[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Bergadder לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר ייצור ידע', לחצו כאן]

עו"ד פנחס (פיני) פישלר הוא קצין משטרה לשעבר ביחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) בימי ניצב בנימין זיגל. משמש כחבר ועדת הביקורת של לשכת עורכי הדין בישראל.

הוא בעל חמישה תארים אקדמיים, שלושה מהם בהצטיינות, ממייסדי תנועת אומץ, הגן בערכאות שונות על שוטרים וקציני משטרה רבים, פעמים רבות בהתנדבות. לוחם בלתי מתפשר למען טוהר המשטרה והאפקטיביות שלה.

מייסד דף הפייסבוק "משטרת לואי דה פינס". מוציא מידי חודש דו"ח מסכם על חריגות במשטרת ישראל, שהפך חומר חובה בידיהם של אנשי אקדמיה ואזרחים שאכפת להם.

[לדף הפייסבוק, משטרת לואי דה פינס, לחצו כאן]

*   *   *

עוד ועוד על אלימות המשטרה...

חוברת "משטרת לואי דה פינס", אותה אני מנפיק מידי חודש, מחזיקה בקרוב 8,400 עמודים. עיקר עיקריה באלימות המשטרה, במעצרי השווא, בעוולות, במעללים, במחדלים, שנים רבות.

[להורדת חוברת דו"ח פישלר לחודש יולי 2020, לחצו כאן]

אומר כך: ידה של המשטרה קלה על הטייזר, על השוקר החשמלי, על האזיקים, על האלות, על הבואשים לפיזור הפגנות ועל הכוח שביד ימין או שמאל, להלום בקטין או בבגיר, בילד או בנער, בצעיר או במבוגר.

לא שכחנו את הנער ידידיה אפשטיין מושלך על ריצפת שער שכם כאילו היה שק תפוח אדמה. בכך לא די. ראינו אותו אזוק ידיים רגליים על ספסל. לימים, צפינו בסרטונים וראינו כיצד מתנהגת משטרה אלימה וכוחנית עם ילדות בנות 12, 13, חסרות אונים ובוכיות. הצלקת שנותרה – תיוותר לכל החיים; ואת המעצר האלים בחולון שנגמר באשפוז החשוד המוכה ב"וולפסון", עם זעזוע מוח, מחושמל בשוקר חשמלי. זוכרים?

[התמונה משמאל היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Clker-Free-Vector-Images לאתר Pixabay]

אלף התנצלויות של השר לבט"פ אוחנה לא תרפאנה את הצלקות שתיוותרנה לכל החיים. נזכיר, כי אך לא מזמן, פורסם על חשוד, אזוק ידיים רגליים, בגי'פ משטרתי "עצור" כל הלילה בתחנת משטרה בצפון הארץ. לא בתא מעצר. לא במתקן משטרתי מקורה. ברכב משטרתי אי שם בצפון. רוצה לומר מרמס של ממש של זכויות עצור כאסקופה נדרסת בעיני הפיקוד שם. בושה. חרפה. כלימה. אות קלון.

[לאוסף המאמרים על השימוש המשטרתי באקדח הטייזר, לחצו כאן]

[אלף התנצלויות של השר לבט"פ אוחנה לא תרפאנה את הצלקות שתיוותרנה לכל החיים... בתמונה: התמונה היא צילום מסך]

אלפים של דוגמאות אוכל לספר לקורא שיקרא את החוברת החודשית. מאות ואף אלפי סרטוני יו טיוב מראים ומלמדים, עד כמה אלימה היא משטרת ישראל. מעתה אמור: ככה זה כשהכוח מחליף את המוח. שיטת ה"זבנג וגמרנו" [תרתי משמע], הפכה לשיטה ולמעשים דומים. יום יום, שעה שעה, בכל מגזר, בכל רחבי הארץ, בכל המחוזות, בכל התחנות.

חומר למחשבה: אם כך הם פני הדברים בחוץ, בפומבי, כשהכול יכולים לצלם את המתרחש, קבל עם ועולם, באור יום או בחשכה, מה נעשה בחדרי החקירות?

שם, במחשכים, בחדרי החקירות, איש אינו יודע ואיש אינו רואה, אודות האלימות המילולית והפיזית, בה נוקטים חוקרי משטרת ישראל. נדירים המקרים כשזה נחשף, רק כשעסקינן בעבירות חמורות בספר החוקים, שם, החוק מחייב את חוקרי המשטרה, לתעד [לצערם... הרב... ] את החקירה. במאות אלפים רבים אחרים של תיקי חקירות, סדום ועמורה מתרחש בחדרים – בחדרי החקירות - פנימה. איש אינו פוצה פה ומצפצף.

