כשאין ברירה, צריך להשתמש בדחפור. עובדה!

[תמונה: בולדוזר בריטי מפנה גופות במחנה הריכוז ברגן בלזן, בשלהי מלחמת העולם השנייה. הצלם: מייק לואיס. התמונה היא נחלת הכלל]

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

לא כיף לראות דחפור נושא גופת אדם. אבל כדרכנו, יש כאלה במחננו שאיבדו את הגבולות...

כך למשל, יצא גדעון לוי במאמר קשה בהארץ, תחת הכותרת: "משפחת גולדין, מה הרגשתם כשהדחפור הניף גופת אדם?". הוא כתב עוד (ראו למטה):

"מה הרגישו בימין למראה דחפור צה"ל נובר באדמת עזה ומניף גופת אדם, כמו היתה נבלת חיה שיש להרחיקה מפאת צחנתה?

מה הרגישה משפחת גולדין, האחראית לא במעט לחיזיון הזה לנוכח ביזוי המת?

האם חשה סיפוק? תחושת נקמה? האם חשבה שהשבת גופת בנה התקרבה - ולו במשהו - לנוכח המראה הזה?..."

[למאמרו של גדעון לוי ב'הארץ', לחצו כאן]

 

כשאין ברירה אז אין ברירה...

כשנגיעה בגופות מהווה סכנת חיים, מסתבר, נכון להשתמש בכלי עזר... הנה לכם דוגמה שאותה חווה עמנו על בשרו:

כשנכנס הצבא הבריטי, ב-15 באפריל 1945 למחנה ברגן בלזן - בסקסוניה תחתית, מדרום-מערב לעיירה ברגן במערב גרמניה - היה צורך לקבור מהר את הגופות מחשש להתפרצות מחלות. לצורך כך, רוכזו דחפורים שדחפו את הגופות לקבל אחים גדול.

מייק לואיס, חייל יהודי בצבא הבריטי, צילם את הדחפורים, שהונעו על ידי חיילים בריטים, כשהעבירו את הגופות המשוחררות לעבר קברי ההמונים. הסרט התיעודי הזה מוצג עד היום באתר הזיכרון באתר. בסרט אמר מייק לואיס כי עשה תור בנהיגה בדחפור עצמו (כן, יהודי מרים בדחפור גופות יהודים...), בעוד חייל אחר החזיק במצלמה (ראו אתר המקור).

ועוד אנקדוטה: היו דווקא אנשים שאולצו לגעת בגופות - חיילי וחיילות ה-SS שנשבו במחנה, אולצו באיומי נשק לשאת גופות לקברים, בידיים חשופות, בתקווה ש"יאכלו את מה שבישלו" ויידבקו במחלות... (ראו אתר המקור).

ואגב, זה לא היה המחנה היחיד שבו השתמשו בדחפורים...

[בתמונה: חיילי וחיילות ה-SS שנשבו במחנה, אולצו באיומי נשק לשאת גופות לקברים, בידיים חשופות, כדי שאולי "יאכלו את מה שבישלו" ויידבקו במחלות... הצלם: מייק לואיס. התמונה היא נחלת הכלל]

אז לסיכום:

  • מי שבא לפגע צריך לקחת בחשבון שימות.
  • אם ימות, הוא צריך לקחת בחשבון שגופתו תשמש קלף מיקוח במשא ומתן עתידי.
  • במלחמה, צריך לוודא שאנחנו נמות הרבה פחות מהם; ואם יש סכנת חיים לחיילים בהכנסת הגופות לשטח ישראל, דחפור הוא כלי אפקטיבי...
והלוואי ואתבדה, אבל זה הולך להיות הרבה פחות מכבד בשני הצדדים: אם התחזית תתממש, אם המלחמה הבאה תפגע קשה בעורף הישראלי; ואם אכן יימצאו אלפי ישראלים קבורים מתחת להריסות בתיהם, אנחנו הולכים להיות - בין אם נרצה בכך ובין אם לאו - הרבה פחות הומניים עם אויבינו. ולמי ששכח, כדי שתבדקו בספרים כיצד השפיעה תקיפת פרל הארבור על היחס האמריקני ליפנים; או הבליץ על לונדון על יחס הבריטים להרג אזרחים גרמנים...

[בתמונה: שרידי העיר קלן במערב גרמניה ב- 1945, אחרי ה'טיפול' שקיבלה ממפציצי הבריטים והאמריקנים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי WikiImages לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

6 thoughts on “כשאין ברירה, צריך להשתמש בדחפור. עובדה!

  1. במלים עדינות – ההבחנה אינה ראויה. היסטוריית היחסים עם שכנינו היקרים מראה שגופות לא מהוות משקל במו"מ לחילופי אנשים חיים. לכל היותר, הן מהוות "סוכריה" לכאלף אסירים פלשתיניים, ורצוי מהרוצחים הגרועים ביותר.

    • האמנם?
      העובדה שאנחנו מנהלים משא ומתן בגישה מערבית אינה אומרת שאלה החוקים. היא רק אומרת שהיינו עד היום מטומטמים…
      מאוד דומה לקביעה שכיוון שהערבים לא יתפשרו על שום קמ"ר של אדמה, ולכן, צריך לתת להם הכל…

  2. פיספוס …..

    איזו השוואה מעוותת , יש מקרים שאין ברירה אלא להשתמש בדחפור !

    פה זה מקרה מיוחד שלא חייב דחפור אפשר היה לוותר במילא גופות מחבלים לא
    יעשו רושם על החמאס חוץ מלהרגיע אולי את משפחות הנעדרים שהנה אנחנו
    פועלים נגד החמאס בנושא השבויים במעשה.
    מעניין אם בתקיפת הרקטות האחרונה בעקבות מקרה הדחפור היה חס וחלילה נהרג
    ישראלי האם אז היה כותב מאמר זה מצדיק את מעשה הדחפור ?

    אם רוצים ללחוץ על החמאס יש הרבה דרכים יעילות יותר ..

    • ובמחילה, כיצד אתה יודע שלא יעשו?
      זה ההיגיון המערבי: הם לא יתרגשו מגופות אז לא נתפוס.
      הם לא יוותרו על שטחים אז אנחנו נוותר.
      הדחפור מנע פגיעה בחיילים במהלך אקט צבאי, וטוב שכך!

      • כן נתפוס אבל לא במצב כזה כפי שהיה ….הבנתי שזה בד"כ נעשה בלילה !
        כן ההגיון המערבי לא מבין את התרבות של הערבי כפי שאשכנזים לא הבינו את התרבות המזרחית וניסו לעקרה ! הערבים מבוססים יותר מאיתנו במזרח התיכון ורבים מאיתנו ורצוי שנבין את התרבות שלהם באם אנחנו רוצים שלום …..
        סאדאת הלך לשלום כי כבש חזרה חלק סיני החזיר הכבוד למצרים והוצג כנצחון דבר שאפשר תהליך של הכרה בישראל דבר שנכון להיום נראה כדבר שטוב ונכון לשתי הצדדים .
        אין צורך לוותר על שטחים אבל כן להביע נכונות לוותר למען שלום אמיתי , לפחות שחיילים יוצאים לשדה הקרב שידעו על מה ולמה הם נלחמים מלחמת אין ברירה , כאשר ישראל מתנחלת ורוצה סיפוח המשמעות אחת בלבד ישראל לא רוצה שלום !! אז תהיה מלחמה והחזק ינצח אבל כאשר מדינה שלמה מתפרקת בגלל שבוי והפגנות ומחאות ושיחרור רוצחים אז אני בספק עד כמה אנחנו יכולים להחזיק מעמד במזרח התיכון מול רבים שמוכנים לחגור חגורות נפץ ולמות כדי לגרום נזק לאויב , ממאות אלפי בחורי ישיבה שלא תגיסים לא תבוא הישועה לישראל !

  3. Pingback: שואה ומלחמה באתר ייצור ידע - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.