גרשון הכהן: חסימת ההתיישבות הציונית בנגב כגורם מאיץ לאבדן הריבונות

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי Jacob Spinks לאתר flickr]

[מאמר זה ראה אור לראשונה בעיתון 'מקור ראשון' ב-19/6/20; והוא מובא פה באדיבות nrg.co.il, באישור מערכת העיתון והמחבר]

מקור ראשון

[לקובץ המאמרים על 'הדרום הפרוע' ב'ייצור ידע', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים בנושא אזורי סְפַ‏ר, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'שלטון הנהלים', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן]

גרשון הכהן

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

בתוך הדיון על החלת הריבונות בבקעת הירדן ויו"ש, הופנתה הדרישה לממשלת ישראל לממש קודם כל ריבונותה במרחבי הנגב. בעוד הנהגת המתנחלים  ביו"ש מתריעה מפני הקפאת הבנייה ביישובים מבודדים, ראוי להטיל אור על האופן בו תכנית המתאר הארצית -תמ"א 35 - הקפיאה למעשה - כבר לפני כמעט שלושים שנים - את ההתיישבות היהודית במרחבי הגליל והנגב.

להקפאת ההתיישבות היהודית במרחבים הפתוחים, יש קשר סיבתי ישיר להתפשטות הבלתי נשלטת של הפזורה הבדואית במרחבי הנגב. המשטרה והצבא - כמו יתר גורמי הפיקוח - סובלים וממחסור מתמיד בכוח אדם ומשאבים; ומהעדר נוכחות קבועה במרחב. כוחות אלה זקוקים לנוכחות האקטיבית המתמדת של החקלאי והמתיישב הציוני, בשימור מומנטום של התרחבות.   

[התמונה המקורית היא צילום מסך]

 תמ"א 35 כמהפכה סמויה

תהליך אישורה והטמעתה של תכנית מתאר ארצית (תמ"א) 35 כתכנית-אב ארוכת טווח, היא דוגמה למהפכה שקטה מתחת לסף. מי מתנגד לשמירת שטחים ירוקים, מוגנים מפני פיתוח ובנייה?

על בסיס רעיון, טהור לכאורה, בהנהגת יוסי שריד כשר לאיכות הסביבה (ראו תמונה משמאל), התחוללה מהפיכה. יכולה הממשלה להמשיך להחליט, כפי שהחליטה בספטמבר 2011, על הקמת עשרה יישובים חדשים בנגב, סביב ערד, אך ביצוע החלטתה תלוי ברשות התכנון הארצית של משרד הפנים. תמ"א 35 קובעת, למעשה, שהסוגיה איננה, עניינה הבלעדי של הממשלה, כמוזכר במפורש בלשון התכנית: "תכנית מתאר מחוזית, שמטרתה הקמת יישוב חדש, תופקד רק אם יתקיימו התנאים הבאים: מוסד תכנון שוכנע בהצדקה להקמתו של היישוב החדש."הממשלה תלויה ברצונם הטוב של "פקידים מקצועיים" ואין בסמכותה, אלא להביע מדיניות בתחום ההתיישבות, אך לא להחליט.

בשני היבטים, תמ"א 35 היא בבחינת ה"ספר הלבן" של התיישבות היהודים בארץ ישראל:

  • האחד, תמ"א 35 קבעה סד אילוצים, ההופך הקמת יישוב חדש למשימה סבוכה, הנתונה בידי פקידים, שיש בכוחם לחסום אף החלטת ממשלה, דוגמת התהליך הנוהלי המזדחל של בניית היישוב רמת טראמפ בגולן.
  • ההיבט השני, תמ"א 35 העמידה ליישובים רבים, גם בנגב ובגליל, מספר סופי ומגביל לבתי אב (500-300), המעמיד את רוב היישובים במסגרת סד תכנון סופי וסגור, החוסם אפשרות לצמיחה. היישוב יודפת לדוגמה, נאבק קשות לפריצת מכסת 300 בתי אב ונחסם ב-400.

בשני ממדים אלו, חסמה תמ"א 35 את הדינמיקה הפתוחה להתהוות המרקם ההתיישבותי בארץ ישראל. איזה סיכוי לאחיזה במרחב יכול להיות לדוגמה, לכמה עשרות משפחות יהודיות ביישוב הררית כיישוב מבודד על רכס יודפת, כשהן מוקפות במעל -100,000 ערבים בעראבה, בסחנין, בדיר חנא, שמגיעים עד לגדר היישוב עם העזים והזיתים, ואיזה סיכוי יש להם להיות אי פעם יישוב רב-דורי, שילדיהם יתחתנו ויבנו בו את ביתם? הרי מספר המגרשים קבוע ומוגבל, ולא ניתן לפרוץ את המכסה, שנקבעה בתכנית המתאר. כך נחסם הסיכוי לצמיחת היישובים לקהילות רב-דוריות ולמעשה אין הם יישובים בעלי אחיזה של ממש.

[התמונה המקורית היא צילום מסך]

תכנית המתאר הארצית, שביקשה להגן על השטחים הירוקים, חסמה, למעשה, את התפתחות היישובים היהודיים; אבל, רק אותם!  נתבונן לדוגמה בשני יישובים סמוכים טובא-זנגריה וכפר הנשיא:

  • בשנת 1955 מנו כל אחד משני היישובים 200 משפחות.
  • בשנת 2005 טובא-זנגריה התרחב לכדי אלף משפחות; ואילו בכפר הנשיא נותרו רק 200 משפחות.
  • תכנית המתאר הארצית לטווח הארוך מייעדת לכפר הנשיא עד 400 בתי אב ולטובא-זנגריה עד 10,000.

