[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי HeatherPaque לאתר Pixabay]
[מאמר זה ראה אור במקור באתר של דוקטור רועי צזנה]
המחבר (ראו תמונה משמאל), רועי צזנה, הוא דוקטור לננו-טכנולוגיה; עמית בסדנת יובל נאמן למדע, טכנולוגיה וביטחון באוניברסיטת תל אביב, ומרצה בפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון. בוגר קורס המנהלים של אוניברסיטת הסינגולריות ומחבר הספר המדריך לעתיד.
[התמונה משמאל: מאלבום התמונות הפרטי של המחבר]
האתרים של ד"ר רועי צזנה
* * *
"מוכן לתרום לאיכות הסביבה?" קפץ הצעיר בחולצת גרינפיס למולי מחוץ לתחנת הרכבת.
"לא, תודה." ניסיתי להתקדם.
"אנחנו בגרינפיס מצילים את העולם למענך." הודיע לי, תוך שהוא נחפז קדימה כדי לעמוד בקצב. "לא תעזור לנו?"
"זה יפה מאד מצדכם." אמרתי בדיפלומטיות. "בהצלחה, ולא, תודה."
[בתמונה: הלוגו של גרינפיס. התמונה היא נחלת הכלל]
"עצרנו גידולים מהונדסים-גנטית מסביב לעולם, אנחנו נלחמים בהתחממות הגלובלית, ועוצרים את התאגידים מלבזוז את אמא טבע!" הוא התחמם. "לא תעזור להציל את אמא?"
"היא לא אמא שלי. בקושי דודה. ובכל מקרה, היא מתעללת בילדים שלה כל הזמן." נמנעתי מלעצור. "ולא, תודה."
"בשבילך!" הוא הזדעק צרודות. "בשבילך אנחנו עושים את כל זה! בשבילך ובשביל כולם! איש טוב, לא תתרום לנו?"
נשברתי. עצרתי. הסתובבתי.
"אתרום." הבטחתי. "אבל קודם, אני רוצה לספר לך כמה אתה משמח אותי."
הוא חייך בהיסוס. לא היה נראה שהוא רגיל לתגובה מסוג זה.
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי kareni לאתר Pixabay]
"כמה?" שאל.
"מאד." הודעתי לו. "כי כל השיח שלך מראה לי כמה נפלאים הם בני-האדם. אתה שם לב שאתה מטריד אותי בבקשות חוזרות ונשנות, למרות שהבהרתי לך פעם אחר פעם שאני לא מעוניין?"
"כן," הודה, "אבל זה למען הסביבה, באמת, ו – "
"בדיוק!" הסכמתי בעליזות. "אתה מרשה לעצמך להפר נורמות חברתיות ולהציק לאנשים מתוך אמונה במטרה נעלה יותר, גדולה יותר מעצמך, שאתה בטוח ומשוכנע שעומדת לעזור לכולנו – לא רק לך ולאנשים שאתה אוהב, אלא לכל אדם ואדם בעולם הזה. ממש כמו החרדים, המוסלמים, וכל יתר המאמינים הדתיים."
"סליחה?" הוא נראה פגוע.
"זה בסדר," ניחמתי אותו. "זה סוג של מחמאה עבורך. חשוב על החב"דניקים שעומדים בדוכן בצד השני של הרחוב, למשל." הרמתי את ידי לשלום אליהם, והם נופפו אלי בחזרה בחיוך גדול, וסימנו לי להתקרב. כשנדתי בראשי לשלילה, החל אחד מהם לצעוד לקראתי. הבנתי שאני צריך להזדרז.
"למה הם משקיעים שעות ארוכות מזמנם בניסיון נואש לשכנע אנשים להניח תפילין ברחוב?" שאלתי את הגרינפיסניק. "כי הם מאמינים שכשכולם יניחו תפילין, הגאולה תגיע, המשיח יבוא (או יחזור), אמא שבת תקדם אותנו בברכה לחיקה, וכל יתר הפרטים הקטנים שלא באמת חשובים. מה שחשוב זה ההבנה שהם רוצים בטובתנו – ולכן הם מרשים לעצמם לשווק את מרכולתם המחשבתית באופן אגרסיבי יותר מכפי שהנורמות החברתיות היו מאפשרות להם באופן רגיל. וגם אנחנו נותנים להם היתר מסוים, כי אנחנו מבינים שהם לא עושים את זה למטרות של רווח פרטי, אלא מתוך מטרה גדולה ונעלה יותר, שגויה ככל שתהיה."
"אבל הם טועים! " מחה הצעיר.
"נכון," הודיתי, "אבל זאת לא הנקודה. מה שמשמח אותי הוא שכל דת, כל אידיאולוגיה חזקה הקיימת בעולם, מנסה להצדיק את קיומה בכך שהיא מגדילה את כמות האושר – או לפחות את הצדק – עבור חברי הקבוצה המורחבת שדבקים באותה אידאולוגיה. אנשי גרינספיס וחב"דניקים מרשים לעצמם להטריד אנשים ברחובות כדי להציל את העולם. מתאבדים מוסלמים מוכנים לפוצץ את עצמם ברחובות כדי להחזיר את האסלאם לגדולתו – ובכך מנסים לשרת את כל הציביליזציה שלהם. האידאולוגיות היחידות ששורדות ומשגשגות הן אלו שמבססות את עצמן על החוש האנושי הפנימי של צדק, הוגנות ואלטרואיזם."
"זה… נשמע טוב מכדי להיות נכון." הוא אמר בפקפוק. מאחוריו ראיתי את החב"דניק מגיח בארשת פנים להוטה.
"זה באמת דבר טוב." הסכמתי בחיפזון. "ואפשר לקוות שהנטייה שלנו לחפש הוגנות עבור עצמנו, בני משפחתנו והסובבים אותנו, תוביל בסופו של דבר לניצחונה של אידאולוגיה אחת. עד היום לא היו לנו דרכי מדידה טובות לאידאולוגיות ולדתות שונות, ולרמת האושר, הצדק וההצלחה שהן מביאות לאוחזים בהן. זו אחת הסיבות לכך שהעולם מלא בשפע של דעות ורעיונות לגבי מה שטוב ועוזר לאנשים. אולי, כשנלמד אנשים דרכי חשיבה ביקורתיות, הם יצליחו לבחור מרצונם באידאולוגיות הראויות ביותר – אלו שמסייעות למספר הרב ביותר של בני-אדם."
"אח שלי!" פנה אלי החב"דניק, "לא תניח תפילין? בשביל היהודים בכל העולם, לא תעשה טובה?"
"מצטער," התנצלתי, "כבר תרמתי מתשומת הלב שלי לאמא אדמה. אני לא יכול לתת יותר היום. אבל אולי תנסה לתרום גם אתה לגרינפיס?"
"רעיון מצוין!" שמח, ופנה לאיש הירוק. "אחי, בוא, תניח תפילין. זה יעזור לך, יעזור לכולם!"
"לא, תודה." אמר לו הגרינפיסניק בקצרה.
"אולי בכל זאת? זה טוב ליהודים." שמעתי את החב"דניק אומר בזמן שנסוגתי מהם במהירות ונכנסתי לתחנה. כל-כך הרבה טוב יכול להזיק לך.