גרשון הכהן: בדרך להפסקת אש: הדרך שבה אסור לישראל לסיים את המבצע

[התמונה היא צילום מסך]

[לאוסף המאמרים על מבצע שומר החומות ופרעות תשפ"א, לחצו כאן] [המאמר ראה אור לראשונה באתר N-12. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

ישראלים כדרכם קצרי רוח ושואלים עד מתי, אלא שהפסקת אש כרגע משרתת קודם כל את החמאס.

בניגוד לכל שלושת המבצעים האחרונים בעזה - עופרת יצוקה, עמוד ענן, צוק איתן - הפעם החמאס נכנס למערכה באופן יזום ומודע:

  • בעופרת יצוקה היה זה צה"ל שפתח במהלומת פתע במטס הפצצה שנשא את השם "עופות דורסים" והרג עשרות שוטרי חמאס במסדר סיום. מאותה נקודה, החמאס החל לשגר רקטות בתגובה, מה שגרר פעולה יבשתית ששר הביטחון והרמטכ"ל ביקשו למצות אותה בסיום השלב הראשון והמוצלח, ולסיים את המבצע.

[התמונה היא צילום מסך]

  • בעמוד ענן, היה זה צה"ל שפתח בחיסול רמטכ"ל חמאס אמחד ג'עברי. מאותה נקודה חמאס בתגובה פתח במהלומת רקטות. המבצע נסגר תוך פחות משבוע בהתערבות נשיא מצרים מורסי. הוא דאג, כאיש האחים המוסלמים, להביא לסיום מהיר של המבצע בטרם יסבלו חמאס מכות נוספות.
  • בצוק איתן, חמאס אמנם שיגר רקטות כהרגלו בציפייה לאירוע מוגבל בהיקפו, אך המצב הידרדר שלא ברצונו של חמאס למלחמה. מרגע שנכנס צה"ל ללחימה, חמאס פעל מתוך האמונה, שגם אם לא בחרו בעת הזו במלחמה, אם זה רצון האל, הם יתמסרו לו במלוא ההקרבה. בהיגיון הזה ניגשו למבצע, במאמץ מודע למנוע מצה"ל ומממשלת ישראל את היכולת להביא לסיומו בעיתוי הרצוי לישראל.

את העיקרון האסטרטגי הזה ביטאו בכינוי "מערכא מפתוחא", כלומר מערכה פתוחה בממדי האמל"ח, שיטות הלחימה, הזמן והמרחב. ישראל בסופו של דבר הייתה זו שהסכימה להפסקות אש, שחמאס דאג לפרוץ אותן בחזרה אל הלחימה.

הפעם, במבצע הזה, חמאס במודע הציב אולטימטום בעניין ירושלים ובחר לפתוח במלחמה. לשבחם של מובילי המערכה במדינת ישראל, שהפעם הם אלו שמשאירים את מועד סיום המערכה פתוח. הצעד הזה לכשעצמו הוא הישג אסטרטגי.

[להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן]

[התמונה היא צילום מסך]

ובכל זאת, כיצד אפשר לסיים? 

לצה"ל תוכנית יעילה להמשך התקיפות, ויש להבהיר כי בכוונתו להמשיך במלוא התנופה. בוודאי שאסור למדינת ישראל לסיים באופן היכול להיראות כהיענות ולו מוגבלת לדרישות חמאס בעניין ירושלים. כל היענות ישראלית, דוגמת כניעה בסוגיית שיח' ג'ארח, יעניק ניצחון לחמאס.

אסור להתעלם מהזיקה העמוקה שנוצרה בין המרד הערבי במדינת ישראל בזירת הפנים לבין הלחימה ברצועת עזה. מדינת ישראל נתונה בהתלקחות פרעות, בדומה למה שהתחולל עם פריצת מלחמת העצמאות. הפעם, הפורעים הם מבחינה פורמלית אזרחי מדינת ישראל, מה שמקשה על המשגת האיום הקיומי על יסודות ריבונותה של מדינת היהודים. בכל צורה בה יסתיים, לפי שעה, הסבב הנוכחי בעזה, אין לנתק את מערכת השיקולים לסיום הסבב מהשלכות הזיקה ההדדית בין זירת הפנים לזירת עזה.

לבסוף, יש להדגיש, גם אם תיכנס לתוקפה הפסקת אש ביממות הבאות, היא זמנית בלבד. כמו ברעידת אדמה שצפויים בה גלים נוספים, כך גם בלחימה עם חמאס ברצועת עזה. במה שהתרחש עד כאן נראה כי עם ישראל מבין היטב את משמעותה של התקופה כצומת דרכים גורלית לעתיד מדינת ישראל.

[התמונה היא צילום מסך]

[לאוסף המאמרים על מבצע שומר החומות ופרעות תשפ"א, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

 

4 thoughts on “גרשון הכהן: בדרך להפסקת אש: הדרך שבה אסור לישראל לסיים את המבצע

  1. אסור שישראל תסיים את המערכה באופן דומה לקודמותיה. מספיק עם זה.

    הסיום צריך להיות אחד מאלו:

    1. מיטוט החמאס –
    כולל נוכחות ישראלית בטחונית בסגנון יו"ש עם שלטון מקומי עצמאי, ללא לקיחת אחריות על ההתנהלות האזרחית. בחירות ייערכו בסיוע ארה"ב אך יגשו רק מועמדים שמחוייבים להפסקת ההתעצמות והתוקפנות מעזה, בסגנון מנסור עבאס אצלנו. לא משנה מי ייבחר ואם הוא באמת מחוייב להפסקת ההתעצמות, אנחנו נוכל לגזום את הדשא בכל לילה כי נהיה באזור, נכנס ונצא כשנרצה.

    2. הגדרת כללי משחק שונים לגמרי –
    א. סיום הלוחמה לפי הגדרה שלנו בלבד – אנחנו נקבע מתי זה יופסק ומה התנאים ומצפים להיענות מלאה של הצד השני, אחרת אנחנו ממשיכים בלי מועד סיום חדש.
    ב. מחירון גבוה – על כל אלימות כלשהי שמגיעה מהצד העזתי אנחנו ממשיכים להכות בהם באופן לא פרופורציונלי לזמן בלתי מוגבל מראש. לא משנה אם זה רקטה, נ"ט, פצמ"ר או פריצה ממנהרה. כל זה זה "קאזוס בלי" שיאפשר לנו להמשיך בהשמדת המטרו וכו'. במקרה שתחודש האש ע"י החמאס, גם מיטוט החמאס חוזר להיות על השולחן.
    ג. סיכולים – אנחנו נמשיך לצוד את ראשי החמאס מתי שנרצה. אם המענה של החמאס יהיה חידוש האש אנחנו חוזרים למבצע שומר החומות ללא מועד סיום.
    ד. גיזום הדשא – באפשרותנו לבצע אמנעה באופן שוטף יומיומי, כלומר מב"מ כמו בסוריה, למניעת התעצמות החמאס. אם המענה לזה יהיה אלימות מהחמאס, ממשיכים להכות בהם בכל הכוח.

    לכללי המשחק האלו אנחנו רוצים לקבל ערבויות מארה"ב וממצרים שיקבלו אותם (ורצוי גם מאחרים), לא מהחמאס. שמצרים, ארה"ב ואחרים ישכנעו את החמאס אם הם רוצים, אבל אנחנו נפעל לפי הכללים הללו – זה אולטימטום ולא נתון למו"מ.

    אופציה מס' 1 (מיטוט החמאס) לדעתי היא המועדפת – כדי למנוע מלחמה רב-זירתית מסוכנת ביותר, עם שמיכה קצרה. בסוף נגיע לזה בכל מקרה, כי החמאס קיים רק בשביל להתנכל לנו ומסבב לסבב הוא מאד מתעצם. אז עדיף מוקדם.
    אם לא זה – אז אופציה מס' 2.
    כל אפשרות אחרת משמעותה הקרנת חולשה ישראלית ופגיעה בבטחון הלאומי שלנו.

  2. הוא אשר נאמר כבר יותר מפעם אחת על נתניהו וממשלתו – סוף מעשה במחשבה תחילה. אם היו חושבים מלכתחילה על מטרות הלחימה ומגדירים אותן היטב, אפשר היה לחתור לקראתן. כשלא עושים זאת, מסיימים את הלחימה עם הזנב בין הרגליים. נתניהו יודע היטב שישראל לא מסוגלת לעמוד בלחץ בין לאומי ובעיקר לא בלחץ של נשיא ארצות הברית. לכן, היה צריך להיות ברור לו מיום הלחימה הראשון שהיא תסתיים עם גבור הלחץ הבין לאומי. אם לא היה ברור לו, וזה כנראה מה שקרה, מסתבר שהוא אולי פוליטיקאי טוב, אך מדינאי גרוע. אם היה ברור לו ולא עשה דבר – הוא ראש ממשלה גרוע וגם שקרן, שהרי הוא עצמו אינו מאמין שישראל תיזום את הפסקת הלחימה כשיושגו מטרותיה (שהוא מעולם לא קבע).
    טועה, פעם נוספת, כבוד הגנרל, בכותבו – "לשבחם של מובילי המערכה במדינת ישראל, שהפעם הם אלו שמשאירים את מועד סיום המערכה פתוח". מועד סיום המערכה לא ייקבע על ידי ישראל, אלא על ידי ביידן.
    אבל, גנרלים מבינים דבר אחד – שימוש בנשק.

    • ולמה הצבא יוצא שוב ושוב לאותה משימה ללא מטרה?
      אציע לך הסבר אחר: מטרות דרג מדיני תמיד עמומות במתכוון (מלחמת ששת הימים וכיבוש ירושלים). שום דבר לא מצליח, פשוט מפני שלמרבה התדהמה העזתים (ואיראן) הגיעו עם ישראל לשוויון אסטרטגי שאין שום צד שמצליח להכניע את השני (או אינו יכול לשלם את מחיר 'הקרסתו' של השני…).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.