
[בתמונה: זירת רצח במגזר הערבי, יוני 2019. התמונה: דוברות המשטרה]
[לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן]

ניצב משנה יגאל חדד הוא קצין משטרה. פיקד בעבר על תחנות - רמלה, קרית שמונה ועפולה; הקים את מרחב כנרת ושימש כמפקדו הראשון. הוא בעל תואר ראשון בחוג למדעי בעלי חיים, בפקולטה לחקלאות שבאוניברסיטה העברית; ובעל תואר שני במינהל ומדיניות ציבורית מאוניברסיטת בן גוריון.
חומרים אלה הם חלק מעבודת הגמר שלו במכללה לביטחון לאומי, צה"ל.
* * *
החברה הערבית בישראל מונה כ - 1.5 מיליון נפש ומהווה כעשרים ואחד אחוזים מכלל האוכלוסייה בישראל. שיעור הגידול השנתי הממוצע של הערבים בישראל (מאז 2001) עומד על כ 2.7% לעומת שיעור גידול של 1.7% באוכלוסייה היהודית. מרכיבי החברה הערבית הם – ערבים מוסלמים (83%), ערבים נוצרים (9%) ודרוזים (8%). כ 56% מכלל האזרחים הערבים מתגוררים בצפון הארץ, (בגליל, בעמקים ובחיפה) ו 44% במרכז ובדרום.
הערבים בישראל חיים בקונפליקט מתמשך הנובע מהסכסוך שבין ישראל לפלסטינים, חלקם הגדול רואים את עצמם כפלסטינאים אזרחי ישראל. מחד גיסא הם שואפים לשוויון והשתלבות בחברה הישראלית וברמת החיים והחרות המאפיינת אותה ומאידך גיסא, הם מזדהים ברמה הלאומית עם בני עמם המצויים בסכסוך עם מדינתם. כאן המקום להבהיר כי החברה הערבית אינה מקשה אחת, נכללות בה קבוצות שונות כמו – ערבים מוסלמים, ערבים נוצרים, בדואים ודרוזים (שאף הם נחלקים לדרוזים אזרחי ישראל המתגוררים בגליל ובכרמל ודרוזים שלא הסכימו לקבל אזרחות ישראלית ומתגוררים ברמת הגולן). הקבוצות השונות נבדלות זו מזו במאפייני הפשיעה, ביחסן למדינה והציות לחוקיה. הנתונים המובאים בעבודה זו מתייחסים לחברה הערבית באופן כולל רק בשל המורכבות הטכנית הכרוכה בפילוחם לקבוצות השונות. המיקוד הינו באזרחי ישראל הערבים-מוסלמים, שהם הרוב (83%) בחברה הערבית.

