[תמונותיהם של רבי הניצבים אלשיך ורוזוליו: דוברות משטרת ישראל]

האסטרטגיה של רב ניצב רוני אלשייך, להתייצב בראש אנשיו בחקירות ראש הממשלה - ולחטוף את עיקר האש - יכולה להתפרש על פי מיטב האתוס הצבאי של מפקדים בצבא, שבא לידי ביטוי במושג 'אחרי': המפקד מסתער על היעד בראש כוחותיו. רק שהשלכות האתוס הזה על הרמה האסטרטגית, והוצאתו מחוץ להקשר הצבאי הטקטי לעולם המשטרתי, יכולה להטעות...

[למאמר, הפקודה "אחרי" והתפיסה שמאחוריה – המיתוס והשלכותיו, לחצו כאן]

אני יכול להעיד מניסיוני כקצין צבא צעיר שהגיע למשטרה, שפעמים רבות שבהן שניסיתי להוביל בראש רק סיבכתי את אנשי, וכאשר למדתי להישאר מאחור, יכולתי להגן עליהם טוב יותר. כך לדוגמה, אם הסתבכו שוטרי באירוע אלים או בוויכוח קולני עם אחרים מחוץ לחדרי, למדתי על בשרי, שאם אני יוצא מן החדר אל אנשי, אני הופך לחלק מהאירוע והטענות כלפי אנשי המשטרה - ואני בראשם - רק מתעצמות; אבל, כשאני משכיל להישאר בחדר, אתה יכול להיחשב מהאו"ם, ולסיים את האירוע בטוב.

הדוגמה הזו טובה גם לרמה האסטרטגית של השיטור: מפקד שנמצא מאחור יכול לתכנן, לחשוב ולייצר אסטרטגיה שתגן על אנשיו טוב יותר. הנה לפניכם דוגמה של מפכ"ל אחר, שהקפיד שלא להיות מעורב בחקירות בכירים, בהשאירו את העבודה לחוקרים עצמם, וידע למה...

מדובר באחד הרפורמטורים הפקחים והאפקטיביים ביותר שידעה משטרת ישראל, רב ניצב שאול רוזוליו. הימים ימי החקירות הגדולות של היחידה לחקירות הונאה (יח"ה) בראשות תת ניצב בנימין זיגל. הדוגמה מובאת מתוך הספר 'זיגל' - הסיפור המלא של חקירות השחיתות (ללמדנו שדבר לא השתנה...) של ברוך לשם, ששימש כיועץ שר המשטרה ולפני כן, כדובר המשטרה:

רקע: זיגל וחוקריו נקלעו למבוי סתום בחקירת דוד פלד, מנהלו הכל יכול דאז של אגף המכס והבלו. החקירה 'נתקעה' כיוון שאנשים חששו לדבר, וזיגל החליט להניע אותה ולשבור את קשר השתיקה סביב פלד, באמצעות ראיון טלוויזיוני. הוא רצה ליצור רושם כי החומר המצוי בידי המשטרה מבוסס ומרשיע, וכל המוסיף את עדותו לעדויות הקיימות נגד פלד, אינו מסתכן.

זיגל התייצב, ב- 28 בינואר 1976, בפני המצלמות של "מבט לחדשות", הערוץ האחד והיחיד של הטלוויזיה באותם ימים, והצליח 'יותר מידי'. הרושם שנוצר היה, שהוא רואה בפלד אשם לכל דבר. 

הראיון גרר סערה ציבורית, שחייבה את היועץ המשפטי לממשלה דאז, אהרן ברק להגיב. ברק ראה בו פגיעה בכללי הצדק והמשפט, וטען שאין מרשיעים אדם בטרם הובא למשפט... (כמה נאיבי נתפס המשפט הזה כיום, בעידן המשפטים בחוצות הרשתות החברתיות...). "דבריו של זיגל אינם הולמים קצין משטרה", קבל! גם שר המשפטים, חיים צדוק, הצטרף לחגיגה, ודרש אף הוא "בירור העניין ופעולה".

המפכ"ל רוזוליו - שהקפיד לא להתערב בחקירות ושלח את החוקרים ישירות ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליטיו - יכול היה להופיע במערכה הזו כשופט: הוא פרסם הודעה לפיה "ראש יח"ה ננזף על ידו". בכך הרגיע את מבקשי ראשו של זיגל (לעת עתה...).

הראיון עשה את שלו, והראיון הניב זרם של עדויות וידיעות מודיעיניות. פלד, שנעצר בבוקר הראיון, הועמד לדין והורשע. נגזרו עליו חמש שנות מאסר, וקנס בסך 465,000 ל"י.

וזיגל, מה איתו? ימים אחדים אחרי הפרסום על הנזיפה, פגשו זיגל וסגנו פייט את המפכ"ל במסדרונות המטה הארצי. רוזוליו נופף בידו ובחיוך רחב אמר: "הא זיגל, כתוב בעיתון שננזפת, יישר כוח!" (לשם, 1988, ע' 73).

והלקח? לא כל מי שמגן עליך, באמת מגן עליך; ולא כל מי שתוקף אותך, באמת עושה כן; והמבין יבין...

מקורות והעשרה

• ברוך לשם (1988), זיגל. הסיפור המלא של חקירות השחיתות, תל אביב: מעריב.