[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

[מאמר זה ראה אור במקור באתר של עמר דנק]

המחבר (ראו תמונה משמאל), סא"ל במיל' עמר דנק, עשה את שירותו הצבאי בחיל האוויר ובחטיבה האסטרטגית באג"ת. הוא מהנדס מערכות מידע, מוסמך ביחסים בין לאומיים מטעם אוניברסיטת חיפה. מרתוניסט...

[לאתר של עמר דנק, לחצו כאן]

*  *  *

יש מספר ממדים בהם אפשר לנתח את ההסכם של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ עם נשיא טורקיה, ארדואן:

• ב'קומה' האסטרטגית;
• במשמעויות לישראל;
• בלקחים אירוניים, ובפופוליזם - קווים לדמותו.

ב'קומה' האסטרטגית

בהיבט המדיניות האזורית של ארה״ב, טראמפ ממשיך את המדיניות של קודמו, ברק אובמה. ממשל אובמה החליט, שהמזרח התיכון הוא אזור פחות חשוב לארה״ב, לכן תצומצם הנוכחות האמריקאית באזור, כדי להסיט משאבים לעימות הגדול באמת של ארה״ב, נגד סין. אובאמה היה עקבי בזה, גם כאשר הרוסים נחתו בחמימים.

בנוגע לאיראן, המשמעות של ההחלטה הייתה, שהחלופות של ארה״ב חייבו פתרון מדיני – הסכם. אפשר להעביר המון ביקורת על ההסכם, אבל הוא קוהרנטי עם האסטרטגיה שהתווה אובמה, גם אם זה לא מצא חן בעינינו. ארה״ב העריכה, שיציאה הדרגתית תחייב את מדינות האזור לפתח מענה עצמאי מול איראן; וכך, ייווצר בהדרגה מאזן כוחות אזורי חדש. עד שזה יקרה חוסר היציבות צפוי, כל עוד המצב דינאמי.

לטראמפ לא הייתה כוונה אחרת. בכל שנות אובמה הוא צייץ נגד הנוכחות הבזבזנית באזור והמלחמות המיותרות. הציפייה בישראל - שהוא יהפוך את המדיניות - הייתה הרבה משאלת לב, מלווה במלחמה העזה בין ימין ושמאל; שעליה אדבר בפרק האירוניה. למרבה הצער, משאלת הלב הפכה לאסטרטגיה, וקיבלנו דוגמה מוחשית איך מתפתחות קונספציות, ואיך למרות כל סימני האזהרה, ממשיכים להתבצר בהן עד שהן מתפוצצות.

[להגעה למקור בטוויטר, לחצו כאן]

הבעיה עם החלטת טראמפ אינה בהיעדר הגיון אסטרטגי, אלא בכך שהיא מבטאת את חוסר העקביות שלו בחיבור בין סוגיות, כיוון שהוא רואה כל מקרה לגופו:

• רוצה לממש מדיניות של עזיבת האזור, אבל יוצא מהסכם הגרעין.
• מדיניות ״לחץ מקסימאלי״; אבל, ניתנים פטורים ומכופפים ראש מול איראן.
• פומפיאו מכריז על פעולה מלחמתית של איראן, במקביל לניסיונות פגישה לחזור למו״מ.
• מטיל סנקציות על ארדואן בגלל רכש סוללות מרוסיה; אבל בסוף, דוחה אותן; ועכשיו, מגיע להסכם מגוחך איתו.
• עושה קולות מלחמה מול קים, אבל מתהפך בשביל פגישה; ומאותו רגע, מתעלם מניסוי הטילים שלו כולל האחרון, שבו נורה טיל מצוללת.

[בתמונה: ארדואן תוקף. טראמפ מטיל עליו סנקציות בגלל רכש סוללות מרוסיה; אבל בסוף, דוחה אותן; ועכשיו, מגיע להסכם מגוחך איתו... התמונה היא צילום מסך]

בשורה התחתונה, הצעדים חסרי היגיון משותף. המדיניות מול קים הפוכה מזו מול איראן, ולמרות שצפון קוריאה חשובה יותר, איראן זוכה לקשב רב יותר. ארה״ב שזו המשענת האסטרטגית שלנו מושמת ללעג. מי שרואה בזה חלק ממלחמת הנגד של השמאל בימין, בורח לדעתי מהמציאות, טראמפ אינו נמצא על סקלת ימין שמאל, הוא סתם פופוליסט.

