תקציר: עידן המחאה הפך את המילה 'אנרכיסטים' לכינוי גנאי שבו עולבים במפגינים. אולם, אנרכיסטים הם קבוצה קטנה יחסית אבל מקצועית מאוד ומגובשת של 'מפגינים מקצועיים' בעלי דוקטרינה חברתית ברורה, לייצר כאוס במטרה 'להקריס' את הסדר הקיים. שיתוף הפעולה שלהם עם הפרוגרסיביים מתהדק בכל העולם המערבי, והם נוכחים בכל הפרות הסדר בישראל מאז תחילת העשור השני של המילניום...

עודכן ב- 8 ביוני 2024

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר ראשון מתוך שלושה העוסקים באנרכיזם. למאמרים האחרים:

• פנחס יחזקאלי: החיבור האסטרטגי שבין הפרוגרסיביות החדשה לאנרכיזם.
• פנחס יחזקאלי: תופעת המפגעים הבודדים, והדוקטרינה האנרכיסטית של "תעמולה באמצעות פעולה".

*  *  *

אחת התופעות המרתקות של המאבק על הרפורמה המשפטית המהפכה המשטרית (תבחרו צד...) הוא, שמושגים מקובלים במדעי החברה השתרשו עתה ככינויי גנאי. דוגמה כזו היא המושג: 'אנרכיסט'.

כך למשל, צייץ השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, בטוויטר, ב- 4 במרץ 2023: "אין לי כוונה להתנצל בפני האנרכיסטים" (אייכנר, 2023). במקרה אחר, הגיש תושב באר שבע תלונה נגד סגן ראש העיר, שכינה את המוחים נגד הרפורמה "אנרכיסטים" (ראו הכתבה למטה) (מעריב, 2023).

אבל, המושג: 'אנרכיסטים' במקורו, איננו כינוי גנאי, אלא כינוי לקבוצה אידאולוגית, מוגדרת היטב, שמטרתה להביא למימוש השוויון; ולפירוק ההיררכיה החברתית. משמע, לזרוע כאוס שיביא להתפרקות הסדר הקיים.

האנרכיזם כתנועה חברתית

'אנרכיזם' היא פילוסופיה פוליטית הדוגלת בביטול כל צורות הממשל והסמכות הריכוזית, כמו גם בהקמת חברה המבוססת על שיתוף פעולה מרצון, עזרה הדדית וחופש הפרט. הוא נולד כתנועה חברתית בשנת 1793; וידע עליות ומורדות בפופולריות שלו.

תקופתו הקלאסית התרחשה בין השנים 1860 ל-1939, כאשר היה קשור בצורה הדוקה לתנועות העובדים של המאה ה-19 והמאה ה-20. בתקופת מלחמת האזרחים בספרד, הצליח האנרכיזם להשיג משקל פוליטי משמעותי, לזכות בתמיכה המונית, ואף להיות מיושם בשטח בצורה חלקית, בעיקר באזור ברצלונה, עד שדוכא בידי הקומוניסטים- סטליניסטים והפשיסטים הלאומנים. אולם מאז ועד היום, לא הצליח לזכות שוב בתמיכה המונית ונותר תנועת שוליים.

אנרכיסטים רבים היו מעורבים ברציחות פוליטיות שגרמו לטלטלות בינלאומיות הרות גורל. מקרי הרצח הפוליטי המוכרים ביותר שבוצעו ע"י אנרכיסטים היו:

• מלך איטליה אומברטו הראשון (Umberto I) - נרצח על ידי האנרכיסט Gaetano Bresci בשנת 1900.
• נשיא ארצות הברית ויליאם מקינלי (William McKinley; ראו התמונות למטה) - נרצח על ידי האנרכיסט לאון צ'ולגוש (Leon Czolgosz) ב-1901.

• ראש ממשלת ספרד אנטוניו קנובס דל קסטילו (Antonio Cánovas del Castillo) - נרצח על ידי האנרכיסט מישל אנג'ולילו (Michele Angiolillo) ב-1897.
• הקיסרית אליזבת מאוסטריה (Elisabeth) - נרצחה על ידי האנרכיסט לואיג'י לוצ'ני (Luigi Lucheni) ב-1898.
• מלך יוגוסלביה אלכסנדר הראשון (Alexander I) - נרצח על ידי קבוצת לאומנים קרואטים ומקדונים, שחלקם היו בעלי אהדה אנרכיסטית, ב-1934.

[להרחבה על הדוקטרינה האנרכיסטית המיליטנטית של "תעמולה באמצעות פעולה", ראו: 'פנחס יחזקאלי: מפגעים בודדים היא תופעה חדשה? מה פתאום…', לחצו כאן]

אנרכיזם מודרני

ההקצנה הגוברת במדינות העולם המערבי הפיחה רוח חיים בתנועות אנרכיסטיות מיליטנטיות; אחרי מספר עשורים של רגיעה. האנרכיזם המודרני התפתח בתגובה לנושאים חברתיים, פוליטיים וכלכליים עכשוויים, ומקיף מגוון של נקודות מבט וגישות שונות.

