[לאוסף פרקי ספר תהילים, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]
אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.
* * *
זהו מזמור ארוך, שיש בו מגוון מרתק ומבלבל של קולות.
תחילה מדבר מחבר המזמור בשבח אלוהים:
- א מַשְׂכִּ֗יל לְאֵיתָ֥ן הָֽאֶזְרָחִֽי ׃
- ב חַֽסְדֵ֣י יְהוָה עוֹלָ֣ם אָשִׁ֑ירָה לְדֹ֥ר וָדֹ֓ר׀ אוֹדִ֖יעַ אֱמוּנָתְךָ֣ בְּפִֽי ׃
- ג כִּֽי־אָמַ֗רְתִּי עוֹלָם חֶ֣סֶד יִבָּנֶ֑ה שָׁמַ֓יִם׀ תָּכִ֖ן אֱמוּנָתְךָ֣ בָהֶֽם ׃
- ואז, נראה שהמשורר שם מילים בפי יהוה, בעניין דויד:
- ד כָּרַ֣תִּֽי בְרִית לִבְחִירִ֑י נִשְׁבַּ֗עְתִּי לְדָוִ֥ד עַבְדִּֽי ׃
- ה עַד־עוֹלָם אָכִ֣ין זַרְעֶ֑ךָ וּבָנִ֨יתִי לְדֹר־וָד֖וֹר כִּסְאֲךָ֣ סֶֽלָה ׃
ושוב חוזר המיקרופון לידיו של מחבר המזמור המאדיר את יהוה על פני שאר האלים:
- ו וְי֘וֹד֤וּ שָׁמַ֣יִם פִּלְאֲךָ֣ יְהוָ֑ה אַף־אֱמֽוּנָתְךָ֗ בִּקְהַ֥ל קְדֹשִֽׁים ׃
- ז כִּ֤י מִ֣י בַשַּׁחַק יַעֲרֹ֣ךְ לַיהוָ֑ה יִדְמֶ֥ה לַיהוָ֗ה בִּבְנֵ֥י אֵלִים ׃
- ח אֵ֣ל נַעֲרָץ בְּסוֹד־קְדֹשִׁ֣ים רַבָּ֑ה וְנוֹרָ֗א עַל־כָּל־סְבִיבָֽיו ׃
- ט יְהוָ֤ה׀ אֱלֹ֘הֵ֤י צְבָא֗וֹת מִֽי־כָֽמ֖וֹךָ חֲסִ֥ין׀ יָ֑הּ וֶאֱמֽוּנָתְךָ֗ סְבִיבוֹתֶֽיךָ
והמשורר ממשיך ומסביר במה כוחו של אלוהים:
- הוא שולט בים.
- הוא מביס כל מי שמרהיב עוז להתנגד לו.
- השמים והארץ הם שלו.
- הוא חזק וגיבור.
- צדק ומשפט הם הבסיס לשלטונו.
- חסד ואמת מקדמים את פניו
כל ההקדמה הזו נועדה כדי לחזק את הבחירה של העם באלוהים הספציפי הזה כאלוהים שלו: יט כִּ֣י לַֽיהוָה מָֽגִנֵּ֑נוּ וְלִקְד֖וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֣ל מַלְכֵּֽנוּ׃
עכשיו, פונה המשורר ומתאר את דויד כעוזרו של אלוהים. המשורר כל כך מזדהה עם אלוהים, שלמעשה שוב הוא מעביר את המיקרופון ונראה שאלוהים מדבר:
- כ אָ֤ז דִּבַּ֥רְתָּֽ־בְחָ֡זוֹן לַֽחֲסִידֶ֗יךָ וַתֹּ֗אמֶר שִׁוִּ֣יתִי עֵזֶר עַל־גִּבּ֑וֹר הֲרִימ֖וֹתִי בָח֣וּר מֵעָֽם ׃
- כא מָצָאתִי דָּוִ֣ד עַבְדִּ֑י בְּשֶׁ֖מֶן קָדְשִׁ֣י מְשַׁחְתִּֽיו ׃
- כב אֲשֶׁ֣ר יָדִי תִּכּ֣וֹן עִמּ֑וֹ אַף־זְרוֹעִ֥י תְאַמְּצֶֽנּוּ ׃
- כג לֹֽא־יַשִּׁ֣א אוֹיֵ֣ב בּ֑וֹ וּבֶן־עַוְלָ֗ה לֹ֣א יְעַנֶּֽנּוּ ׃
- כד וְכַתּוֹתִ֣י מִפָּנָ֣יו צָרָ֑יו וּמְשַׂנְאָ֥יו אֶגּֽוֹף ׃
- כה וֶֽאֶֽמוּנָתִ֣י וְחַסְדִּ֣י עִמּ֑וֹ וּבִשְׁמִ֗י תָּר֥וּם קַרְנֽוֹ ׃
- כו וְשַׂמְתִּ֣י בַיָּ֣ם יָד֑וֹ וּֽבַנְּהָר֥וֹת יְמִינֽוֹ
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי 8385 לאתר Pixabay]
אלוהים מתאר את יחסו לדויד כיחס של אב לבנו הבכור והבכיר:
- כז ה֣וּא יִקְרָאֵנִי אָ֣בִי אָ֑תָּה אֵלִ֗י וְצ֣וּר יְשׁוּעָתִֽי ׃
- כח אַף־אָנִי בְּכ֣וֹר אֶתְּנֵ֑הוּ עֶלְי֗וֹן לְמַלְכֵי־אָֽרֶץ ׃
והמשורר עוד מחזק את הקשר בין אלוהים לעם ישראל (באמצעות דויד) באופן שבו הקשר הזה יחזיק גם כאשר עם ישראל יעזוב את תורתו. באופן הזה מנתק המשורר את עתידו של עם ישראל מפעולתו כעם.
