[לקובץ המאמרים על פרשת כי תבוא, לחצו כאן]

עודכן ב- 28 באוגוסט 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בפרשת כי תבוא בספר דברים, מביא המקרא את מצוות הבאת ביכורים אל בית ה' כדלקמן:

"וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם" [1]. מצוות ביכורים נזכרת גם בספר שמות (פרק כ"ג, פסוק י"ט; פרק ל"ד, פסוק כ"ו).

בפרשתנו, כאמור, חוזר המקרא על מצווה זו בלי הזכרת המונח ביכורים, ומפרטת את דרך קיומה על פי הפסוקים שהובאו לעיל. הבאת ביכורים חלה רק לאחר ירושת הארץ וההתנחלות בה כאשר בני ישראל הפכו מעם של נוודים לעם של עובדי אדמה. במקרא לא נתפרש מתי ובאיזו תדירות צריך להביא ביכורים וגם המקרא לא פירט את המינים מהם יש להביא את ביכורים, ואת הפרטים הללו קבעו חז"ל. כאמור, אין המילה ביכורים מצויה בפרשתנו, ובמקומה מצוי המונח ראשית. מונח זה הינו דו משמעי:

• האחד – היבול הנאסף ראשונה, כפי שאנו מוצאים במקורות הבאים:" בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" [2], "וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר; וְאַחֲרִיתְךָ, יִשְׂגֶּה מְאֹד" [3].
• והשני – היבול המובחר ביותר שקיים בשדה "וַיִּקַּח הָעָם מֵהַשָּׁלָל צֹאן וּבָקָר, רֵאשִׁית הַחֵרֶם, לִזְבֹּחַ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּגִּלְגָּל" [4], "כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת הִנְנִי שֹׁבֵר אֶת קֶשֶׁת עֵילָם רֵאשִׁית גְּבוּרָתָם" [5].

[בתמונה: היבול המובחר ביותר שקיים בשדה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Pezibear לאתר Pixabay]

ניתן גם לשלב בין שתי המשמעויות, ולומר כי המקרא התכוון כי הביכורים יובאו מהיבול הראשון מן המובחר ביותר, אם כי בדרך כלל השימוש במונח ביכורים תואם בדרך כלל את הפרשנות הראשונה.

לאחר הבאת הביכורים אומר החקלאי סוג של תפילת הודיה לאל, על הארץ ויבולה העשיר, שהביכורים הם הציון הראוי לתודה זו. אולם האמירה של מביא הביכורים איננה עוסקת בעבודת האדמה, או בטבע הסובב, אלא היא סובבת כולה סביב אירועים היסטוריים מתולדות עם ישראל. לשון אחר – אין זו תפילה אישית אלא תפילה לאומית, כדלקמן:

"וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. ו וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה. ז וַנִּצְעַק אֶל יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ. ח וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים. ט וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. י וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי יְהוָה וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" [6].

חז"ל כינו את הקטע הזה בשם מקרא ביכורים:" מקרא בכורים כיצד? וענית ואמרת לפני ה' אלהיך, ולהלן הוא אומר וענו הלוים ואמרו. מה עניה האמורה להלן בלשון הקודש, אף כאן בלשון הקודש" [7].

אחד הביטויים המוקשים בפסוקים של מקרא ביכורים הם המילים ארמי אובד אבי, שניתנים להתפרש בשני אופנים שונים. לפי האפשרות הפרשנית הראשונה, נושא הצירוף הוא אבי ועליו נאמר שהוא ארמי אובד. לפי זה פירושן של שלוש המילים הוא: אבי, הארמי האובד, ירד מצרימה.

לפי ההבנה השנייה, נושא המשפט במקרא ביכורים הוא ארמי ועליו נאמר שהוא אובד אבי. בשני המקרים מי שיורד לארץ מצרים הוא אבי, אך השאלה היא אם ארמי אובד הוא תיאורו של האב שירד מצרימה, או שמא דמות אחרת שגרמה לאב לרדת למצרים [8].

הפרשנות שנוצרה בעקבות מילים אלה של מקרא ביכורים הינה רחבה מני ים ומפאת קוצר היריעה לא נוכל להתייחס אל כלל מרכיביה. המקובל על רוב הפרשנים כי האב המוזכר שירד למצרים הוא יעקב אבינו, למרות שיש פרשנים הטוענים כי המדובר באבי האומה – אברהם, שלפי המסופר ירד אף הוא למצרים [9].

[בתמונה: מסעות אברהם ומשפחתו. ציור מעשה ידי ג'ובאני בנדטו קסטליונה. מוצג במוזיאון סטראדה די נואבה בגנואה, איטליה וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ; וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם, כִּי-כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ. — ספר בראשית, פרק י"ב, פסוק י'. התמונה היא נחלת הכלל]

הפרשנות הראשונה, שדמותו של היורד מצרימה במקרא ביכורים הוא יעקב, מקבלת תימוכין בהגדה של פסח: "צא ולמד מה ביקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ולבן ביקש לעקור את הכל, שנאמר ארמי אובד אבי וירד מצרימה". לבו היה רשע גדול מפרעה, שזה האחרון רצה להרוג רק את הזכרים ואילו לבן ביקש לעקור את הכל, כלומר להורג את כולם.

למרות הקביעה החריפה והחד משמעית כלפי כוונותיו של לבן, שלא התממשו בפועל, הרי שמפשט הפסוקים לא ניתן לראות את לבן באור שלילי שכזה, הגובר אפילו על רשעות פרעה. אלא אם כן יש לחז"ל כוונה נסתרת בהשחרת דמותו של לבן, יתר מפרעה. ואכן כאשר בודקים את דברי חז"ל, מוצאים אנו כי לבן מזוהה לא פעם עם בלעם הרשע, והמדרשים השונים מדביקים לאופיו של לבן תיאורים של רמאי, רשע, עובד עבודה זרה וחמדן. שמו, לבן הוא היפוך לתכונותיו, שהן שחורות משחור, סוג של איפכא מסתברא. עדיין לא ברור מדוע חז"ל התאמצו כל כך בהשחרת דמותו של לבן? על יש דעות רבות ואנו נתייחס לשתי הדעות המרכזיות.

הראשונה – חז"ל התאמצו להשחיר את פניו והתנהלותו של לבן, כדי לכסות על יעקב. זה האחרון היה עם לבן בקשרים רבים, ומעשה הרמייה שלו ושל אימו רבקה, בנטילת הברכות מידי יצחק, הטיל על יעקב כתם מוסרי גדול. השחרת לבן סללה את הדרך לעצב את דמותו המקראית של יעקב באור חיובי יותר. השנייה – חז"ל הדביקו ללבן את התווית של דמות היסטורית שלילית, ככול הנראה בית הורדוס שנשען כל כוחה של האימפריה הרומאית, כסמל למערכת היחסים שררה בין חז"ל ובית הורדוס, מתקופתו של זה האחרון ועד תקופת המלך אגריפס השני.

אחרית דבר

הבאת ביכורים שמוזכרת בפרשתנו, מראה על ריטואל דתי, של הבאת מיני צומח שונים, שחז"ל קבעו שהם משבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל, אל המקדש. האיכר שהביא את הביכורים, אמר גם דפוס קבוע של תפילה, שיש בה סקירה היסטורית מתקופת האבות ועד ההתיישבות בארץ כנען.

תפילה זו, שללא ספק יש מוטיבים שונים הקודמים לזמן כתיבת ספר דברים, כמו המילים העתיקות, שהפרשנים התקשו בהבנתם – ארמי אובד אבי. הפרשנות המסורתית מתלבטת בדבר הזיהוי של האב היורד מצרימה, האם מדובר ביעקב או באבי האומה אברהם. רוב המפרשנים קבעו כי המדובר ביעקב, שלבן הארמי ניסה להשמידו כליל. בחז"ל ניסו להשחיר את דמותו של לבן או בכדי להעצים את דמותו של יעקב, או לתאר דמות היסטורית שלילית שהחכמים היו עמה בקשר, והזיהוי ההגיוני ביותר נופל על בית הורדוס. ראוי לציין כי על פי כתובות סנחריב [10] (ראו התמונה למטה). הארמים מתוארים כך:" ארמי שודד, אובד, מלא דמים... רוצח", תיאור שגם אם נאמר על דרך ההפרזה, שופך אור נוסף על אופיו של הארמי המוזכר במקרא ביכורים.

[בתמונה: מנסרת סנחריב, המוצגת במוזיאון ישראל. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Hanay. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

[לקובץ המאמרים על פרשת כי תבוא, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

[1] דברים, פרק כ"ו, פסוקים: א' – ב'.

[2] בראשית, פרק א', פסוק א'.

[3] איוב, פרק ח', פסוק ז'.

[4] שמואל א', פרק ט"ו, פסוק כ"א.

[5] ירמיהו, פרק מ"ט, פסוק ל"ה.

[6] דברים, פרק כ"ו, פסוקים: ה' – י'.

[7] משנה, סוטה, פרק ז', משנה ג'.

[8] ראה - אביגדור שנאן, ארמי אובד אבי, מיהו הארמי ומיהו האב במקרא ביכורים, נהרדעה , דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, כי תבוא, תשס"ב.

[9] ראה – בראשית, פרק י"ב ואילך.

[10] מנסרת סנחריב היא כינוי לכרוניקות אשוריות שנכתבו על גבי מנסרות על ידי סופרי האימפריה האשורית החדשה לתיאור מסע סנחריב בארץ ישראל בסוף המאה השמינית לפני הספירה. התיאור לקוח ממנסרת טיילור, ה' 22.