הוא מאופיין באסטרטגיית פעולה הקרויה פעולה ישירה (Direct action), שיכולה לכלול מחאות, שביתות, חבלה וצורות אחרות של התנגדות לא אלימה.

חלק מהנושאים והרעיונות המרכזיים הקשורים לאנרכיזם המודרני כוללים:

• אנטי קפיטליזם: אנרכיסטים מודרניים רבים דוחים את הקפיטליזם ומבקשים ליצור מערכות כלכליות חלופיות המבוססות על עקרונות של עזרה הדדית, שיתוף פעולה וקיימות.
• איכות הסביבה: אנרכיסטים מודרניים רבים מודאגים מאוד מבעיות סביבתיות, ורואים בהרס של עולם הטבע סימפטום לבעיות חברתיות וכלכליות רחבות יותר.
• הִצְטָלְבִיוּת / אינטרסקציונליות (Intersectionality): סוגיות של דיכוי ואי שוויון על כל צורותיהם, כולל גזענות, סקסיזם, הומופוביה, טרנספוביה ויכולת יכולת.
• עזרה הדדית: עזרה הדדית היא מושג מרכזי באנרכיזם המודרני, והוא מתייחס לרעיון של אנשים התומכים מרצון זה בזה באמצעות פעולות של סולידריות ושיתוף פעולה.
• אופקיות (Horizontalism): אופקיות מתייחסת לרעיון שקבלת החלטות וכוח צריכים להתחלק באופן שווה בין כל חברי הקהילה, במקום להתרכז בידיים של מעטים.
• אוטונומיה: אנרכיזם מודרני מדגיש את חשיבות האוטונומיה וההגדרה העצמית של הפרט, ומבקש ליצור קהילות המבוססות על התאגדות מרצון ולא על כפייה או היררכיה.

אנרכיזם בישראל

אם בהתחלה הם היו תמונות רחוקות שראינו בחדשות, מהפגנות שמעבר לים, הרי שבשני העשורים האחרונים, הגורמים הללו מצאו במציאות הישראלית כר פעולה יומיומי פורה; והן חיות ובועטות כאן כהוגן.

בישראל, האנרכיסטים הם קבוצה קטנה יחסית אבל מתוחכמת מאוד, מקצועית מאוד ומגובשת מאוד, של 'מפגינים מקצועיים' בעלי דוקטרינה כתובה ברורה, לזרוע כאוס כדי לפורר את הסדר הקיים. ראינו אותם בכל הפרות הסדר בישראל מאז תחילת העשור השני של המילניום: בהפגנות המחאה החברתית של תחילת העשור; בהפגנות ערביי ישראל; בהפגנות העדה האתיופית; בהפגנות החרדים; בהפגנות נפגעי הקורונה; בהפגנות בלפור, בהפגנות על הגדר; וכמובן - בנקודות רגישות ביהודה ושומרון, כולל בחברון.

• במחאה החברתית;
• בבילעין וביתר הפגנות גדר ההפרדה;
• בחברון;
• ביריחו;
• בהפגנות העדה האתיופית;
• בהפגנות הערבים;
• בהפגנות החרדים;
• בהפגנות הקורונה;
• בהפגנות בלפור, נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו;
• ועתה גם בשולי המחאה נגד הרפורמה המשפטית.

נובמבר 2022: המארב לחיילי צה"ל בחברון

זהו מקרה אחד מיני רבים, של התגרות מכוונת של אנרכיסטים בחיילים תוך כדי תיעוד, היה ב- 25 לנובמבר 2022:

האנרכיסטים בשיטותיהם החכמות, הצליחו לתפוס את צה"ל כשמכנסיו מופשלים: אחד מחייליו נלכד במארב מצולם כשהוא מכה מפגין; ואחר כשהוא פולט משפטים מיותרים, שערבו את הצבא, לכאורה, בפוליטיקה.

המארבים המצולמים הללו הם טכניקת פעולה מוכרת של האנרכיסטים. מחפשים נקודת תורפה, מכינים את המצלמות, יוצרים פרובוקציה וכשהקורבן נופל בפח, מתחילים לצלם. ושוב צה"ל מוצא עצמו באותה מלכודת, כשהוא נקרע: מן הצד האחד, הערכים, התקשורת ודעת הקהל העולמית; ומן הצד האחר, תחושת עמך ישראל שבניו מופקרים, ותחושת החיילים שהם ננטשים ע"י מפקדיהם... 

אנרכיסטים עליך ישראל...

ניתן למצוא את האנרכיסטים בכל הפגנה גדולה בישראל: בהפגנות הפלסטינים ותנועות השמאל - על הגדר ובמקומות אחרים; בהפגנות המחאה החברתית של תחילת העשור; בהפגנות ערביי ישראל; בהפגנות העדה האתיופית; בהפגנות החרדים; בהפגנות נפגעי הקורונה; בהפגנות בלפור, בהפגנות על הגדר; וכמובן - בנקודות רגישות ביהודה ושומרון, כולל בחברון. מאז דצמבר 2022, שיתוף הפעולה שלהם עם תנועת המחאה התהדק מאוד.