[בתמונה: זירת רצח בנצרת. התמונה: דוברות המשטרה]
אוכלוסיות מיעוטים נוטות להתאפיין בשיעורים גבוהים של אבטלה, עוני, נשירה מבתי ספר ועוד בהשוואה לכלל האוכלוסייה. תנאים אלה מעודדים בדרך כלל סטייה חברתית הבאה לידי ביטוי, בין היתר, גם בפשיעה. לפי נתוני המוסד לביטוח לאומי, שיעור העניים (תחולת העוני – מצויים מתחת לקו העוני) מבני החברה הערבית עומד על 53% מכלל העניים בישראל ושיעור נשירת התלמידים מבתי הספר גבוה פי שניים מאשר בחברה היהודית (3.6% לעומת 1.7%) פערים דומים קיימים גם בשיעור הזכאים לבגרות ובשיעור הלומדים לימודים מתקדמים. מחקרים רבים מצביעים על קשר בין פערים חברתיים-כלכליים ובין מעורבות גבוהה בפשיעה (מבקר המדינה, 2018).
לערביי ישראל יש ייצוג יתר בפשיעה ביחס למשקלם בכלל האוכלוסייה, ובאופן מיוחד ביחס לעבירות האלימות. בשנת 2010 היוו האסירים הערבים כ - 42% מכלל האסירים בשירות בתי הסוהר. מגמה זו אף החמירה ובשנת 2014 עמד שיעורם על 49% מכלל האסירים (חסייסי וטשנר, 2014) ובשנת 2017 עלה שיעור האסירים הערבים ל - 51% מכלל האסירים
ושיעור המעורבות של ערבים בעבירות אלימות גבוה פי שניים משיעורם באוכלוסייה ובתיקי רצח, פי שניים וחצי (מבקר המדינה, 2018).
על פי נתוני משטרת ישראל, מתחילת העשור (2010), שיעור עבירות האלימות בקרב החברה הערבית (בעבירות גלויות, כאשר החשוד בביצוע העבירה הוא ערבי אזרח ישראל), נמצא במגמת עלייה. לצורך עבודה זו, נותח "סל עבירות" אלימות הכולל את העבירות הבאות: תקיפה (למעט עובד ציבור), הריגה, חבלה גופנית חמורה, חטיפת ארנקים, ניסיון לרצח, רצח, שוד, שוד בנסיבות מחמירות, תקיפה לשם גניבה, תקיפת עובד ציבור, תקיפת שוטר בנסיבות חמורות.
תרשים 1: עבירות אלימות (סל) - (בשיעורים ל 100 אלף אזרחים) – מגמה מ 2010 עד 2018 בהשוואה בין יהודים (ואחרים) לערבים ישראלים

בתרשים מספר 1, ניתן לראות, כי נקודת השיא במגמת האלימות היא בשנת 2014. ניתן לשער כי נקודת השיא הנה תוצאה של אירועי הפרות סדר מקומיות שאירעו במגזר הערבי במהלך "צוק איתן", לאור העובדה שהעלייה בלטה בעבירות: "תקיפת עובד ציבור" ו"תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות", שאופייניות לאירועי חיכוך בין אזרחים לרשויות.
לאחר מכן, ניכרת מגמת ירידה במשך שלוש שנים ברציפות (2014 עד 2017) שמקורה, בירידה בעבירות פליליות מובהקות כמו "שוד" ו"תקיפה לשם גניבה" לצד ירידה בעבירות חיכוך עם רשויות וגורמי אכיפה כמו "תקיפת עובד ציבור" ו"תקיפת שוטר". בשנת 2018 ניכרת עלייה כמעט בכל העבירות וניתן לייחס אותה בעיקר לבחירות ברשויות המקומיות, שהתקיימו באוקטובר והתאפיינו בריבוי אירועי אלימות בחברה הערבית. עם זאת, המגמה הכללית באוכלוסיה היהודית, באותו סל של עבירות אלימות נמצאת בירידה. גם בחברה היהודית, היוותה 2014 נקודת שיא בשיעורי האלימות אולם מאז ישנה מגמת ירידה מובהקת ללא שינוי גם ב 2018.
בתרשים מספר 1 ניתן לראות את ההבדלים הבולטים במגמת אירועי האלימות מתחילת העשור, כולל חישוב קו המגמה הלינארי המלמד על המגמות ההפוכות בין החברות. בנוסף לכך, בולט ההבדל הכמותי בשיעורי תופעת האלימות ל- 100 אלף נפש. בעוד שבחברה היהודית, עומד סך כל אירועי האלימות על כ- 45 אירועים ל- 100 אלף נפש, הרי שבחברה הערבית עומד שיעור זה על כ- 70 אירועים ל- 100 אלף נפש.
בנוסף לניתוח המגמות ביחס להיקף מבצעי העבירות, נדרש לבחון מי נפגע מאותן עבירות, קרי – מי הם קרבנותיה של תופעת האלימות, בחלוקה לחברה יהודית מול חברה ערבית. תרשים מספר 2 מציג את קרבנות העבירה, בעבירות אלימות (באותו סל) בחלוקה ליהודים וערבים ובשיעור ל-100 אלף נפש, מתחילת העשור:תרשים 2: קרבנות אלימות (סל) - בשיעורים ל 100 אלף אזרחים) - מגמה מ 2010 עד 2018 בהשוואה בין יהודים (ואחרים) לערבים ישראלים

תרשים 3: עבירות אלימות חמורה (סל) – (בשיעורים ל 100 אלף אזרחים) - מגמה מ 2010 עד 2018 בהשוואה בין יהודים (ואחרים) לערבים ישראלים

תרשים 4: קרבנות אלימות חמורה (סל) – (בשיעורים ל 100 אלף אזרחים) - מגמה מ 2010 עד 2018 בהשוואה בין יהודים ואחרים לערבים ישראלים

תרשים 5 : קרבנות בעבירת חבלה חמורה (בשיעורים ל- 100 אלף אזרחים) - מגמה מ 2010 עד 2018 בהשוואה בין יהודים ואחרים לערבים ישראלים

תרשים 6: עבירות רצח וניסיון לרצח (בשיעורים ל 100 אלף אזרחים) - מגמה מ 2010 עד 2018 בהשוואה בין יהודים (ואחרים) לערבים ישראלים

תרשים 7: קרבנות רצח (בשיעורים ל 100 אלף אזרחים) - מגמה מ 2010 עד 2018 בהשוואה בין יהודים (ואחרים ) לערבים ישראלים

תרשים 8: אלימות במשפחה, בין בני זוג (בשיעורים ל 100 אלף אזרחים) – מגמה מ 2010 עד 2018 בהשוואה בין יהודים (ואחרים) לערבים ישראלים

בתרשים 8 ניתן לראות שתי מגמות הפוכות, בעוד שבאוכלוסייה היהודית ישנה מגמת ירידה ברורה בעבירות האלימות במשפחה, הרי שבחברה הערבית יש מגמת עלייה חדה ורציפה. מגמה זו היא תוצאה של שני גורמים מרכזיים, האחד – כמו במאפיינים רבים של האלימות בחברה הערבית, גם בתוך המשפחה יש יותר אירועי אלימות. והשני – ככל הנראה יש מגמת שיפור במודעות בקרב האוכלוסייה הערבית שגורמת לעלייה בשיעורי הדיווח על אלימות במשפחה ופחות מסתמכת על טיפול בתופעה באמצעות גורמים לא רשמיים כמו נכבדים למיניהם או פיקוח והסדרה של המשפחה המורחבת.
מנתונים והמגמות ביחס לאלימות בחברה הערבית, עולה כי החברה הערבית בישראל סובלת משיעורים גבוהים של אלימות ביחס לחברה היהודית ועוד יותר מדאיג מכך ממגמה של החמרת התופעה. הפערים בין החברות בולטים במיוחד כאשר מדובר בעבירות חמורות שמאופיינות במקרים רבים בשימוש בנשק לצורך ביצוע העבירה, כמו בעבירות רצח או שוד בנסיבות מחמירות. הנטייה להשתמש בנשק נובעת מזמינותו הגבוהה והיא שגורמת באירועים רבים, להחמרה של התוצאה ולמעגל תגובה המזין מחדש את מעגל האלימות. הקשר שבין זמינות הנשק לחברה אלימה, ינותח במאמרים שבהמשך.
[לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן]
מקורות והעשרה
- מבקר המדינה. (2018). התמודדות משטרת ישראל עם החזקת אמצעי לחימה לא חוקיים ואירועי ירי ביישובי החברה הערבית וביישובים מעורבים. ירושלים: מבקר המדינה.
- ראדה חסייסי ונעמה טשנר. (2014). מדיניות הטיפול של המשרד לביטחון הפנים והמשטרה באלימות חמורה בחברה הערבית. ירושלים: מרכז המחקר והמידע של הכנסת.
Pingback: המגזר הערבי בישראל באתר 'ייצור ידע' | ייצור ידע