פנחס יחזקאלי: 'כור היתוך' – הפרדיגמה שייצרה את הישראלי החדש…

[בתמונה: שער המחזה "כור ההיתוך", אשר נכתב על ידי ישראל זנגוויל בשנת 1908. התמונה היא נחלת הכלל]

[לאסופת המאמרים בסוגיית משבר קליטת יהודי אתיופיה, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 6 בנובמבר 2020

פרולוג

בשנת 1908 כתב ישראל זנגוויל (Israel Zangwill; 1926-1864; ראו תמונה משמאל) את המחזה "כור ההיתוך".

[תמונתו של ישראל זנגוויל משמאל היא נחלת הכלל]

במחזה, מתואר סיפורו של צעיר יהודי שהיגר מרוסיה לארצות הברית של ראשית המאה ה-20, לאחר שמשפחתו נרצחה בפרעות קישינב, שם הוא מבקש להינשא לצעירה רוסייה שאינה יהודייה.

בתחילת המחזה מכנה הצעיר את ארצות הברית "כור מצרף בו ניתכים כל גזעי אירופה".

המחזה מתאר את ארצות הברית כמקום בו ניתכים כל הגזעים ובן דמותו תהיה של הגזע החזק ביותר ושפתו תהיה השפה הטובה ביותר.

זה המקור הישראלי לביטוי זה, המתאר הטמעה תרבותית של קבוצה אחת בתוך קבוצות אחרות. 

המשגה

כור היתוך (melting pot) או הטמעה תרבותית היא פרדיגמת חשיבה, שלפיה נכון לזרז את תהליך האינטגרציה של מהגרים או מיעוטים אשר נקלטים בתוך קהילה הדומיננטית ומאמצים את תרבותה, כדי להחיש את הקליטה ואת צמצום ההבדלים - וגם הפערים השונים - בינם לבין הקבוצה הקולטת.

[להרחבת המושג: 'פרדיגמה', לחצו כאן]

מדיניות זו היא תהליך טבעי במערכות מורכבות - ולכן, גם בדרך כלל אפקטיבי. היא המהווה תוצאה של מאבק העוצמה בין מרכיבי המערכת, והרצון של קבוצת הרוב הדומיננטית, לשמר בידיה את העוצמה, ואת הנכסים שבידה.

[להרחבת המושג: 'מערכת מורכבת', לחצו כאן]  [להרחבת המושג: 'עוצמה', לחצו כאן]  [להרחבת המושג: 'מאבק העוצמה', לחצו כאן]

כתוצאה מהתהליך, נעלמים פעמים רבות, חלק או כל המאפיינים הייחודיים למהגרים החדשים או לקבוצות המיעוט. הדבר נכון במיוחד במקרים בהם מוסדות התרבות השלטת יוזמים תכניות להטמעת התרבות השלטת בקרב אוכלוסיות המיעוט (ויקיפדיה: הטמעה תרבותית).

מתי גישה זו אפקטיבית?

מדיניות 'כור ההיתוך' יכולה 'לעבוד' בשני תנאים מצטברים:

  1. כאשר תרבות הקבוצה החדשה מגלה נחיתות ביחס לתרבות הדומיננטית, שמונעת ממנה היקלטות מוצלחת בחברה (למשל, היעדר תרבות טכנולוגית מפותחת). המשמעות היא שהמשך הישענות על תרבות הקבוצה רק ינציח את הפערים בינה לבין הקבוצות האחרות, לאורך זמן.
  2. כאשר עוצמתה של הקבוצה הנקלטת קטן יחסית, ביחס למרכיבים השונים של הקבוצה הקולטת. אחרת, הקבוצה הנקלטת לא תאפשר 'כור היתוך'.

כך למשל, לצורך קליטה אפקטיבית של עולי אתיופיה, נדרשת גישה של 'כור היתוך', שהיא אולי קשה ואכזרית לדור הראשון של העולים, אולם, פורצת את הדרך בפני בניהם לצמצום מהיר של פערים, ולהיקלטות מהירה בחברה בעתיד. שימוש בפוליטיקה של זהויות לקליטת העולים האתיופים גרמה, בהכרח, להתמשכות תהליך צמצום הפערים, והתוצאות בהתאם! 

לעומת זאת, העליה הרוסית לא הייתה זקוקה ל'כור היתוך', ועוצמתה גם לא הייתה מאפשרת אותו: הגעת מליון יהודים ממוצא רוסי (כמות העולים הוותה חלק ממרכיב העוצמה שלהם, כמו גם הרקע הטכנולוגי המתקדם) אפשרה שימור של התרבות הרוסית שהביאה להיטמעות העולים תוך פרק זמן קצר יחסית באוכלוסיה ובהנהגה, ובהשפעה משמעותית של תרבות הנקלטים על תרבות הקולטים (מיזוג תרבויות ולא היבלעות בתרבות הקולטת). 

'אין ארוחות חינם'...

התהליך הזה איננו מתרחש בשקט, וכיוון שמערכות מורכבות נוטות למהפכים, היום שולטת במדינות המערב פרדיגמה הפוכה: פוליטיקה של זהויות או פוליטיקת הזהויות (Identity politics).

[בתמונה משמאל: אין ארוחות חינם... לתמונת המקור, לחצו כאן]

פרדיגמה זו מדגישה את זכויותיהם הלגיטימיות של המיעוטים לשמר את ייחודם ואת שונותם. היא מדגישה כבוד לשוני ולהבדלים, ומאפשרת לקבוצות מיעוט - אתניות, מיניות או אחרות - לתבוע לעצמן את הזכות לאוטונומיה תרבותית מול קבוצת הרוב בחברה (אנציקלופדיה של הרעיונות: פוליטיקה של זהויות).

גם תרבות זו איננה נטולת חסרונות, והיא מייצרת כבר היום תופעות לוואי חברתיות קשות (ראו: יחזקאלי, 2017).

[להרחבת המושג: 'פוליטיקה של זהויות', לחצו כאן]

דרכי היווצרות של 'כור היתוך'

כור היתוך/הטמעה תרבותית יכולים להיווצר בשני מצבים שאינם סותרים, ויכולים להתבצע במקביל: להיכפות מלמעלה, ולהיווצר בהתארגנות עצמית, כמפורט:

[להרחבת המושג: 'התארגנות עצמית', לחצו כאן]

כפיית 'כור ההיתוך' מלמעלה

לעתים נוטים השלטונות (שמייצגים את תרבות הרוב), ליצור מדיניות האחדה, ולכפות את תרבות הרוב על מיעוטים אתניים. גישה זו הייתה מקובלת בעיקר במאה ה-19 ובמאה ה-20 בארצות רבות (ויקיפדיה: הטמעה תרבותית):

  • הפרנקיזציה בצרפת, ששורשיה עוד ב-1539 אך הפכה למדיניות רשמית בהדרגה אחרי המהפכה הצרפתית, והתבטאה באיסור על ברטונית וניבים מקומיים אחרים;
  • הגרמניזציה, שהופעלה לראשונה על ידי פרוסיה על הסלאבים בשטחיה המזרחיים;
  • הרוסיפיקציה שהנהיגה האימפריה הרוסית בעיקר אחרי 1863, שנמשכה גם בברית המועצות;
  • המגיאריזציה בשטחי ממלכת הונגריה רבתי לאחר 1867 ועד למלחמת העולם הראשונה.
  • מדינת ישראל בשנית החמישים עד השבעים של המאה הקודמת, שהייתה
  • בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל הנהיג ראש הממשלה דוד בן-גוריון מדיניות של 'כור היתוך' או מיזוג גלויות על פי תפיסת קיבוץ הגלויות ושיבת ציון. ישראל הייתה חייבת במהירות לגבש אומה מהמוני הפליטים שזרמו עליה (וגם איימו על הדומיננטיות של התרבות השלטת...). בשונה מ'כור ההיתוך' האמריקאי, מיזוג הגלויות בבסיס מדיניות ממשלת ישראל שאובה מרעיונות יהודיים ואף משיחיים. אחד הביטויים למיזוג הגלויות הישראלי הוא הניסיון לעצב את דמות הצבר - היהודי החדש, הישראלי, כתוצר של כור היתוך - מפגש הדדי ונישואי תערובת בין יהודים מעדות שונות בארץ הקודש.

[התמונה משמאל: חלק מתמונה גדולה יותר של בן גוריון נואם, שצולמה על ידי לע"ם. שם הצלם אינו מוזכר]

דמות הצבר הזה באה לידי ביטוי, למשל, בדמותו של ארי בן כנען שגולמה דווקא על ידי פול ניומן ה'גוי', בסרט אקסודוס (EXODUS):

'כור היתוך' בהתארגנות עצמית

מטבע הדברים, מהווה קבוצת הרוב 'רכזת' רבת עוצמה, המושכת אליה את בני קבוצות המיעוט, המבקשים להיטמע בה.

[להרחבת המושג: 'רכזת', לחצו כאן]

דוגמה קלאסית של תהליך כזה הוא ההטמעות של יהודים בגולה, פעמים רבות עד כדי אבדן מוחלט של הזהות הלאומית והמרת הדת (ויקיפדיה: הטמעה תרבותית). הנה לפניכם כתבת תעמולה הממחישה את צידה האחר של התופעה:

[לאסופת המאמרים בסוגיית משבר קליטת יהודי אתיופיה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

3 thoughts on “פנחס יחזקאלי: 'כור היתוך' – הפרדיגמה שייצרה את הישראלי החדש…

  1. Pingback: רב תרבותיות ותקינות פוליטית באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  2. Pingback: 'פוליטיקה של זהויות': אסטרטגיה של פירוק חברתי? - ייצור ידע

  3. Pingback: 'פוליטיקה של זהויות': אסטרטגיה של פירוק חברתי? - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.