אבי ברוכמן: הרצח המתועד הראשון של משטרת ישראל

 

[בתמונה: סיקור הרצח והאונס בשבועון העולם הזה - הנאשם דוד יעקובוביץ רוצח או קרבן?]

המאמר עודכן ב- 12 ביולי 2021

ד"ר אבי ברוכמן שירת במשטרת ישראל בתפקידי פיקוד מטה והדרכה. בתפקידו האחרון שימש כראש המחלקה לשיטור קהילתי, בדרגת ניצב משנה. הוא עוסק במחקר ייעוץ והוראה בתחומי קרימינולוגיה ומערכת אכיפת החוק.

*  *  *

מעשה הרצח הקדום ביותר בקרב העם היהודי הוא פרשת הריגתו של הבל על ידי קין אחיו בעקבות קנאת אחים : "ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו" (בראשית, פרק ד' פסוק ח').

בישראל, מתבצע בממוצע אחת לשלושה ימים מקרה רצח על רקע פלילי. בשנת 2017 בוצעו 102 מקרי רצח (משטרת ישראל, 2018). היא נחשבת לאחת המדינות הבטוחות מבחינת מקרי רצח על רקע פלילי, כשהנתון הסטטיסטי מדבר על פחות משני מקרים לכל 100 אלף תושבים. לשם השוואה, בארה"ב מתרחשים 5 מקרי רצח לכל 100 אלף תושבים; בתאילנד 53 מקרים לכל 100 אלף תושבים; בגרמניה יש פחות מקרי רצח - 0.8; וסינגפור היא המדינה שבה התרחשו הכי פחות מקרי רצח: 0.5 לכל 100 אלף תושבים.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]

כאשר בודקים את הדו"ח השנתי של משטרת ישראל לשנת 1950 מתברר שבשנה זאת - שנתיים מקום המדינה - התרחשו 50 מקרי רצח (כספי, 1999). זה נתון מדהים, אם נשווה את הנתונים להיום, עם אוכלוסייה של כ- 9 מיליון נפש.

נשאלתי מספר פעמים לגבי מקרה הרצח הראשון שבוצע ותועד במדינת ישראל הריבונית. התשובה היא הרצח של דניאל (דני) פקטורי, בגן מאיר בתל אביב, בלילה שבין 21 ל 22 באוגוסט 1949; וההכאה והאונס של חברתו אחותו למחצה, נעמי (אילנה) שטיין.

פרופ' ליאורה בילסקי (ראו תמונה משמאל) מנתחת במאמר מרתק את האירוע וכותבת : "בקהילה המשפטית פסק הדין ידוע כ"הילכת יעקובוביץ" ונלמד כתקדים חשוב במשפט הפלילי. ואולם אצל בני התקופה נחקק המשפט כאירוע טראומטי שהעלה על פני השטח את האונס, את היעדר הביטחון בגנים ואת התפתחותה של העיר תל אביב לכרך מודרני הסובל מבעיות של פשיעה אנונימית." פרשת יעקובוביץ טוענת המשפטנית הבכירה שימשה כזירה לצמיחתו של שיח ציבורי רחב על משמעות שלטון החוק במדינה הצעירה.(בילסקי, תשע"א).

[תמונתה של פרופ ליאורה בילסקי: משמאל: באדיבות אוניברסיטת תל אביב. אנחנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

גן מאיר....

ביום 10 במרס 1931 החליטה מועצת העיר תל אביב, שליום הולדתו ה-70 של ראש העיר מאיר דיזנגוף יוקם פארק על שמו. שטח האדמה נרכש מערבים שהיו בעלי הקרקע. התהליך נמשך כעשור שנים ורק ב- 6 באפריל 1941 התקיים "חג הנטיעות" בפארק והוא החל לקרום עור ועצים. בגן יש עצי שקמה, ממשפחת התאניים והמוזכרת בכתבי הקודש. בגן זה התבצע הרצח והאונס הראשון במדינת ישראל הריבונית. רצח שזעזע את כל המדינה (מרקל, 2010).

[בתמונה: טקס פתיחת גן מאיר, מרץ 1944. פורסם בחוברת "הגלגל" בתאריך 8.11.1945. התמונה מאושרת לשימוש חופשי]

בתל אביב מעוטת הגנים (בימים שלפני גן העצמאות ופארק הירקון); הפך גן מאיר, עד מהרה, לאתר התבודדות של זוגות אוהבים (ויקיפדיה- הרצח בגן מאיר).

כותב העיתונאי נתן דונביץ: גן מאיר היה גן עדן ליחסים אסורים....השערים הנעולים לא הרתיעו את מבקריו של גן מאיר. הם היו קופצים ומדלגים מעל הגדר, נותנים יד וכתף לבת זוגם, שתעבור את המחסום הפיסי בדרך אל מחוזות האהבה.. כאן בגן מאיר, אירע הפשע החמור ביותר בשנתה השנייה של המדינה. צעיר נרצח במהלומות אלה כבדה, וחברתו הוכתה ונאנסה" (דונביץ, 2000).

הרצח והאונס...

בלילה שבין 21 ל 22 באוגוסט 1949 התבודדו שני צעירים דניאל פקטורי מוסיקאי ומלחין בן 25 (ראו תמונה משמאל) עם אחותו (לא מאותו האב) נעמי שטיין בת 22 בגן מאיר בתל אביב. על פי עדות הנערה, הם שוחחו, וקיימו מגע מיני חלקי (התייחסות לתחום "גילוי העריות" ניתן לקרוא בערעור על פסק הדין).

[בתמונה משמאל: דניאל פקטורי ז"ל. מקור התמונה - המשפחה. נלקח מגיליון העולם הזה שסיקר את הרצח. אנו מאמינים שאנחנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

השעה הייתה קרובה לחצות. לפתע הגיח מבין השיחים אדם מזיין במקל, הלם בראשו של דניאל ולאחר מכן בראשה של הצעירה. בשארית כוחותיה היא ניסתה לברוח, אך הזר התוקף הצליח להשיג אותה. היא נאבקה עימו והוכתה בפניה; ואז, ביצע בה את זממו. לדבריה, הוא חזר אחרי מספר דקות עם חלוק כיסה אותה והסתלק.

פקטורי הצליח להגיע בשארית כוחותיו לבית אמו, אומר את המילה "אימא" והתמוטט. היא הזמינה מד"א והוא הובל לבית חולים "הדסה"; ונפטר למחרת היום.

בסביבות השעה 2 בלילה התקבלה הודעה במשטרה על צעירה פצועה המוטלת בגן מאיר. במקום המתינו שני גברים: יוסף גולדהאבר ודויד יעקובוביץ שניהם מסרו את פרטיהם לשוטרים, והצעירה פונתה אף היא לבית החולים "הדסה".

[בתמונה: מקום האירוע. צולם על ידי צלם העולם הזה. מתוך כתבת התחקיר שעסקה באירוע]

חקירת המשטרה...

השוטר שניהל את החקירה הראשונית הוא הקצין אביגדור קצנלבוגן. הוא לא היה חוקר בהכשרתו אלא מנהלן חסר ניסיון בחקירה. בליל ה- 21 באוגוסט היה בתורנות סיור, והדיווח הראשוני הגיע אליו. במהלך עדותו בבית המשפט מתברר, שהעדות נגבתה בבית החולים, כאשר העדה שכבה חבושה וסבלה מכאבים, התקשתה בדיבור וסבלה מפגיעה בשמיעה. העדות נגבתה בחדר עמוס חולים אחרים, חסר כל פרטיות. מסמך רישום העדות מרתק, כשהשוטר מוסיף השערות מהדמיון שלו, ומוחק בקו שורות בעדות. הקרבן הפצועה סרבה לחתום על התלונה - אשר נכתבה בשמה - עד אשר יימחקו כל אותן ההשערות שהעלה השוטר, עובדה שתנסה ההגנה להשתמש כנגדה בבית המשפט (בילסקי, תשע"א) הבעיות הללו של מקצועיות בחקירה ימשיכו ללוות את המשטרה עד ימינו אלה...

בניתוח של פרופ' בילסקי היא מציינת בהקשר זה, שבערעור שהתקיים בבית המשפט העליון הציבו השופטים גדר לעתיד לבוא:

" כדי למנוע הישנות תופעה דומה בעתיד ובלי לגרוע מהמרץ הרב שהשקיעו אנשי המשטרה לרבות הקצין קצנלבוגן, אין להביט בעין יפה על העובדה שהמשטרה לא מצאה לנכון, בשים לב לרצינות המקרה, להטיל את גביית העדות הנ"ל אף בשלב המוקדם האמור של החקירה, בידי קצין משטרה יותר מנוסה".

[בתמונה: הבעיות של מקצועיות בחקירה ימשיכו ללוות את המשטרה עד ימינו אלה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]

עיתון העולם הזה בכתבת תחקיר מפורטת תחת הכותרת "דוד יעקובוביץ- רוצח או קרבן" מתאר את חקירת המשטרה. הקצין יהודה פראג ממשטרת ת"א מונה לחקור את הרצח. ראשית, נבדק האליבי שמוסרים שני המודיעים שנמצאו בזירה, עד בוא המשטרה. האליבי של יעקובוביץ מרחוב תחכמוני 14 בת"א נמצא מופרך, והוא נעצר כחשוד ברצח (העולם הזה,1950).

