[למאמר המקורי של פרופ' יצחק אדיג'ס (באנגלית) בבלוג שלו, לחצו כאן]
פרופ' יצחק אדיג'ס הוא מהחשובים במומחי הארגון של סוף המאה העשרים ותחילת המאה העשרים ואחת, וזהו הבלוג האישי שלו, המתורגם לעברית.
[בתמונה משמאל; יצחק אדיג'ס, צלם לא ידוע, מתוך אתר VK)
* * *
ארצות הברית היא ארגון גדול; וכבר כתבתי, לא מעט בבלוג שלי, שארצות הברית נמצאת בשלב ההזדקנות של מחזור החיים של ארגונים (ראו תרשים למטה).
ככל שהמערכות מתבגרות, הן מתחילות להתפרק. כמו בני אדם, בעלי חיים ועצים. המהירות שבה אנו צומחים, משתקפת בכמה מהר אנו מתבגרים. תראו כמה מהר תינוק גדל. אם לא ראית אותו מספר שבועות, בטח חודשים אתה עומד נפעם מול השינויים שחלו בו.
כך גם אדם זקן בגיל מבוגר. אם לא ראית אותו מספר חודשים, לא תוכל שלא להבחין בדעיכה המאפיינת הזדקנות מתקדמת.
אחד המאפיינים של התפוררות הוא כשהמערכות הפנימיות מחבלות, אחת בשנייה.
בשלבים מתקדמים של התפוררות, מערכות המשנה פונות זו מול זו. בארגונים זקנים, כאן מתחיל ציד המכשפות. החיפוש אחר שעיר לעזאזל. זה מאיץ את ההתפוררות.
[על מחזור החיים של ארגונים ע"פ יצחק אדיג'ס, לחצו כאן]
זה בדיוק מה שקורה לארצות הברית...
ארה"ב מתפרקת בקצב מהיר יותר ויותר. הרפובליקנים והדמוקרטים אוחזים, זה בגרונו של זה, כמו שלא היו מעולם. הנשיא יוצא נגד התקשורת; ה- CIA; ה- FBI; היועץ המשפטי לממשלה; הפדרל ריזרב; ובעיקר, נגד הדמוקרטים.
במצב הזה אנשים מחפשים ביטחון ונצמדים לדומים להם. האנטישמיות נמצאת במגמת עלייה; מתרחבת התופעה של דחיית מהגרים. איסלמופוביה היא רק דוגמה אחת לדחיית המגוון האתני או הדתי.
הנשיא טראמפ אינו הגורם להתפוררות. הוא רק מאפשר אותה, רק גורם לזה לקרות מהר יותר. הסיבה היא המיקום במחזור החיים. ארה"ב מזדקנת.
למה זה כל כך רע?
הנכס הגדול ביותר של ארה"ב אינו הטכנולוגיה, הכסף, הגודל, הכוח או המשאבים הפיזיים שלה. להרבה מדינות אחרות יש עושר ואדמות. הנכס הגדול ביותר של ארה"ב הוא התרבות שלה להעריך את המגוון. תרבות של לחיות ולתת לחיות. תרבות של אמון וכבוד הדדיים, שבהם דתות רבות וקבוצות אתניות חיות יחד ביחד. זו המדינה שבה כולם חולקים את אותה זהות באופן שווה: כולם אמריקנים. אנשים בני עדות שונות - פולנים, רוסים, יהודים, סינים, הודים, קולומביאנים - כולם אמריקאים.
במדינות אחרות, להיות רוסי פירושו שרוסיה שייכת קודם כל לקבוצה האתנית הרוסית. הלאום שלהם והקבוצה האתנית שאליה הם משתייכים זהים. כך גם במקדוניה. מקדונים הם קבוצה אתנית. מבחינתם, הם קוראים לעצמם מקדונים: זו זהותם הלאומית והאתנית כאחד.
עכשיו, איך יגדיר את עצמו אלבני במקדוניה? האם הוא יכול לקרוא לעצמו מקדוני? עליו לומר "אני אלבני עם אזרחות מקדונית." הוא מהווה מיעוט במדינה שבה הוא חי. הוא לא מרגיש שווה. זה ממש לא כמו להגיד "אני אמריקני".
[התמונה משמאל היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]
בהקשר זה, אני מאמין שדונלד טראמפ מערער את הנכס החשוב ביותר של ארה"ב: התרבות שלה
טראמפ זורע חוסר שביעות רצון, בכך שהוא מטפח סכסוכים בין קבוצות שונות, וזה מסוכן. לבנות תרבות של אמון וכבוד הדדי לוקח זמן רב, והרבה עבודה קשה; להרוס אותה, לערער אותה, לחתוך אותה לוקח מעט מאוד מאמץ. זהו נכס יקר ושברירי.
להחלטתו של טראמפ, למשל, לסגור את גבול מקסיקו; להגדיל את המכסים; ולהפסיק את הסיוע לגואטמלה, לאל סלבדור ולהונדורס עשויות להיות השלכות קשות. מקסיקו היא במובן מסוים מדינה של שתי מדינות, המורכבת מהמעמד הגבוה העשיר והמעמד הנמוך העני. אם ארה"ב תפגע בכלכלה המקסיקנית, היא עלולה לגרום להתפרצות סוציו-פוליטית במקסיקו. כך גם לגבי הונדורס, גואטמלה ואל סלבדור, מדינות עניות עם פערים גדולים בעושר, חוסר יציבות פוליטית והיסטוריה של מלחמת אזרחים. אם התנאים הכלכליים במדינות אלה יחמירו, תבוא סערת המהפכה.
טראמפ מפרק את ארה"ב ודוחף מדינות עניות אמריקאיות לטיניות להתפרץ לסערה פנימית על ידי משיכת התמיכה; ומהגרים נואשים יעלו על ארה"ב. נכון, הכלכלה מצליחה. שוק המניות עולה ועולה, אבל באיזה מחיר? עם תקנות מופחתות מגיעה עלייה ברווח. שוק המניות מגיב בצורה חיובית, אך מה קורה במקום העבודה ללא ההגנות בעבודה שהוא חיסל? מה קורה לסביבה שבה אנו חיים? פגיעה בסביבה היא ביטוי נוסף להתפוררותנו; והשלכותיה חמורות ומשמעותיות מאוד.
