אלעד רזניק: "הגל הכחול הדמוקרטי"

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי NeuPaddy לאתר Pixabay]

בתקופה הקרובה צרצרינו היושבים באולפני הטלוויזיה יבלבלו לכולנו את המוח על "הגל הכחול הדמוקרטי" - Democratic Blue Wave. אז מה זה בכלל הגל הכחול?

בבית הנבחרים האמריקאים ישנם סה"כ 435 חברים. פעם בשנתיים עומד כל בית הנבחרים האמריקאי לבחירה מחודשת. נכון להיום, יש 236 רפובליקנים; 193 דמוקרטים; ו- 6 מושבים פנויים (חברים שפרשו באמצע) בבית הנבחרים. 

ב- 36 שנה האחרונות (מאז נבחר רייגן לנשיאות בשנת 1982) מגדילה המפלגה שהפסידה בבחירות לנשיאות את כוחה בבחירות האמצע, והבית הופך לעומתי. הדבר נכון לכלל הנשיאים מאז רייגן:

  • לבוש-האב היה בית דמוקרטי;
  • לקלינטון היה בית רפובליקני;
  • לבוש-הבן בית דמוקרטי;
  • לאובאמה בית רפובליקני;
  • ועכשיו הגענו לטראמפ. 
בהסתמך על חוקיות 36 השנים האחרונות, צופים ערוצי התקשורת האמריקנים, שהדמוקרטים יזכו ברוב המושבים בבית הנבחרים. הדמוקרטים צרכים לזכות ב- 25 מושבים - מעבר ל- 193 בהם הם מחזיקים היום - בשביל לזכות ברוב. 

[לדוגמה: כותרת המגזין טיים...]

מה הסיכויים שהם יעשו את זה?

בממוצע, המפלגה שלא מחזיקה בבית הלבן, מגדילה את כוחה ב- 33 מושבים בבחירות האמצע. מאז זכה טראמפ בבחירות לנשיאות נערכו 12 בחירות מיוחדות לקונגרס או לסנאט. מתוך 12 המושבים, הדמוקרטים הצליחו לזכות רק בשני מושבים שהוחזקו בידי רפובליקנים:

  • מושבו של הסנטור (היום התובע הכללי) ג'ף סאשנס, שעליו התמודו רי מור הרפובליקני, שהואשם בהטרדות מיניות, וסרב לפרוש מהמירוץ; ודאג ג'ונס הדמוקרטי; 
  • ומושבו של חבר הקונגרס הרפובליקני, טים מרפי, שאולץ לפרוש לאחר שנודע שניהל מערכת יחסים מחוץ לנישואים. במושבו של מרפי זכה קונור לאמב, ובגלל חלוקה מחודשת של מחוזות הבחירה במדינת פנסילבניה, הוא לא ישתתף בבחירות האמצע. 
  • בבחירות שנערכו במחוז השישי בג'ורג'יה ניצחה המועמדת הרפובליקנית, למרות הזרמת כספים חסרת תקדים של המערכת הדמוקרטית לטובת המועמד שלהם. הסכום הגדול ביותר שהושקע במירוץ מחוזי אי פעם (עמד על יותר מ 55 מיליון דולר.

[למאמר המלא בניו יורק טיימס, לחצו כאן]

אבל....כלל הסקרים הנערכים הם לא ספציפיים למירוץ מסוים. אלו הם סקרים גנריים; דהיינו, "מה היית מעדיף: חבר קונגרס רפובליקני או חבר קונגרס דמוקרטי, והם אינם ספציפיים למחוזות הבחירה. בקיצור הסקרים מאוד מאוד מאוד לא מדויקים כנקודת פתיחה.  

ולמרות זאת, הסטטיסטיקאי, נייט סילבר (ראו תמונה משמאל) נותן לרפובליקנים כ- 28% סיכוי להשאיר את השליטה בבית הנבחרים בידיהם ו- 72% לדמוקרטים להעביר את השליטה בבית הנבחרים בידיהם.

[בתמונה משמאל: הסטטיסטיקאי, נייט סילבר - 72% לדמוקרטים לשלוט בבית הנבחרים... התמונה נוצרה והועלתה לאתר פליקר על ידי Gary He. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.0]

אבל, התחזיות של כלל הסוקרים לא כוללים כמה דברים, כמו ביצועי הכלכלה האמריקאית ומה שמכונה, 'אפקט טראמפ'

להערכתי ההתפתחויות המשפטיות יסייעו לטראמפ, וזאת מכמה סיבות: 
  1. הדמוקרטים הולכים להשתמש בהתפתחויות המשפטיות כתירוץ לניסיון לדחות את מינויו של המועמד של טראמפ לבית המשפט העליון. עיכוב המינוי יסייע לטראמפ לגייס את ה'בייס' שלו לצאת ולהצביע. 
  2. העבירות אותן מנסה עוה"ד לשעבר כהן להפיל על טראמפ נראות למרבית הציבור האמריקאי כלא מהותיות. גם האפקט הזה יסייע לטראמפ ולרפובליקנים לשלהב את ה'בייס' שלהם לצאת ולהצביע. 
  3. הסיבה השלישית היא ביצועי הכלכלה האמריקאית. מול הגידול הלא צפוי בתל"ג של ה 4% רבועני הקיצוץ במסים ואחוזי האבטלה הנמוכים לקבוצות מיעוטים וצעירים יתמודדו מועמדים דמוקרטים על הרקורד הכלכלי של הנשיא אובאמה שלא היה משהו וכלל אחוזי אבטלה גבוהים. 

"גל כחול"? לא כל כך מהר!

One thought on “אלעד רזניק: "הגל הכחול הדמוקרטי"

  1. Pingback: פוליטיקה אמריקנית באתר ייצור ידע - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.