[בתמונה: כרזת הבחירות של ש"ס. אריה דרעי הבין נכון, הבין שהגרביטציה עובדת לרעתו, ובפועל ראה בביבי את המתחרה שלו... המקור: פייסבוק]
[לריכוז המאמרים על בחירות, לחצו כאן]
יונתן ווינברג (בתמונה משמאל), נשוי ואב לחמישה, שותף בחברת הייעוץ DNAIDEA, ומפתח תוכן במיזם 'לחיות יחד'. בעבר, הוביל את התחום החברתי כלכלי במכון ראות.
יונתן מומחה לתפרים שבין החברה האזרחית והממשלה, ובמסגרת זו מייעץ לארגונים רבים בנושאי שינוי חברתי ובניית יכולות, לצד ייעוץ אסטרטגי לשלטון המקומי ולממשלה.
* * *
מה שאריה דרעי הבין זה שהציבור שלו נע, ומרגיש שייך לוויכוחים הגדולים של מרכז המפה הפוליטית (אם תרצו: ישראליזציה), ולכן הם מזהים את עצמם עם ביבי. דרעי פרסם קמפיין כבר לפני חודשיים 'ביבי צריך אריה חזק'. הוא הבין את זה מהיום הראשון. הביטוי 'קשית' מסמן משהו של הרגע האחרון, תמרון טקטי מוצלח. דרעי הבין שיש כאן סיפור אחר. הוא הבין שהגרביטציה עובדת לרעתו, ובפועל ראה בביבי את המתחרה שלו.
נפתלי בנט גם זיהה שהמגזריות לא כאן לעד, ורצה להוביל את הדבר הבא של החברה הישראלית. הוא ושקד התארגנו מהר מאוד ובנו מערכת מכלום. אבל כדי להיות הדבר הבא, צריך לחדש סיפור. וחילונים ודתיים יחד זה לא סיפור. בכל טיולית שיורדת לשטח בצה"ל יש חילונים ודתיים יחד. אולי אם היו חוברים לכחלון, והיו מערבבים קצת את המערכת ומייצרים משהו שהוא קצת מעבר למי שהם היום.
[בנט ושקד: חלום 'חצי אפוי' וממש לא סיפור של הנהגה... מקור הכרזה: פייסבוק]
ובתוך זה, נתניהו פגש את סמוטריץ' שכל חייו מטיף לכך ש'הציונות הדתית צריכה להנהיג מתוך אמונה' ואמר לו: חביבי. אני המנהיג. אתה המגזר. אל תתבלבל. וסמוטריץ' לקח את זה. ויחד הם מחצו את החלום ה'חצי אפוי' של איילת ונפתלי. למעט העובדה שבני גנץ לא ראש ממשלה אין לי שמחה גדולה היום. הסיבה לכך היא שאין לי בית פוליטי. כאדם שדי מעורב לא מצאתי מספיק שייכות ביום הבחירות להתנדב עבור אף אחד (ונהניתי בגולן) מקווה שזה ישתנה בבחירות הבאות.