מישהו קרא פעם את דוחות הסנגוריה הציבורית, שנה אחר שנה,  על אלימות המשטרה? על מעצרי השווא? על שלילת זכויות החשודים?

הרי מידי שנה, כמנטרה שחוקה, אותה הביקורת. מי בכלל קורא את הדוחות? מי לומד? מי מפנים? מי מפיק לקחים? מי מסיק מסקנות?

הנה - רק נזכיר: בחמש השנים האחרונות, שילמה משטרת ישראל, פיצויים בגין עוולות, מעללים, מחדלים, שימוש בכוח, מעצרי שווא, נזקים, סכום עתק של למעלה מ- 100 מיליון ₪. הכל, מהקופה הציבורית הדלה. מיהו שואל איך זה? מי האחראים? מדוע הם לא עפים - טסים הביתה?

[בתמונה: דוח הסנגוריה הציבורית. המקור: פייסבוק]

גם בכנסת שכחו את הנתון הזה. הנה,  שתי ועדות בכנסת ישראל התכנסו השבוע הזה ממש לדון באלימות המשטרה:

• ועדת חוק, חוקה ומשפט בראשות חה"כ יעקב אשר מיהדות התורה;
• וועדת ביקורת המדינה בראשות חה"כ עופר שלח.

לפתע פתאום נזכרו כולם, לאור מראות אלימות המשטרה בתקופת הקורונה, להתכנס ולזמן את קציני המשטרה "להסביר" בפניהם הכיצד זה הגענו למראות כה קשים. מי האשמים? מי הנושאים באחריות?

האמת? בכל הכבוד, הדיונים היו קצרים ושטחיים, לא ממצים. כך למשל, דיון בוועדה אחת עסק אך ורק בקטינים ובבעלי מוגבלויות. אלא מאי? שכחו שם כי בעיית אלימות המשטרה חוצה מגדרים. אלימות המשטרה היא כלפי חרדים, יוצאי בני העדה האתיופית, ערבים, קטינים, בכירים, בריאים, חולים וכיו"ב. יותר מזה: באו נציגי משטרה במדים וסיפרו סיפורים לחברי הכנסת במקום לקבל אחריות, במקום להציע פתרונות, במקום להכות על חטא, במקום להפיק לקחים, במקום להכשיר שוטרים בהכשרות במכללה הלאומית בבית שמש, בה הושקעו כשלושה מיליארד ₪.

אומר כך: עד שמפקד מחוז, מפקד מרחב, מפקד תחנה, לא יעופו הביתה, מקום בו השוטרים שלהם נוקטים באלימות קשה, מאום לא ייפתר. מחזות כאלו, תמשיכו לראות. לא זו אף זו: תעקבו אחרי בתי הדין למשמעת של המשטרה ואחר הפסיקה שם. תיקים פליליים ממש, האמורים להתנהל בהליך פלילי, מועברים למחלקת המשמעת של המשטרה ומשם לבתי הדין המשמעתיים של המשטרה. שם ה"קולגות" שופטים את ה"קולגות" ופוסקים עונשים מצחיקים/מגוחכים עם פיצויים כספיים מינוריים/ זוטתיים / זניחים ממש, ענישה מקלה, כמעט "מחבקת", מבית יותר של אמא רחמנית, פסיקה  "מתחשבת", שאין בה משום הרתעה ו/או כתם פלילי.

המסר הרופס הבא משם – מהפסיקה המשמעתית – משדר – כאילו - הכל מותר – הכל הפקר. מעתה אמור: יש להפקיע לחלוטין  מידי המשטרה לשפוט את ה"קולגות" הסורחים – פעם אחר פעם – שוב ושוב ולהעביר את סמכות השפיטה לגוף חיצוני. נזכיר שוב, עיקר התיקים, אמורים, כאמור, להתנהל בבתי המשפט, תחת כתבי אישום פליליים.

רגע – לא לשכוח - מי מעבירה את התיקים להליכי משמעת? נכון – מח"ש – המחלקה לחקירות שוטרים. באחוזים בודדים בלבד מתיקי האלימות מובאים בפני ערכאות פליליות. עיקר התיקים – מועברים למחלקת המשמעת – משם לבית הדין של ה"קולגות"  לשפוט את "הקולגות" והא לכם מעגל שוטה (מעגל קסמים) – בלטינית "צירקולוס ויציוזוס".

[בתמונה: מעגל קסמים מאת יאצק מלצ'בסקי , המוזיאון הלאומי, פוזנן. התמונה היא נחלת הכלל]

[לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר ייצור ידע', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• יחזקאלי פנחס (2020), הכל על השימוש בטייזר באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/5/20.