[בתמונה: רחב ומרגלי יהושע, בציור מהמאה ה-17. הצילום הוא נחלת הכלל]
עודכן ב- 23 ביוני 2024
אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.[1]
זהו מאמר ראשון מתוך חמישה על ריגול במקרא. למאמר האחר:
- אבי הראל: דפוסי ריגול במקרא;
- קובי ביטר: פרשת המרגלים והשלכותיה;
- עופר בורין: על נשיאים ומרגלים.
- גרשון הכהן: חטא המרגלים כחטא יהודי מתמיד הולך ונמשך.
* * *
פרשת שלח, בספר במדבר, עוסקת ברובה בעניין המרגלים, ההוראות שניתנו להם, מסע הריגול בארץ כנען, סיפורם אודות הארץ בשובם, בכי העם ותלונתו על משה ועל האל, בשל תוצרי המודיעין שהביאו.
גם הפטרת הפרשה עוסקת בנושאי ריגול - שני המרגלים הנשלחים על ידי יהושע לבית רחב ביריחו [1]. בדברינו הבאים נראה כי מעשה רחב המצילה את שני המרגלים מידי שליחי המלך, משתייך לפורמט מקראי שהנושא המשותף לו הוא אישה ממלטת גבר. בין השאר נדון בסיפורים הבאים:
- סיפורה של של מיכל בת שאול, הממלטת את דוד [2];
- מעשה האישה מבחורים הממלטת את שלוחיו של דוד [3];
- סיפור יעל וסיסרא [4], בו מצפה סיסרא שיעל תנהג על פי הדפוס המקובל באותם ימים ותציל אותו;
- וביקור שמשון אצל האישה בעיר עזה [5], אם כי בסיפור הזה שמשון נחלץ מהמלכודת שטמנו לו בכוחות עצמו, בשונה מהדפוס המוכר לנו.
מיכל בת שאול
"... יא וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים אֶל-בֵּית דָּוִד, לְשָׁמְרוֹ, וְלַהֲמִיתוֹ, בַּבֹּקֶר; וַתַּגֵּד לְדָוִד, מִיכַל אִשְׁתּוֹ לֵאמֹר, אִם-אֵינְךָ מְמַלֵּט אֶת-נַפְשְׁךָ הַלַּיְלָה, מָחָר אַתָּה מוּמָת. יב וַתֹּרֶד מִיכַל אֶת-דָּוִד, בְּעַד הַחַלּוֹן; וַיֵּלֶךְ וַיִּבְרַח, וַיִּמָּלֵט. יג וַתִּקַּח מִיכַל אֶת-הַתְּרָפִים, וַתָּשֶׂם אֶל-הַמִּטָּה, וְאֵת כְּבִיר הָעִזִּים, שָׂמָה מְרַאֲשֹׁתָיו; וַתְּכַס, בַּבָּגֶד. יד וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים, לָקַחַת אֶת-דָּוִד; וַתֹּאמֶר, חֹלֶה הוּא. טו וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל אֶת-הַמַּלְאָכִים, לִרְאוֹת אֶת-דָּוִד לֵאמֹר: הַעֲלוּ אֹתוֹ בַמִּטָּה אֵלַי, לַהֲמִתוֹ. טז וַיָּבֹאוּ, הַמַּלְאָכִים, וְהִנֵּה הַתְּרָפִים, אֶל-הַמִּטָּה; וּכְבִיר הָעִזִּים, מְרַאֲשֹׁתָיו... יח וְדָוִד בָּרַח וַיִּמָּלֵט, וַיָּבֹא אֶל-שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה, וַיַּגֶּד-לוֹ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה-לוֹ שָׁאוּל; וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁמוּאֵל, וַיֵּשְׁבוּ בנוית"(ראה הערה 2).
