[לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן]
מול שיח השוטים על המטרות שאותן הפגיז צה"ל בסבב האחרון בעזה, ביקשתי להביא, כמשל, את סיפור הנפת דגל בבינת ג'בייל במלחמת לבנון השנייה, בקיץ 2006:
אחד היעדים המגוחכים של עוצבת הגליל היה להניף את דגל ישראל בבינת ג'בייל. זה היה יעד תודעתי, ראשון במעלה, שסימנו האחשדרפנים הצה"ליים, ככזה שישפיע מהותית על רצונו של חיזבאללה להילחם. בהעדר מטרות אמתיות ללחימה, וכיוון שהוחלט לנצח בכל מחיר בקרב התודעתי, במקום להכריע בשדה המערכה; הקרב על הדגל הפך להיות אחד היעדים העיקרים של צה"ל במלחמת לבנון.
הדגל הונף לבסוף, והלחימה המשיכה כשבועיים נוספים עד לסיומה. ההשפעה של הנפת הדגל על יכולת הלחימה של חיזבאללה ועל המורל החיזבללאי הייתה, אפס אחד גדול!
הלקח ברור: ללא פגיעה משמעותית ביכולת הצבאית של האויב, פגיעה במטרות תודעה לא תביא לשינוי. כזאת היא ההתמקדות הצה"לית במטרות בעזה. חמאס הכין את עצמו ללחימה שנים ארוכות; ועם תחילת הלחימה, ירד לתווך התת קרקעי. הפגיעה במטרות הללו לא פגעה ברצונו לנהל לחימה.
יש דבר אחד שיפגע ברצונו של חמאס לנהל לחימה: איום על עצם שרידותו, ואת זה לא ישיג צה"ל עם פגיעה אקסלוסיבית בסמלי השלטון החמאסים.
הפגיעה במטרות תודעה - כמו הציוצים האוויליים של דובר צה"ל, רונן מנליס, לא נועדה לחמאס. כמו תשדירי השרות של חברת החשמל היא נועדה, בעיקר, להשפעה על דעת הקהל הישראלית.
ולכל הכתבים הצבאיים: למען השם, תפתחו איזה קלאוזוביץ... תקראו קצת על עקרונות המלחמה, ולכו תאתגרו את המקורות שלכם במערכת, עם שאלות קשות; במקום לדברר את הבבל"ת שלהם!
[בתמונה משמאל: גרסה העברית לספרו של קצאוזביץ, 'עקרונות המלחמה' בהוצאת מערכות. כתבים צבאיים: קריאת חובה!!]
