גרשון הכהן: הקורונה והסכסוך הישראלי-פלסטיני – תשובה למיכה גודמן

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים: 'הפולמוס על מלכוד 67 למיכה גודמן', לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 10 ביולי 2021

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

ב- 28 באפריל 2020, פרסם ד"ר מיכה גודמן ב'הארץ', מאמר בשם: "אולי מגפת המאה תרפא את עסקת המאה" (ראו למטה).

המאמר הזה ממשיך את קו המחשבה שפיתח גודמן בספרו: "מלכוד 67" (ראו תמונת כריכה למטה משמאל). "אולי מגפת הקורונה תרפא את הרגלי החשיבה שלנו", מציע גודמן. הוא מבקש לשנות את תכנית טראמפ בעיניים של "בוגר משבר הקורונה", בדרך של ויתור על מרכיביה האוטופיים:

  • ויתור על הסכם השלום ובכך להתנתק מחלום השמאל;
  • ולוותר על הסיפוח ובכך לוותר על חלומו של הימין.

מה יישאר? הרבה מאוד לדעת גודמן: "בלי השלום והסיפוח היא תהפוך למהלך יעיל שיימנע הידרדרות למדינה אחת ואבדן הרוב הלאומי היהודי; מבלי להסתכן בנסיגה מסוכנת ובאבדן הביטחון הלאומי.

גודמן ממשיך פה את אורח החשיבה המכוון ליצור פה "מקלט בטוח", במחיר וויתור על לב המולדת בחברון , בבית לחם , בבית אל, בשכם, בגלגל וכדומה; וכאן מתחיל הסיפור העמוק המוכחש על ידי גודמן ועל ידי רוב המנהיגים בני ימינו, במיוחד בעשורים האחרונים ובהם גם נתניהו, השימוש בנימוק הביטחוני נבע מהחשש לדבר במושגים דתיים ולאומניים.

[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של מיכה גודמן: 'מלכוד 67. הרעיונות מאחורי המחלוקת שקורעת את ישראל', שראה אור ב- 2017 בהוצאת דביר. אנחנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

השאלה הגדולה על החלום היהודי ציוני מתחילה בצומת המדומיינת שבה מציעים פתרון מושלם לחרדת הביטחון. הגישה הזו מחלישה מאוד את הטיעון הישראלי האמתי, שבו, הביטחון הוא ממש משני לתשוקת השיבה אל נחלת אבות, כי אחרת, ניתן למצוא מדינות שבהן ניתן יהיה למצוא ביטחון ואיכות חיים טובים יותר! 

דומה שהפלסטינים קולטים זאת טוב יותר מאיתנו. שמעו למשל את דבריו של עבאס זאכי, מראשי הפתח, היטיב לזהות את האיום הטמון למדינת ישראל אם תצטמצם בקיומה רק לשיקוליי הביטחון. מכאן הסביר את תמיכתו במגמת שתי המדינות באומרו: "אם ניקח מהיהודים את חברון וירושלים, משם הם שואבים השראה לקיומם, מה יישאר להם? מה הזיקה שלהם ליפו ולחיפה? כך הם יקרסו מעצמם":

אז הנה תשובתי למיכה גודמן:

מיכה היקר,

שוב קראתי ושוב איני מסכים עמך, כי האדמה הקדושה מחברת ביני לבין יושבי הארץ האחרים ואיני רוצה להיפרד מהם.

אהבת האדמה היא גם ערך הומניסטי; והערבים מזהים בי - כבן האדמה הזו - שותף למה שחשוב להם.

יהודים רגילים שלא פוגשים ביום יום ערבים מתפעלים מהשותפות הגדולה המתגלה בעבודת בתי החולים עם רופאים ואחיות ערבים. השותפות הזו מוכרת עשרות שנים לעמלי הכפיים בבניין, בתעשייה, בנהיגת המשאיות. כל מי שנושם בארץ הזו את אבק הדרכים - מתערבב זה עם זה בזיעת אפיים - מכיר מזמן את השותפות הגדולה והאחווה הנרקמת בחיי העמלים.

לא במקרה כל רעיונות ההיפרדות באים מאנשי הצווארון הלבן; שלא חוו את אחוות העמלים שיושבים מידי יום לאכול יחד את המעט שהביאו בבוקר מהבית. המחשבות על חלוקת המרחב בארץ הקדושה שייכות למאה הקודמת, לעידן שחלף. השאלה העיקרית לבני הארץ הזו החיים בתודעת קדושתה, אף פעם לא הייתה שאלת הביטחון. כל הסידורים המוצעים באים מהגיונות מערביים זרים, אטומים לכבוד האדמה וקדושת האנשים הנאמנים לה.