[בתמונה: מיכל מורידה את דוד מהחלון. ציור מעשה ידי גוסטב דורה משנת 1865. הצילום הוא נחלת הכלל]
על פי המסופר, דוד יוצא להילחם בפלשתים ומכה בהם מכה גדולה. בשל הפופולריות שדוד צבר, מנסה שאול להטיל את חניתו בדוד, אולם זה האחרון מצליח להינצל. בשל כך, מציב שאול שומרים על בית דוד, בכדי להוציאו להורג ביום שלמחרת. מיכל אשת דוד ממלטת אותו דרך החלון במהלך הלילה, ובבוקר אומרת לשומרי המלך כי דוד חולה ובשל כך אינו יכול ללכת עמם. בכך נותנת לו מיכל עוד זמן יקר לברוח מידי מבקשי נפשו.
האישה מבחורים
"...יז וִיהוֹנָתָן וַאֲחִימַעַץ עֹמְדִים בְּעֵין-רֹגֵל, וְהָלְכָה הַשִּׁפְחָה וְהִגִּידָה לָהֶם, וְהֵם יֵלְכוּ, וְהִגִּידוּ לַמֶּלֶךְ דָּוִד: כִּי לֹא יוּכְלוּ לְהֵרָאוֹת, לָבוֹא הָעִירָה. יח וַיַּרְא אֹתָם נַעַר, וַיַּגֵּד לְאַבְשָׁלֹם; וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם מְהֵרָה וַיָּבֹאוּ אֶל-בֵּית-אִישׁ בְּבַחוּרִים, וְלוֹ בְאֵר בַּחֲצֵרוֹ--וַיֵּרְדוּ שָׁם. יט וַתִּקַּח הָאִשָּׁה, וַתִּפְרֹשׂ אֶת-הַמָּסָךְ עַל-פְּנֵי הַבְּאֵר, וַתִּשְׁטַח עָלָיו, הָרִפוֹת; וְלֹא נוֹדַע, דָּבָר. כ וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי אַבְשָׁלוֹם אֶל-הָאִשָּׁה הַבַּיְתָה, וַיֹּאמְרוּ אַיֵּה אֲחִימַעַץ וִיהוֹנָתָן, וַתֹּאמֶר לָהֶם הָאִשָּׁה, עָבְרוּ מִיכַל הַמָּיִם; וַיְבַקְשׁוּ וְלֹא מָצָאוּ, וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם"(ראה הערה 3).
ברקע הסיפור הזה עומדת עצת חושי הארכי כנגד עצת אחיתופל, במהלך מרד אבשלום. אחיתופל יעץ לאבשלום (בתמונה משמאל) כי יצא ללא שהות אחר דוד ואנשיו ובכך יכריע את המרד לטובתו. חושי הארכי, מנאמני דוד, מטיל ספק בעצה זו ומביא הצעה חלופית שאומרת שאין לרדוף מיד אחר דוד שמא אנשיו של דוד יציבו מארב לכוחות הרודפים אחריהם. אשר על כן, הוא מייעץ לכנס צבא גדול מדן ועד באר שבע, ובכך הוא נטל את היזמה מידי אחיתופל.
[בתמונה: עצת אחיתופל - מקור התמונה: צילום מסך מסרטון היו טיוב: David (16a) - Conflicte colaterale - Ahitofel. ראו למטה]
במהלך התיאור של הפרת עצת אחיתופל, נאמני דוד, יהונתן ואחימעץ מנסים לברר מודיעינית מה קורה עם צבאו של אבשלום. לרוע מזלם נער שראה אותם מדווח אודותיהם, ואנשי אבשלום מנהלים מרדף אחריהם. אנשי דוד מגיעים במנוסתם למקום בשם בחורים, בנחלת שבט בנימין. שם הם מסתתרים בבאר, שפתחה מכוסה בידי אישה אלמונית בחיטים כתושות. אנשי אבשלום התייאשו מהמרדף האמור, ובכך מצליחה שליחותם של אנשי דוד.
יעל וסיסרא
"...יז וְסִיסְרָא, נָס בְּרַגְלָיו, אֶל-אֹהֶל יָעֵל, אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי: כִּי שָׁלוֹם, בֵּין יָבִין מֶלֶךְ-חָצוֹר, וּבֵין, בֵּית חֶבֶר הַקֵּינִי. יח וַתֵּצֵא יָעֵל, לִקְרַאת סִיסְרָא, וַתֹּאמֶר אֵלָיו סוּרָה אֲדֹנִי סוּרָה אֵלַי, אַל-תִּירָא; וַיָּסַר אֵלֶיהָ הָאֹהֱלָה, וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּׂמִיכָה. יט וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי-נָא מְעַט-מַיִם, כִּי צָמֵאתִי; וַתִּפְתַּח אֶת-נֹאוד הֶחָלָב, וַתַּשְׁקֵהוּ--וַתְּכַסֵּהוּ. כ וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, עֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל; וְהָיָה אִם-אִישׁ יָבֹא וּשְׁאֵלֵךְ, וְאָמַר הֲיֵשׁ-פֹּה אִישׁ--וְאָמַרְתְּ אָיִן. כא וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת-חֶבֶר אֶת-יְתַד הָאֹהֶל וַתָּשֶׂם אֶת-הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ, וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט, וַתִּתְקַע אֶת-הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ, וַתִּצְנַח בָּאָרֶץ; וְהוּא-נִרְדָּם וַיָּעַף, וַיָּמֹת. כב וְהִנֵּה בָרָק, רֹדֵף אֶת-סִיסְרָא, וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרָאתוֹ, וַתֹּאמֶר לוֹ לֵךְ וְאַרְאֶךָּ אֶת-הָאִישׁ אֲשֶׁר-אַתָּה מְבַקֵּשׁ; וַיָּבֹא אֵלֶיהָ--וְהִנֵּה סִיסְרָא נֹפֵל מֵת, וְהַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ"(ראה הערה 4).
הרקע למותו של סיסרא הוא מלחמת ברק ודבורה הנביאה בכנענים. מלך כנען שמלך בעיר חצור, ושר צבאו סיסרא, משעבדים את בני ישראל במשך עשרים שנה. דבורה הנביאה מארגנת צבא גדול בעזרתו של ברק בן אבינועם כדי להשיב מלחמה ולהסיר את שעבוד הכנעני. הצבא הכנעני המצויד בתשע מאות רכבי ברזל, מתכנס כנגד צבא בני ישראל, שאין לו על פי מערך הכוחות סיכוי לנצח. במערכה מתערב האל המקראי לטובת בני ישראל, וסיסרא יורד מרכבו ובורח לאוהלה של יעל אשת חבר הקיני. הקיני הוא שם של חטיבה שבטית שעלתה לצפון ארץ ישראל, ושהייתה בעלת ברית של מלך חצור. סיסרא מצפה מיעל שתמלט את נפשו מיד רודפיו אולם היא בניגוד למצופה הולמת ברקתו לאחר שצלח בידה קודם לכן להרדימו. כאמור, בניגוד לדפוס המקובל של הצלה יעל הורגת את הגבר שביקש ממנה למלט את נפשו. המקרא אינו מסביר את מניעיה של יעל, מדוע בחרה להתנהל כנגד דפוס הפעולה הידוע באותה תקופה של אישה ממלטת גבר.
ביקור שמשון בעיר עזה
"...א וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן, עַזָּתָה; וַיַּרְא-שָׁם אִשָּׁה זוֹנָה, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ. ב לַעַזָּתִים לֵאמֹר, בָּא שִׁמְשׁוֹן הֵנָּה, וַיָּסֹבּוּ וַיֶּאֶרְבוּ-לוֹ כָל-הַלַּיְלָה, בְּשַׁעַר הָעִיר; וַיִּתְחָרְשׁוּ כָל-הַלַּיְלָה לֵאמֹר, עַד-אוֹר הַבֹּקֶר וַהֲרַגְנֻהוּ. ג וַיִּשְׁכַּב שִׁמְשׁוֹן, עַד-חֲצִי הַלַּיְלָה, וַיָּקָם בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּאֱחֹז בְּדַלְתוֹת שַׁעַר-הָעִיר וּבִשְׁתֵּי הַמְּזֻזוֹת, וַיִּסָּעֵם עִם-הַבְּרִיחַ וַיָּשֶׂם עַל-כְּתֵפָיו; וַיַּעֲלֵם אֶל-רֹאשׁ הָהָר, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי חֶבְרוֹן"(ראה הערה 5).
סיפור קצר זה מתאר את הגעתו של שמשון אל אישה זונה בעיר עזה, בה ישבו פלשתים, אויביהם המושבעים של בני ישראל. שמשון אינו מסתיר את דבר בואו, לכן כאשר הוא מתייחד עמה, זוממים אנשי העיר לתופשו בכדי להמיתו. הם מחליטים להציב לו מארב בשערי העיר לקראת עלות השחר. שמשון שמרגיש בתכונה שבואו גרמה, מחליט לברוח באמצע הלילה, ועוקר את שערי העיר ומעלה אותם אל ההר שעל פני חברון. הפעם שמשון לא משתמש בתואנה הזאת להכות בפלשתים, והוא רק משאיר להם סימן מאיים אודות כוחו הרב. בסיפור זה, לא מתקיים הדפוס הרגיל של האישה ממלטת גבר, ושמשון מציל את נפשו בזכות ערנותו וכוחו הרב.
אחרית דבר
הרשימה הנבחרת אודות הדפוס של אישה ממלטת גבר, יש בה מוטיבים משותפים. מרגליו של דוד, כמו גם מרגלי החרש שיהושע שלח, דוד הבא לבית מיכל רעייתו וסיסרא הבורח לאוהל יעל, מצביעים על דפוס בו הגבר הרדוף מגיע למחסה בו אישה אמורה להציל את נפשו. חריג הוא סיפורו של שמשון, שאינו נזקק לעזרת איש.
הזהות של הנשים אליהם בורחים דומה בחלק מהמקרים. מרגלי דוד וסיסרא מנסים למצוא מקלט אצל אשת איש. לעומתם, מרגלי יהושע ושמשון באים אל אישה זונה. האם מרגלי יהושע רצו לשלב בין משימת הביון אליה נשלחו לבין תשוקתם האישית? על כך אין תשובה חד משמעית. יש הרואים בהגיעם לבית אישה זונה יד המקרה ויש אחרים שלא...
בכל המקרים, הגבר הנרדף בגלל שאויביו עלו על עקבותיו. שמשון הוא שוב חריג בנוף, היות והוא לא הסתיר את דבר בואו הפומבי לאישה בעיר עזה. מרגלי דוד מתגלים על ידי נער, ויעל מודיעה לברק בן אבינועם על הריגתו של סיסרא. האם רחב הודיע למלך יריחו על הימצאותם של מרגלים בביתה? כנראה שלא, ודבר הימצאותם בביתה היא ככול הנראה עקב התנהגותם הרשלנית והלא זהירה במהלך משימתם.
[בתמונה: ציורי תנ"ך / שמשון ודלילה / ציירה: אהובה קליין (c)]
בכל הסיפורים השלטון המרכזי רוצה את נפשו של הנמלט, ולכן כאשר האישה ממלטת אותו עליה לנקוט בתחבולות שונות ומשונות. רחב מסתירה את מרגלי יהושע ואחר כך מורידה אותם בחבל מחלון ביתה הנמצא בחומת יריחו. גם מיכל בת שאול ממלטת את דוד בעד החלון, ולאחר מכן היא מטעה את שלוחי המלך בטענה שדוד חולה ולא יכול ללכת עמם. האישה מבחורים מכסה את פי הבאר בתבואה, סיסרא בוטח ביעל שתמלט אותו, ורק שמשון בוטח בעצמו ובכוחו האישי.
מניעי האישה המצילה אינם תמיד ברורים לנו. מיכל בת שאול ממלטת את בעלה, אבל מה המניע של האישה מבחורים או של יעל אשת חבר הקיני? אין אנו יודעים. יתכן שהמניע של רחב בהצלת מרגלי יהושע הוא הגמול שינתן לה בהצלתה ובהצלת משפחתה בכיבוש העתידי של יריחו.
סיפור מגדרי - הגורם הדומיננטי והפעיל בכל הסיפורים הללו, זו האישה, בניגוד לפאסיביות של הגברים בסיפור. שמשון הוא חריג במשוואה זו, בה רק הגבר פעיל ולא האישה ובכך סיפורו מאבד את ייחודו כסיפור מגדרי.
ולבסוף – בחלק מהסיפורים יש יסוד או שריד ארוטי [6]. בסיפור של שמשון הדבר נכתב במפורש. צמד המרגלים ששלח יהושע מגיע לבית אישה זונה אך למרבה האירוניה המקרא לא מספר לנו דבר האם הייתה התרחשות בינם לבין רחב. אמנם היא אומרת לשליחי המלך כי המרגלים שהו אצלה, והכוונה כנראה לרמוז שהם באו לשם סיפוק תאוותם במהלך משימתם, אך כאמור המקרא לא מספר שאכן אירעה אינטראקציה ארוטית במהלך שהותם אצלה.
האם דפוס ההתנהגות בה גבר בורח מפני רודפיו אל אישה, וזו אמורה להצילו היה דפוס קדום וידוע? התשובה על שאלה זו הינה חיובית. רק כך ניתן להבין את בריחתו של סיסרא אל אוהל יעל, ביודעו מה דפוס ההתנהלות במקרה שכזה. ואם רוצים אנו לברר את קדמות העניין, ניתן לעיין בסיפורה של אחת מאמהות האומה [7], רבקה, אשר ממלטת את בנה את יעקב מפני זעמו הרצחני של עשיו, לאחר תרגיל ההונאה שנעשה בהשראתה, בה יעקב לקח במרמה את הברכות של יצחק שהיו מיועדות לעשיו.
[לקובץ המאמרים על פרשת 'שלח לך', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על נשים באתר, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על ריגול במקרא, לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!
נושאים להעמקה
מקורות והעשרה
- פנחס יחזקאלי (2019), פרשת שלח לך באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 16/6/19.
- פנחס יחזקאלי (2019), נשים באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 9/3/19.
- פנחס יחזקאלי (2024), ריגול במקרא באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 9/8/24.
[1] יהושע, פרק ב'.
[2] שמואל א', פרק י"ט, פסוקים י"א – י"ז.
[3] שמואל ב', פרק י"ז, פסוקים י"ז – כ"ב.
[4] שופטים, פרק ד', פסוקים י"ז – כ"ב.
[5] שם, פרק ט"ז, פסוקים א' – ג'.
[6] להשוואה נרחבת יותר ראה - ספר יהושע, עולם התנ"ך, הוצאת דודזון – עתי, 1998, עמוד 46.
[7] ראה – בראשית, פרק כ"ז.
Pingback: עופר בורין: על נשיאים ומרגלים | ייצור ידע
Pingback: פנחס יחזקאלי: ריגול במקרא באתר ייצור ידע | ייצור ידע
Pingback: גרשון הכהן: חטא המרגלים כחטא יהודי מתמיד הולך ונמשך | ייצור ידע
Pingback: קובי ביטר: פרשת המרגלים והשלכותיה | ייצור ידע
Pingback: אבי הראל: דפוסי ריגול במקרא | ייצור ידע
"האם דפוס ההתנהגות בה גבר בורח מפני רודפיו אל אישה וזו אמורה להצילו, היה דפוס קדום וידוע? התשובה על שאלה זו הינה חיובית."
כדי לעמוד מאחורי הקביעה שזהו "דפוס קדום וידוע", יש להביא דוגמאות ממיתוסים של עמים אחרים מאותה תקופה במרחב הזה. האם מוכרים סיפורים דומים מעמים שכנים? (כדוגמת סיפור המבול שמופיע בגרסאות דומות אצל רבים מעמי האיזור)