פנחס יחזקאלי: למה תקף אדולף היטלר במזרח, ומה הלקח?

תקציר: מבחינות רבות הייתה החלטתו של אדולף היטלר לתקוף במזרח נכונה לזמנה, והתבררה כלא טובה במבחן המציאות. אפשר ללמוד מכך, שמנהיג של מעצמה - שנלחמת על מעמדה העולמי; ושנדמה לו, שהיא מחזיקה ביתרון אסטרטגי, שלא יחזור - עלול לעשות שימוש באותו יתרון כדי לנצל את חלון ההזדמנויות שנקרה בדרכו… תחשבו רוסיה של פוטין; תחשבו איראן!

[בתמונה: אדולף היטלר ו'חברים' - 'ברברוסה' הייתה החלטה גרועה, אבל: האם הייתה נכונה לזמן שבו התקבלה? התמונה מותרת לשימוש חופשי]
[בתמונה: אדולף היטלר ו'חברים' - 'ברברוסה' הייתה החלטה גרועה, אבל: האם הייתה נכונה לזמן שבו התקבלה? התמונה מותרת לשימוש חופשי]

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

עודכן ב- 23 בינואר 2023

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

באביב 1941 ניצב אדולף היטלר בפסגת התהילה, כגדול הגרמנים לדורותיהם; וכאחד המצביאים הגדולים בדברי ימי העולם. ארבע שנים לאחר מכן הפכה גרמניה לעיי חרבות.

ההחלטה האסטרטגית העיקרית שהביאה אותו לשם, הייתה ההחלטה לפנות מזרחה לעבר ברית המועצות ('מבצע ברברוסה') ... [להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן].

בספרם: רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים - החלטות בתנאי משבר, עושים פרופ' מיכאל הרסגור ז"ל ואהוד פוקס שימוש בהבדלה המוכרת בתורת קבלת ההחלטות, בין החלטה טובה להחלטה נכונה (הרסגור ופוקס, 2010, עמ' 13-12) [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן].

- החלטה נכונה היא זו שצריך לנקוט בזמן אמת, לפי המידע שהיה בידי המחליט.

- החלטה טובה נבחנת בדיעבד, במבחן המציאות. מטבע הדברים, יכול אסטרטג לקבל החלטה לא נכונה שתהפוך עם הזמן להחלטה טובה; ולהיפך: החלטה נכונה לזמנה שתהפוך להחלטה גרועה.

למה בכלל החליטו הגרמנים לתקוף במזרח? ההחלטה לתקוף במזרח הייתה כולה של אדולף היטלר. על כן, ניתן לחלק את נימוקיו למלחמה במזרח לנימוקים אובייקטיביים לאומיים ולנימוקים סובייקטיביים אישיים (ראו בהמשך):

[בכרזה: בין החלטה טובה להחלטה נכונה...
- החלטה נכונה היא זו שצריך לנקוט בזמן אמת, לפי המידע שהיה בידי המחליט.

- החלטה טובה נבחנת בדיעבד, במבחן המציאות. מטבע הדברים, יכול אסטרטג לקבל החלטה לא נכונה שתהפוך עם הזמן להחלטה טובה; ולהיפך: החלטה נכונה לזמנה שתהפוך להחלטה גרועה. המקור: ייצור ידע]
[בכרזה: בין החלטה טובה להחלטה נכונה... המקור: ייצור ידע]

נימוקים אובייקטיביים לאומיים:

רוסיה - יריב מיתולוגי ודמוני

[בתמונה משמאל: הקוזאקים באים... התמונה היא נחלת הכלל]

רוסיה הייתה יריב מיתולוגי וטראומטי מאוד. הטראומה של הפלישה הרוסית בתחילת מלחמת העולם הראשונה; וההיסטריה בקרב האוכלוסייה בפרוסיה המזרחית - כפי שבאה לידי ביטוי בזעקה: 'הקוזאקים באים' (Kosaken Kommen) - נחרתה היטב בזיכרון הלאומי הגרמני [לאוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה, לחצו כאן].

[בתמונה משמאל: הקוזאקים באים... התמונה היא נחלת הכלל]

גרמניה ניצחה אמנם במזרח בקרב טננברג, אבל העבירה כוחות מזרחה מהחזית המערבית, מה שחרץ בעיני רבים את גורל המלחמה והבא לבסוף לתבוסתה. האידאולוגיה הנאצית [שהיו לה גם יסודות רציונליים, שהחו משותפים לגורמים רבים אחרים באומה הגרמנית: הצורך בחומרי גלם וב'מרחב מחייה (לבנסראום) במזרח] רק חיזקה עוד יותר את השנאה והבוז לשכנים ממזרח (טוכמן, 1964, עמ' 214-192) [להרחבה על קרב טננברג, לחצו כאן].

