אלעד רזניק: כמה מילים על יום הזיכרון האלטרנטיבי

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Ron Mader לאתר flickr]

אלפי ישראלים השתתפו אמש (שלישי) בטקס הזיכרון הישראלי-פלסטיני בתל אביב. לצד הישראלים, לטקס הגיעו גם כ-90 פלסטינים משטחי הרשות. מחוץ לטקס הפגינו עשרות בני אדם נגד קיומו. כמה מהמפגינים איחלו מוות למשתתפי הטקס, איימו לפגוע בהם פיזית עם סיומו, ושרפו דגלים של הרשות הפלסטינית. במקום נכחו כוחות משטרה גדולים. לדברי המארגנים, לטקס הגיעו כ-6,000 אנשים - המספר הגדול ביותר ב-13 השנים שבהן האירוע מתקיים (קשתי ושפיגל, 2018).

את החברים שלי ובני משפחתי שנהרגו בשרות הצבאי אני נושא עמי כל השנה. אני לא צריך את יום הזיכרון לחללי צה"ל על מנת להיזכר בהם...

יום הזיכרון לחללי צה"ל הוא יום הזיכרון של הקולקטיב הישראלי, שעוצר לרגע מהמולת החיים ונזכר בקרבן הקולקטיבי שדורשים החיים במדינת ישראל... הקרבן הקולקטיבי על הקמת הדמוקרטיה הישראלית, ושימור הדמוקרטיה הישראלית במרחב המזרח תיכוני. הוא מעניק לקולקטיב הזה פנים שמות כבוד ודגלים. 

הטקס האלטרנטיבי הוא לא מקום שאני אגיע אליו. אולם עצם קיומו הוא מהותה של כל דמוקרטיה משוכללת, קל וחומר, הדמוקרטיה הישראלית. 

כל המנגחים את קיומו של יום הזיכרון האלטרנטיבי; כל ההופכים את עצמם למשמרי הלאומנות הישראלית, חוטאים לקרבן הקולקטיבי האדיר שהוקרב על מזבח שימור צורת החיים הישראלית. 

בואו נעסוק במה שאנחנו בוחרים לזכור, ולא בצורה שבה אחרים בוחרים לזכור...

[בתמונה: דמוקרטיה משוכללת... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Denis Nordmann לאתר FREEIMAGES]

מקורות והעשרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.