מטרות הקבוצות הללו תמיד להקצין את ההפגנות ולהפוך אותן לאלימות יותר; כשהמטרה העיקרית שלהם היא כוחות הביטחון: צה"ל ביהודה ושומרון ומשטרת ישראל בתחומי הקו הירוק. ככל שהמהומה גדולה יותר, כך ייטב. החברים הללו קשורים לתנועות בחוץ לארץ, מחליפים מידע; מייצרים תורות הפעלה סדורות; ומיישמים אותן, הלכה למעשה.

שיטה שכבר מוכרת היא, כאמור, ההתמקדות בחיילים / בשוטרים/ קצינים שתגובותיהם עצבניות יותר מאחרים ו/או שהם ממלאים תפקיד קריטי בפיקוד על ההפגנה; ויצירת פרובוקציות המיועדות להוציאם משיווי משקל. כשזה מצליח – אם זה מצליח – המצלמות כבר מוכנות, ומתחילות לתקתק, מהרגע שמתחיל אבדן השליטה..

המשטרה הבינה מזמן. צה"ל לא ממש

תחילת המפגש של משטרת ישראל עם האנרכיסטים היה בהפגנות המאוחרות של המחאה החברתית בתל אביב. ובאמת, קצין משטרה בכיר איבד שליטה; נוצר כאוס ונגרם נזק לרכוש, בין היתר לסניף של בנק לאומי בגן העיר. אבל האנרכיסטים טעו בפרובוקציה שהפעילו: תל אביבים אוהבים הפגנות; אבל, לא שהורסים להם את העיר ופוגעים ברכושם. האלימות הזו הייתה סיבה מרכזית לדעיכת המחאה (ראו הכתבה למטה).

אותה תוצאה בדיוק נרשמה בהפגנות העדה האתיופית; למשל, בלילה הגדול אחרי הירי בסולומון טקה. מכוניות הרוסות, נזק סביבתי, תקיפת תחנות משטרה; רק ששם עמד מול המפגינים מפכ"ל חכם; שנגד כל העצות, סרב לאפשר לשוטריו להיגרר ונעל אותם בתחנות המשטרה. התוצאה, זעקות שבר בתקשורת על ההרס שגרמו המפגינים; שגרמו להפגנות לדעוך, כשהמארגנים נתלים לכאורה בבקשת משפחת טקה להחזיר את הסדר.

בהפגנות בלפור זה הצליח לאנרכיסטים הרבה יותר; והם הצליחו 'לדוג' ולהרשיע קציני משטרה בכירים...

לקח למשטרת ישראל עשרים שנה לחטוף עד שלמדו באיחור, עשו מעשה: הם ציידו את השוטרים במצלמות גוף, והביאו לשטח יחידות שצילום משלה, שתיעדו פרובוקציות. שהרי, בהחלט ניתן להציב מלכודות נגדיות, ולהפיל את האנרכיסטים בשיטותיהם שלהם.

צה"ל - כמו שניתן לצפות ממערכת ביורוקרטית בקיפאון/סְטַגְנַצְיָה - עדיין לא למד מאומה מאז נפלו סגן מפקד חטיבת הבקעה, סא"ל שלום אייזנר, וחייליו למארב מתוכנן שבו לכאורה נטפלו לקבוצת צעירים, רוכבי אופניים תמימים בבקעת הירדן. אייזנר חבט בפני אחד הפעילים; והחיילים השליכו את האופניים לתעלה שבשולי הכביש (ראו הסרטון למטה). הפרומו למלכודת המצולמת לא צולם כמובן. אייזנר חטף מכל הכיוונים, הושעה, ועזב את צה"ל:

חובתו של צה"ל לחיילים שעוסקים, בין היתר, במשימות שיטור היא מוחלטת. במקום להיות פאסיבי ולחטוף, הוא יכול להשתמש במודיעין, להציב במקומות ובזמנים מועדים קבוצות חיילים מאומנות עם מצלמות גוף, להטמין מלכודות ולהפיל את האנרכיסטים בנשקם שלהם. צריך רק לצאת מהקיפאון ולרצות.

זה יקרה לדעתכם? מה פתאום...

נספח: שיחה קודמת באותו נושא...

[לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית'.
• אוסף המאמרים, הכל על ביורוקרטיה';
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: מפגעים בודדים היא תופעה חדשה? מה פתאום…'.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• הרחבת המושג: 'כאוס'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2016), מפגעים בודדים היא תופעה חדשה? מה פתאום…', ייצור ידע, 30/7/16.
• ויקיפדיה: אנרכיזם.
• מעריב (2023), תושב ב"ש הגיש תלונה נגד סגן ראש העיר שכינה את המוחים נגד הרפורמה "אנרכיסטים", 20/3/23.
• איתמר אייכנר (2023), בן גביר: "האנרכיסטים מבקשים להבעיר את מדינת תל אביב", YNET, 4/3/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• יחזקאלי פנחס (2018), תרבות, סטייה, אלימות ושחיתות שוטרים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 14/7/18.
• יחזקאלי פנחס (2014),הכל על ביורוקרטיה באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 25/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), כאוס, ייצור ידע, 12/4/14.