עופר בורין: עשרת הדברות ואנחנו

[בתמונה: מעמד הר סיני, איור משנת 1907. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי The Providence Lithograph Company. קובץ זה הוא נחלת הכלל]

[בתמונה: מעמד הר סיני, איור משנת 1907. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי The Providence Lithograph Company. קובץ זה הוא נחלת הכלל]

פרשת יִתְרוֹ פותחת בסיפור על יתרו חותנו של משה, אך בהמשך רוב הפרשה עוסק בסיפור מעמד הר סיני. עשרת הדברות – אולי הקטע החשוב ביותר בתורה כלול בפרשה המקבלת את שמו של יתרו, כהן מדין...

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא שבועות ומתן תורה, לחצו כאן]  [לקובץ המאמרים על 'פרשת יתרו', לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 16 בינואר 2022

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

פרשת יִתְרוֹ היא פרשת השבוע החמישית בספר שמות. היא מתחילה בפרק י"ח, פסוק א' ומסתיימת בפרק כ', פסוק כ"ב. הפרשה פותחת בסיפור על יתרו חותנו של משה, אך בהמשך רוב הפרשה עוסק בסיפור מעמד הר סיני.

עשרת הדברות – אולי הקטע החשוב ביותר בתורה כלול בפרשה המקבלת את שמו של יתרו, כהן מדין.

הנושאים העיקריים בפרשה זו:

  • יחסי מנהיג ומשפחתו.
  • האצלת סמויות.
  • שליטה באמצעות פחד.
  • איסור על הקמת בית מקדש.
  • שמירה על הטבע.

שמות, פרק יח' - סמכויות מאצילים. אחריות לא!

לאחר סיום המלחמה נגד עמלק, מגיע חותן משה, יתרו, יחד עם אשתו של משה ובניו לביקור. משה יוצא לקראתם, אולם מתייחס אך ורק ליתרו, ומתעלם לחלוטין מאשתו ובניו אותם לא ראה כבר זמן רב: ו) וַיֹּאמֶר אֶל-משֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ; ז) וַיֵּצֵא משֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק-לוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ-לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה; ח) וַיְסַפֵּר משֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָֹה יְהוָֹה לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְֹרָאֵל אֵת כָּל-הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ וַיַּצִּלֵם יְהוָֹה.

[בתמונה: יתרו מגיע עם ציפורה וילדיה לפגוש את משה ובני ישראל, ומציע למשה לשים שופטים שיפחיתו ממנו את נטל ההנהגה. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Willem van Swanenburgh (Holland, Leiden, circa 1581-1612). קובץ זה הוא נחלת הכלל]

[בתמונה: יתרו מגיע עם ציפורה וילדיה לפגוש את משה ובני ישראל, ומציע למשה לשים שופטים שיפחיתו ממנו את נטל ההנהגה. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Willem van Swanenburgh (Holland, Leiden, circa 1581-1612). קובץ זה הוא נחלת הכלל]

לי זה נראה מאוד מפתיע! איך יכול להיות שמשה מתעלם כך מהמשפחה שלו?

נראה לי שהמספר משמיט את היחס של משה למשפחה בכוונה. לא כדי להגיד משהו על משה אלא כדי להגיד משהו לכל מי שרוצה להיות מנהיג/מפקד/מנהל: דע לך, כובד האחריות, מידת ההשקעה הנדרשת, הטוטליות שבתפקיד כזה, יש סכנה שיגרמו לך "לשכוח" מחויבויות משפחתיות. זו גם אמירה לבני המשפחה - שימו לב, אם זה קורה זה לא מרוע לב זה בגלל כובד התפקיד.

אני מאמין שאם יש מודעות לסכנה שבמצב הזה, יכולה המשפחה (כולל ה "משה שלה") למצוא דרכים לשמור על המשפחה. הכל זה מודעות ופרופורציות. לצערי, ראש הממשלה בנימין נתניהו וחלק ממשפחתו, לקחו את הנקודה הזו לקיצון...

בהמשך הפרק מלמד יתרו את משה את הצורך בהאצלת סמכויות. יתרו רואה כיצד משה מעורב בכל פרט מחיי העם ומסביר למשה שעליו לבנות היררכיה של מנהלים. הסיבה שמעלה יתרו לצורך בכך היא: יח) נָבֹל תִּבֹּל גַּם-אַתָּה גַּם-הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי-כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לא-תוּכַל עֲשֹהוּ לְבַדֶּךָ.

[בתמונה: האצלת סמכויות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Comfreak לאתר Pixabay הכרזה: ייצור ידע]

[בתמונה: האצלת סמכויות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Comfreak לאתר Pixabay הכרזה: ייצור ידע]

כלומר - משה לא יוכל לעמוד במשימה לאורך זמן. הוא יבול וגם העם יבול

מעניין השימוש במילה יבול - זה תהליך מוות איטי (שקשה להרגיש שהוא קורה) שבשלב מסוים, אין ממנו דרך חזרה. יש כאן גם ראייה לשנים רבות קדימה - יבוא יום ומשה כבר לא יהיה בין החיים, וצריך לבנות תשתית ניהולית ומנהיגותית שתוכל להמשיך ולהנהיג את העם אחרי מותו.

משה - כמו מנהיג דגול אמיתי - מקבל את העצה ופונה למימושה. אבל יש לו רעיונות משלו:

יתרו מציע לו לבחור לתפקידים הניהוליים בדרגי הביניים אנשים שהם: כא) וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל-הָעָם אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱלהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹנְאֵי בָצַע; ואילו משה מסתפק באנשים שהם: כה) וַיִּבְחַר משֶׁה אַנְשֵׁי-חַיִל מִכָּל-יִשְֹרָאֵל.

מדוע משה בוחר רק לפי הקריטריון של אנשי חיל?

הסיבה לדעתי היא שמשה פועל בעולם האמתי ולא בעולם האוטופי. אנשי חיל - הכוונה כאן היא לאנשים שהצליחו במה שעשו, שיש להם קבלות!! לגבי תכונות של יראי אלוהים, אנשי אמת ושונאי בצע - הן חשובות, אבל כנראה שאין מספיק אנשים כאלה במציאות.

משה בוחר את השרים, נותן להם סמכויות, אבל כידוע – משאיר ולוקח על עצמו את מלוא האחריות לתוצאות.

שמות, פרק יט' - אחידות ופחד

בני ישראל, שלושה חדשים מאז שיצאו ממצרים, מגיעים להר סיני: ב) וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים, וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי, וַיַּחֲנוּ, בַּמִּדְבָּר; וַיִּחַן-שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר.  

[בתמונה: ויחנו נגד ההר... At the Foot of Mount Sinai, They Set Up Camp (1984 illustration by Jim Padgett, courtesy of Distant Shores Media/Sweet Publishing). התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Distant Shores Media/Sweet Publishing. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

[בתמונה: ויחנו נגד ההר... At the Foot of Mount Sinai, They Set Up Camp (1984 illustration by Jim Padgett, courtesy of Distant Shores Media/Sweet Publishing). התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Distant Shores Media/Sweet Publishing. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

בני ישראל הופכים מרבים ליחיד: ויסעו... ויבואו... ויחנו... ואז: "ויחן שם ישראל".

איך הופכים בני ישראל מרבים ליחיד? זה קורה במקום מיוחד. זה קורה "נגד ההר". יש מי שרואה בכך יופי ועוצמה. כל בני ישראל, המון אדם, הופכים לפתע ליחיד. כל הלבבות פועמים כלב אחד.

ואז, שהם עומדים "נגד ההר", כמו אישה שהיא "עזר כנגדו", יהוה מפעיל את אלמנט האמונה הבסיסי והקמאי – פחד! ד) אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי; ה) וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ; ו) וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ:  אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר תְּדַבֵּר, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

ראיתם מה עשיתי למצרים? מרעים יהוה בקולו. הבאתי אתכם אלי על כנפי נשרים, מודיע יהוה לעם על שליטתו המלאה בהם. אתם תהיו לי סגולה. אתם תהיו לי גוי קדוש (עם קדוש).

יש מי שלוקח את המילים האלה – סגולה, גוי קדוש וכו', ומפרשים אותן כאילו עם ישראל הוא בעל איזו סגולה מיוחדת וקדושה המעמידה אותו מעל עמים אחרים, ולא היא. בסך הכל מדובר על סגולה וקדושה בין העם לאלוהיו בלי שום קשר למעמדו מול העמים האחרים.

והעם, שלרגע הפך ליחיד, מגיב למופע האורקולי המפחיד והמלא באיומים גלויים וסמויים, מגיב כאיש אחד: ח) וַיַּעֲנוּ כָל-הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָֹה נַעֲשֶֹה. כניעה מוחלטת.

[בתמונה: פחד אמיתי... The Promulgation of the Law in Mount Sinai (illustration from the 1728 Figures de la Bible). התמונה היא נחלת הכלל]

אני קורא פרשנויות שהינה, סוף סוף, הגיע עם ישראל לחירות. איזה חופש נפלא לעשות כל מה שאלוהים אומר. אותי זה מקומם.

  • שלטון המבוסס על פחד ולא על דיאלוג אמתי.
  • שלטון המבוסס על מחזות אורקוליים ולא על הבנה עמוקה.
  • שלטון המבוסס על הבטחות להיות "לי סגולה מכל העמים" - כלומר כל העמים הם בני ואתם תהיו עדיפים על האחרים - בלי הסבר!

[בתמונה: פחד אמיתי... The Promulgation of the Law in Mount Sinai (illustration from the 1728 Figures de la Bible). התמונה היא נחלת הכלל]

תמיד חשבתי שעם סגולה צריך לתת דוגמה בהתנהגותו לכל העמים האחרים, לאנושות. בפרק הזה, עם סגולה, כל מה שהוא צריך לעשות זה את מה שאלוהים אומר לו. הוא סגולה לאלוהים ולא לאנושות. הוא עם שהמרכיב המרכזי שהופך אותו לעם זה הפחד ואחידות המחשבה.

ניהול ומנהיגות באמצעות פחד לא עובדים היום ולא עבדו גם אז. הפרק הזה הוא תמצית האמונה המבוססת על פחד, המצמצמת עם שלם לדעה אחת. פעם אחר פעם העם הזה יאכזב את "אלוהים" - וטוב שכך!!

שמות, פרק כ' - עשרת הדברות

עשרת הדברות, פרק מרתק. יש בו התייחסות מיוחדת להורים. ההתייחסות הראשונה היא בדיבר השלישי: ה) לא-תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְהוָֹה אֱלהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל-בָּנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים לְשֹנְאָי; והשנייה בדיבר החמישי: יב) כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה.

פעם אחת כהורה, בדיבר השלישי - תזהר לא לעבוד לאלוהים אחרים - בעיני - תזהר לא לעשות מעשים רעים, כי אני אתנקם בך למשך 4 דורות - בעיני - כי ילדיך ילמדו ממך את המעשים הרעים, וההשפעה של הורים על ילדים היא כה חזקה שהיא נכנסת ל"קוד הגנטי" למשך דורות רבים.

יש כאן אמירה ברורה בדבר הגורם העיקרי המשפיע על חינוך הילדים – דוגמה אישית.

פעם שנייה כבן/בת של הורים - כבדו את ההורים שלכם. זה מחזור החיים והקשר המשפחתי - כבד אתה את הוריך ובבוא היום יכבדו ילדיך אותך. אם זה יקרה, יאריכו ימיך על פני האדמה. ובעיני - יאריכו במובן שכל אחד מהימים שתחייה יהיה יום ששווה היה לחיות אותו!

הייתי מוסיף, בצד הדיבר הזה, עוד דיבר: "כבד את ילדיך". אנחנו נתקלים במקרים רבים בהם הורים הזניחו את חינוך ילדיהם. הגיעו הזמן שהורים ידעו לכבד את ילדיהם. הבאת ילד לעולם – כבד אותו ודאג לו!

אבל מה שמרתק בפרק הזה הוא אקורד הסיום שלו, שרבים לא מכירים אותו: אחרי כל הדברות, אלוהים דוחה כל ניסיון להקים עבורו בתי זבח ומקדש. וההסבר - כל כך רלוונטי לחיים שלנו היום. החיים האינטנסיביים, הצרכניים, העכשוויים, שהורסים את הטבע: לא תשתמשו בזהב ובכסף (חומרים יקרים מהטבע) עבורי וגם לא עבורכם. תשאירו את הזהב והכסף במנוחה! כ) לא תַעֲשֹוּן אִתִּי אֱלהֵי כֶסֶף וֵאלהֵי זָהָב לא תַעֲשֹוּ לָכֶם.

אם אתם מרגישים צורך עז להקים עבורי מזבח (אלוהים הכיר את החבורה שלפניו) אז המזבח הזה יהיה באדמה. פשוט, פרטי, צנוע, כמעט מבויש: כא) מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶֹה-לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת-עֹלתֶיךָ וְאֶת-שְׁלָמֶיךָ אֶת-צֹאנְךָ וְאֶת-בְּקָרֶךָ בְּכָל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת-שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ.

ואם אתה ממש חייב להקים לי מזבח מאבנים - אז אל תשנה את צורת האבנים, כי הכלים שבהם תשתמש יחללו את האבנים, את הטבע: כב) וְאִם-מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶֹה-לִּי לא-תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלֲלֶהָ.

אלוהים הפקיד בידי האדם את הטבע, ואחרי כל הדברות הוא דורש לשמור על המתנה. נראה לי שהקטע הזה מפרק עשרת הדברות, צריך שנאמני הר הבית ונאמני ארץ ישראל השלמה, יקראו שוב...

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא שבועות ומתן תורה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'פרשת יתרו', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

2 thoughts on “עופר בורין: עשרת הדברות ואנחנו

  1. וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת-עֹלתֶיךָ וְאֶת-שְׁלָמֶיךָ אֶת-צֹאנְךָ וְאֶת-בְּקָרֶךָ — רוצה לומר אלה עולותיך, שלמיך, צאנך, ובקרך — לי אין צורך בם. בא לך לזבוח אותם? — זה לא יהפוך אותם שהם שלך לשלי — מה לי ולהם? לא כלום

  2. Pingback: מאמרי שבועות ומתן תורה ב'ייצור ידע' - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.