[לגיליון העולם הזה הרלוונטי, לחצו כאן: העולם הזה הרצח בגן מאיר]

המשטרה ביצעה מסדר זיהוי בבית החולים ב- 25 באוגוסט. כתב "הארץ" לין (2009) דווח:"בין העשרה שהשתתפו במסדר הזיהוי הדרמטי הזה, נמצא גם החשוד דוד יעקובוביץ...זוג עיניים בוערות בלט מבין התחבושות שכיסו את ראשה של הצעירה, כשהיא בודקת במבט מאומץ את פני כל אחד ואחד מהמשתתפים במסדר. בהתקרבה ליעקובוביץ, מששה בזהירות את שערות ראשו ואחרי כן הצביעה: זה הוא!

"בחלק השני של מסדר הזיהוי, נערך מסדר קול. כל אחד מהמשתתפים הקריא מפתק, שהיה בידו, את המילים אשר השמיע, לפי עדות הצעירה, המתנפל לאחר המעשה: נשבעתי שאהרוג אותך או שאעשה לך... עכשיו תחכי. אקרא למגן דוד... אביא לך חלוק... חכי!" "הארץ" מספר כי כל אחד מהמשתתפים חזר על הדברים כמה פעמים, אך נעמי לא יכלה לזהות בביטחון את הקול. היא הוחזרה למחלקה חיוורת ונרגשת". ("דבר", 1949, לין, 2009).

[התמונה משמאל היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]

בהמשך פתרה המשטרה את תעלומת החלוק. מתברר שהחלוק הלבן שבו כוסתה הקרבן היה שייך לאשה מרחוב בצלאל. יעקובוביץ נטל אותו מכביסתה, לאחר שביצע את זממו; וחזר וכיסה את הצעירה (העולם הזה,1950).

צוות החקירה המשטרתי נעזר בד"ר נוסבאום כימאי, בקטריולוג וסורולוג שהתמחה בבדיקות משפטיות; וערך מספר בדיקות של המוצגים, הבגדים, דם וכתמים שנמצאו על בגדי הקרבן והחשוד במעשה. ד"ר נוסבאום העיד בבית המשפט שמצא, שהחשוד הינו עקר. הסימנים הביולוגים, שנמצאו על הבגדים, מוכיחים מצב ביולוגי דומה של האדם שגרם למעשה.

תוך כדי משפט, השמיע הסנגור דעות שליליות על כשלים בחקירת המשטרה. בין השאר, טען שהנאשם הוחזק במשך יומיים בבית חולים לחולי רוח (בית חולים גהה), שם חקרו אותו השוטרים וגבו ממנו עדויות לאחר שסיממו אותו בזריקות כנגד רצונו (העולם הזה, 1950). 

ההליך המשפטי

ב- 19 בספטמבר 1949 נפתחה בפני שופט השלום אליעזר מלחי (לימים, כששימש כבר בבית המשפט המחוזי, יואשם השופט מלחי בשוחד, יועמד לדין, יזוכה ויחליט לפרוש, באחת הסערות הציבוריות הראשונות בעולם המשפט, שטלטלו את הציבוריות הישראלית...). בהתאם לפרוצדורה - שהייתה נהוגה אז והועתקה מהמשפט הבריטי (ובוטלה מאוחר יותר) בוצעה חקירה מוקדמת לפני הגשת כתב האישום.ׁ לאחר דיונים, כולל ביקורים בזירת העבירה עם נציגי התביעה, ההגנה והנאשם - שהיה כבול באזיקים. הליך זה ארך שלושה שבועות. בסיומו פסק השופט, כי יש להגיש כנגד יעקובוביץ כתב אישום; בין היתר, בגין רצח ואונס לבית משפט המחוזי.

ב 27 בנובמבר 1949 נפתח המשפט בבית המשפט המחוזי. פרקליט המדינה ארוין שימרון שימש כתובע מטעם המדינה; ואת הנאשם ייצג עו"ד בן ימיני. המשפט זכה להתעניינות ציבורית רחבה ודיווח של אמצעי התקשורת של אז, בעיקר בעיתונות הכתובה. הוא ארך כשנה עם עשרות ישיבות, הופעת עדים וחקירה נגדית, כשהאולם מלא מפה לפה באנשי משטרה סקרנים ועיתונאים.

ב- 23 בנובמבר 1950 הרשיע בית המשפט המחוזי את הנאשם יעקובוביץ ברצח דניאל פקטורי. זאת, למרות שהשופטים קיבלו את טענת הנאשם, שלפיה הוא לא התכוון להרוג את פקטורי אלא רק לסלקו לבל יפריע למעשה האונס. הוא גזר עליו עונש מוות בתליה, ותשלום של לירה אחת של פיצויים למשפחה השכולה. עם הקראת גזר הדין במחוזי בכה הנאשם והתעלף, ואשתו החלה לצרוח באולם בית המשפט (העולם הזה, 1950)

כאן המקום להדגיש כי בעת ההיא חל במדינת ישראל עונש מוות על עבירת רצח מכוח פקודת החוק המנדטורית משנת 1936. רק ב- 16 בינואר 1954 חוקקה הכנסת את החוק לתיקון דיני העונשין (ביטול עונש מוות על רצח) התשי"ד 1954. "הורשע אדם בדין של רצח יטיל עליו בית המשפט עונש מאסר עולם ועונש זה בלבד".

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Clker-Free-Vector-Images לאתר Pixabay]

הנדון למוות, דוד יעקובוביץ, עירער לבית המשפט העליון על גזר הדין

בית משפט עליון כסמכות ערעור בראשות השופט שמעון אגרנט והשופטים שמחה אסף ומשה זילברג, פרסמו את החלטתם ב- 12 יוני 1952 וקבעו:

"אין לה במקרה דנן להרשעת הרצח על מה שתסמוך. השופטים קבעו כי הנאשם לא התכוון להרוג את דניאל פקטורי, אלא רק לסלקו מהמקום." מכאן, ש"יש לבטל את הרשעתו של המערער ברצח, ולהעמיד תחתיה את הרשעתו בהריגה"

עונשו של דוד יעקובוביץ הוחלף מעונש מוות ל- 15 עשרה שנות מאסר. לאחר שמיעת החלטת בית משפט העליון אמר הנאשם: "אני חף מכל פשע ולא עשיתי כל רע לאיש, אני מבקש לתקן את המעוות שנעשה לי" ("דבר",1952).

[הערה: למעוניינים בהרחבה ובדיון מעמיק של ניתוח חדשני של פסק הדין במחוזי ופסיקת העליון בערעור, מומלץ לקרוא בפרוט את מאמרה המרתק של פרופ' ליאורה בילסקי]

אביגדור פלדמן: יעקובוביץ לא רצח...

סוף דבר...

פרשת יעקובוביץ - ובמיוחד פסק דינו של השופט שמעון אגרנט - הפכה לתקדים במשפט הישראלי. כותבת פרופ' בילסקי: " ... אציע כי בהקשר התרבותי ניתן להבין את תפקיד בית המשפט כמגשר על הפער שנחשף בפרשת יעקובוביץ בין הבטחת השוויון באתוס הציוני לבין הפלייתם של אנשים הממוקמים בשוליים החברתיים, נשים ומהגרים חדשים. בית המשפט נקרא להציב גבולות ברורים, על מנת להגן על זכויותיהם של מי שנמצא בשוליים החברתיים. ואולם, כדי שמהלך זה יצלח, על בית המשפט לזכות באמון הציבור." (בילסקי, תשע"א) (חומר למחשבה גם בימינו...)

 ב- 25 באוגוסט 1959 - לאחר ריצוי 10 שנים מעונשו - שוחרר יעקובוביץ מהכלא לאחר ניכוי שליש על התנהגות טובה. לאחר שחרורו, המשיך בחיי שוטטות ונעצר על התפרצויות. הוא הורשע נשפט למאסר בפועל בשנית. עם שחרורו עזב את הארץ, וגורלו לא נודע.

מקורות והעשרה

  • בילסקי, ל ( תשע"א) " לפני זה לא עברנו על הגדרות: העיר, האישה והמשוטט במשפט יעקובוביץ". המשפט ט"ז 131-172.
  • "דבר" (1949) "החשוד שנעצר זוהה ע"י הצעירה שנאנסה בגן מאיר" 26.8.1949
  • "דבר" (1952) " עונש המוות הוחלף ל 15 שנות מאסר" 13.6.1952
  • דונביץ, נ (2000) " מי רצח את דני פקטורי? דוד יעקובוביץ . רצח ואונס בגן מאיר" . הנאשמים: דרמות מבית המשפט 27.
  • העולם הזה (1950) " דוד יעקובוביץ- רוצח או קורבן? גיליון 657.
  • ויקיפדיה הרצח בגן מאיר
  • כספי, י (1999) עבירות ועבריינים בישראל, 1948-1998. הוצאת אתיקה נתניה.
  • לין טל לוי (2009) " מסדר זיהוי דרמטי לאנס ורוצח מגן מאיר. "הארץ" 25.8.49 היום לפני 60 שנה.
  • מרקל, י (2010) גן מאיר- הרצח והאונס הראשון במדינת ישראל. האתר של יעקב מרקל. סיורים בתל אביב.
  • משטרת ישראל (2018) השנתון הסטטיסטי של מ"י לשנת 2017
  • ע"פ 125/50 יעקובוביץ נ' היועץ המשפטי לממשלת ישראל, פ"ד ו 514 (1952).

One thought on “אבי ברוכמן: הרצח המתועד הראשון של משטרת ישראל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *