עופר בורין: רוחות של שינוי – פרשת לך לך

[בתמונה: רוחות של שינוי... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

[בתמונה: רוחות של שינוי... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

מדוע ה' אומר לאברם "לֶךְ־לְךָ֛"? מדוע אינו מסתפק ב- "לֶךְ"? אני חושב שהסיבה היא שהקריאה "לֶךְ־לְךָ֛" היא קריאה אוניברסלית לכל אדם – לך אל עצמך. מצא את מקומך הנכון בעולם. בחן כל הזמן את עצמך ומצא את המקום הנכון עבורך בעולם. זו קריאה לשינוי מתמיד...

[לקובץ המאמרים על פרשת לך לך, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 9 באוקטובר 2021

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

'לך לך' אומר אלוהים לאברם. מדוע לא הסתפק ב 'לך'?

אני קורא את זה  - 'לך אליך'. לך למקום שבו אתה אמור להיות כי כרגע; אתה לא נמצא במקום שמתאים לך.

פרשת לֶךְ-לְךָ היא פרשת השבוע השלישית בספר בראשית. היא מתחילה בספר בראשית, פרק י"ב, פסוק א' ומסתיימת בפרק י"ז, פסוק כ"ז. הפרשה עוסקת בתיאור קורות חייו של אברהם אבינו בחלק הראשון של חייו (ויקיפדיה: פרשת לך לך).

בראשית, פרק יב' - לך

אחד הפסוקים הידועים ביותר בתורה: א וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ

 ושוב, מדוע יהוה אומר לאברם "לֶךְ־לְךָ֛"? מדוע אינו מסתפק ב- "לֶךְ"? אני חושב שהסיבה היא שהקריאה "לֶךְ־לְךָ֛" היא קריאה אוניברסלית לכל אדם – לך אל עצמך. מצא את מקומך הנכון בעולם. בחן כל הזמן את עצמך ומצא את המקום הנכון עבורך בעולם. זו קריאה לשינוי מתמיד.

[בתמונה: רוחות של שינוי... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

[בתמונה: רוחות של שינוי... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

בצד האמירה "לֶךְ־לְךָ֛" מצרף יהוה הבטחה: ב וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה

 שאלה: האם אברם היה הולך ללא ההבטחה שבצד הקריאה? האמת שאני לא יודע.

אבל, אם נחשוב על קריאה פנימית. אם נחשוב על ההליכה של אברם כהמשך דרכו של אביו תרח. אז אני חושב שאברם היה הולך. בכל מקרה.

אברם מגיע לארץ כנען ומקים מזבח תודה ליהוה באלון מורה ובבית אל. עניין המזבח הוא מורשת נח. בכל מקום – להקים מזבח כתודה לאל. מזבח יצר הרע. מזבח החנפנות.

משם ממשיך אברם לנגב: ט וַיִּסַּ֣ע אַבְרָ֔ם הָל֥וֹךְ וְנָס֖וֹעַ הַנֶּֽגְבָּה.

 הנגב. אותו מדבר שדויד בן גוריון כתב שבו ייבחן העם בישראל ומדינתו. בינתיים, לא ניראה שעמדנו במבחן הנגב שהעמיד לנו בן גוריון.

[בתמונה: צריף בן גוריון בשדה בוקר. בינתיים, לא ניראה שעמדנו במבחן הנגב שהעמיד לנו בן גוריון... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי יעקב. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

[בתמונה: צריף בן גוריון בשדה בוקר. בינתיים, לא ניראה שעמדנו במבחן הנגב שהעמיד לנו בן גוריון... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי יעקב. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

ואברם? האם הוא עמד במבחן הנגב שהעמיד מולו יהוה? הוא מגיע רעב לארץ ואברם, למרות ההבטחה האלוהית, יורד למצרים לגור שם. לא כתוב שהוא הלך למצרים כדי לשבור שבר עד יעבור זעם הרעב.

כתוב שאברם ירד למצרים לגור שם. מכאן כנראה הכינוי של הישראלים העוזבים את הארץ – יורדים. עזיבת הארץ היא ירידה: י וַיְהִ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ וַיֵּ֨רֶד אַבְרָ֤ם מִצְרַ֨יְמָה֙ לָג֣וּר שָׁ֔ם כִּֽי־כָבֵ֥ד הָרָעָ֖ב בָּאָֽרֶץ. לא ניראה שאברם עמד במבחן הנגב.

וכשהוא מגיע למצרים, כדי להגן על חייו, משכנע אברם את שרי אשתו לשקר עבורו. הוא חושש שיופיה של שרי יביא את המצרים להחלטה לקחת אותה ממנו ולהרוג אותו. תגידי להם שאת אחותי ובכך תצילי אותי - אומר אברם לשרי: יא וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר הִקְרִ֖יב לָב֣וֹא מִצְרָ֑יְמָה וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל־שָׂרַ֣י אִשְׁתּ֔וֹ הִנֵּה־נָ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִשָּׁ֥ה יְפַת־מַרְאֶ֖ה אָֽתְּ ׃ יב וְהָיָ֗ה כִּֽי־יִרְא֤וּ אֹתָךְ֙ הַמִּצְרִ֔ים וְאָמְר֖וּ אִשְׁתּ֣וֹ זֹ֑את וְהָרְג֥וּ אֹתִ֖י וְאֹתָ֥ךְ יְחַיּֽוּ ׃ יג אִמְרִי־נָ֖א אֲחֹ֣תִי אָ֑תְּ לְמַ֨עַן֙ יִֽיטַב־לִ֣י בַעֲבוּרֵ֔ךְ וְחָיְתָ֥ה נַפְשִׁ֖י בִּגְלָלֵֽךְ. כדי לשמור על חייו אברם מסכן את חיי שרה ומרמה את פרעה.

יהוה מרוצה מאברם ומביא איזו מחלת עור לפרעה ולבני ביתו. פרעה מבין שמקור המחלה הוא אברם והשקר שלו בעניין שרה. וכך אומר פרעה לאברם: יט לָמָ֤ה אָמַ֨רְתָּ֙ אֲחֹ֣תִי הִ֔וא וָאֶקַּ֥ח אֹתָ֛הּ לִ֖י לְאִשָּׁ֑ה וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֥ה אִשְׁתְּךָ֖ קַ֥ח וָלֵֽךְ. אז הפרק התחיל בציוויי " לֶךְ־לְךָ֛ " ומסתיים בציוויי " קַ֥ח וָלֵֽךְ ". זה המרחק בין האידאל למציאות.

[בתמונה: המצרים מעריצים את יופייה של שרי. ג'יימס טיסו, סוף המאה ה-19. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: המצרים מעריצים את יופייה של שרי. ג'יימס טיסו, סוף המאה ה-19. התמונה היא נחלת הכלל]

כמו שכתב מאיר אריאל ושר שלום חנוך: "אומרים שבלי שקר אין אמת"

אומרים שבלי חושך אין אור; אומרים שבלי רע אין טוב; אומרים שבלי יחיד אין הרבה; אומרים שבלי קטן אין גדול

אומרים בלי מלחמה אין שלום; אומרים שבלי שקר אין אמת; אומרים שבלי עוול אין צדק; אומרים שבלי טיפשות אין חכמה

אך, כמו שאני אוהב אותך; אם זה אפשרי לשנוא כל כך; זה בכלל לא עושה לי טוב - אך, פחות לא אוכל לאהוב

אומרים שבלי רעש אין שקט; אומרים שבלי עוקם אין יושר; אומרים שבלי סבל אין אושר; אומרים שבלי לא אין כן

ולמה תמיד, מנסים להעמיד; את הכל על מקום אחד; רק תן לי שפשוף תן לי חילוף; תן להרגיש חי וחד.

בראשית, פרק יג' - ההבטחה הגדולה

אברם חוזר ממצרים אליה ירד כשהיה רעב בארץ כנען: א וַיַּעַל֩ אַבְרָ֨ם מִמִּצְרַ֜יִם ה֠וּא וְאִשְׁתּ֧וֹ וְכָל־אֲשֶׁר־ל֛וֹ וְל֥וֹט עִמּ֖וֹ הַנֶּֽגְבָּה. שוב הנגב במוקד העניין.

וכמובן – כשחוזרים לארץ זו עלייה ("וַיַּעַל֩ "). בפרק הקודם, ההליכה למצרים הייתה כזכור ירידה. מרתק לראות איך מושגים מלפני אלפי שנים חיים ובועטים בישראל היום.

 אברם ולוט, שניהם עם רכוש ומקנה רב, מחליטים לחלק ביניהם את הארץ. אברם נדיב: ח וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָ֜ם אֶל־ל֗וֹט אַל־נָ֨א תְהִ֤י מְרִיבָה֙ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֔יךָ וּבֵ֥ין רֹעַ֖י וּבֵ֣ין רֹעֶ֑יךָ כִּֽי־אֲנָשִׁ֥ים אַחִ֖ים אֲנָֽחְנוּ ׃ ט הֲלֹ֤א כָל־הָאָ֨רֶץ֙ לְפָנֶ֔יךָ הִפָּ֥רֶד נָ֖א מֵעָלָ֑י אִם־הַשְּׂמֹ֣אל וְאֵימִ֔נָה וְאִם־הַיָּמִ֖ין וְאַשְׂמְאִֽילָה. חלוקה.

לאחר החלוקה מקבל אברם, את ההבטחה מאלוהים על ארץ ישראל: יד וַֽיהוָ֞ה אָמַ֣ר אֶל־אַבְרָ֗ם אַחֲרֵי֙ הִפָּֽרֶד־ל֣וֹט מֵֽעִמּ֔וֹ שָׂ֣א נָ֤א עֵינֶ֨יךָ֙ וּרְאֵ֔ה מִן־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־אַתָּ֣ה שָׁ֑ם צָפֹ֥נָה וָנֶ֖גְבָּה וָקֵ֥דְמָה וָיָֽמָּה ׃ טו כִּ֧י אֶת־כָּל־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה לְךָ֣ אֶתְּנֶ֑נָּה וּֽלְזַרְעֲךָ֖ עַד־עוֹלָֽם. ההבטחה הגדולה היא בעצם מאוד מצומצמת, מוגבלת, תחומה במה שאברם יכול לראות מהמקום שבו הוא עומד. אנחנו לא יודעים אם היה זה יום בהיר עם ראות עד דמשק והרי הלבנון, או יום מעונן עם ראות של קילומטרים בודדים.

ההבטחה אינה כוללת חלומות, או דברים שאי אפשר לראות, בעיניים, ובהכללה: לחוש בחושים!! בלי דמיונות, בלי חזיונות, בלי חלומות!! ההבטחה היא צוו - היה מציאותי. המעניין הוא שההבטחה ניתנת ללא תנאי.

בהמשך, כאשר יכיר יהוה טוב יותר את העם, הוא יחבר בין ההבטחה לבין התנאים הנלווים אליה. בינתיים, ההבטחה עומדת לא שום תנאי. היא גם לא מפרידה בין זרע יצחק לזרע ישמעאל. גם זה יקרה בהמשך.

עוד פעמים מספר בספר התנ"ך יקבל עם ישראל הבטחה על ארץ ישראל עם גבולות כאלה ואחרים. אבל זו הייתה ההבטחה הראשונה שניתנה בארץ כנען (הייתה גם אחת כללית שניתנה בחרן). היא באה מיד לאחר החלוקה בין אברם לבין לוט והיא כוללת גמישות פנימית הנתונה לנו (לא לאלוהים) על גבולותיה.

[בתמונה: הבטחות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

[בתמונה: הבטחות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

בראשית, פרק יד' - פדיון שבויים

אחד הנושאים שתמיד "חמים" ואקטואליים בשיח הציבורי בישראל הוא פדיון השבויים. הוא הפך לסלע מחלוקת – "עסקת שחרור מחבלים" בתמורה לקבלת שבויים שלנו (חיים או מתים). היו לא מעט עסקאות כאלה לאורך השנים.

  1. בשנת 1979 – עסקת שחרור החייל אברהם עמרם משבי בידי ארגונו של אחמד ג'יבריל בתמורה לשחרורם של שבעים ושישה מחבלים.
  2. ב-23 בנובמבר 1983 – שחרור ששת חיילי הנח"ל משבי בתמורה לשחרור 4,765 מחבלים. עסקה זו מכונה לעיתים (בטעות) עסקת ג'יבריל הראשונה.
  3. בשנת 1985 שוחררו 1,150 אסירים ועצירים ביטחוניים שישבו בבתי כלא בישראל בתמורה לשחרור שלושה חיילי צה"ל – יוסף גרוף, ניסים סאלם וחזי שי – שנשבו בלבנון בידי ארגונו של אחמד ג'יבריל.
  4. חזי שי נשבה במהלך קרב סולטן יעקב ונחשב לנעדר תקופה ארוכה.
  5. יוסף גרוף וניסים סאלם, נפלו בשבי ליד בחמדון יחד עם שישה מחיילי הנח"ל. שישה מהם שוחררו בעסקה בשנת 1983, ואילו יוסף גרוף וניסים סאלם, הועברו לשליטת ארגונו של ג'יבריל ושוחררו בעסקה בשנת 1985.
  6. בשנת 1998 – החלפת שרידי גופתו של לוחם השייטת איתמר איליה בעשרות מחבלים.
  7. בשנת 2004, במסגרת פרשת אלחנן טננבוים, נעשתה עסקה עם חיזבאללה, ובמסגרתה שוחררו 450 מחבלים, ביניהם שייח עובייד ומוסטפא דיראני, בתמורה להחזרת טננבוים וגופות של שלושת חיילי צה"ל שנחטפו בהר דב – עדי אביטן, בני אברהם ועומאר סואעד. ביקורת ציבורית רבה נמתחה על עסקה זו משום שטננבוים, אלוף משנה במילואים בחיל התותחנים, היה חשוף בתוקף תפקידו לסודות צבאיים ולמידע מסווג רב ערך והסכים להשתתף בעסקת סמים שהציע לו קייס עובייד, עבריין ערבי-ישראלי שזמם לחטוף את טננבוים ולהעבירו לידי חיזבאללה כקלף מיקוח לשחרור אסירים ביטחוניים. טננבוים היה נוח לפיתוי משום שהיה נתון בחובות גדולים בגלל הימורים ועסקים כושלים. הוא נחטף לאחר שפותה להגיע לדובאי בדרכון מזויף. טננבוים לא הועמד לדין בארץ על הכוונה לבצע פשע.., לאחר שהגיע לעסקה עם הפרקליטות מסר עדות והתחייב כי לא גילה סודות צבאיים לשוביו. עם זאת, בצבא הוחלט להורידו בדרגה. מאלוף משנה הוא הורד לדרגת טוראי.
  8. ביולי 2008, בעסקה עם חיזבאללה, שוחררו סמיר קונטאר – שריצה מאסר עולם על רצח משפחת הרן ושני שוטרים בנהריה בשנת 1979. יחד עימו שוחררו ארבעה מחבלים אחרים ועוד 199 גופות של מחבלים לבנוניים בתמורה להחזרת גופותיהם של החיילים אהוד גולדווסר ואלדד רגב, שנחטפו ללבנון ב-12 ביולי 2006.
  9. ב-18 באוקטובר 2011 בוצעה עסקת שליט עם החמאס, ובה שוחרר החייל השבוי גלעד שליט וכנגד שוחררו 1,027 מחבלים.

פרק י"ד בספר בראשית מתייחס לפדיון שבויים בעקיפין, כשבמרכז הסיפור עומד לא אחר מאשר אברם אבינו. הרקע הוא מלחמת עולם קטנה המתרחשת באזור – מלחמת ארבעת המלכים בחמשת המלכים. גם לוט, אחיינו של אברם (אז אברהם עוד היה רק אברם), נקלע למלחמה זו. הצד המנצח לוקח בשבי את לוט, את כל בני משפחתו ורבים אחרים. יד וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד-דָּן.

 וכאן מתחילה מעורבותו של אברם: אברהם נלחם כדי לפדות את לוט, בן אחיו, השבוי. הוא יודע שמתרחשת מלחמת עולם לידו ולא נוקף אצבע. הוא יודע שלוט נמצא באזור המלחמה ואינו נוקף אצבע. אבל כשהפליט מספר לו שלוט נפל בשבי הוא פועל, ופועל מהר, בנחישות וללא פשרות, והתוצאה: יד וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד-דָּן.  טו וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד-חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק.  טזוַיָּשֶׁב אֵת כָּל-הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת-לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הָעָם.  יז וַיֵּצֵא מֶלֶךְ-סְדֹם לִקְרָאתוֹ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת-כְּדָרְלָעֹמֶר וְאֶת-הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶל-עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ. יח וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן.  יט וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר  בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

 אפשר ללמוד הרבה מאוד מהתנהלותו של אברם לפני הקרבות שמתוארים בפרק י"ד, בזמן הקרבות האלה ואחריהם. אין ספק שפדיון השבויים מקבל בפרק זה חשיבות רבה. למעשה, רק כאשר אברם מבין שהאחיין שלו נפל בשבי הוא מחליט לעשות מעשה. עד אז – אברם פסיבי לחלוטין מול ההתרחשויות המשמעותיות באזור.

אברם לא שוקל כלל מהלך של לקיחת שבויים לטובת קיום מו"מ אלא נוקט גישה אקטיבית, מבצעית ומהירה. מבחינת אברם פדיון שבויים מתבצע כמבצע צבאי תוך כדי נטילת סיכונים גדולים. והוא אכן נוטל סיכונים ופועל באופן מיידי. אברם משחרר את השבויים וזוכה לכבוד ולהכרה מצד מלכי האזור.

[למאמרו של האלוף במיל' גרשון הכהן: 'אברהם ומלחמתו במלכים', לחצו כאן] [למאמרו של ד"ר אבי הראל: 'המלחמה העולמית הראשונה בספר בראשית, לחצו כאן]

  [בתמונה: פגישתם של אברהם ומלכיצדק. האמן: Juan Antonio de Frías y Escalante. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: פגישתם של אברהם ומלכיצדק. האמן: Juan Antonio de Frías y Escalante. התמונה היא נחלת הכלל]

בדיון הקשה שהתנהל אצלנו בנוגע לשחרור גלעד שליט בתמורה לשחרור מחבלים רבים מאוד מצאתי את עצמי עם אלה שאינם מסכימים לשחרור. טענתי אז ששחרור שליט הוא חשוב, אך יש לבצעו תוך כדי מבצע צבאי ולא בדרך של מו"מ שבסופו שוחררו מאות מחבלים.

גם היום עומדת ממשלת ישראל בדילמה דומה בקשר לשחרור גופותיהם של אורון שאול והדר גולדין, אשר נמצאות בידי החמאס.

משפחות גולדין ושאול מתנגדות לעסקה ודורשות החמרה של תנאי המחבלים שכלואים אצלנו וכן לא להגיע לשום הסכם בהקשר של עזה וחמאס ללא שחרור יקיריהם.

לדרישות הללו של המשפחות מתקשה ממשלת ישראל להיענות, ופתרון אחר טרם נמצא.

לדעתי נושא זה חייב להיות מטופל בנחישות ובעדיפות עליונה. התמשכות הטיפול בהחזרת השבויים שלנו משדרת מסר לא נכון ללוחמים בבית, למשפחותיהם ובעיקר לאויבים שלנו.

מעניין מאוד מה היה עושה אברם בעניין.

ראש ממשלה חייב להפעיל שיקולים רחבים מאלה של המשפחות – הוא חייב להתייחס לעניין בראייה מערכתית מקיפה. חובה לקבוע את נושא שחרור השבויים כמשימה עליונה לצבא. חובה לבצע פעולה מבצעית תוך כדי נטילת סיכונים מחושבים.

במקרה שאין אפשרות למבצע צבאי – כל שחרור צריך להיות אך ורק כחלק מהסדר מדיני כולל, ולא בהסדר אשר כולל רק את עסקת החלפת השבויים שלנו בתמורה לשחרור מחבלים.

אני יודע שקשה להתמודד עם לחץ הציבור והמשפחות – זו אחת הסיבות מדוע לא כל אחד מתאים להיות ראש ממשלה.

בראשית, פרק ט"ו – גודל ההבטחה ביחס הפוך לחוזק האמונה

א אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר-יְהוָה אֶל-אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר  אַל-תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד. אלוהים מבטיח בדבריו לאברם, באמצעות חלום "פשוט" (במחזה), הגנה.

אברם אינו משתכנע ממש ושואל את יהוה שאלה: ב וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יְהוִה מַה-תִּתֶּן-לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן-מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר.  ג וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן-בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי.

כתשובה אלוהים מחזק עוד יותר את ההבטחה שנתן לאברם: ד וְהִנֵּה דְבַר-יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה  כִּי-אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ.  ה וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם-תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ.  ו וְהֶאֱמִן בַּיהוָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה.  זוַיֹּאמֶר אֵלָיו  אֲנִי יְהוָה אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ.

אברם עדיין אינו מתרשם מההבטחה הנוספת, לכן הוא שב ומקשה: ח וַיֹּאמַר  אֲדֹנָי יְהוִה בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה.

בשלב הזה קצת נמאס לאלוהים מאברם הער והמפקפק. לכן הוא מרדים את אברם, ובאמצעות חלום בלהות שבסופו נכרתה ברית בין הבתרים, הוא מחדד את הבטחתו לעתיד – ברית חד צדדית ומרחיקת לכת הרבה יותר מזו שניתנה לו לאחר ההיפרדות מלוט: ט וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל.  י וַיִּקַּח-לוֹ אֶת-כָּל-אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ-בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ וְאֶת-הַצִּפֹּר לֹא בָתָר. יא וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל-הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם.  יב וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל-אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו.  יג וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.  יד וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.  טווְאַתָּה תָּבוֹא אֶל-אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם  תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה.  טז וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה  כִּי לֹא-שָׁלֵם עֲו‍ֹן הָאֱמֹרִי עַד-הֵנָּה.  יז וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה.  יח בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְהוָה אֶת-אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר  לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת.  יט אֶת-הַקֵּינִי וְאֶת-הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי.  כ וְאֶת-הַחִתִּי וְאֶת-הַפְּרִזִּי וְאֶת-הָרְפָאִים.  כא וְאֶת-הָאֱמֹרִי וְאֶת-הַכְּנַעֲנִי וְאֶת-הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת-הַיְבוּסִי.

אז מה בעצם קרה כאן? מחזה אימה המורכב מחושך, חיות מבותרות, עורב מסתורי ותנור עשן ולפיד אש המטייל ביניהם. תיאור העתיד הצפוי לזרע אברם – גלות ועבדות במשך ארבע מאות שנה. לאחר מכן, אחרי שתושבי כנען (דוגמת האמורי), ישלימו את מכסת חטאיהם, ישוב זרע אברם לארץ כנען. וכמובן ההבטחה לתת את הארץ מנהר מצרים ועד לנהר הפרת וחיסול העמים השונים.

בעיניי, אמונתו המוצקה של אברם מתחילה להתערער, וכדי לחזק אותה אלוהים מגביר את קולו, כפי שרשם משה סנה בשולי נאומו והדגיש בעט בצבע אדום את ההערה "נימוק חלש, להרים את הקול". כשהאמונה נחלשת מגבירים את הקול. כשהאמונה חזקה ההבטחה מצומצמת. כשהאמונה חלשה ההבטחה מתרחבת.

האם ייתכן כי כל אלה שנואמים בלהט על ארץ ישראל השלמה, על זכות אבות, על מימוש ההבטחה האלוהית וכיוצא באלה, עושים זאת כי אמונתם קטנה? כי הם חסרי ביטחון? – אולי.

בראשית, פרק ט"ז - סוד הנישואים המאושרים

א וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר.  ב וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם הִנֵּה-נָא עֲצָרַנִי יְהוָה מִלֶּדֶת בֹּא-נָא אֶל-שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי. שרי, אשת אברם, עקרה. שרי מציעה לאברם פתרון: להיעזר בהגר, שפחתה המצרייה, כדי להקים את דור ההמשך. ואברם? נענה לשרי מידית.

פשוט כל כך, עכשווי כל. כך, ברור כל כך לכל מי שנשוי באושר: "וישמע אברם לקול שרי", ארבע מילים שהן סוד הנישואים המאושרים. הגר נכנסת להיריון ומזלזלת בגברתה העקרה שרי, וזו בתגובה באה בטענות לאברם.

ואברם? ו וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי-לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ. לאברם אין כוחות ועניין להתעסק בריב שבין שתי הנשים. הוא מפקיר את הגר, הנושאת את בנו ברחמה, לחסדיה של שרי אשתו.

שרי מענה את הגר, וזו בורחת. ואברם? האם הוא נזעק לסייע לשפחתו, הנושאת את בנו ברחמה? – לא! י וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב.  יא וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי-שָׁמַע יְהוָה אֶל-עָנְיֵךְ. במקום אברם מתערב במהלך הזה מלאך יהוה, וזה משכנע את הגר לחזור לבית גברתה שרי ולהתענות תחתיה. בפיו הבטחה להגר – "הרבה ארבה את זרעך".

מעניין.

טז אֶל-הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל-אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל-בָּךְממש באותו מטבע לשון השתמש יהוה כשהעניש את חוה מפני שאכלה מעץ הדעת (בראשית פרק ג'). "הרבה ארבה" – מטבע הלשון שבו בחרו להשתמש יהוה וגם מלאכו.

ילדים זה שמחה, שר שלמה בר. לעיתים זו שמחה שמהולה בעצב ובקשיים רבים.

הגר חוזרת לאוהל שרי ואברם ויולדת את ישמעאל. בכורו של אברם נולד לעולם שבו הוא לא לגמרי רצוי: משפחה מתוסבכת, הורים מבוגרים, אבא שאין לו כוח להתעסק ביחסים העכורים שבין שתי הנשים שלו, אימא מצרייה אוהבת וגבירה קנאית.

זהו פרק מכונן ביחסים בין בני זרע אברם.

בראשית, פרק יח' - ברית מילה ושוויון

במאמר הזה אני מבקש לשים לב לסדר התרחשות הדברים:

  • בשלב הראשון – יהוה מכריז על ברית שתתקיים בינו לבין אברם, וחלקו של יהוה בברית הזו הוא להרבות מאוד את זרע אברם. ב וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד.
  • בשלב השני – אלוהים (משום מה נפרד כאן יהוה משמו הפרטי והופך להיות אלוהים) מבהיר לאברם ששמו יהיה מעתה אברהם. ה-"ה" נוספה כדי להבהיר שאברם יהיה לאב של ה-מון גויים: ד אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם.  ה וְלֹא-יִקָּרֵא עוֹד אֶת-שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב-הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ.
  • בשלב השלישי – אלוהים מוסיף להבטחה גם ממד זמן – עד עולם, לתמיד: ז וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם  לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ.
  • בשלב הרביעי – אלוהים מוסיף להבטחה ממד גאוגרפי – ארץ כנען כולה: ח וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל-אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים.
  • בשלב החמישי – אלוהים מצווה על אברהם לסמל את הברית באמצעות עריכת "ברית מילה", חיתוך בבשר החי במקום רגיש מאוד מאוד. ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת-בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם.  יזֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ  הִמּוֹל לָכֶם כָּל-זָכָר.  יא וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם.

ואחרי כל זה - אברהם שותק, ואלוהים ממשיך ומבטיח.

  • בשלב השישי – אשת אברהם, שרי, לא תקרא עוד שרי אלא שרה. נוסף על כך, אלוהים מברך אותה ומודיע לאברהם שהיא תהרה ותלד לו בן: טו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא-תִקְרָא אֶת-שְׁמָהּ שָׂרָי  כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ.  טז וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ.

בשלב זה אברהם כבר שובר את שתיקתו: יז וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל-פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה-שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם-שָׂרָה הֲבַת-תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד.  יח וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-הָאֱלֹהִים  לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ.

 בתחילה, ורק בליבו, אברהם צוחק מהרעיון ששרה, כשהיא כבר בת תשעים, תלד לו בן כשהוא בן מאה. לאלוהים אומר אברהם: "עזוב אותך מדמיונות. ישמעאל הוא היורש. הוא יחיה לפניך". אבל אלוהים מתעקש ומודיע ששרה תוליד בן ושמו יהיה יצחק. באותה נשימה הוא מבצע שינוי מהותי בהבטחה: יט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת-שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו.

 אלוהים מודיע לאברהם שהברית, שבתחילת הפרק הוגדרה כברית שבינו לבין אברהם וזרעו, תהיה בעצם הברית עם יצחק וזרעו לעולם.

 ומה יהיה עם ישמעאל, הבן הבכור שכבר נולד?

בקשר אליו אומר אלוהים: שמעתי אותך אברהם, ואני מבטיח שגם ממנו יצאו עמים רבים. אך לא נכרתה ברית עם ישמעאל. הברית עוברת מאברהם ליצחק, בנו השני, ומדלגת על ישמעאל, בנו הראשון.

זהו. כאן אלוהים סיים את דברו ומבחינתו העניין סגור: כב וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם.

ובנקודה זו עושה אברהם את המעשה ההרואי ביותר שיכול היה לעשות מול אלוהים: כג וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת-יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְאֵת כָּל-יְלִידֵי בֵיתוֹ וְאֵת כָּל-מִקְנַת כַּסְפּוֹ כָּל-זָכָר בְּאַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם וַיָּמָל אֶת-בְּשַׂר עָרְלָתָם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ אֱלֹהִים.

 אברהם לוקח את ישמעאל, את עצמו ואת כל בני ביתו, ומל את כולם עוד לפני שנולד יצחק. המילה האחרונה היא המעשה המידי והנחרץ של אברהם. vut אינו מקבל את פסיקתו של אלוהים, ובמעשה המילה של ישמעאל הוא קובע שהברית לא תדלג על ישמעאל.

לימים יבואו יצחק וישמעאל יחד כדי לקבור את אברהם במערת המכפלה. לימים גם תתקיים בתל אביב הפגנת ענק הקוראת לשוויון בין כל אזרחי מדינת ישראל במדינת הלאום של העם היהודי.

[לקובץ המאמרים על פרשת לך לך, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

One thought on “עופר בורין: רוחות של שינוי – פרשת לך לך

  1. Pingback: פרשת לך לך באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.