לחברי אהובי, השגריר בדימוס מיקי ארבל, שבזכותו המאמר הזה רואה אור
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
זהו המאמר השני שאני גוזר מספרה המרתק של עדנה גורני, דיוקן זואולוגי: לקסיקון (ראו תמונת כריכה למטה משמאל), שראה אור בדצמבר 2019, בהוצאת פרדס (קדם לו המאמר: "הכלבים המריירים של פבלוב והטנקים הגרמנים במלחמת העולם השנייה").
ההוצאה מעידה על הספר ככזה, העוסק ביחסים שבין הכותבת לאנשים ולבעלי חיים אחרים, קטנים כגדולים. פרקי הלקסיקון נעים באזורי הסְפר בין פרוזה פואטית, מסות ביקורתיות ושירה; ומשרטטים חשבון נפש על התהום הפעורה בין בני אדם מקבוצות שונות ובין בני אדם לבעלי חיים; על יחסי אהבה והזדהות לצד ניצול ועיוורון; על כאב ועל יופי מכמיר לב.
על כריכת הספר ניתן לקרוא כי עדנה גורני עסקה בשמירת טבע ובמחקר אקולוגי בנושאי נדידת ציפורים ושירתן. בעלת תואר ד"ר באקולוגיה התנהגותית ומלמדת בתכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת חיפה. פעילה למען שוויון זכויות של סגל אקדמי שאינו בתקן במכללות הציבוריות. עורכת מדור "שירת הסביבה" בכתב העת 'אקולוגיה וסביבה'. שירים, סיפורים ומסות פרי עטה, ראו אור בהליקון, עיתון 77 מקרוב ואתר גרנטה. נשואה ואם לשתי בנות.
הפעם בחרתי אתת הקטע שנתן לספר את תמונת הכריכה שלו, על החמור (גורני, 2019, ע' 26):
"...
חמור הבית בוית לפני כ- 7000 שנה מן הערוד האפריקאי. הוא דומה לסוס אך ראשו גדול יותר ואזניו ארוכות יותר. קולו שונה: הסוס צוהל; ואילו החמור נוער.
לחמור יוחסו תכונות שליליות, אך מחקרים הראו, שהן נטולות בסיס.
החמור הוא סמל המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית, מאז מסע הבחירות של אנדרו ג'קסון (Andrew Jackson) ב- 1828:
מתנגדיו כינו אותו 'חמור גרם' (jackass), אך הוא לא נפגע; אלא להיפך, הוא אימץ את הסמל. הוא ניצח בבחירות והיה לנשיא הדמוקרטי הראשון של ארצות הברית. בשנות השבעים של המאה ה- 19, הקריקטוריסט הפוליטי המשפיע, תומס נסט (), תרם להפיכת הסמל לסמלה של המפלגה כולה.
במסכת אבות במשנה נכתב:
"עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּו הֵן: פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת, שאז נגזר שהאתון תפתח פיה ותדבר עם בלעם... ".
