פנחס יחזקאלי: הבו לנו כיתת יורים…

[בתמונה: רוצים למות בירייה... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי Humphrey King לאתר flickr]

[לקובץ המאמרים על עונש מוות והוצאה להורג, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

הדשא של השכן תמיד ירוק יותר...

ב-27 מדינות - מתוך 50 מדינות ארצות הברית - נהוג עונש מוות, לפחות לכאורה. שיטת ההוצאה להורג משתנה ממדינה למדינה, ויש מדינות שמציעות אף יותר משיטת המתה אחת. כך למשל, במדינת טנסי ניתן להוציא להורג, באמצעות זריקת רעל או באמצעות כסא חשמלי...

אבל העדפות לאופן ההוצאה להורג אינן נחלתן של המדינות לבדן אלא גם של הנדונים למוות. אצל חלקם, "הדשא של השכן ירוק יותר" והם מעדיפים שיטה אחרת מזו שנקבעה להם. כך למשל, מוכרת בקשתו של הנדון למוות, אדמונד ג'ורג' זגורסקי ב-1983, להמיר את הזריקה בכיסא חשמלי. מבוקשו ניתן לו, והוא חושמל למוות בבית הכלא השמור "ריברבנד" שבנאשוויל (ynet, 2018).

הדשא של הכסא החשמלי היה במקרה הזה "ירוק יותר", אבל ככלל, הדשא של "למות ביריה" ירוק הרבה יותר. למה אינני יודע. כבן של עם, שרבים מבניו נרצחו בירייה, בפוגרומים וברדיפות הנאצים אין לי משיכה מיוחדת לשיטת המתה זו (האמת, גם לא לאחרות... אבל, משום מה, רבים מהמוצאים להורג - וגם המוציאים להורג - רואים שיטה זו כמכובדת וכהומאנית על פני אחרות...

[לקובץ המאמרים על עונש מוות והוצאה להורג, לחצו כאן] [להרחבה על הוצאה להורג ביריה, לחצו כאן] [להרחבה על הוצאה להורג ברעל, לחצו כאן] [להרחבה על הוצאה להורג בכסא חשמלי, לחצו כאן] 

[בתמונה: שיטה הומאנית? הריגת יהודים באיוואנגורוד, אוקראינה ב-1942. אישה מנסה לגונן על ילדה באמצעות גופה, רגע לפני שהם נורים ברובים מטווח קרוב. החייל היורה דאג שיצלמו אותו, ושלח את התמונה לאשתו עם הכיתוב: "ממלא את חובתי בשירות האומה בגאווה!". התמונה היא נחלת הכלל]

רוצים למות בירייה...

באפריל 2021 עתרו פרקליטיו של הנדון למוות מייקל פלויד לבית המשפט הפדרלי במדינת נוואדה, בבקשה להמיר את ההמתה בזריקת רעל ב"מוות הומני יותר" - המתה ביריה. בפנייה לבית המשפט אמרו עורכי דינו של פלויד כי "הוצאה להורג על ידי כיתת יורים גורמת למוות מהיר ופחות כואב בהשוואה לזריקת רעל":

[לכתבה המלאה ב- ynet, לחצו כאן]

עונש ביריה הומני יותר?

למי שנפרד מכלבתו האהובה, בהמתת חסד בזריקה, זה נשמע כמעט הזוי. ממש לא הייתי רוצה שהכלבה שלי תומת בירייה במקום בזריקה. כדאי גם להזכיר כי חולים סופניים לא מעטים שילמו כסף רב כדי למות. כולנו זוכרים את המקרה של עדי טלמור ז"ל, מוותיקי גלי צה"ל ומבכירי הקריינים בה, שבחר לסיים את חייו בגיל 58, באוגוסט 2011, לאחר שהתגלה בגופו גידול סרטני, בהמתת חסד בזריקה, סמוך לעיר ציריך שבשווייץ.

אבל לאסירים זה לא מפריע לבקש המרה של העונש למוות בירייה. מה הם יודעים שעדי טלמור ז"ל לא ידע?

[תמונתו של עדי טלמור משמאל היא צילום מסך. מה הם יודעים שהוא לא ידע??]

אבל בעובדה, מייקל פלויד לא לבד. הנה לכם עוד דוגמה: בתחילת נובמבר 2018, במדינת טנסי שבארה"ב, עתרו 4 אסירים שנידונו למוות לבית המשפט הפדרלי, בבקשה להוציאם להורג על ידי כיתת יורים, במקום באמצעות זריקת רעל או כסא חשמלי, שהן השיטות המקובלות בטנסיבתביעה נטען עוד כי למדינה יש כבר כוח אדם מיומן ומספיק כלי נשק כדי לאפשר הוצאה להורג על ידי כיתת יורים (סוכנויות הידיעות, 2018)