זהו. עם ישראל מקבל חסינות מעצם היות דויד חביבו של אלוהים:
- כט לְעוֹלָ֗ם ֯אֶשְׁמור־ל֣וֹ חַסְדִּ֑י וּבְרִיתִ֗י נֶאֱמֶ֥נֶת לֽוֹ ׃
- ל וְשַׂמְתִּ֣י לָעַ֣ד זַרְע֑וֹ וְכִסְא֗וֹ כִּימֵ֥י שָׁמָֽיִם ׃
- לא אִם־יַֽעַזְב֣וּ בָנָיו תּוֹרָתִ֑י וּבְמִשְׁפָּטַ֗י לֹ֣א יֵלֵכֽוּן ׃
- לב אִם־חֻקֹּתַ֥י יְחַלֵּ֑לוּ וּמִצְוֹתַ֗י לֹ֣א יִשְׁמֹֽרוּ ׃
- לג וּפָקַדְתִּ֣י בְשֵׁ֣בֶט פִּשְׁעָ֑ם וּבִנְגָעִ֥ים עֲוֹנָֽם ׃
- לד וְחַסְדִּי לֹֽא־אָפִ֣יר מֵֽעִמּ֑וֹ וְלֹֽא־אֲשַׁקֵּ֗ר בֶּאֱמוּנָתִֽי ׃
- לה לֹא־אֲחַלֵּ֥ל בְּרִיתִ֑י וּמוֹצָ֥א שְׂפָתַ֗י לֹ֣א אֲשַׁנֶּֽה ׃
- לו אַחַת נִשְׁבַּ֣עְתִּי בְקָדְשִׁ֑י אִֽם־לְדָוִ֥ד אֲכַזֵּֽב ׃
- לז זַרְעוֹ לְעוֹלָ֣ם יִהְיֶ֑ה וְכִסְא֖וֹ כַשֶּׁ֣מֶשׁ נֶגְדִּֽי ׃
הכיסא של דויד, כלומר היות דויד מלך, הוא כשמש לאלוהים. עד כדי כך מרומם המשורר את האדם דויד. נראה שדויד מקבל כאן תכונות אלוהיות. אלוהים נשבע בקדשו לשמור את דויד כמלך לעד.
נו – במצב הזה למעשה אלוהים הכניס את עצמו למלכוד. הוא מחויב לדויד ולעמו בכל תנאי.
ולפתע, בפסוקים האחרונים, מתבררת הנפילה האיומה. ההבטחה מופרת ועם ישראל מובס בידי אויביו:
- לט וְאַתָּ֣ה זָנַחְתָּ וַתִּמְאָ֑ס הִתְעַבַּ֗רְתָּ עִם־מְשִׁיחֶֽךָ ׃
- מ נֵאַרְתָּה בְּרִ֣ית עַבְדֶּ֑ךָ חִלַּ֖לְתָּ לָאָ֣רֶץ נִזְרֽוֹ ׃
- מא פָּרַ֥צְתָּ כָל־גְּדֵרֹתָ֑יו שַׂ֖מְתָּ מִבְצָרָ֣יו מְחִתָּה ׃
- מב שַׁסֻּהוּ כָּל־עֹ֣בְרֵי דָ֑רֶךְ הָיָ֥ה חֶרְפָּ֗ה לִשְׁכֵנָֽיו ׃
ולא נותר למאמין אלא לבכות על הסתר הפנים של אלוהים: מז עַד־מָ֣ה יְהוָה תִּסָּתֵ֣ר לָנֶ֑צַח תִּבְעַ֖ר כְּמוֹ־אֵ֣שׁ חֲמָתֶֽךָ ׃
ועוד ברכה אחרונה, שנראית כמו יבבה חלושה של תבוסה: נג בָּר֖וּךְ יְהוָ֥ה לְעוֹלָ֗ם אָ֘מֵ֥ן׀ וְאָמֵֽן ׃
אי אפשר לאלף את האלוהים הזה...
אי אפשר להניח שהבטחות שנדמה לנו שהוא נתן לעם ישראל, עומדות במציאות ללא קשר למציאות.
מול כל הטענות על ברית היסטורית, זכויות היסטוריות, עם סגולה, כולה שלנו ושאר מיני טענות, חשוב שנזכור שהכול תלוי בנו, ואלוהים "שלנו" אינו בכיס של אף אחד, גם לא בכיסו של דויד.