[להגעה למקור בטוויטר, לחצו כאן]

משמעויות לישראל

בראייתי, טראמפ לא ישיג דבר מול איראן וזאת צריכה להיות הנחת העבודה בישראל. במקרה הטוב, הוא לא יגרום לה להתגרען. ישראל לא יכולה לעשות בכוחה הצבאי לבד. לאור זאת, כדאי לנו להפריד את הפרופיל של נושאי המאבק באיראן ולשנות את סדר העדיפויות, לטובת יצירת מנופי השפעה על גורמי האיום מטעמה של איראן. זה האתגר הביטחוני שלפתחינו.

מרכז הכובד של המאמץ הביטחוני הישראלי צריך להיות בתפיסה הגנתית ולא בראש המצעד של העימות. איראן לא חייבת להיות הבעיה של ישראל מבחינת העולם, היא יכולה פשוט להיות בעיה שלנו שאנחנו יכולים לסכל את שאיפתה לפגוע בנו. כוונתי בזה שאנחנו לא חייבים להיות אלו שעומדים בראש החזית של מערכת האיזונים האזורית, זאת תתנהל בין הסוניות לאיראן. אנחנו צריכים להיות מאחורי הקלעים. למעשה העובדה שאנחנו בראש המאבק, מחייבת את איראן להעצים את המאבק בנו, דינמיקת הסלמה קלאסית.

לקחים אירוניים

מיום כניסתו לתפקיד, טראמפ הפך למשיח, כורש של ימינו. הנשיא שהציל אותנו מהמן, חוסיין אובמה, שרצה בהשמדתנו. מה שזה משקף, זה את הטרלול שבו נמצא השיח בישראל בעד ונגד נתניהו. אם אובמה היה בעימות עם נתניהו, אין אפשרות ביניים לבחון את הסוגיות בפני עצמן.

כל מה שאובמה יעשה יהיה אסון, כה אמר מלכנו. מאבק הזהויות כל כך חריף, שבחירת טראמפ הפכה להיות הוכחה לגאונות וצדקת הדרך של מישהו, למרות שישראל השפיעה על כך מעט. תוסיפו שגרירות ורמת הגולן; והכי חשוב, הוא ביטל את ההסכם של אובמה. במקום לדבר על המהות - שהיא למנוע מאיראן להתגרען - ההסכם הפך להיות המטרה. עזיבת ההסכם הפכה להוכחה שנתניהו צדק מהיום הראשון.

זה לא אומר שהטיעונים של מתנגדי נתניהו יותר רציונליים, הם לא. אבל זה לא אמור לנחם איש. ההבדל היחיד כרגע הוא שה״ימין״ בישראל בשלטון אז יש דמות לסגוד לה. בשמאל, האחרון הוא יצחק רבין (מורשת רבין... מה זה בכלל??)

אין עיסוק בשום סוגיה, למעט כותרות של ימין מול שמאל. ימין אמתי, ימין חדש, למה אתה בוחר ימין ומקבל שמאל וכו׳ – פשוט שממה.

טראמפ נבחר כימני אז מערך הזהויות מסתדר בהתאם.

[בתמונה: טראמפ ואובמה. הראשון הפך לכורש. השני להמן... התמונה היא נחלת הכלל]

למען הסר ספק, אני חושב שטראמפ אידיוט גס רוח, וחסר כישורים לניהול מדיניות חוץ בכלל. אם זה מקל על ה״ימין״ אז בכיף. אני מודה, שאיני מוצא במדיניות שלו עניין ימני או שמאלי, סתם פופוליזם מלא סתירות.

עזיבת המזרח התיכון ע״י ארה״ב אינה סוגיה של ימין או שמאל. אפשר היה לעסוק בזה ברצינות כאשר אובמה החליט על זה, ולא לעסוק בו אישית וכך גם בנוגע לטראמפ. זה מתחדד כי המדיניות של שניהם דומה, מה שמוכיח שהכל אישי. איך אפשר היה לבוז לאובמה ועכשיו להלל את טראמפ, פשוט מופרך.

• איך אפשר היה להשתולל משמחה שטראמפ מפרק את הגרעין של צפון קוריאה, וזה יביא את איראן להתחנן לכניעה; ולשכוח את זה, כאילו לא היה כאשר הוא עזב את הסכם הגרעין?
• איך ניתן היה לנהות אחרי הספין של הסכם ׳ברית ההגנה׳ - דקה לפני הבחירות כאשר ברור שטראמפ מתנגד נחרץ למעורבות צבאית אמריקאית מיותרת?

הכל מטומטם, בגלל שחייבים לקטלג הכל ימין או שמאל!

אם יש סליחה, שצריך לבקש שהכל מטומטם, אי אפשר שאנשים יהיו באמצע, או בשליש. אם הצבעת נתניהו אתה חייב להיות נגד הסכם הגרעין, אם הצבעת לשמאל אתה צריך להתנגד להימנעות ממלחמה בעזה...