[תמונתו של ד"ר מיכה גודמן למעלה היא צילום מסך]

הגאולה הגדולה תפרוץ מן המקום שבו יכירו כל יושבי הארץ הזו בייחוד הסגולי שמשותף להם כבני אברהם.

הקשר בין קדושת האדמה לאמונה הוא יסוד היסודות. לא במקרה הדגישו חז״ל את המשמעות הכפולה הטעונה במילה ״מקום״. גם מקום במרחב על האדמה, גם שמו של הקב״ה.

תראה את הברכה היפה: "יהי חן המקום על יושביו" הברכה הזו משחקת עם כפל המשמעות. זה אומר בצורה הכי קונקרטית שנקודת המוצא להכרת האל מתחילה במקום שבו אתה עומד. זה מתחיל במגע הישיר עם המקום ומעלה מעלה מעלה אל השכינה.

זו אינה אידאה מופשטת של דיון תאולוגי, זו הכרה שמתחילה בחיבור הממשי אל המקום הפיזי!

[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים: 'הפולמוס על מלכוד 67 למיכה גודמן', לחצו כאן]

3 thoughts on “גרשון הכהן: הקורונה והסכסוך הישראלי-פלסטיני – תשובה למיכה גודמן

  1. כשכל צד אומר כולה שלי אין מוצא ואחד הצדדים חייב להיות מובס. יש בהכרח סתירה בין קדושת האדמה לפשרה טריטוריאלית עליה ?

  2. Pingback: גרשון הכהן משיב למיכה גודמן באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  3. אני מבקש לחזק את גרשון הכהן במה שנוגע לחשיבות הזיקה לאדמה
    מבחינת האומה הערבית-האדמה היא מקור החיים כפי שאבות אבותיבם ואבות אבותינו המשותפים משכבר הימים האמינו, כפי שאמר לי דייל פלסטיני בטיסה בחברת התעופה הירדנית שהם כבר ניצחו אותנו כי ידוע לערבים שלכול יהודי יש דרכון זר המעיד על מוכנותם לנתוש את הארץ בעת מצוקה והוסיף: "מי שאינו מחובר לקרקע- אינו ראוי להיות בעליה", לכן לפי תפיסה זו להבנתם- הערבים כבר ניצחו אותנו פסיכולוגית ומכן לסילוקינו – הטווח הוא קצר. לכן, במזרח התיכון- יש לאחיזה בקרקע חשיבות עליונה כאשר דנים "בפרצלציה" בין שני העמים (ולא רק כנד"לן מניב..),
    מנגד, אין להעלות על הדעת צרופם של מיליוני פלסטינאים למדינת ישראל באמצעות סיפוח כי מאז גורלנו נחרץ אם לא היום אז מחר.
    בין שתי הקצוות הללו- עלינו למצוא את הדרך שתבטיח את העליונות המספרית של העם היהודי בשטח המולדת הנשען על יסודות היסטוריים בעלי משמעות עליונה לזהות העיברית. כול מה שהצד השני שואף גם הוא. אחד הפתרונות הוא סיפוח והשליטה על נהר הירדן כקו הביטחון חיוני ממזרח- ואלוהים יודע האם ניתן לחזור לימי הסכם לונדון בו נדונה באופן חיובי אפשרות סיפוח הגדה המערבית לממלכת ירדן.
    אוטופיה? גרשון הכהן חושב שזו מציאות אפשרית ברת- קייום, ומיכה גודמן חושב שהיא אסון, ולשתי התפיסות יש טיעונים משכנעים כבדי משקל. האם וכיצד ניתן לגשר על הפער בין הטיעון האידאולוגי והפרגמטי? ישראל מתחבטת עם עצמה בנושא זה כבר 70 שנה- והעגלה כבר עברה ועינינו כלות..
    וגם אם ישראל תסתפק בפשרה בנוסח גודמן- אל לה לעולם להדרדר לאימוץ תפיסת עולם האומרת ש "זה בסהכ אבנים" שלא שווה להילחם עבורם, כי אבנים אלהו הם היסוד- עליו נבנה כול השאר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *