עופר בורין: זהב על שום מה?

[בתמונה: תפירה ובנייה של כלי המשכן. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי היוצר, Philip De Vere. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

[בתמונה: תפירה ובנייה של כלי המשכן. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי היוצר, Philip De Vere. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

שמעתי הרבה אנשים האומרים שראש ממשלה, זה או אחר, אמנם מושחת אבל הוא ראש ממשלה טוב. הפרק הזה אומר בדיוק הפוך... המנהיג נדרש לתת דין וחשבון ולהיות שקוף, אפילו אם קוראים לו משה רבנו!

[לאוסף המאמרים על פרשת ויקהל, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב-20 בפברואר 2022

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

פָּרָשַׁת וַיַּקְהֵל היא פרשת השבוע העשירית בספר שמות. היא מתחילה בפרק ל"ה, פסוק א' ומסתיימת בפרק ל"ח, פסוק כ'. פרשה זו עוסקת בעיקרה בעניינים הנוגעים להקמת המשכן. הציווים על הקמת המשכן שפורטו בפרשות תרומה ותצוה באים לכלל ביצוע בפרשה זו ובפרשת פקודי שאחריה, ולמעשה צמד פרשיות אלה חוזר בשינויים קלים על הנאמר בפרשות תרומה-תצווה (ויקיפדיה: פרשת ויקהל).

הנושאים העיקריים בפרשה זו:

  • שבת ואיומים.
  • כבוד להוראה.
  • IQ ו EQ.
  • זהב על שום מה?
  • תרומות ושקיפות
  • מראות בפתח אוהל מועד
קצת ארוך אבל לדעתי שווה...

שמות, פרק לה' - חכמת הלב

משה חוזר מהר סיני עם לוחות הברית החדשים, אוסף את כל העם ומנחה אותם בחוקים ובמצוות, כפי שנכתבו על הלוחות החדשים.

ראשית – מצוות הפסקת העבודה בשבת: ב שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיהוָה כָּל-הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת.  ג לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.

[בכרזה: חכמת הלב... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי HeungSoon לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]

[בכרזה: חכמת הלב... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי HeungSoon לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]

משה חוזר על הדיבר השישי (זו לא טעות. זה הדיבר השישי עפ"י עדות הפרק הקודם), אבל בנוסח המאיים. רק לפני פרק הדיבר הזה היה ללא תוספת איום, אבל משה לא עומד בפיתוי וחוזר ומאיים במוות על העם. למה? כנראה שמשה לא סומך עדיין על העם שיוכל לקבל את ההנחיות ללא איומים והפחדות.

בנוסף, משה מגדיר שהפסקת המלאכה בשבת כוללת גם אי הדלקת אש:

שוב חידוש שמשה מביא אתו, שכלל אינו מוזכר עד עכשיו. לפחות על זה לא כתוב שמתים!!

ואז, משה לא חוזר כלל על שאר הדיברות, אלא דווקא מוריד על העם את כל ההנחיות הקשורות לבניית אוהל מועד, ושאר ענייני הקדושה (מזבח, בגדים לכוהנים, זהב, כסף, נחושת, וכו' וכו').

משה הבין שהעם נמצא בלחץ; וכדי לשחרר את הלחץ, צריך לתת לו מלאכה לעשות. מלאכה שתגרום לו לחוש שהוא אינו ניצב בהצגה, אלא שותף פעיל. מלאכה חלופית למלאכת הכנת עגל הזהב.

[בתמונה: ציורי תנ"ך / אומני המשכן-בצלאל ואהליאב / ציירה: אהובה קליין (c)]

בסוף הפרק, פונה משה לעם וממנה את בצלאל בן חורי ואת עוזרו אהליאב בן אחיסמך להיות אלה שיובילו את כל מלאכת בניית אוהל מועד וכל שאר כלי ובגדי הקודש: ל וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא יְהוָה בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה.  לא וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל-מְלָאכָה.  לב וְלַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת.  לג וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל-מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת.  לד וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ  הוּא וְאָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן.  לה מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת-לֵב לַעֲשׂוֹת כָּל-מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ וְאֹרֵג עֹשֵׂי כָּל-מְלָאכָה וְחֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת.

[בתמונה משמאל: ציורי תנ"ך / אומני המשכן-בצלאל ואהליאב / ציירה: אהובה קליין (c)]

מכל התכונות הנפלאות שיש לבצלאל ואהליאב, שתיים מהן תפסו אותי במיוחד:

  • האחת – יש להם יכולת ללמד אחרים (להורות). הם לא יעשו את כל המלאכה הזו לבד, כולם ישתתפו. והדרך להשתתף היא דרך שבה הם ילמדו את האחרים את המלאכה: לד וּלְהוֹרֹ֖ת נָתַ֣ן בְּלִבּ֑וֹ ה֕וּא וְאָֽהֳלִיאָ֥ב בֶּן־אֲחִיסָמָ֖ךְ לְמַטֵּה־דָֽן;
  • ואילו התכונה השנייה המעניינת, היא שיש להם את חכמת הלב: לה מִלֵּ֨א אֹתָ֜ם חָכְמַת־לֵ֗ב לַעֲשׂוֹת֮ כָּל־מְלֶ֣אכֶת חָרָ֣שׁ׀ וְחֹשֵׁב֒ וְרֹקֵ֞ם בַּתְּכֵ֣לֶת וּבָֽאַרְגָּמָ֗ן בְּתוֹלַ֧עַת הַשָּׁנִ֛י וּבַשֵּׁ֖שׁ וְאֹרֵ֑ג עֹשֵׂי֙ כָּל־מְלָאכָ֔ה וְחֹשְׁבֵ֖י מַחֲשָׁבֹֽת.

מהי חכמת הלב? חכמה נתפשת בימינו כקשורה למוח ולא ללב. לדעתי, הכוונה כאן היא שלבצלאל ואהליאב יש חכמה המשלבת שכל ורגש. בימינו היינו אומרים שיש להם IQ גבוה וגם EQ גבוה. השילוב של שניהם הוא שילוב המאפשר להגיע לרמת הביצוע הנדרשת ביצירה של דברים חשובים. נחמד לקרוא, בסיפור שנכתב לפני אלפי שנים, על שילוב ואיזון כל כך יפים בין שכל לרגש, בין גוף ונפש.

בהקשר הזה עניין אותי לראות איזו חכמה קיבל החכם באדם, שלמה. האם גם הוא קבל IQ ו EQ?

ובכן, שלמה בקש: ט) וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ, לִשְׁפֹּט אֶת-עַמְּךָ, לְהָבִין, בֵּין-טוֹב לְרָע:  כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט, אֶת-עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה.

ואלוהים נתן לו: י) וַיִּיטַב הַדָּבָר, בְּעֵינֵי אֲדֹנָי:  כִּי שָׁאַל שְׁלֹמֹה, אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה; יא) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֵלָיו, יַעַן אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא-שָׁאַלְתָּ לְּךָ יָמִים רַבִּים וְלֹא-שָׁאַלְתָּ לְּךָ עֹשֶׁר, וְלֹא שָׁאַלְתָּ, נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ; וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין, לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט; יב) הִנֵּה עָשִׂיתִי, כִּדְבָרֶיךָ; הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ, לֵב חָכָם וְנָבוֹן, אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא-הָיָה לְפָנֶיךָ, וְאַחֲרֶיךָ לֹא-יָקוּם כָּמוֹךָ.

[בתמונה: ציורי תנ"ך/ שלמה המלך/ציירה: אהובה קליין (c)]

[בתמונה: ציורי תנ"ך/ שלמה המלך/ציירה: אהובה קליין (c)]

לב חכם ונבון קיבל שלמה מאלוהים.

חכמת הלב של בצלאל ואהליאב, שניתנה להם מאלוהים, מתגלגלת שנים אח"כ לשלמה החכם באדם. הראשונים קבלו את חכמת הלב כדי לעשות מלאכה מקצועית אמנותית; ושלמה קיבל את חכמת הלב כדי לעשות משפט צדק לעם. גם זו מלאכה הדורשת מקצועיות ברמה הגבוהה ביותר.

