאר הלוחמים. "מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב, יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו, כִּלְבָבוֹ". השאלה המעניינת היא האם כיום היו מוסיפים: "מי האיש אשר רוצה להופיע ב"כוכב נולד" ילך וישוב לאודישנים" או "מי האיש שפשוט לא בא לו לשרת ישוב לעבודתו/ללימודיו/ סתם יישב בבית/ישחק בסרטים" ...

17. התורה נותנת לנו הנחיות כיצד עלינו לפעול במלחמה. ראשית, יש לנסות ולדרוש כניעה מהאויב. במידה והאויב נכנע, מטילים עליו מס ורק במידה ומסרב להיכנע מתחילים במלחמה. "כִי תִקְרַב אֶל עִיר, לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ, לְשָׁלוֹם. וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ, וּפָתְחָה לָךְ  וְהָיָה כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ, יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ. וְאִם לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ, וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה וְצַרְתָּ, עָלֶיהָ".

[בתמונה: התורה נותנת לנו הנחיות כיצד עלינו לפעול במלחמה... הרמת המס לה' ממלקוח מדין. איור לתנ"ך שיצא בהאג ב-1728. התמונה היא נחלת הכלל]

18. גם בעת שבני ישראל מטילים מצור על עיר אויב אסור להשתמש בעצי מאכל לצורך הכנת כלי מלחמה, אלא רק בעצי סרק שנאמר "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה, לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר. רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע, כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית, וְכָרָתָּ; וּבָנִיתָ מָצוֹר, עַל הָעִיר אֲשֶׁר הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ". (אחד משיריו המפורסמים של נתן ז"ך המושר על ידי שלום חנוך: "כי האדם עץ השדה, כמו העץ הוא שואף למעלה"

19. בסוף הפרשה אנו מוצאים את הפסוקים הבאים (פרשת עגלה ערופה): "כִּי יִמָּצֵא חָלָל, בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ, נֹפֵל, בַּשָּׂדֶה:  לֹא נוֹדַע, מִי הִכָּהוּ.וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ, וְשֹׁפְטֶיךָ; וּמָדְדוּ, אֶל הֶעָרִים, אֲשֶׁר, סְבִיבֹת הֶחָלָל.  וְהָיָה הָעִיר, הַקְּרֹבָה אֶל הֶחָלָל וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר, ...  וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָעֶגְלָה, אֶל נַחַל אֵיתָן, אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ, וְלֹא יִזָּרֵעַ; וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה, בַּנָּחַל…  וְכֹל, זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא, הַקְּרֹבִים, אֶל הֶחָלָל יִרְחֲצוּ, אֶת יְדֵיהֶם, עַל הָעֶגְלָה, הָעֲרוּפָה בַנָּחַל.  וְעָנוּ, וְאָמְרוּ:  יָדֵינוּ, לֹא שפכה (שָׁפְכוּ) אֶת הַדָּם הַזֶּה, וְעֵינֵינוּ, לֹא רָאוּ...".

התורה מספרת לנו על גופה שנמצאה ומפילה את האחריות על מנהיגי העיר הקרובה. נאמר במשנה "וכי עלה על ליבנו שזקני בית דין שופכי דמים הם?  אלא שלא בא על ידינו, ופטרנוהו; ולא ראינוהו, והנחנוהו." מסבירה המשנה ואומרת שלמרות שאנו זקני העיר לא ביצענו את הרצח הרי שמוטלת היתה עלינו החובה והאחריות לדאוג לכל צורכי הנרצח, לדאוג לו להגנה, לדאוג לו למזון וכו', מכאן לומדים שחובה על נציגי ציבור שבכל החלטה/בכל מעשה, עליהם לצפות ולנסות ולראות את הנולד ולא להגיד לאחר מעשה "ידינו לא שפכו את הדם הזה", אלא עליהם להבין שבמעשיהם/החלטותיהם הם בפירוש גרמו לאירועים שקרו.

[בתמונה: מדוע דווקא עגל ולא קרבן אחר? התמונה המקורית: Photo by Couleur from Pexels]

20. בדיון בכנסת לאחר אסון הרכבת ב-2005 (שלאחריה היו לצערינו עוד תאונות מחרידות) אמר הרב גפני מדגל התורה: אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה, אדוני שר התחבורה, אני מבקש לשלוח תנחומים למשפחות השכולות ולשלוח איחולי החלמה מהירה ורפואה שלמה לפצועים הרבים מתאונת הרכבת המזעזעת והמחרידה אתמול. חבר הכנסת אורלב דיבר על עגלה ערופה ונכון, הפסוקים נוקבים ויורדים לחדרי בטן, אבל דווקא בגלל שהעלית את עניין העגלה הערופה אני מבקש לדבר על העניין הזה. זקני העיר הקרובה אל החלל אמרו, וציטטת: "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו".