לימים השתמש הצבא האדום בביטוי 'הקוזאקים באים' לתאר את כוחותיו העולים על ברלין. בהפוך על הפוך, הטראומה הלאומית התאמתה...

[בסרטון: הצבא האדום בברלין...]

יכולתו הייחודית של הווארמאכט הגרמני כ'חלון הזדמנויות'

[בתמונה משמאל: עליונות אסטרטגית היא לעולם זמנית ומתכלה בתהפוכות הזמן... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

צריך לזכור כי במציאות של אביב 1941 הייתה גרמניה המעצמה הטכנולוגית והחזקה בעולם. בזכות חידושים טכנולוגיים - המלווים בתורת לחימה חדשנית - היה צבא היבשה שלה בלתי מנוצח עד אז, וזרע אימה ופחד בקרב יריביו. 

[בתמונה משמאל: עליונות אסטרטגית היא לעולם זמנית ומתכלה בתהפוכות הזמן... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

יכולתו של צבא היבשה הגרמני היה סוג של 'סטארט אפ' ייחודי; אבל כדרכה של המצאה חדשה וטובה, מיד קמים לה חיקויים:

לאור הצלחתה של גרמניה שינו היריבים את צבאותיהם במהירות והתאימו אותם למציאות החדשה; וכמו נפוליאון בשעתו, ברגע שפיצחו יריביו את שיטותיו, קהתה יכולתו ופג קסמו.

בעיני האסטרטג הגרמני, היה זו ללא ספק חלון הזדמנויות לתפוס מעצמה גדולה ומסוכנת בעיתוי אופטימלי, לפני שהיא מתעצמת דייה, להיות יריב שקול.

[בסרטון: כיצד הביסה גרמניה את צרפת ב- 1940 - עליונות אסטרטגית היא לעולם זמנית ומתכלה...]

רמתו של הפיקוד הצבאי הגרמני, ניסיונו הייחודי ויכולותיו

הפיקוד הצבאי הגרמני היה מהטובים בעולם; וגם מהמנוסים ביותר בעולם בניהול מלחמות בקנה מידה גדול. הסיכוי שלגרמניה יהיה בזמן אחר שילוב כזה של כלי מלחמה חד כתער וגנרלים מנוסים בהפעלתו, איננו גדול. על כן, הפיתוי לעשות בו שימוש היה גדול.

[בתמונה: המטה הכללי הגרמני - הגנרל שטאב (Generalstab) - היה מהטובים בעולם; וגם מהמנוסים ביותר בעולם בניהול מלחמות בקנה מידה גדול. בתמונה: המטה הכללי הגרמני מתקופת מלחמת העולם הראשונה... התמונה היא נחלת הכלל]
[בתמונה: המטה הכללי הגרמני - הגנרל שטאב (Generalstab) - היה מהטובים בעולם; וגם מהמנוסים ביותר בעולם בניהול מלחמות בקנה מידה גדול. בתמונה: המטה הכללי הגרמני מתקופת מלחמת העולם הראשונה... התמונה היא נחלת הכלל]

הצבא האדום אחרי הטיהורים של סטלין

הצבא האדום היה באותה עת בשפל חסר תקדים. הוא סבל מ"טיהורים" משך כל שנות השלושים, במהלכם חוסלו רוב הקצינים והבכירים וראשי הצבא האדום.

ב-1937 החל גל מעצרים של ראשי הצבא - ובראשם ראש הצבא ואחד האסטרטגים החשובים בדורו, המרשל טוכצ'בסקי - בתואנה שהם יצרו קשרים עם המטה הכללי הגרמני ותכננו לתפוס את השלטון (ויקיפדיה: הצבא האדום).

[בתמונה משמאל: המרשל טוכצ'בסקי. שנתיים אחרי חיסולו, הוא והצבא האדום שיצר - ושנהרס בעקבות הטיהורים - היו חסרים לברית המועצות, כאוויר לנשימה... התמונה היא נחלת הכלל]

המשפט המבוים הזה היה רק תחילתו של מסע "טיהורים" נרחב שבמהלכו נאסרו והוצאו להורג אלפי קצינים. בין מאי 1937 לספטמבר 1938 "טוהרו" כ-90% מראשי המטות המחוזיים וסגניהם, כ-80% ממפקדי הגייסות והחטיבות וכ-90% מקציני המטה. בסך הכל "טוהרו" 39,700 קצינים, בהם גם המרשלים יגרוב ובליוכר. העילה היחידה להוצאתם להורג של רבים מהקצינים האלה הייתה שדבק בהם החשד כי הם נוטים לקו שהוביל הרמטכ"ל טוכצ'בסקי (ויקיפדיה: הצבא האדום).