כשאנחנו בוחנים את עצמינו ואת מנהיגינו ואת שופטינו, כדאי לשאול האם יש לנו ולהם את "חכמת הלב"?

שמות, פרק לו' - מתנדבים למשימה לאומית

מתחילים בבניית המשכן עפ"י ההנחיות שניתנו למשה למעלה בהר ובאמצעות "חכמי הלב" – בצלאל, אהליאב וחכמים נוספים.

מעניין לראות את ההתגייסות הגדולה של העם לעניין, עד שמשה צריך להוציא צוו מיוחד שיפסיקו להביא תרומות למשכן: ה וַיֹּאמְרוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֣ה לֵּאמֹ֔ר מַרְבִּ֥ים הָעָ֖ם לְהָבִ֑יא מִדֵּ֤י הָֽעֲבֹדָה֙ לַמְּלָאכָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽהּ ׃ ו וַיְצַ֣ו מֹשֶׁ֗ה וַיַּעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בַּֽמַּחֲנֶה֮ לֵאמֹר֒ אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֗ה אַל־יַעֲשׂוּ־ע֛וֹד מְלָאכָ֖ה לִתְרוּמַ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ וַיִּכָּלֵ֥א הָעָ֖ם מֵהָבִֽיא.

החכמים אומרים למשה, שהעם מביא יותר מדי תרומות ומשה מנחה להפסיק את התרומות.

מדוע העם כל כך נלהב?

אני חושב שהעם נלהב משום שמשה הצליח, סופסוף, לחבר את החזון עם מעשה. הצליח לחבר את החזון - שאולי רק מעטים כמוהו רואים אותו (אמונה באל אחד מופשט) - למטרות לביצוע לטווח הקצר, שכל אחד יכול להיות שותף לביצוען.

כל מנהל ומנהיג יכול ללמוד מכך, עד כמה חשוב לחבר את החזון למטרות ברורות כך שגם מי שאינו רואה את החזון יכול להיות חלק ממימושו.

[בתמונה: החזון ומימושו - הקמת המקדש וכלי הקודש. אילוסטרציה, שפורסמה על ידי P. de Hondt in The Hague בשנת 1728. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: החזון ומימושו - הקמת המקדש וכלי הקודש. אילוסטרציה, שפורסמה על ידי P. de Hondt in The Hague בשנת 1728. התמונה היא נחלת הכלל]

מעניין גם לשים לב כיצד העבודה מתוארת בתחילת הפרק כעבודה שמתבצעת ע"י מספר אנשים (חכמים) הופכת בהמשך הפרק לעבודה המתוארת כמבוצעת בלשון יחיד:

בהתחלה: ח וַיַּעֲשׂ֨וּ כָל־חֲכַם־לֵ֜ב בְּעֹשֵׂ֧י הַמְּלָאכָ֛ה אֶת־הַמִּשְׁכָּ֖ן עֶ֣שֶׂר יְרִיעֹ֑ת שֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֗ר וּתְכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ וְתוֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י כְּרֻבִ֛ים מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֖ב עָשָׂ֥ה אֹתָֽם.

ובהמשך:

  • ויחבר: י וַיְחַבֵּר֙ אֶת־חֲמֵ֣שׁ הַיְרִיעֹ֔ת אַחַ֖ת אֶל־אֶחָ֑ת וְחָמֵ֤שׁ יְרִיעֹת֙ חִבַּ֔ר אַחַ֖ת אֶל־אֶחָֽת.
  • ויעש: יא וַיַּ֜עַשׂ לֻֽלְאֹ֣ת תְּכֵ֗לֶת עַ֣ל שְׂפַ֤ת הַיְרִיעָה֙ הָֽאֶחָ֔ת מִקָּצָ֖ה בַּמַּחְבָּ֑רֶת כֵּ֤ן עָשָׂה֙ בִּשְׂפַ֣ת הַיְרִיעָ֔ה הַקִּ֣יצוֹנָ֔ה בַּמַּחְבֶּ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית.

והפעלים האלה - ויחבר, ויעש - חוזרים על עצמם עד סוף הפרק.

המעבר מלשון רבים ללשון יחיד, מסמל בעיני את המצב שבו היה שרוי העם – מצב של אחדות אמונה ואחדות מעשה, כך שמי שמסתכל היה על העם היה נדמה לו כאילו מדובר במכונה אחת משומנת ומתואמת היטב.

מעניין גם השימוש בפעלים – ויעש ויחבר – עשייה וחיבור, כאילו בעצם העשייה מתחברים לא רק חלקי המשכן, אלה גם חלקי העם.

ולסיום – כתוב שהתרומות שהעם הביא הגיעו גם בבוקר בבוקר: ג וַיִּקְח֞וּ מִלִּפְנֵ֣י מֹשֶׁ֗ה אֵ֤ת כָּל־הַתְּרוּמָה֙ אֲשֶׁ֨ר הֵבִ֜יאוּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לִמְלֶ֛אכֶת עֲבֹדַ֥ת הַקֹּ֖דֶשׁ לַעֲשֹׂ֣ת אֹתָ֑הּ וְהֵם הֵבִ֨יאוּ אֵלָ֥יו ע֛וֹד נְדָבָ֖ה בַּבֹּ֥קֶר בַּבֹּֽקֶר.

בבוקר בבוקר, משמע ממש מוקדם, כשעדיין חשוך. אנשים כל כך היו מסורים לעניין, שהביאו תרומתם גם בחושך, כמתן בסתר, שהיא הדרגה הגבוהה ביותר של נתינה.

אז למדנו כאן, שמנהל ומנהיג ישיג את המרב מהאנשים כאשר יצליח לחבר אותם במעשה לחזונו, אפילו אם הם אינם מבינים את החזון עד הסוף.

שמות, פרק לז' - תוכן הקנקן תלוי במתבונן

בניית המשכן מתחילה בהובלת בצלאל. הפרק הזה כולו זהב. כלי המשכן מיוצרים ע"י בצלאל שעושה מלאכת אמן מלאה זהב:

[בתמונה: הפרק הזה כולו זהב... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי PublicDomainPictures לאתר Pixabay]

[בתמונה: הפרק הזה כולו זהב... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי PublicDomainPictures לאתר Pixabay]

  1. וַיְצַפֵּהוּ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ
  2. וַיַּעַשֹ לוֹ זֵר זָהָב סָבִיב
  3. וַיִּצֹק לוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב
  4. וַיְצַף אֹתָם זָהָב:
  5. וַיַּעַשֹ כַּפֹּרֶת זָהָב טָהוֹר
  6. וַיַּעַשֹ שְׁנֵי כְרֻבִים זָהָב
  7. וַיְצַף אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר
  8. וַיַּעַשֹ לוֹ זֵר זָהָב סָבִיב:
  9. וַיַּעַשֹ זֵר-זָהָב לְמִסְגַּרְתּוֹ סָבִיב:
  10. וַיִּצֹק לוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב
  11. וַיְצַף אֹתָם זָהָב
  12. יֻסַּךְ בָּהֵן זָהָב טָהוֹר
  13. וַיַּעַשֹ אֶת-הַמְּנֹרָה זָהָב טָהוֹר
  14. כֻּלָּהּ מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר:
  15. וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתֹּתֶיהָ זָהָב טָהוֹר:
  16. כִּכָּר זָהָב טָהוֹר עָשָֹה אֹתָהּ
  17. וַיְצַף אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר
  18. וַיַּעַשֹ לוֹ זֵר זָהָב סָבִיב:
  19. וּשְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב עָשָֹה-לוֹ
  20. וַיְצַף אֹתָם זָהָב:

לא פחות מעשרים פעם מוזכר השימוש בזהב (בעיקר טהור). הרבה חשבתי על שום מה השימוש בזהב? מדוע כל הפאר והיופי הזה?

