מדינה שלמה חיה בסרט…

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר Pixabay; תמונתו של נשיא אוקראינה, ולדימיר זלינסקי, היא נחלת הכלל]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

"אתה חי בסרט" אנחנו אומרים לאדם חולמני, פנטזיונרי, לא מציאותי, שהוא ממש ההפך הגמור מפְּרַגְמָטִי, רֵאָלִי, תַּכְלִיתִי (מילוג: חי בסרט).

עכשיו מסתבר שמדינה שלמה, אוקראינה, חיה בסרט... היא בחרה לעמוד בראשה בולדימיר זלינסקי: שחקן תאטרון בן 41, חסר ניסיון פוליטי בכלל, שמזלו שיחק לו לגלם דמות חיובית במיוחד של נשיא אוקראינה בסדרת טלוויזיה; ושהצופים השתכנעו, שאם שיחק בסדרה כל כך טוב, הוא יצליח - למרות חוסר ניסיונו - להפוך את הסרט למציאות.

הבחירות לנשיאות באוקראינה נערכו בשני סבבים:

  • הסבב הראשון התקיים ב-31 במרץ 2019 ובו זכה זלינסקי ל- 30.2% תמיכה. לא מספיק על מנת להיבחר, אב, הרבה יותר מיריבו, הנשיא המכהן פטרו פורושנקו,שקיבל 15.9% אחוזי תמיכה בלבד.
  • הסבב השני נערך ב-21 באפריל 2019, ובו ניצח זלנסקי ברוב של 71%!

את מי בחרו אזרחי אוקראינה? את השחקן המתמודד או את דמותו הטלוויזיונית?

ויש אולי שאלה שמשמעותית לנו הרבה יותר: האם ניתן בכלל להפריד בין הדמות שאנחנו משחקים, למה שלכאורה אנחנו באמת?

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי johnhain לאתר Pixabay]

כל העולם במה...

"כל העולם הוא במה", קבע שייקספיר (ראו תמונה משמאל), ו"כל הגברים והנשים רק שחקנים. יש להם יציאות, ויש כניסות, וכל איש משחק בימי חייו שְלל תפקידים שונים, על בימות חברתיות שונות..."

[תמונתו של ויליאם שייקספיר משמאל היא נחלת הכלל]

רק שאצל שייקספיר יכול היה השחקן, בתום ההצגה לרדת אל 'מאחורי הקלעים'. היום אנו חיים בסרט מתמשך, שאיננו עוצר לעולם; והדמויות מתערבבות ומשפיעות האחת על השנייה, עד שאיננו יודעים מי היא מי...

החוקר, ארווינג גופמן (1982-1922; ראו תמונה משמאל למטה) - אחד הסוציולוגים החשובים ביותר במאה העשרים, והמפתח של המודל המכונה 'הצגת העצמי' (Self-Presentation) או 'ניהול רשמים' (Impression Management) - טען כי תפקוד חברתי יעיל מצריך הצגה עצמית אסטרטגית!

על פי גופמן, חיי הציבור מספקים לנו הזדמנות אסטרטגית להציג את עצמנו וליצור דימוי של עצמנו בעיני אחרים; ובני אדם לובשים ופושטים מסכות כל הזמן.

גופמן (ראו תמונה משמאל) ממחיש זאת על ידי המונח 'פרצוף' (Face): אנחנו מציגים כלחפי חוץ את מי שאנחנו רוצים שאחרים יחשבו שאנו;. וה'פרצוף' הזה הוא 'העצמי החברתי' שלנו.

רק שלאחר זמן מה הגבולות מיטשטשים והפרצוף הזה משנה אותנו באמת, עד שקשה לנו להבדיל איפה נגמר האני ה'אמתי' ומתחילה ההצגה.

[תמונתו של ארווין גופמן משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי キヨンネ. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

מסתבר, שהתאוריה הזו של גופמן רלוונטית יותר מתמיד! אם זלינסקי לא היה רואה בנשיא שהוא מגלם בסדרה את עצמו, הוא לא היה רץ; ואם צופיו הנאמנים לא היו מזהים בו את אותו נשיא, הם לא היו בוחרים בו!

חומר למחשבה...

מקורות והעשרה

One thought on “מדינה שלמה חיה בסרט…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *