אמציה חן: גלימת המנהיגות של רבי האלופים בדימוס

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Monsterkoi לאתר Pixabay]

תת אלוף אמציה חן (פצי) היה מפקד אוגדה. לאחר שחרורו ב- 1991, מונה במילואים כאחראי על הפקת לקחים בצה"ל.

*  *  *

לאחר רציחתו של דביר שורק ז"ל, הפניתי תשומת לבם של קוראי. לכך שדפוסי פעילות כוחותינו בעקבות רצח יהודי. נחזים במידה רבה כמעשה נקמה. די בתרבות "השהיד" - ובהיותה מושרשת מגיל "אפס" בתודעת האויב - כדאי שנפנים, כי בתגובת כוחותינו החוזרת על עצמה אין שמץ של הרתעה.

לא פלא, שבגין רדידות ביטחונית, חובבנות צבאית, ועייפות לאומית, מסרה ישראל בלי דעת את הוזמה לידי אויבינו, כשאימצה את ה"הכלה" כאסטרטגיה. משמע: מתן בלעדיות לאויב, לבחירת המועד, המקום ועוצמת המכה ב"יהוד", שנואי נפשם; מה שמותיר לכוחותינו "לשמר את הנפש והרכוש", כמעשה אבותינו בגלות; או להבדיל, ביכולת להשתמש בנקמה כפורקן!!!. 

[התמונה לקוחה מאתר סיירת שקד, והצלם ובעל הזכויות בה אינו מוזכר. כיוון שבעל הזכויות בתמונה זו לא אותר, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

אומנם נכון, שלמעט אחד ואו שניים מקברניטי צה"ל ומהמסד האזרחי לדורותיהם - לא תמצא כאלה ש"ידעו שאינם יודעים". שאלמלא כך, היו אלה נותנים מעט מדעתם, לשכנינו המוכרים כמנסחי הכללים לנקמה. כשאחד מתוך רבים מאלה, הצביע על החיפזון בתגובת צה"ל להגיב באש, שכאילו באה מהשטן עצמו; שהרי, רק "שונא לקחים" יפעיל כוח כמענה לאויב, שמזה זמן ספון במקלט/ ואו במנהרה שהוכנה מבעוד מועד. 

[למאמרו של אמציה חן: 'אף אחד לא יודע שאיננו יודע…', לחצו כאן]

מה שכן, אפשר ולתגובה המידית יש פרשנות סמויה; שבה, מנסה המגיב (המטכ"ל) להימנע מתשלום מחירי השחיקה במלחמה, לרבות ההימנעות מוועדת חקירה ממלכתית. כך קרה ברצף של פעולות לאחר מלחמת יום הכיפורים, מלחמת שלום הגליל, מלחמת לבנון השנייה, ועד "עופרת יצוקה"; מבצע שהתייחד בכך שניתן היה להביא להכרעה; אלא שמעקב אחר מהלכיו, מבהיר מדוע שלט הכאוס בצמתי קבלת ההחלטות, שבין הקבינט לצבא.

זאת משום, שאהוד אולמרט, אהוד ברק וחברי הקבינט, לא הגדירו את מטרת המבצע/ מלחמה. זאת למרות שמזה זמן, הוגדר החמאס "כארגון עוין". לא פלא שבמהלכו - בעוד חיילי צה"ל נלחמים - נמשך המאבק הפוליטי/ צבאי על מטרת המבצע!!!, כאשר ראש הממשלה אולמרט, ואלוף פיקוד הדרום, יואב גלנט, מצודדים בהכרעת החמאס; בעוד שמנגד עמדו שר הביטחון ברק והרמטכ"ל, רא"ל גבי אשכנזי, שדרשו להפסיק את המבצע, בטיעונים שרובם באים מהאיבר שמתחת לגב (כסת"ח). שהרי אלה נסתרו אחד לאחד, במגוון אירועי הדם ובכלל זה ב"עמוד ענן" וב"צוק איתן", מאז הסתיים המבצע ב 18 ינואר 2009, ועד היום.

[להרחבת המושג: 'כסת"ח', לחצו כאן]

[התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Al Jazeera. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 3.0]

סוף דבר

קשה להשתחרר מתחושת חוסר אונים, והצורך להגן על ישובי העוטף. זאת לעומת תחושת השקט והביטחון ששררה בגליל, לאחר הכרעת יאסר ערפאת וגירושו מלבנון במלחמת שלום הגליל.

קשה שבעתיים לראות כיצד מפנה הממסד עורף לזעקות השבר של האלוף בדימוס יצחק בריק על אי מוכנותו של צה"ל למלחמה; שכרגיל, עומדת בסתירה לקולותיהם של בכירי צה"ל בדימוס לצאת מידית למלחמה.

כל אלה מחייבים מוסרית, את רבי האלופים בדימוס אהוד ברק, גבי אשכנזי משה (בוגי) יעלון ובני גנץ - מתוקף מעמדם העכשווי כמנהיגי ציבור - להוביל מהלך לאומי להפקת לקחי המלחמות; ובכלל זה, חשיפת הכשלים והשגיאות שהתבצעו לעת שירותם. פעולה כזו תקנה להם גלימת מנהיג של ממש, שכולה כחול לבן.

[גירוש אש"ף מלבנון - ההכרעה האחרונה של צה"ל במלחמות ישראל. בתמונה: נחיתת הכוח רב־לאומי של האו"ם בביירות, כדי להשגיח על נסיגת אש"ף מלבנון לתוניסיה. צילום: דליה ינקוביץ'/לע"מ]

מקורות והעשרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *