אבי ברוכמן: עונש מוות למחבלים?

תקציר: הדוחות של ארגון זכויות האדם אמנסטי מצביעים על עלייה חדה במספר ההוצאות להורג ברחבי העולם, שהרקיע לשיא של 30 שנה. בשנת 2021 הוצאו להורג לפחות 579 בני אדם ב-18 מדינות שונות. 90% מהם בשלוש מדינות בלבד: אירן, פקיסטן וערב הסעודית. סין לא נכללת ברשימה מאחר שנתונים על מספר הנדונים למוות הם סוד מדינה. ההערכות הם שהיא שומרת על המקום הראשון המפוקפק…

[בתמונה: עונש מוות למחבלים? תמונה חופשית שהועלתה על ידי Patrick Feller לאתר flickr]
[בתמונה: עונש מוות למחבלים? תמונה חופשית שהועלתה על ידי Patrick Feller לאתר flickr]

[לקובץ המאמרים על עונש מוות והוצאה להורג, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על משילות באתר, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן]

עודכן ב- 18 בנובמבר 2022

ד"ר אבי ברוכמן (בתמונה משמאל) הוא מרצה בכיר במחלקה לקרימינולוגיה המכללה האקדמית אשקלון. שירת במשטרת ישראל בתפקידי פיקוד מטה והדרכה. בתפקידו האחרון שימש כראש המחלקה לשיטור קהילתי, בדרגת ניצב משנה. הוא עוסק במחקר ייעוץ והוראה בתחומי קרימינולוגיה ומערכת אכיפת החוק.

ד"ר אבי ברוכמן (בתמונה משמאל) הוא מרצה בכיר במחלקה לקרימינולוגיה המכללה האקדמית אשקלון. שירת במשטרת ישראל בתפקידי פיקוד מטה והדרכה. בתפקידו האחרון שימש כראש המחלקה לשיטור קהילתי, בדרגת ניצב משנה. הוא עוסק במחקר ייעוץ והוראה בתחומי קרימינולוגיה ומערכת אכיפת החוק.

*  *  *

ב- 1 במרץ 2023 התקבל בקריאה טרומית חוק עונש מוות למחבלים. זהו המשך לאחד הסלוגנים החשובים במסע הבחירות ב- 2022, של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר. מונח זה הופיע גם במצע הבחירות של תנועת הציונות הדתית. 

סוגיית "עונש מוות למחבלים" מוצאת אחיזה בקרב תומכיה של מפלגת 'עוצמה יהודית', שמאסו בהידרדרות הנמשכת במשילות בפריפריה, שהביאה לשחיקת הריבונות, בהגברת הטרור ובכמות גדלה והולכת של קורבנות טרור [לקובץ המאמרים על 'משילות' באתר, לחצו כאן; לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן].

בעת מהלכי הרכבת הממשלה החדשה, דרשה 'עוצמה יהודית' להכניסו כחלק ממצע הממשלה; אם כי הניסיון מלמד שמהלכים כאלה בישראל, דרכם להתפוגג.

סוגיית עונש המוות עולה שוב ושוב לאורך השנים, עם הידרדרויות תקופתיות בתחושת הביטחון הציבורית. כך למשל, ב- 2017 התייחס שר הביטחון דאז, אביגדור ליברמן, לרצח החייל רון יצחק קוקיא בטרמפיאדה בערד, וכתב בחשבון הפייסבוק שלו כי "הרצח של סמל קוקיא מוכיח שוב את הצורך בהנהגת חוק עונש מוות (Capital Punishment / Death Sentence) למחבלים". ליברמן אף יזם חקיקה בנושא שהתפוגגה לאור התנגדותו של היועמ"ש דאז, אביחי מנדלביט, שכמו קודמיו בתפקיד מאז קום המדינה, התנגד להטלת עונש מוות למחבלים. (צימוקי,2017).

[בתמונה: סוגיית עונש המוות נשארת. נושאי המסר מתחלפים... מימין: השר איתמר בן גביר. משמאל, השר לשעבר, אביגדור ליברמן. תמונתו של בן גביר מימין נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי דוד דנברג. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0; תמונתו של ליברמן משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Jim Mattis, והיא נחלת הכלל].
[בתמונה: סוגיית עונש המוות נשארת. נושאי המסר מתחלפים... מימין: השר איתמר בן גביר. משמאל, השר לשעבר, אביגדור ליברמן. תמונתו של בן גביר מימין נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי דוד דנברג. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0; תמונתו של ליברמן משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Jim Mattis, והיא נחלת הכלל].

הדעות בתחום זה חלוקות לא רק ברמה הפוליטית אלא גם בקרב חוקרים ואנשי אקדמיה...

[משמאל: הלוגו של ארגון אמנסטי הבינלאומי. אנו מאמינים כי אנו עושים בו שימוש הוגן]

דו"חות של ארגון זכויות האדם אמנסטי (ראו לוגו משמאל) מהשנים האחרונות, הצביעו על עלייה חדה במספר ההוצאות להורג ברחבי העולם, שהרקיע לשיא של 30 שנה.

[משמאל: הלוגו של ארגון אמנסטי הבינלאומי. אנו מאמינים כי אנו עושים בו שימוש הוגן]

בשנת 2021 הוצאו להורג לפחות 579 בני אדם ב-18 מדינות שונות. 90% מהם בשלוש מדינות בלבד: אירן, פקיסטן וערב הסעודית. סין לא נכללת ברשימה מאחר שנתונים על מספר הנדונים למוות הם סוד מדינה. ההערכות הם שהיא שומרת על המקום הראשון המפוקפק…

האם עונש המוות אכן מרתיע עבריינים ו/או מחבלים? האם קיימת שונות ביניהם? מה קורה אצלנו? [להרחבה בנושא עונש המוות במקורות היהדות, לחצו כאן] ספרות רבה נכתבה על הנושא.

במרבית מדינות האיחוד האירופי בוטל עונש המוות, רק בארצות הברית ב- 31 מהמדינות עדיין קיים עונש מוות בחוקי המדינות. והמספר ההוצאות להורג בירידה [להרחבה בנושא עונש המוות במקורות היהדות, לחצו כאן].

[בתמונה: מפגין מטורקיסטן המזרחית (מרכז אסיה) נגד עונש המוות. תמונה חופשית שהועלתה על ידי Michael Lieu לאתר flickr]
[בתמונה: מפגין מטורקיסטן המזרחית (מרכז אסיה) נגד עונש המוות. תמונה חופשית שהועלתה על ידי Michael Lieu לאתר flickr]

מהפכת ה-DNA פרויקט החפות האמריקאי - שהחלה בסוף שנות ה- 80 של המאה הקודמת - יצרה ואפשרה לבצע בדיקות מדויקות על בסיס דגימה קטנה של רקמה אנושית מזירת העבירה.

במסגרת הפרויקט שהחל בשנת 1992 ע"י בארי שק ופיטר נויפלד, נבדקו בדיקות DNA לאסירים שטענו לחפותם. הממצאים מלמדים שעשרות רבות של אסירים שנדונו לעונש מוות נמצאו זכאים ושוחררו (סנגרו,2014) [להרחבה בנושא פרויקט החפות, לחצו כאן].

[מקור הכרזה: פרויקט החפות האמריקני. אנו מאמינים כי אנו עושים בה שימוש הוגן]
[מקור הכרזה: פרויקט החפות האמריקני. אנו מאמינים כי אנו עושים בה שימוש הוגן]

עונש המוות מתקופת התנ"ך עד ימינו

סיפורי המקרא מתארים בריחה מתמדת מעונש המוות. עונש המוות הראשון שהוטל על אדם, האדם הראשון הומתק לעונש גלות מגן עדן וחיי צער ועמל. הרוצח הראשון לא הומת, אלא ספג עונש של גלות, וגם כאשר עמדה על הפרק המתת אנשי סדום, שהיו רעים מאד ל ה', התייצב אברהם אבינו כסנגור מול בוראו וביקש להצילם.

התומכים בעונש המוות מעלים צידוקים רבים, כשהתכלית המרכזית היא בראיית מטרת הענישה כהרתעה. " וכל העם ישמעו וייראו ולא יזידון עוד" (דברים,י"ג,י"ב). כותב השופט בדימוס, ד"ר אבי טננבאום: " אלא שכבר לפני מאות שנים היו כאלה שהתנגדו לעונש מוות מסיבות שונות. המחלוקת היא עתיקת יומין ואף מופיעה במקורותינו. כבר במשנה אמרו רבי עקיבא ורבי טרפון " אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם"(מסכת מכות פרק א' משנה י' ׂׂ). כבר באותה תקופה השיב כנגדם רבן שמעון בן גמליאל" אף הן מרבין שפיכות דמים בישראל" (שם). לכאורה לפחות, נימוקו של רבן שמעון בן גמליאל הוא ההרתעה."

[בתמונה: "וַיהוָה, הִמְטִיר עַל-סְדֹם וְעַל-עֲמֹרָה--גָּפְרִית וָאֵשׁ" - גם כאשר עמדה על הפרק המתת אנשי סדום, שהיו רעים מאד ל ה', התייצב אברהם אבינו כסנגור מול בוראו וביקש להצילם... האמן: Jim Padjett. המקור: אתר free bible images]
[בתמונה: "וַיהוָה, הִמְטִיר עַל-סְדֹם וְעַל-עֲמֹרָה--גָּפְרִית וָאֵשׁ" - גם כאשר עמדה על הפרק המתת אנשי סדום, שהיו רעים מאד ל ה', התייצב אברהם אבינו כסנגור מול בוראו וביקש להצילם... האמן: Jim Padjett. המקור: אתר free bible images]

צ'זרה בקריה האיטלקי (1735-1794; ראו תמונה משמאל) - שנחשב כאבי האסכולה הקלאסית - טבע את מונח ההרתעה בספרו "על עבירות ועונשים". הוא, הציע שהחוק הפלילי יגדיר מראש ובדייקנות את העונש הצפוי על כל עבירה. לדבריו, העבריין בכוח יירתע אם חומרתו של העונש הצפוי תהיה גדולה במקצת מההנאה הצפויה מהעבירה. הוא, גם התנגד לעונש מיתה.

[תמונתו של בקריה משמאל היא נחלת הכלל]

סלין ( Thorstin Sellin) ועמיתיו ערכו השוואות בין ארצות שבהן קיים עונש מוות לבין ארצות שבהן אינו קיים. מסקנתם הייתה שאין הבדלים משמעותיים ושעונש המוות אינו מרתיע. על מחקרים אלו קיימת ביקורת מתודולוגית בהשוואה בין המדינות.

מספר עשורים לאחר מכן מתפרסמים המחקרים של יצחק ארליך (Issac Ehrlich), בשנים 1976-1975, שמעוררים מחלוקת רבה בקרב החוקרים. ארליך, כלכלן אמריקאי, מציג מודל כלכלי לבחינת ההשפעה המרתיעה של עונש המוות. הוא משתמש בטכניקה של רגרסיה לינארית, ובחן משתנים רבים כמו: מספרי מקרי רצח, פענוח מקרי רצח, מספר ההוצאות להורג, משתנים חברתיים ומשתנים כלכליים. הוא, מדד את כל מקרי הרצח וההוצאות להורג בין השנים 1934 – 1969, והגיע למסקנה כי לשימוש בהוצאות להורג יש השפעה מרתיעה יחסית לעומת כל אמצעי אחר של ענישה. כותבת ד"ר חגית לרנאו (2016): "המאמר מסתיים במסקנה כי הניתוח הכלכלי מלמד שכל הוצאה להורג סייעה למנוע, בממוצע, בין שבעה לשמונה מקרי רצח באותה שנה".

[בתמונה:  עונש מוות והוצאה להורג - כל הוצאה להורג סייעה למנוע, בממוצע, בין שבעה לשמונה מקרי רצח באותה שנה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי RyanMcGuire לאתר Pixabay]

מחקריו של ארליך עוררו ויכוח נוקב בין פוליטיקאים, גורמי משפט וקרימינולוגים. המצדדים בעונש המוות בארצות הברית הביאו את מחקריו כראיה לכך שעונש המוות מרתיע רוצחים ויש לעשות בו שימוש נרחב יותר. לעומתם, המתנגדים טענו כנגד הטכנולוגיה והמתודולוגיה בה השתמש ארליך.

[בתמונה: פרופ' ג'ואנה שפרד. המקור באדיבות אתר ה- The Federalist Society. אנו מאמינים כי אנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

החל משנת 1995 יצא גל חדש של מחקרים שעוסק בהשפעות ההוצאה להורג בארה"ב משנת 1976, השנה בה אישר בית המשפט העליון את ההוצאה להורג. בין המחקרים מעניינת גישתה של ג'ואנה שפרד (Joana Sheferd; ראו תמונה משמאל) שבחנה את ההבדלים בין המדינות השונות.

[בתמונה: פרופ' ג'ואנה שפרד. המקור באדיבות אתר ה- The Federalist Society. אנו מאמינים כי אנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

היא, מצאה כי בחלק מהמדינות עונש מוות מרתיע בעוד שבחלק אחר הוא אינו מרתיע כלל ואולי אף גורם לעלייה במספר מקרי הרצח. המחקר שלה טוען כדי שעונש המוות ירתיע יש צורך במעבר "סף" מסוים. כלומר, אם מספר המוצאים להורג נמוך ומתחת לסף, עונש המוות אינו מרתיע. באם עונש המוות מבוצע לעתים תכופות הרי הוא מרתיע. המשמעות היא בעייתית, אם רוצים כי עונש המוות ירתיע צריכים אנו להוציא להורג כמות גדולה של אנשים.

בארצות הברית יש ירידה דרמטית במספר ההוצאות להורג, בשנת 2015 הוצאו להורג בארצות הברית 28 אסירים בלבד בשש מדינות מתוך 31 המדינות שבהן עדיין קיים העונש. יש הטוענים שזה נובע מצמצום הפשיעה בשנים האחרונות. סקירה משווה ומעניינת במדינות ארה"ב ניתן למצוא אצל אונגר (2013).

[בתמונה: חדר הוצאה להורג ברעל. בארצות הברית יש ירידה דרמטית במספר ההוצאות להורג... התמונה היא נחלת הכלל]
[בתמונה: חדר הוצאה להורג ברעל. בארצות הברית יש ירידה דרמטית במספר ההוצאות להורג... התמונה היא נחלת הכלל]

עונש המוות בישראל

בישראל, הופעל עונש המוות פעם אחת לפני קום המדינה ופעמיים מאז קום המדינה.

- בשנת 1938 בתקופת המנדט הבריטי הורשע מרדכי שוורץ, שוטר עברי שרצח את שותפו הערבי לאוהל ונדון לעונש מוות.

- ביוני 1948 הוצא להורג מאיר טוביאנסקי לאחר שנשפט במשפט צבאי מהיר ובלתי חוקי. בהמשך טוהר שמו של טוביאנסקי, והאחראים להוצאה להורג נשפטו.

- ב-31 במאי 1962 הוצא להורג הצורר הנאצי אדולף אייכמן על פי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם. ערעורו של אייכמן על הרשעתו ברצח העם היהודי בשואה נדחה על ידי בית המשפט העליון, וכן נשיא המדינה דאז, יצחק בן צבי, דחה את בקשתו לחנינה. אייכמן הוצא להורג בתלייה בכלא רמלה. 

[בתמונה: אדולף אייכמן נלכד והוא למשפט בישראל. התמונה: לע"מ. שם הצלם אינו ידוע]
[בתמונה: אדולף אייכמן נלכד והוא למשפט בישראל. התמונה: לע"מ. שם הצלם אינו ידוע]

- עם הקמת מדינת ישראל ירשנו משלטון המנדט הבריטי את עונש המוות בגין עבירת רצח. בשנת 1954 שונה החוק " חוק לתיקון דיני עונשין (ביטול עונש מוות על רצח) תשי"ד 1954. המצב המשפטי בישראל הוא שעונש המוות קיים בספר החוקים בעיקר לגבי מעשי רצח מיוחדים.

השמדת עם ועשיית דין בנאצים ובעוזריהם

החוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם מבוסס על האמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, שקיבלה עצרת האומות המאוחדות ביום 9 בדצמבר 1948. בעניין אייכמן נפסק כי החוק לתיקון דיני העונשין (דרכי הענישה) תשי"ד, הקובע כי העונש שנקבע בדין הוא העונש המרבי, חל גם על עונש המיתה שבחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, אף שנחקק אחריו. הצורר אדולף אייכמן נדון לתליה והוצא להורג ב 31 מאי 1962.

בגידה בשעת מלחמה

בסימן ב' העוסק בבגידה, לפרק ז' לחוק העונשין, התשל"ז1977 קבוע עונש מיתה בגין העבירות לפי סעיפים 97(פגיעה בריבונות המדינה ובשלמותה), 98(גרם למלחמה) ו 99 (סיוע לאויב במלחמה). בכל הסעיפים האלה אין זה עונש חובה אלא עונש חלופי לעונש מאסר עולם.

[בתמונה: מפגין נגד עונש המוות. תמונה חופשית שהועלתה על ידי Andrew E. Larsen לאתר flickr]

חוק השיפוט הצבאי תשט"ו 1955

סעיף 43 לחוק זה קובע שמונה עבירות שדינן מוות אם ורק נעברה העבירה בתקופת לחימה. רוב המעשים המפורטים בסעיף בגידה דומים לסעיפי חוק העונשין שהזכרנו.

תקנות ההגנה (שעת חרום) 1945

תקנות אלו הינן שריד מנדטורי והגיע העת לבטלם ולחוקק חקיקה המתאימה לזמננו. תקנות ההגנה הן סעיפי החוק העיקריים שעל פיהם נשפטים מחבלים. בשטחים המוחזקים מתבססים גם על סעיף 51(א) לצו בדבר הוראות הביטחון תש"ל 1970, הדן בגרימת מוות בכוונה. בצו זה כמה מגבלות על הטלת עונש מוות: נדרש שבהרכב בית המשפט ישבו לפחות שני שופטים שהם קצינים בעלי הכשרה משפטית, נדרשת החלטה פה אחד, אין מקבלים הודאה באשמה אלא על התובע להוכיח אותה ולא ניתן לגזור מוות על נאשם שבעת ביצוע העבירה היה בן פחות מ 18 שנים. לאחר גזר הדין קיים הליך אוטומטי של ערעור ואחריו קיים הליך אוטומטי של עיון בעונש ללא צורך בבקשת חנינה. עמדתה העקבית של התביעה במשפטים אלו היא אי דרישה של הטלת עונש מוות. ( סנגרו, תשס"ב).

אונגר (2013) כותב שלפני מלחמת ששת הימים, גזרו בתי הדין הצבאיים שלושה גזרי דין מוות, בהתאם לדרישת התביעה גזרי דין אלו לא בוצעו בסופו של דבר. בין השנים 1967-1989 גזר בית הדין הצבאי עונש מוות לפחות בשמונה מקרים, אך בכל המקרים העונש הומתק בסופו של דבר למאסר עולם בערעור.

[הוצאה להורג בסייגון וייטנאם, ביוני 1975: גבר עומד על כיסא, מורשע בשוד מזוין, כאשר פקיד קורא את גזר דינו מעל הבמה, וכיתת יורים קומוניסטית מוכנה לבצע את עונש המוות. תמונה חופשית שהועלתה על ידי manhhai לאתר flickr. התמונה: Photo by Rolls Press/Popperfoto/Getty Images]
[הוצאה להורג בסייגון וייטנאם, ביוני 1975: גבר עומד על כיסא, מורשע בשוד מזוין, כאשר פקיד קורא את גזר דינו מעל הבמה, וכיתת יורים קומוניסטית מוכנה לבצע את עונש המוות. תמונה חופשית שהועלתה על ידי manhhai לאתר flickr. התמונה: Photo by Rolls Press/Popperfoto/Getty Images]

עונש המוות בגין רצח בפעולת טרור

מרבית החוקרים טוענים שיש לבצע הבחנה ברורה בין מתן עונש מוות לעבריינים ורוצחים לבין טרוריסטים ואו מחבלים שמבצעים פעילות טרור.

קיימת בעיתיות ואין הסכמה מלאה לגבי עצם ההגדרה של טרוריסט ואו פעולת טרור. לטעמו של סנגרו (תשס"ב) " הטרור הוא התקפה שיטתית ומכוונת על חפים מפשע, שנועדה להטיל פחד לשם השגת מטרות מדיניות".

אונגר (2016) כותב שהאופי ה-פרסונלי של הרצח הוא ככל הנראה המאפיין הבולט ביותר של הרצח הטרוריסטי. הרצח הטרוריסטי מתאפיין בעידר זיקה בין הרוצח לקורבן. הקורבן שנבחר נבחר באקראיות גמורה, ואין לו כל תרומה להתרחשותו של הרצח, זולת היותו חלק מקבוצה שבה נאבק הטרוריסט. הרוצח הטרוריסטי מבטא שימוש חמור וקיצוני בחיי אדם כאמצעי להשגת המטרה. בניגוד לרצח הרגיל, הרצח הטרוריסטי לא נועד להתגבר על הנרצח או לחסלו אלא לעשות שימוש בחייו כדי להשפיע על אחרים. הטרוריסט מנהל מלחמה טוטאלית על החברה שעליה הוא קורא תיגר, ובשל כך, כל אדם בעיניו הוא מטרה לגיטימית.

בנימין נתניהו (1987) כותב בספרו " תינוק הוא טרף כשר, הרי בסופו של דבר יתכן, שיגדל ויהיה חיל. הוא הדין לגבי אמו של התינוק, היא עלולה ללדת את "החייל" שלעתיד לבוא, הטרוריסט לא יחוס על איש: תינוק כזקן, גבר כאשה, אזרח כמנהיג"

[תמונתו של פרופ' בועז סנג'רו משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי OrenNagi. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

פרופ' בועז סנגרו (ראו תמונה משמאל) מנתח במאמרו את סוגיית עונש המוות. במסגרת הניתוח הוא מציג טיעונים של בעד ונגד עונש מוות בגין רצח בפעולת טרור (סנג'רו, תשס"ב):

[תמונתו של פרופ' בועז סנג'רו משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי OrenNagi. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

טיעונים בעד:

- עונש מוות הוא גמולו של מבצע הרצח הטרוריסטי

- בלתי אפשרי לקיים עונש של מאסר עולם לטרוריסט במדינת ישראל

- שלילת יכולת הטרוריסט לשוב ולרצוח

[בתמונה משמאל: הנימוקים בעד... היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי raphaelsilva לאתר Pixabay]

- חובת המדינה להגן על אזרחיה

- כליאת טרוריסטים- הזמנת חטיפות של ישראלים ויהודים

- הסכנה של לקיחת החוק בידיים

- אפשרות הטעות המצומצמת

- דעת הקהל כמשקפת את תפיסת החברה באשר לתועלת שבעונש מוות לרוצחים טרוריסטים.

[בתמונה משמאל: הנימוקים בעד... היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי raphaelsilva לאתר Pixabay]

טיעונים נגד:

- יהיה בלתי אפשרי לבצע את גזר הדין: ממשלת ישראל תאלץ להחליף את הנדונים למוות בבני ערובה, שבויינו שיימצאו בידי המחבלים בעת ההוצאה להורג יירצחו, יופעלו על ממשלת ישראל לחצים בינלאומיים קשים.

[בתמונה משמאל: הנימוקים נגד... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com

- עונש המוות יסב נזקים למלחמה של מדינת ישראל בטרור: הטרוריסטים לא ייכנעו עוד, המוצאים להורג יהפכו ל "גיבורים קדושים" ולמודל לחיקוי, עונש המוות יביא להקשחת ארגוני המחבלים, עמדת אנשי הביטחון ומערכת הביטחון.