ההסבר שלי מתחיל בפתגם שמלמדים אותנו מגיל צעיר: "אל תסתכל בקנקן אלא במה שבתוכו". הקנקן בפרק הזה מאוד מאד מרשים. אך, מה בתוכו? התוכן תלוי במתבונן. זו החכמה האמיתית. תהיו אנשים טובים אז התוכן יהיה טוב. תהיו אנשים רעים – לא יעזור לכם כל הזהב שבעולם – התוכן יהיה רע.

ומכאן – שלזהב אין באמת משמעות לבד מהיותו יפה. ולכן הפתגם המדויק לדעתי הוא תסתכל בקנקן ובתוכו ותראה את עצמך.

[בתמונה: תסתכל בקנקן; ובתוכו, תראה את עצמך... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי dassel לאתר Pixabay]

[בתמונה: תסתכל בקנקן; ובתוכו, תראה את עצמך... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי dassel לאתר Pixabay]

ולעניין אחר – שאלתי את עצמי: כמה זמן לקחה לבצלאל המלאכה? משה בילה על הר סיני וקיבל את התורה במשך 40 יום ו 40 לילה פעמיים (סה"כ שמונים יממות). ואילו לביצוע של ההוראות שקיבל משה, אין זמן. כבר שני פרקים רצופים של עבודה אינטנסיבית ומורכבת, ואין כלל אזכור של זמן או של יום או לילה או מנוחה. הכל מתנהל כאילו הזמן לא קיים.

תחשבו באיזה סיטואציות אתם חשים כאילו הזמן אינו קיים...

שמות, פרק לח - שקיפות ומראות

בפתח אוהל מועד ניצב כיור. כיור עשוי נחושת עם מראות: ח וַיַּ֗עַשׂ אֵת הַכִּיּ֣וֹר נְחֹ֔שֶׁת וְאֵ֖ת כַּנּ֣וֹ נְחֹ֑שֶׁת בְּמַרְאֹת֙ הַצֹּ֣בְאֹ֔ת אֲשֶׁ֣ר צָֽבְא֔וּ פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד.

כשקראתי את זה, מיד עלתה בי האסוציאציה לכיור בשירותים או באמבט, שתמיד יש מראה מעליו. אני קם בבוקר, מצחצח שיניים ולפני מראה. הולך לישון, מתגלח, ולפני המראה. מסיים לעשות את צרכי, שוטף ידיים, ולפני המראה...

[בתמונה: יחסינו עם המראה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי andremsantana לאתר Pixabay]

[בתמונה: יחסינו עם המראה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי andremsantana לאתר Pixabay]

נזכרתי גם בביטוי – "אני רוצה להסתכל במראה ולהיות שלם עם מה שאני רואה".

כשמסתכלים במראה אפשר לראות פגמים פיסיים, כמו משחת שיניים שנשארה על הלחי או שערה שפספסנו בגילוח או קמט בצווארון החולצה. אפשר גם להסתכל במראה ולהרגיש שהדמות שנשקפת ממנה מסתכלת אליך בחזרה, חודרת לתוכך דרך העיניים ורואה את האמת הפנימית שבך.

גם הכוהנים העוסקים במלאכת הקודש נדרשים קודם כל לגשת לכיור, לנקות עצמם חיצונית במים ואז, המראות שמסביב, אשר צובאות על הכיור (צובאות מלשון צפופות, שלא ניתן לברוח מהן) מוודאות שגם נפשו של הכוהן נקייה, לפחות בעיני עצמו!!

והנה, בהמשך הפרק, עם סיום עבודת הבניה של אוהל מועד, כליו, המזבח ובגדי הכוהנים, אנחנו מקבלים דו"ח מפורט על ההוצאות שנדרשו לעבודה הקדושה: כד כָּל־הַזָּהָ֗ב הֶֽעָשׂוּי֙ לַמְּלָאכָ֔ה בְּכֹ֖ל מְלֶ֣אכֶת הַקֹּ֑דֶשׁ וַיְהִ֣י׀ זְהַ֣ב הַתְּנוּפָ֗ה תֵּ֤שַׁע וְעֶשְׂרִים֙ כִּכָּ֔ר וּשְׁבַ֨ע מֵא֧וֹת וּשְׁלֹשִׁ֛ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ ׃ כהוְכֶ֛סֶף פְּקוּדֵ֥י הָעֵדָ֖ה מְאַ֣ת כִּכָּ֑ר וְאֶלֶף֩ וּשְׁבַ֨ע מֵא֜וֹת וַחֲמִשָּׁ֧ה וְשִׁבְעִ֛ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ ׃ כו בֶּקַע לַגֻּלְגֹּ֔לֶת מַחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ לְכֹ֨ל הָעֹבֵ֜ר עַל־הַפְּקֻדִ֗ים מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה לְשֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֨לֶף֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וַחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים ׃ כז וַיְהִ֗י מְאַת֙ כִּכַּ֣ר הַכֶּ֔סֶף לָצֶ֗קֶת אֵת אַדְנֵ֣י הַקֹּ֔דֶשׁ וְאֵ֖ת אַדְנֵ֣י הַפָּרֹ֑כֶת מְאַ֧ת אֲדָנִ֛ים לִמְאַ֥ת הַכִּכָּ֖ר כִּכָּ֥ר לָאָֽדֶן ׃ כח וְאֶת־הָאֶ֜לֶף וּשְׁבַ֤ע הַמֵּאוֹת֙ וַחֲמִשָּׁ֣ה וְשִׁבְעִ֔ים עָשָׂ֥ה וָוִ֖ים לָעַמּוּדִ֑ים וְצִפָּ֥ה רָאשֵׁיהֶ֖ם וְחִשַּׁ֥ק אֹתָֽם ׃ כט וּנְחֹ֥שֶׁת הַתְּנוּפָ֖ה שִׁבְעִ֣ים כִּכָּ֑ר וְאַלְפַּ֥יִם וְאַרְבַּע־מֵא֖וֹת שָֽׁקֶל ׃ ל וַיַּ֣עַשׂ בָּ֗הּ אֶת־אַדְנֵי֙ פֶּתַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְאֵת֙ מִזְבַּ֣ח הַנְּחֹ֔שֶׁת וְאֶת־מִכְבַּ֥ר הַנְּחֹ֖שֶׁת אֲשֶׁר־ל֑וֹ וְאֵ֖ת כָּל־כְּלֵ֥י הַמִּזְבֵּֽחַ ׃ לאוְאֶת־אַדְנֵ֤י הֶֽחָצֵר֙ סָבִ֔יב וְאֶת־אַדְנֵ֖י שַׁ֣עַר הֶחָצֵ֑ר וְאֵ֨ת כָּל־יִתְדֹ֧ת הַמִּשְׁכָּ֛ן וְאֶת־כָּל־יִתְדֹ֥ת הֶחָצֵ֖ר סָבִֽיב.

[בתמונה: מחנה של שקיפות... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי justgrimes לאתר flickr]

המנהיג משה מגיש דו"ח מפורט ומדויק של ההוצאות. שקיפות מלאה.

כמו הכיור והמראות שבתחילת הפרק, שתפקידם להביא את הכוהן לתת דין וחשבון על ניקיונו החיצוני והפנימי בכל פעם שהוא נכנס לקודש, כך משה נותן דוגמא לשקיפות וניקיון כפים של מנהיגים בשעה שהם משתמשים בכספי ציבור.

[בתמונה משמאל: מחנה של שקיפות... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי justgrimes לאתר flickr]

שמעתי הרבה אנשים האומרים שראש ממשלה זה או אחר אמנם מושחת אבל הוא ראש ממשלה טוב. הפרק הזה אומר בדיוק הפוך! המנהיג נדרש לתת דין וחשבון ולהיות שקוף, אפילו אם קוראים לו משה רבנו.

בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, רגע לפני שנלך לישון, נסתכל היטב במראה ונוודא שראויים אנו (ראויים היא מילה הקרובה לראי – מרתק לא??!) לאלה שנתנו את חייהם למען המדינה.

הטקסים מלאי ההוד והפתוס, השירים העצובים והמרגשים והדגלים שירדו לחצי התורן, כולם הם כמו כלי הקודש העשויים זהב שאינם שווים הרבה אם אין מראה מעל הכיור העשוי נחושת.

[לאוסף המאמרים על פרשת ויקהל, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *