[בכרזה: האם פריז בוערת? תמונתו של אדולף היטלר היא נחלת הכלל הכרזה: 'ייצור ידע']

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

עודכן ב- 3 בספטמבר 2022

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

היטלר רוצה להחריב את פריז...

1,500 קילומטרים מפריז, באוגוסט 1944, בעולם הקריר והלא מציאותי של מפקדתו, נאלץ אדולף היטלר להתמודד עם העובדה, שהוא עומד לאבד את פריז - הנכס האחרון שנותר בידי האימפריה שלו, שהייתה אמורה להתקיים אלף שנים. בפתיחת ישיבת הבוקר האסטרטגית כבר היו צבאות בעלות הברית מצויות בלב פריז.

שבועיים לפני כן, מינה את הגנרל דיטריך פון קולטיץ (ראו תמונה משמאל למטה) - שצבר ניסיון דומה בהחרבת הערים רוטרדם וסבסטופול - כמפקד העיר פריז בסמכויות חסרות תקדים.

[להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן]

[בתמונה: היטלר והגנרלים - בפתיחת ישיבת הבוקר האסטרטגית כבר היו צבאות בעלות הברית מצויות בלב פריז... התמונה היא נחלת הכלל]

יחד עם המינוי מסר לו היטלר, באופן אישי פקודה מפורשת: להחריב את העיר היפה בעולם, רגע לפני נפילתה בידי בעלות הברית. הוא גם שלח אחריו יחידות הנדסה שהכינו את אתרי העיר לפיצוץ.

עתה ציפה מפון קולטיץ למלא את הפקודה שקיבל... 

[מקור תמונתו של הגמרל פון קולטיץ משמאל: ויקידפיה.  Bundesarchiv_Bild_183-2003-1112-500,_Dietrich_v._Choltitz-2.jpg: *Bundesarchiv_Bild_183-2003-1112-500, _Dietrich_v._Choltitz.jpg:]

הידיעה גרמה להיטלר להתלקח בהתפרצות היסטרית של זעם גואה: "מה קרה? האם בוצעו הפקודות האלה? צרח אל גנרל אוברסט אלפרד יודל, ראש המבצעים של האו.ק.וו. (הפיקוד העליון על הכוחות המזוינים), ונעץ בו מבט פראי...

"יודל", צרח בקול צרוד, "האם פריז בוערת?" (לפייר וקולינס, 2011, ע 385)

המשפט הזה משמש ככותרתו של רומן היסטורי, המבוסס על סיפור אמתי ותחקיר מדוקדק שערכו מחבריו, לארי קולינס הבריטי (2005-1929) ודומיניק לפייר הצרפתי (יליד 1931). ספר זה ראה אור בעברית - בהוצאה מחודשת - על ידי הוצאת ספרי פן ומשכל, בשנת 2011, (455 עמודים).

[פריז חיה וקיימת... בזכותו! הצלם: יאיר רגב. מגדל אייפל במבט ממונפרנאס...]

לקולינס וללפייר הייתה שיטה ייחודית לכתוב ביחד: הם היו עורכים מחקר מעמיק על נושא כתיבתם, תוך מתן תשומת לב עצומה לפרטים. לאחר מכן, נהגו לכתוב, כל אחד בשפתו (אנגלית וצרפתית). ספריהם יצאו לאור סימולטנית, בשתי השפות, בשש-עשרה מדינות שונות. הספר הזה היה לרב-מכר עולמי מיד עם צאתו לאור בשנת 1965. הוא הקנה להם תהילת עולם...

[דומיניק לפייר ולארי קולינס (2011), האם פריז בוערת? [הוצאה מחודשת], הוצאת ספרי פן ומשכל (455 עמודים), תרגום: דרורה בלישה. אנו מאמינים שאנו עושים, בספר זה ובכריכתו, שימוש הוגן]

לקולטיץ היו תוכניות אחרות...

מסתבר שלהחריב ערים כרוטרדם וסבסטופול כשהאמפריה הגרמנית בשיאה זה דבר אחד, ולהיצרב בזיכרון העולמי כמחריב פריז רגע לפני קריסת גרמניה זה דבר שונה לחלוטין... כתבו לפייר וקולינס:

"מעולם, ב- 49 שנותיו לא הייתה לדיטריך פון קולטיץ לא הייתה שום סיבה לפקפק בחינוך השלזי שקיבל, באמונתו בגורלה של גרמניה, במשמעת המוטלת עליו כקצין פרוסי. עכשיו, התחילו לעלות בו ספקות.

[משמאל: תמונה נוספת של פון קולטיץ מ- 1942. המקור: ויקיפדיה. Bundesarchiv, Bild 183-E1210-0201-018 / CC-BY-SA 3.0]

זה שבועיים, מאז בילה חצי שעה בבונקר חסר החלונות ברסטנבורג (מפקדתו של אדולף היטלר, פ"י) רדפה את פון קולטיץ המחשבה, שהאיש שהוא נשבע לשמור לו נאמנות עיוורת, הוא מטורף...

בעשרים וארבע השעות האחרונות, אישרו כל השיחות שלו עם יודל ועם מודל (גנרל פילדמרשל אלפרד מודל, מפקד קבוצת הארמיות B) את אותו חשד טורדני. הוא הרגיש, שהפיקוד העליון לא הציב אותו בפריז כדי למלא תפקיד צבאי. הגנה על פריז, אפילו במחיר של הרס היא פעולה צבאית שיש לה תוקף. אבל לפקודה, להרוס אותה בזדון - למחוק מהמפה את אחד הפלאים של אירופה, רק לשם הסיפוק שבמחיקה - אין כל הצדקה צבאית. הוא התחיל לחשוש, שרק לשם כך שלח אותו היטלר לכאן. המטורף הזה רצה שקולטיץ יהרוס את העיר, "ואז, ישב על עפרה, ויישא בתוצאות".

עשרים שנה לאחר מכן, עדיין רדף את פון קולטיץ המאבק הפנימי הנורא עם מצפונו, באותו ערב אוגוסט. המאבק בין הצייתנות האינסטינקטיבית לפקודות ובין האפוקליפסה שהן הובילו אליה. הוא מצא את עצמו לכוד בדילמה מחרידה: הביטחון, שההיסטוריה לעולם לא תסלח לאיש שהרס את פריז, היה הנימוק ששכנע את פון קולטיץ. הוודאות, שהאיש שיעשה זאת ייתלה בין החורבות, היה משכנע אף יותר. פון קולטיץ היה מוכן למות כחייל, אך לא כפושע..." (ע' 238).

פון קולטיץ חשד שהיטלר מתחיל להבין את הטעות שעשה במינויו, ושמן הסתם ייאסר או יוחלף. הוא שולח אל מפקד כוחות בעלות הברית הקרוב, הגנרל עומר ברדלי, את הקונסול הכללי של שבדיה בפריז, רולף נורדלינג, וגורם לו להפוך את תוכניותיו האסטרטגיות ולמהר לפריז, לפני שיודח או שיגיעו אליו כוחות השריון שהבטיחו לו כתגבורת, או לפני שייאלץ להוציא את פקודות ההריסה לפועל.: "עליך להבין שהעובדה שאני מספר לך את כל זה עלולה להתפרש כבגידה, מפני שלמעשה אני מבקש מבעלות הברית לעזור לי..." (ע' 255).

ברדלי הבין מיד: "אסור לנו לקחת שום סיכון, שהאיש הזה (פון קולטיץ) ישנה את דעתו"...

הסרט שבעקבות הספר

שנה לאחר יציאת הספר לאור, ב- 1966, נעשה על פיו סרט בכיכובם של קירק דאגלס ואלן דלון.

שחקנים מפורסמים נוספים ששיחקו בו היו: ז'אן פול בלמנדו, איב מונטאן ובתפקיד אורחת, אפילו סימון סיניורה האגדתית...

העשרה

• • סצנה מתוך הסרט: הגנרל פון קולטיץ פוקד: "לא עוד הפסקות קפה":

.

• המרד בפריז מתחיל:

.

• סצינת הכניעה של הגנרל פון קולטיץ לכוחות צרפת החופשית:

.

• סצנת הסיום בסרט:

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.