התוצאה הייתה פיקוד שמורכב ברובו מגנרלים 'אומרי הן' ופוליטיזציה של הצבא. לכן, תחושתם של הגרמנים שברית המועצות היא מדינה רקובה, שכל שהם צריכים זה לבעוט בדלת והכל יתמוטט, היה לה על מה להסתמך.

[בתמונה: כרזת תעמולה מתקופת הטיהורים בצבא האדום: לקצוץ את רגלה של המפלצת... התמונה היא נחלת הכלל]
[בתמונה: כרזת תעמולה מתקופת הטיהורים בצבא האדום: לקצוץ את רגלה של המפלצת... התמונה היא נחלת הכלל]

קריסת רוסיה תפתור גם את בעיית בריטניה

במילותיו של היטלר עצמו: "תקוותה של בריטניה גנוזה ברוסיה ובארצות הברית. אם תוצא רוסיה מן התמונה, תאבד גם אמריקה לבריטניה, משום שחיסולה של רוסיה יגביר את כוחה של יפן במזרח הרחוק" (שאתגר כבר אז מאוד את ארצות הברית...).

זה יחסוך את הצורך שהכוחות המזוינים ייבנו מחדש בצורה אמפיבית, כדי להתמודד עם מעצמה ימית כמו בריטניה, בתחומה הבלעדי (קלרק, 1979, ע'מ 26, 29).

[בתמונה: תצפיתן בריטי בקרב על בריטניה. "תקוותה של בריטניה גנוזה ברוסיה ובארצות הברית. אם תוצא רוסיה מן התמונה, תאבד גם אמריקה לבריטניה... התמונה היא נחלת הכלל]
[בתמונה: תצפיתן בריטי בקרב על בריטניה. "תקוותה של בריטניה גנוזה ברוסיה ובארצות הברית. אם תוצא רוסיה מן התמונה, תאבד גם אמריקה לבריטניה... התמונה היא נחלת הכלל]

תמונת מצב מודיעינית 'ורודה' (שהתגלתה בדיעבד כשגויה מאוד...)

המידע שהיה בידי היטלר ובכיריו היה ורוד מאוד לגבי סיכויי ההתמודדות עם הצבא האדום. הוא נקב במספרי יחידות לוחמות קטן בהרבה ממה שמצאו הגרמנים; וטעה בהערכת איכות כלי הנשק שבידי הסובייטים (כך לדוגמה, טנק ה- T-34 היה הפתעה מרה מאוד לגרמנים והיה לו יתרון עצום על הפנצרים הגרמניים).

לאחר זמן התבטא היטלר עצמו כי אם היה יודע את התמונה האמיתית על עוצמתו של הצבא האדום, לא היה פותח במלחמה.

[בסרטון: על טנק ה- T-34...]

נימוקים סובייקטיביים אישיים:

היטלר לקח קרדיט - ובצדק רב - על הישגי גרמניה במערב; שדומה שלכל אורך הדרך פעל בניגוד לעצותיהם של בכירי המטה שלו וניצח. היה לו הרצון - והוא האמין שגם היכולת - "להבטיח את הרייך הגרמני לאלף שנים", מה עוד שלפי דבריו: "איזה פושע או מטורף יכול לחסל אותי בכל רגע".

לזה צריך להוסיף את ההיבט האישי ומקומו בהיסטוריה העולמית. כבר אז היה גדול הגרמנים; והיחידי שהצליח לאחד את אירופה כולה תחת דגלו. למה שלא יצליח היכן שנכשל נפוליאון?

[בתמונה: למה שלא יצליח איפה שנכשל נפוליאון? התמונה היא נחלת הכלל]

לסיכום

[בתמונה משמאל: כריכת הגרסה העברית של ספרו של אלן קלרק, 'מבצע ברברוסה', שראה אור ב- 1979בהוצאת מערכות. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

אלן קלרק, בספרו: 'מבצע ברברוסה', כותב כך (קלרק, 1979, ע' 29):

"ב- 1930 כתב היטלר כי 'צבאות לכינון השלום אינם בנמצא. הם קיימים אך ורק לשם השגת ניצחון במלחמה'. באביב 1941 עמד הווארמאכט עטור ניצחון. דמו כמעט שלא הוקז והוא מאומן ומצויד כמעט עד לשלמות. מכונת מלחמה מאוזנת ומתואמת למשעי., הניצבת עתה בפסגת ההישג הצבאי.

[בתמונה משמאל: כריכת הגרסה העברית של ספרו של אלן קלרק, 'מבצע ברברוסה', שראה אור ב- 1979בהוצאת מערכות. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

לאן יפנה?

דומה כי כוח המשיכה כשלעצמו מוכרח לכוונו אל היריב היחיד שנותר בגוש היבשת האירופי; יריב שימשכנו אליו כמו שמשך את צבאות נפוליאון - אשר ניצב גם הוא במפח נפש גדול על גדות התעלה האנגלית - מזרחה, אל הערבה האפלה והבלתי מנוצחת של רוסיה...".

מכל אלה נובע, שכשפורסים את מסכת הטיעונים כולם, אם לצאת למלחמה, נראה - למרבה הזוועה - כי לא מדובר רק בשיגיון של מטורף, אלא בראיה אובייקטיבית המלווה באינטואיציה חריפה - שלא הכזיבה עד אז - שזהו חלון הזדמנויות מוגבל בזמן שמנהיג אחראי נכון לו שינצלו. משמע, החלטתו של מבחינות רבות הייתה החלטה נכונה לזמנה, שהתבררה כלא טובה במבחן המציאות.

יתרה מכך. כשבוחנים את כישלונה של גרמניה במבצע ברברוסה, דומה שלא בנות הברית ניצחו אותה אלא היא - בטעויותיה האסטרטגיים ההולכים וגדלים - ניצחה את עצמה.

ומה עם המוסר? חחח... מי שעוד מאמין במוסר ביחסים בינלאומיים, כדאי שיתאפס, ויפה דקה אחת קודם! [למאמר: 'מוסר וצביעות ביחסים בינלאומיים', לחצו כאן]

[בתמונה: מבצע ברברוסה - החלטה שהתבררה כלא טובה בעליל...  שלושה חיילים גרמנים מכוסים בשלג וקרח בחורף בחזית המזרחית. תצלום: ארכיון הולטון / Getty Images]

מה אפשר ללמוד מכך?

שמנהיג של מעצמה - שנלחמת על מעמדה העולמי; ושנדמה לו, שהיא מחזיקה ביתרון אסטרטגי, שלא יחזור - עלול לעשות שימוש באותו יתרון כדי לנצל את חלון ההזדמנויות שנקרה בדרכו:

רוסיה של ולדימיר פוטין

מעצמה עולמית שכואבת את התפרקות ברית המועצות, ורואה באוקראינה חלק ממנה - הכינה במהלך עשור את הפלישה לאוקראינה, וביצעה אותו בשלהי הקדנציה שלו כמנהיג; שהרי, מי מלבדו יחבר בחזרה את אוקראינה לרוסיה וישתלט על האזורים ה'רוסיים' בתוכה?

[מלחמת רוסיה אוקראינה: מי מלבד ולדימיר פוטין יחבר בחזרה את אוקראינה לרוסיה וישתלט על האזורים ה'רוסיים' בתוכה?? התמונה היא צילום מסך]
[מלחמת רוסיה אוקראינה: מי מלבד ולדימיר פוטין יחבר בחזרה את אוקראינה לרוסיה וישתלט על האזורים ה'רוסיים' בתוכה?? התמונה היא צילום מסך]

איראן של האייתולות

מעצמה קדומה, המחדשת ימיה כקדם - השיגה בעשר השנים האחרונות יתרון אסטרטגי על פני כל גורם אחר במזרח התיכון. היתרון הזה הולך ומבשיל, אבל חלון ההזדמנויות שלה קצר: מרגע שיפנו מדינות המערב הטכנולוגיות לפיתוח הלייזר, ייסגר אותו חלון.

האם יבקשו מנהיגיה לנצל את חלון ההזדמנויות הזה? ימים יגידו!

[בתמונה: ניסוי הכלים המוצלח שערכו איראנים על מתקני הנפט הסעודיים. האם תתפתה איראן לנצל את חלון ההזדמנויות שנפתח לה להשיג דומיננטיות אזורית מוחלטת ומעמד עולמי? התמונה היא צילום מסך]

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

2 thoughts on “פנחס יחזקאלי: למה תקף אדולף היטלר במזרח, ומה הלקח?

  1. בראיה לאחור, ניתן לומר, כי אילו טרח היטלר להתעמק קצת בהיסטוריה, היה מבין כי לא ניתן לנצח כאשר קווי האספקה כה ארוכים, בוודאי לא בתנאי חורף קשים (ע"ע נפוליאון). נכון שההערכה הייתה כי אם הכול יתבצע במהירות , כדוגמת כיבוש פולין, ארצות השפלה וכו' – הצבא ישלים את משימתו עוד לפני החורף הקשה, וניתן יהיה להשיג דלק ואספקה אחרת מן השטחים הנכבשים. אחד ה"יתרונות" שיש למנהיג טוטליטרי, (בניגוד למצב בארץ דמוקרטית), הוא שהוא יכול לתכנן את מהלכיו מבלי להתחשב במיליוני אבדות, וסבל ומחסור לבני עמו. וכפי שצויין במאמר – מוסר ביחסים בינלאומיים, לא קיים עבורו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *