ד"ר גדעון שניר הוא מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות".
* * *
חוק הלאום עורר תגובה חריפה מצד תומכי הליברליזם האבסולוטי, החשים כנתונים תחת מתקפה אנטי דמוקרטית וחרדים לצביונה של המדינה.
נראה שרוב הציבור אינו מבין בדיוק על מה הצעקה ועל כן ראוי כנראה לחזור ליסודות.
האבחנה החברתית הבסיסית היא בין אינדיבידואליזם וקולקטיביזם:
ברמה העקרונית, האינדיבידואליזם מעמיד את אינטרס ושאיפות היחיד במקום הראשון, בעוד שהקולקטיביזם טוען, שאדם אינו נולד ככה סתם אלא הוא חלק מהחברה המספקת לו את הביטחון לצרכיו לקיומו ולכן ראוי שיממש עצמו בהתחשב באינטרסים של החברה.
מכאן גם ההבדל בין קפיטליזם וקומוניזם. שתי הגישות שואפות לשפר את חיי הפרט, אך בעוד שהקפיטליזם מאמין בנפש האדם כשואפת לטוב אוניברסלי, ולכן ראוי לאפשר לאדם חופש פעולה מלא, הקומוניזם אינו שם מבטחו בתכונה אידאליסטית זו של נפש האדם, ומאמין שעל המדינה לקחת את האחריות ולכוון את התנהגות הפרט לאור צרכי החברה.
כשהליברליזם לוקח את האינדיבידואליזם עד לקצה...
הליברליזם לקח את האינדיבידואליזם עד לקצה, תחת ההנחה ש"אם כול אחד יממש את החזון והאינטרס האישי שלו, תהנה מכך כול החברה ותשמור על יציבותה", כפי שאולי תומכי חוק "כבוד האדם וחירותו" סוברים.
מנגד, טוענים תומכי הקולקטיביזם, שהאמונה בטוב ליבו של האדם ותחושת האחריות המקננת בו, אינה עומדת במבחן המציאות; ולראיה:
- הקפיטליזם החזירי;
- האדרת העושר האישי;
- אנרכיה חסרת עכבות, בה איש הישר בעיניו יעשה;
- אבדן שליטה ומוסר חברתי;
- אי אכיפת חוקים, שתפקידם לשמר סדר וביטחון;
- פשיעה;
- פערי הכנסה בלתי נסבלים, היוצרים עושר חסר גבולות מול עוני מחפיר, בו אנשים מקוששים ירקות רקובים בשוק;
- ניצול;
- דיכוי;
- ניכור חברתי.
ה"מתקפה" עליה קובלים אנשי הליברליזם האולטימטיבי היא אך תגובת נגד רפה למדי, של אלו שנותרו בשולי חברת השפע, בייאושם כי רב, מאי היכולת לבלום את ההידרדרות, אבדן הסולידריות, והיעדר אופק שיכול להיות אחרת. הדמוקרטיה האנרכית, זו התובעת זכויות ללא חובות, היא זו המביאה לתוצאות מסוכנות מאד ללכידות והרמוניה חברתית.
אנקדוטה: אני זוכר עיתונאי שחזר מסינגפור, ותאר את המצב הכלכלי מהמשופר בעולם, רמת חינוך מהגבוהות ביותר בכול קריטריון בין לאומי, השכלה גבוהה לכול דורש, אפס אבטלה, דיור לכול, ורמת אושר אישי גבוהה; אבל, סיכם שלא עולה על דעתו לגור במקום כזה, שבו בגין עישון סיגריות ברחוב (זיהום אוויר) והדבקת מסטיק משומש על המדרכה, זוכים לביקור משטרתי... כלומר, הפריעו לו הסדר, כיבוד החוק, הסברת הפנים האחד לשני, החובה לצאת לעבוד ולא להיות טפיל על גבם של האחרים. וכן, היה במדינה שליט יחיד שהצליח לקחת עם עני מפורר ומבולגן ולעשותו לפנינת המזרח הרחוק. נכון, דמוקרטיה מפוקפקת.
הדמוקרטיה בסכנה?
התומכים באנרכיה הם אלו החיים מניצולם של האחרים, מעיגול פינות, מהליכה בצל האפור של המוסר החברתי. ה"חפרים", הלוביסטים, התחמנים, סלברטי התקשורת - שמעריציהם מחבקים אותם ביציאתם מהכלא (קצר עד כדי גיחוך) כ"גיבורים"...
אינני שותף לקינתם של הליברלים חסרי הגבולות, הם מרוויחים ביושר את הניסיון לבלום במשהו את ההידרדרות החברתית, את המאמץ לבלום את השחיתות הציבורית, את מחיקת החובות הסיטונאית, את מכירת החיסול של משאבי הארץ לברוני הליברליזם האבסולוטי, שבחסות ססמאות נוסח "הדמוקרטיה בסכנה" (הגדרה מכובסת ל"שימור האנרכיה"), גורמים להרס חברתי, שאיננו יכולים להרשות לעצמנו. אירופה אולי יכולה, אבל גם זה כבר לא יעזור להם, נוכח מתקפת ההגירה שתמוטט אותה ותחייב אותם לנקוט בצעדים שאינם "דמוקרטיים" בעליל, למען הישרדותם.
[בתמונה: הדמוקרטיה בסכנה? למאמרו של פרופ' מרדכי קרמניצר ב- ynet, לחצו כאן]
דמוקרטיה בנויה על איזונים...
ולסיום, מצב אנרכי זה הוא בין הסיבות לחשיבות "חוק הלאום", שבין השאר בא לאזן מפני המונופול של חוק "כבוד האדם וחירותו". מעתה, יצטרך בית המשפט לשקול, לא רק את טובתו האישית הפרטית האנוכית של האזרח (החשוב בפני עצמו); אלא גם לבחון באיזו מידה, מעשיו תומכים, נוגדים או מחבלים באינטרס הקולקטיבי של החברה.
מזה, כנראה, חוששים כול 'אבירי הליברליזם'. חוק הלאום לא בא להחליף, אלא לאזן את ההטיה החברתית והמשפטית, כפי שראוי במדינה דמוקרטית. ההזהרות מפני ה"חשש מאבדן הדמוקרטיה", אין בהם ממש (דומה לקריאה "אל- אקצה בסכנה.."), ואינה אלא הקצנה פופוליסטית של תפיסת עולם בעייתית לישראל.
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי stevepb לאתר Pixabay]
עשית סלט שלם.
ראשית אנרכיזם אינו בלגן. אָנַרְכִיזְם הוא מושג כללי המתייחס למגוון פילוסופיות פוליטיות התומכות ביצירת חברה המבוססת על מוסדות התנדבותיים, בביטול מוסד המדינה ולעיתים גם בביטול כלל המבנים ההיררכיים בחברה. אידאולוגיות אנרכיסטיות שונות קמו במהלך ההיסטוריה בעיקר כביקורת אקטיבית על מוסדות ממשלתיים, או צורות ממשל שונות.
אנרכיסטים משמאל הם לא ממש ליברלים והם גם רואים באנשים חלק מהחברה ובטח לא חושבים שהפרט יכול לחיות רק עם זכויות וללא חובות.
הלוביסטים תומכים באנרכיה? בליבלרליזם ? או אולי בקשרים עם השלטון כדי לשפר את מצב שולחים? מה הקשר בין לוביסטים לבין אידאולוגיה כלשהי ?
לא הבנתי איך השמטת הערך של דמוקרטיה , שווין או דריסת השפה הערבית, ומגילת העצמאות באים לאזן משהו , אם כבר הם באים להראות לכולם ש"אנחנו" היהודים הימנים יכולים לתקוע לאחרים אצבע בעין. מה תעשו לנו? השלב הבא הוא הצגת האגודה לזכויות האזרח כארגון שתומך בטרור.
המיליארדר שלדון אדלסון אמר – לא נורא אם ישראל לא תהיה דמוקרטיה – רבים בימין מאמינים שזה המצב, עובדה שהם ממשיכים לתמוך בעיתון שלו, וחולמים על מדינת הלכה או על זריקת כל ה"בוגדים" השמלאנים לים (אחרים או ביחד עם הערבים וקצת לפני זריקה של ליכודניקים "לא מספיק נאמנים"). שמת לב מה קרה לליברלים בליכוד? הם נכחדו. בגין וז'בונטינסקי לא היו נבחרים לעשיריה הרביעית אפילו. אנשים כמו רובי ריבלין או מרידור כבר לא שם.
דמוקרטיה לא יכולה לשלוט על מיליוני אנשים במשך עשרות שנים בלי לתת להם זכויות אדם וזכויות אזרח. זה תהליך שאנשי השמאל הקיצוני זיהו מזמן, עוד כשהו החל, והם צדקו. אין חצי דמוקרטיה כמו שאין חצי הריון .