[בתמונה: דונלד טראמפ מימין וקאסם סולימני משמאל מחליפים מהלומות בטוויטר, בימים אחרים. בינתיים, טראמפ צחק אחרון... המקור: טוויטר]

[לאוסף המאמרים על סיכולים ממוקדים והשלכותיהם, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

לפני כשנה - בתחילת נובמבר 2018 - התריס מפקד גייס אל קודס של משמרות המהפכה האיראניים, קאסם סולימני, בדונלד טראמפ וזכה לפרסום עולמי ולהערצת אנשיו. לציוצו של טראמפ על איראן, "הסנקציות בדרך" (ראו בתמונה למעלה מימין); השיב סולימני בציוץ משלו: "אעמוד מולך". והוא באמת עמד מולו - בהצלחה רבה - עד ליל ה- 3-2 בינואר 2020; כשהטילים האמריקנים שלחו אותו לעמוד במקום אחר...

אנו מלינים הרבה על עצמנו על שאנו שופטים את האויב דרך העיניים שלנו... על שאנחנו מכילים עליו את דפוסי פרדיגמת החשיבה המערבית. אבל האויב, מסתבר, עושה בדיוק את אותה טעות...

גם איראן וגם ארצות הברית הפכו את סיפור ההשתלטות על השגרירות האמריקנית בטהרן - בבוקר 4 בנובמבר 1979 - ליום חשוב:

• עבור האיראנים הוא סימל ניצחון גדול.
• עבור האמריקנים, שיא של השפלה.

בבוקר זה הסתערו אלפי סטודנטים על מתחם השגרירות האמריקנית בטהראן ושבו כ-90 אנשים, בהם 66 אזרחים אמריקנים. הם הכניעו את המאבטחים חסרי האונים ודרשו את הסגרתו של השאה. האייטולה חומייני נתן לסטודנטים את ברכתו; ממשלו של הנשיא האמריקני, ג'ימי קרטר סירב, כמובן, לדרישותיהם.

[בתמונה: הפריצה לשגרירות ארה"ב בטהרן. התמונה היא נחלת הכלל. הצלם אינו ידוע]

ב-25 באפריל יצא לדרך מבצע "טופר העיט" לשחרור החטופים, אך הוא היה כישלון צבאי מהדהד. שמונת המסוקים שנשאו את הכוחות המיוחדים נתקלו בסופות חול קשות, ומרביתם ננטשו או התרסקו. שמונה חיילים אמריקנים נהרגו, וקרטר נאלץ להורות על ביטול המבצע והעניק למעשה ניצחון תעמולתי עצום לחומייני. עתידו כנשיא נחרץ. הוא הפסיד את הבחירות...

טראומטי לא פחות עבור ארצות הברית, היה סיפור תקיפת השגרירות האמריקנית בלוב: בלילה שבין 11 ל-12 בספטמבר 2012, הוציאו מחבלים חמושים לפועל מתקפת טרור בקונסוליה האמריקנית בבנגאזי שבלוב. ההתקפה החלה במהלך שעות הלילה במתחם דיפלומטי אמריקני השייך לקונסוליה, והסתיימה מוקדם למחרת במתחם דיפלומטי אחר סמוך בו מוצבים נציגי המודיעין האמריקני. במתקפה נרצחו השגריר האמריקני כריסטופר סטיבנס ושלושה דיפלומטים אמריקנים נוספים. כמו כן, 2 אמריקנים נוספים ו-7 שוטרים לובים נפצעו במתקפה. לא הייתה תגובה אקטיבית של ממשל אובמה כלפי מי ממתכנני התקיפה (הייתה טענה שמדובר בתקיפה ספונטנית); ומיותר לציין כי שרת החוץ דאז, קלינטון, כשלה בבחירות הבאות לנשיאות מול דונלד טראמפ, בין היתר על רקע האשמות כי כשלה בהבנת האזהרות שקיבלה על תקיפה צפויה; וכי היא והנשיא אובמה עיכבו במכוון את החקירה.

[למאמרו של אלעד רזניק: 'בנגאזי – שלבי הגלישה אל הכאוס', לחצו כאן]

[לכתבה המלאה ב- ynet, לחצו כאן]

הצלחת תקיפת השגרירויות, הביאה את קסאם סולימני לסבור שזו הדרך הנכונה לפעול גם בעיראק. הוא רק לא הבין, שעם הרקע ההיסטורי הזה, לא יכול כבר נשיא אמריקני, בשנת בחירות, להרשות לעצמו שלא להגיב באגרסיביות רבה על תקיפה נוספת של שגרירות אמריקנית. חוסר היכולת להבין את האמת הזו, עלתה לו בחייו בחייו!

[לאוסף המאמרים על סיכולים ממוקדים והשלכותיהם, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• אלעד רזניק (2016), בנגאזי – שלבי הגלישה אל הכאוס, ייצור ידע, 9/2/16.