הפעם האחרונה שבה אסיר הוצא להורג על ידי כיתת יורים בארה"ב, הייתה בשנת 2010. כיום, רק שלוש מדינות בארה"ב - מיסיסיפי, אוקלהומה ויוטה - ממשיכות לאפשר את השימוש בשיטה זו של הוצאה להורג (סוכנויות הידיעות, 2018)

במקרה שבו בית המשפט יסרב לבקשה (בקשה דומה כבר הוגשה לבית המשפט ב- 2018 וסורבה), האסירים ביקשו גם רשות להשתמש בחלופות אחרות כגון מתן תרופות קטלניות ולא באמצעות זריקה (סוכנויות הידיעות, 2018)

[לכתבה המלאה ב- N-12, לחצו כאן]

למרות כל מה שנכתב, יש לכך סיבה של ממש: הפרסומים על הסבל והייסורים שעוברים הנדונים למוות בכסא החשמלי ובזריקת הרעל...

המוציאים להורג בעולם המודרני התכוונו לייצר שיטות 'הומניות' להריגה. אבל במקרה הזה מסתבר, "הדרך לגיהינום" - במקרה זה של הנדונים למוות - "רצופה כוונות טובות..." והנדונים למוות - כך מסתבר - מתגעגעים לשיטות "הישנות והטובות"...

ממציאי הכיסא החשמלי: ביקשו לייצור כלי הריגה הומניטרי... הם קיבלו, בפועל, מכשיר עינויים משוכלל:

  • המקרה המוכר ביותר של התעללות בנידון למוות הייתה של ג'ון אוונס שנשלח אל הכיסא החשמלי באפריל 1983. שלושה זרמים חשמליים נשלחו לגופו של אוונס שנצלה לאיטו בייסורים קשים במהלך רבע שעה! (רייט, 2017).
  • במקרה אחר, של הוצאתו להורג של ג'סי טפארו (Tafero), ב- 1990, ניצת הספוג שעטף את ראשו מול העדים באולם והוא מת בייסורים (ראו את הפרסום בעיתון משמאל) (רייט, 2017).

הגרסה המודרנית של כוס התרעלה היא זריקת הרעל או הזריקה הקטלנית (Lethal injection). זוהי שיטה "הומניטרית", חדשה יחסית, של הוצאה להורג. לנידון למוות מוזרק עירוי המכיל תרכובות של שילוב משולש של חומרים במינון גבוה: חומר הרדמה, חומר לשיתוק השרירים ורעל. התרכובת זורמת בכלי הדם של המוצא להורג; ובאופן זה מביאה למותו. עלותה המשוערת של זריקת רעל המשמשת להוצאה להורג אחת יקרה משיטות אחרות. השיטה משמשת בעיקר ברוב מדינות ארצות הברית. המוצא להורג הראשון הומת בדרך זו ב-7 בדצמבר 1982 (ויקיפדיה: זריקת רעל).

מ- 1990 הפכה הזריקה לכלי ההמתה העיקרי ברוב מדינות ארצות הברית.

[בתמונה: מ- 1990 הפכה הזריקה לכלי ההמתה העיקרי ברוב מדינות ארצות הברית... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Shafin_Protic לאתר Pixabay]

אבל הסתבר שבמסגרת הרפואה הביורוקרטית של בתי הכלא, גם הכלי הזה הפך לכלי התעללות 

(רייט, 2017)

  • כך למשל, הוצאתו להורג של ג'וזף ווד בזריקה קטלנית ב- 1989, נמשכה, לא פחות משעה ו-57 דקות, כשווד חזר להכרה, התחיל לחרחר ולנסות לנשום; ועורך הדין שלו מתחנן לעצור את תהליך ההוצאה להורג.
  • בדומה, הוצאתו להורג של קלייטון לוקט על ידי זריקה קטלנית ב- 2014, נמשכה 43 דקות, כשהנידון למוות מפרכס וחורק שיניים. בשלב זה הופסך התהליך, אך כעבור חצי שעה, מת לוקט מהתקף לב.
  • מקרה נוסף היה של הוצאתו להורג של רומל ברום בשנת 2009: ההוצאה להורג ארכה כשעתיים ולדמו הוכנסו 18 מנות רעל, אבל הוא לא מת. אחרי שעתיים החליטו להפסיק את התהליך.
  • במקרה אחר של בהוצאתו להורג של ריימונד לנדרי בשנת 1982, התנתקה המחט מהוריד והתחילה להשפריץ את תערובת הרעלים על העדים באולם. רבע שעה עברה עד שהצליחו המוציאים להורג למצוא וריד אחר. לבסוף, לנדרי הומת.

אז פלא שנידונים למוות מעדיפים מוות ביריה?

[זה נראה לכם הומאני? סייגון 1975... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי Tommy Japan 79 לאתר flickr]

[למאמר: 'הוצאה להורג ברעל: הומני זה לא!', לחצו כאן] [למאמר: 'הוצאה להורג בכיסא החשמלי: הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות…', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *