תקציר: סיפורי האבות - המתחילים כבר בסוף פרשת נח, וממשיכים בפרשת לך לך ואילך - מציגים היבט היסטורי מציאותי ונכון. כאשר אנו בוחנים את התעודות של עמי המזרח הקדום מאותן תקופות, פרט לאזכורים אנכרוניסטיים מעטים, הרי שיש בסיפורים אלה אמינות היסטורית מוכחת. דמותו של אברהם אבי האומה אשר מתגלה לנו בפרשתנו, איננה דמות אידאלית אלא דמות ריאלית לחלוטין…
[לקובץ המאמרים על פרשת לך לך, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות אברהם מייסד האומה, לחצו כאן]
עודכן ב- 23 באוקטובר 2023
אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.
* * *
הסיפור אודות אברהם אבי האומה מופיע כבר בשלהי פרשת נח, וממשיך לאחר מכן בפרשת לך לך ואילך. המאורעות השזורים בסיפור על אברהם, ושאר אבות האומה, הינם יותר מציאותיים וניתן לאמתם בהשוואה לתעודות שנמצאו בעמי המזרח הקדום. בסיפורי האבות, ישנם שני מוטיבים מרכזיים בעניין שמותם.
מרבית השמות הללו אינם מופיעים שוב בתקופות מאוחרות יותר, ואין הם מכילים את היסוד התאופורי[1] של שמו של האל בצורה יה/ יהו[2]. שמות כדוגמת שמות האבות מצויים בתעודות חיצוניות, בעיקר מהעיר מארי [3].
גם הרקע ההיסטורי של אברהם יצחק ויעקב, מקבל אישוש מתעודות מהמחצית הראשונה של האלף השני לפני הספירה. התעודות הללו, מכילות מידע רב ומפורט אודות שבטים שמיים נודדים, המתגוררים בסמוך לערים הראשיות, על אדמות פוריות בדומה כאמור לאבות האומה. אלה האחרונים, ישבו בפרברי הערים הכנעניות, ונדדו לפי הצורך. הללו, נמנו עם גל הנדידה של נוודים למחצה באלף השלישי לפני הספירה באזור הסהר הפורה, שיצא מאזור ג'בל בישרי – סוריה של היום, לכיוון מסופוטמיה. נוודים אלה, שהתנחלו במסופוטמיה, נדדו בכל אזור הסהר הפורה, מבבל דרך חרן ועד לדרום ארץ כנען. נדידת אברהם מאור כשדים, עד למצרים משקפת באופן היסטורי ונכון, את תנועת הנדידה באזור באותה תקופה – האלף השלישי לפני הספירה ואילך.
הרקע המשפטי – חברתי המשתקף בסיפורי האבות, תואם את המציאות המשפטית הידועה לנו מתעודות מסופוטמיות מהמחצית הראשונה של האלף השני לפני הספירה. בתעודות אלה מצויים דינים שאת הדם אנו שומעים אצל אבות האומה. כך למשל, מצויים שם חוקים הקשורים לאישה שנותנת את שפחתה לבעלה, כאשר אין היא עצמה יכולה ללדת, כפי מקרה שרה והגר. בתעודות אחרות נמצא כי לאחר שהשפחה יולדת בן לאדונה, הרי האישה החוקית רשאית לשלח את האמה מביתה, כפי מעשה שרה לאחר הולדת יצחק. גם מעמדו של הגבר על פי תעודות אלה, תואם את העדיפות המגדרית שלו, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בסיפורי האבות, בהם יש סמכות מוחלטת לאב על בני משפחתו. בנוסף, תעודות ממסופוטמיה, תואמות את משפט הרועים, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בדברי יעקב בקשר לצאן לבן. כריתת הבריתות בין אברהם ושאר האבות לבין שכניהם, נעשתה אף היא על פי הפורמט המקובל של אותם זמנים. טקסים שבמרכזם הקרבת בעלי חיים, הצבת מצבת אבן, נוכחותו של שר הצבא בברית, משתקפים אף הם בתעודות של עמי המזרח הקדום מאותה תקופה.
הייחוד של אברהם ושאר האבות הינו ברקע הדתי – תאולוגי. אמונת האבות שונה מהמקובל בשני תחומים מרכזיים. האחד – אל המתלווה למשפחה:" אלוהי אבי, אלוהי אברהם ופחד יצחק"[4], והשני – אלוהות הקשורה לאתר מקודש ומיוחד:" וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֶל-מֶלֶךְ סְדֹם: הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל-יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ"[5] בקשר לעיר שלם, "וַתִּקְרָא שֵׁם-יְהוָה הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ, אַתָּה אֵל רֳאִי"[6], בקשר לעיר אל ראי בנגב, " וַיִּטַּע אֶשֶׁל, בִּבְאֵר שָׁבַע; וַיִּקְרָא-שָׁם--בְּשֵׁם יְהוָה, אֵל עוֹלָם"[7], בקשר לעיר באר שבע ועוד.
אף על פי, שהרקע ההיסטורי של תקופת האבות מציבה אותנו במחצית הראשונה של האלף השני לפני הספירה, הרי שיש בסיפורים אלה שזירות אנכרוניסטיות, המצביעות על כך, שהסיפורים הללו לא נכתבו לפני שלהי האלף השני. כך לדוגמה, המספר המקראי מתאר את מלחמתו של אברהם כנגד המלכים ששבו את לוט, ומציין כי אברהם וחניכיו רדפו אחריהם עד מקום בשם דן. השם דן ניתן למקום האמור רק על ידי בני דן בתקופת השופטים, ושם המקום המקורי הינו ליש:" וַיִּקְרְאוּ שֵׁם-הָעִיר, דָּן, בְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם, אֲשֶׁר יוּלַּד לְיִשְׂרָאֵל; וְאוּלָם לַיִשׁ שֵׁם-הָעִיר, לָרִאשֹׁנָה"[8].
גם הפלישתים המוזכרים בספר בראשית בפרק כ"ו, לא הגיעו לאזור זה קודם המאה ה -13, לפני הספירה, והוא הדין גם לכשדים:" וַיָּמָת הָרָן, עַל-פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו, בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, בְּאוּר כַּשְׂדִּים", "וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ, וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ, וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ, אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ; וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם"[9]. על פי הידוע במחקר, הכשדים מופיעים לראשונה בתעודות ממסופוטמיה רק החל מהמאה התשיעית לפני הספירה. במקביל גם העם הארמי והעיר ארם, הנזכרת בסיפורי לבן, אינם מופיעים לפני תקופתו של תגלת פלאסר הראשון, המתוארך לסוף המאה ה – 12, לפני הספירה. יתכן שכותבי הסיפורים הללו כתבו אותם תוך שהם השתמשו בשמות של מקומות ועמים מתקופתם הם. בנוסף, אתרי הפולחן המופיעים בסיפורי האבות, חברון, בית אל, סוכות, פנואל ומחניים ועוד, ידועים ככאלה בעיקר מתקופת מלוכתם של דוד ושלמה.
נעבור לתיאור קצר של דמותו של אברהם כפי שהיא משתקפת בפרשת לך לך ואילך. אברהם איננו אבי האנושות, אלא אבי האומה הישראלית. אבי האנושות הוא אדם הראשון, עם חוה רעייתו. אברהם גם אינו אבי האמונה באל אחד, למרות שמדרשי חז"ל עיצבו אותו ככזה. סיפור אדם הראשון מראה על פי פשט הפסוקים כי הוא הכיר במציאות של אל אחד, ובדומה לו גם נח הכיר מציאות שכזאת לפני אברהם. אם מסתכלים לעומק הפסוקים מגלים כי אברהם מייצג מעבר לאל אחד, שיטה של אנטי תזה לחטא ולא לריבוי אלים[10].
אברהם אינו הצדיק הראשון, קדמו לו כרונולוגית לפי המקרא חנוך ונח. צדקתו של נח מפורשת בפסוק כדלקמן:" אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ--נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו: אֶת-הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ"[11].
דמותו של אברהם בפרשת לך לך ואילך, איננה דמות אידיאלית אלא ראלית. אברהם ככול האדם נלחם בחולשותיו והמקרא מתאר זאת באופן מפורש. אשר על כן, דמותו של אבי האומה הינה דמות של אדם המכיר ויודע את חולשותיו האישיות ויכול להם.
אחרית דבר
סיפורי האבות המתחילים כבר בסוף פרשת נח, וממשיכים בפרשת לך לך ואילך, מציגים היבט היסטורי מציאותי ונכון, כאשר אנו בוחנים את התעודות של עמי המזרח הקדום מאותן תקופות. פרט לאזכורים אנכרוניסטיים מעטים הרי שיש בסיפורים אלה אמינות היסטורית מוכחת. דמותו של אברהם אבי האומה אשר מתגלה לנו בפרשתנו, איננה דמות אידאלית אלא דמות ראלית לחלוטין. תיאור זה, מאשר לנו ללמוד לקח חשוב מדמותו, והוא – התגברות על החולשות האנושיות האישיות והתגברות הפן המוסרי על מעשי עוול. אדם שכזה, המכיר בחולשותיו ומתגבר עליהם, הוא אשר ראוי להיות אבי האומה.
[לקובץ המאמרים על פרשת לך לך, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות אברהם מייסד האומה, לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!
נושאים להעמקה
מקורות והעשרה
- פנחס יחזקאלי (2019), פרשת לך לך באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 4/11/19.
- פנחס יחזקאלי (2018), על אברהם מייסד האומה, באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 11/11/18.
[1] שם תֵּיאוֹפוֹרִי, הוא כינוי של אדם, מקום או מושג, המכיל בתוכו שם של אלוהות.
[2] עולם התנך, בראשית, הוצאת דודזון – עתי, ת"א, 1998, עמודים:86 – 91.
[3] מארי, עיר עתיקה בסוריה, ששכנה במיקום שכיום הוא תל חרירי, על גדתו המערבית של נהר הפרת. העיר הייתה מיושבת כבר באלף החמישי לפנה"ס, ושיא פריחתה היה בין 2900 לפנה"ס ל-1759 לפנה"ס.
[4] בראשית, פרק ל"א, פסוק מ"ב.
[5] שם, פרק י"ד, פסוק כ"ב.
[6] שם, פרק ט"ז, פסוק י"ג.
[7] שם, פרק כ"א, פסוק ל"ג.
[8] שופטים, פרק י"ח, פסוק כ"ט.
[9] בראשית, פרק י"א, פסוקים: כ"ח, ל"א בהתאמה.
[10] אוריאל סימון, אברהם המקראי - ברכת הניגודים, בתוך: בקש שלום ורדפהו, הוצאת ידיעות ספרים, 2004, עמודים: 49–55.
[11] בראשית, פרק ו', פסוק ט'.