בהכרזה הגלויה, תמ"א 35 נועדה להגן על השטחים הירוקים. בממד הסמוי, תמ"א 35 משמשת למעשה, במודע או שלא במודע, כמחסום לתנופת התפתחות ההתיישבות הציונית.

האם עוד ניתן להקים בארץ יישובים חדשים?

בספטמבר 2011 החליטה הממשלה על הקמתם של עשרה יישובים בנגב. למחרת, במאמר מערכת של עיתון "הארץ", הובעה ביקורת נוקבת כנגד התכנית: "התכנית המתרקמת בימים אלה בממשלה, לאשר את הקמתם של עשרה יישובים חדשים באזור ערד, הוגדרה כחלק מה"חזון הציוני להפרחת הנגב". הקמת יישובים חדשים בנגב עומדת בסתירה חריפה לעקרונות התכנון לטווח ארוך של ישראל... הנגב לא זקוק ליישובים נוספים, שיזללו שטח, תשתית ותקציבים ויהרסו אזור בעל חשיבות אקולוגית רבה. היישובים לא יפתרו את מצוקת הדיור בארץ. לכל היותר, הם יאפשרו לכמה מאות משפחות לשפר דיור באזור מרוחק. הקמת היישובים החדשים תגרום גם להתנגשות מיותרת עם הבדואים בנגב" (הארץ, 20.9.2011).

 מאליה עולה השאלה, עד היכן רשאית מדינה ריבונית, הפועלת באדמותיה, ברשות ובסמכות, להימנע מכפיית מדיניותה, מתוך חשש להתנגשות עם קבוצת אוכלוסייה המתנגדת לה.

בעיתון "מעריב" נכתב  על תכנית זו: "ימי חומה ומגדל חלפו להם" (אביב לביא, 30.1.2011): ירון לונדון הסביר, שהתכנית להקים עשרה יישובים היא דוגמה להפקרות. במאמרו  תחת הכותרת: "שבעה מיליארדים בני אדם - מקום על פני האדמה" כתב: "צרתנו היא מרחב המחיה הזעיר; ולכן, עלינו לתכנן בזהירות רבה את פריסת האוכלוסייה.

התכנית להקים עשרה יישובים בסביבות ערד ודימונה, במקום להגדיל את מספר התושבים בעיירות הקיימות, היא דוגמה להפקרות. טוב יהיה, אם גם לאוזני השרים שלנו תגיע האזהרה, ההולכת מקצה העולם ועד קצהו, מפני כרסום האדמות הפנויות" (ידיעות אחרונות, 31.10.2011).

לטענתו של לונדון, יש כבר בעולם שבעה מיליארד בני אדם וצריך לשמר שטחים ירוקים, בהם ניתן לייצר אוכל לבני האדם. הוא, כמובן, לא יוצא נגד בנייה על האדמה הפורייה היקרה מפז, בשרון, הפורייה פי כמה מאדמת הטרשים של ירוחם, ובינתיים ברמת השרון ובנתניה, בונים ללא מחלוקת על אדמה חקלאית פוריה.

הסוציולוגים יואב פלד וגרשון שפיר, בספרם רב ההשפעה בארה"ב "מיהו ישראלי", ביטאו שאיפה ל"שקיעתו הסופית של המפעל הרפובליקני הציוני של בניין האומה באמצעות התיישבות". במגמה החדשה, עורער גם הבסיס הרעיוני לקיום קרן קיימת לישראל (קק"ל), בעיתון "הארץ" (צפריר רינת, 8.12.2008) נכתב נגד קק"ל, הנוטעת עצים בנגב, "כדי למנוע התיישבות של בדואים בנגב"כלומר, קק"ל מואשמת בנטיעת עצים לצרכים קולוניאליים.

[בתמונה משמאל: כריכת הגרסה העברית לספרם של יואב פלד וגרשון שפיר, מיהו ישראלי. הדינמיקה של אזרחות מורכבת, שראה אור בהוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן] 

אם לא ברור, במגמה שהלכה והשתלטה על מוסדות התכנון הממשלתיים, התכנית לעשרת היישובים במרחב ערד-דימונה, לא מומשה. בינתיים, השטח הפתוח הולך ונסגר במגמת בנייה פרועת חוק של השבטים הבדואים. פריסת המבנים ההולכת ומתפשטת, זכתה בשפה המוסדית לכינוי התמים: "יישובים בלתי מוכרים".

לסיכום

יש יותר מסיבה אחת לאבדן ריבונות מדינת ישראל במרחבי הנגב. הסוגיה תלויה כמובן בקשיי מימוש משילות ואזלת יד בכפיית חוק וסדר.  אולם, ללא תנופת התיישבות כפרית ציונית מתחדשת במרחב שעדין נותר פתוח, כוחות המשטרה והפיקוח לכשעצמם, לא ישנו את המציאות הפרועה.

[לקובץ המאמרים על 'הדרום הפרוע' ב'ייצור ידע', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים בנושא אזורי סְפַ‏ר, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'שלטון הנהלים', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן]

2 thoughts on “גרשון הכהן: חסימת ההתיישבות הציונית בנגב כגורם מאיץ לאבדן הריבונות

  1. Pingback: ריבונות באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  2. Pingback: שלטון הנהלים באתר ייצור ידע - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.