מדובר על חלל שנמצא בשדה ולא נודע מי היכהו. אנחנו, הכנסת, צריכים לעשות את החשבון האם ידינו לא שפכו את הדם הזה. אני אומר את זה לעצמי ולכולנו. אני לא יודע מה היה שם. שמעתי הבוקר את השר שטרית ברדיו, בקול ישראל, שדיבר על חקירה שנעשית על ידי משרדו. זה נכון וראוי וכך צריך לעשות. אני לא יודע מה היה שם ואני חושב שאף אחד עדיין לא יודע. המציאות הזאת חוזרת על עצמה פעם אחר פעם. חס וחלילה, אני לא מאשים אף אחד, אני פשוט לא יודע מה היה שם. אנחנו יודעים שיש בעיה עם נהגי המשאיות הכבדות וכדי לחסוך עלויות ותקציבים, הבעלים של אותן חברות והבעלים של נהגי המשאיות מאפשרים להם ובמקרים מסוימים גם דורשים מהם לנהוג במשאיות כבדות וארוכות. התנועה של המשאיות האלה, מטבע הדברים, יותר מסוכנת מרכב פרטי והם נוהגים הרבה יותר זמן ממה שמותר להם. המשאיות האלה לא תמיד עומדות בכל הבדיקות ובכל התקנים שמשרד התחבורה מחייב אותן. אני לא אומר איך זה קרה, אבל אנחנו מסתכלים על המצב הנורא הזה וזאת פעם שלישית שבמקום הזה יש תאונה. בפעם אחת היו הרוגים, בפעם הקודמת היו פצועים והפעם האסון המחריד הזה הסתיים רע מאד. השאלה היא למה לא טיפלו במקום הזה? זה הופך להיות מקום מועד לפורענות ואמנם לא עובר שם כביש ראשי, זה שביל עפר, אבל למה זה קורה שם? אני מאד מקווה שהבדיקה תיעשה כפי שצריך והמסקנות שיוסקו יהיו כאלה שאכן נוכל לומר בבטחה: "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו".

דיבורים, דיבורים... ומעשים????

[בתמונה: "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו"... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי MIH83 לאתר Pixabay]

"אמרי אמיר"

1. "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק" (ט"ז, י"ח) – לכאורה, המילה "צדק" בפסוק מיותרת שהרי גם אילו אמר הכתוב: "ושפטו את העם" ולא היה מוסיף "משפט צדק", היינו מבינים שכוונת התורה למשפט צדק, כי משפט שאינו צדק אינו משפט אלא משפח, כנאמר (ישעיה ה,ז): "ויקו למשפט והנה משפח". מכאן שתביעת התורה ל"משפט צדק" אינה רק לעשיית דין כחוק, אלא להרבות יותר מזה. השופט נקרא לעשות לא רק דין, אלא גם חסד וצדקה, כמשמעותה הרחבה של המלה "צדק".

התורה דורשת מהשופט שיקול דעת: לא להישאר צמוד לסעיפיו היבשים של החוק, אלא לראות גם את האדם אשר ניצב בפניו למשפט. לא תמיד הולמים סעיפי החוק את מצבם של העומדים מול השופט. לעתים נדרש השופט להבין את מצבו הנפשי, החברתי והחינוכי של העומד בפניו לדין, ורק אז יוכל להגיע למשפט צדק. (לקראת שבת).

2. "לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹקיךָ " (ט"ז, כ"א) – שואלים חכמי ישראל למה יש סמיכות בין פרשת השופטים והשוטרים לפרשה זו של נטיעת עץ אשרה ליד מזבח ה'? השיב על כך הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין (ראו תמונה משמאל), שהתורה באה ללמד אותנו שכל שופט ודיין בישראל צריך להיות כמו מזבח. כשם שהמזבח תוכו אדמה ומבחוץ הוא מצופה נחושת, כך צריכים להיות שופטי ישראל: ענוותנים, צנועים ושפלי רוח בליבם פנימה, אבל מבחוץ צריכים להיות כברזל ונחושת – בעלי אומץ לב ועזות רוח לעמוד כנגד בעלי שררה תקיפים...

[תמונתו משמאל, של הרב מאיר שפירא מלובלין - יוזם לימוד הדף היומי של התלמוד הבבלי - היא נחלת הכלל]

[להרחבת המושג: 'שיקול דעת', לחצו כאן]

[לקובץ המאמרים על פרשת שופטים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מדיין ומדיינים באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• • פנחס יחזקאלי (2022), הפעלת שיקול דעת במקום העבודה והשלכותיה, ייצור ידע, 18/6/22.