[בתמונה משמאל: הנימוקים נגד... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

- עונש המוות עלול לגרום הפלייה בין יהודים וערבים

- עונש המוות יסב למדינת ישראל נזקים מדיניים

- הסוגיה של עונש המוות היא מאד מורכבת. חייבים לעשות הבחנה בין גזרי דין של מיתה לעבריינים פליליים בעיקר רוצחים לבין גזרי דין של מיתה לטרוריסטים ואו מחבלים.

מרבית העוסקים בתחום הענישה הפלילית סוברים שאין מקום להרתעה באמצעות עונש מוות. אלסטר (2016) מצטט פרופ' לקרימינולוגיה מאוניברסיטת קולורדו בארצות הברית שטוען " הנתונים מראים כי ההרתעה, שבחוגים רבים היא הצידוק החזק ביותר לעונש המוות, מתגלה במערומיה כאשר אלו המוכשרים ביותר להעריך זאת בוחנים אותה מקרוב... כל הצדקה אחרת לעונש המוות מתחוורת בהשוואה לנזקים הכלכליים, לשרירות שבו, להוצאות להורג של חפים מפשע ולהסטת משאבים מדרכים יעילות יותר להפחתת הפשע ולסיוע לקורבנות".

גם לגזרי דין מיתה למחבלים יש דעות שונות, יתרונות בצד חסרונות והם כבדי משקל (סנגרו, תשס"ב). הצגנו את המדינות שמשתמשות בצורת ענישה זאת, האם נרצה להופיע ברשימה זאת?

הפוליטיקאים - ברשויות המבצעת והמחוקקת - חייבים ללמוד היטב את הנושא, קראו את מאמרו המקיף של פרופ' סנגרו ואת הסקירה של אונגר מהלשכה המשפטית של הכנסת, לפני שאתם יוצאים בהצהרות פופוליסטיות; קבלו חוות דעת מקצועית מגורמים כמו משטרה צה"ל ושב"כ; התייעצו עם גורמי אקדמיה מתחום המשפט והקרימינולוגיה; ולבסוף, הביאו את הנושא למשאל עם. רק לאחר מכן, אם עדיין תדבקו בדעתכם, גשו לחקיקה הזו...

[בתמונה: מכלול הנימוקים בעד ונגד... אתם מוזמנים להוסיף עליהם... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Victoria_rt לאתר FIXABAY]
[בתמונה: מכלול הנימוקים בעד ונגד... אתם מוזמנים להוסיף עליהם... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Victoria_rt לאתר FIXABAY]

[לקובץ המאמרים על עונש מוות והוצאה להורג, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על משילות באתר, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

5 thoughts on “אבי ברוכמן: עונש מוות למחבלים?

  1. מאמר נפלא וחשוב, קצר ותכליתי ומאפשר במהירות לגבש החלטה.
    אני נגד עונשי מוות למחבלים ( גם יהודים / גם ישראלים… )

  2. הטרוריסטים מנסים לגרור אותנו לבית המשפט- ולא שם מקומם. גם לא בבית הכלא, אלא רק בבית העלמין.
    הפרקטיקה הצבאית צריכה להיות שטרוריסט או מחבל לא יוצא חי מזירת האירוע.
    כמו כן יש להטיל עונשי פיצויים וקנס כספי על מחבלים, ובמקרה שאינם בחיים – על משפחותיהם. עונש כזה שיאלץ את המשפחות למכור את הבית ולשלם פיצויים כל חייהם.
    כמו כן יש להרכיב סל סנקציות על מעגל ראשון ושני סביב המחבל, למשל לשלול זכות בחירה וזכויות סוציאליות מהמעגל הראשון ולשלול אישורי עבודה בישראל גם מהמעגל השני.
    במידת הצורך להוסיף עונשים.
    בטוחני שכמות הפיגועים תרד ושלומם וביטחונם של תושבי ישראל יעלה.

    • לרופאים רבים במאה ה-18 היה בטחון מלא שהקזת דם מועילה למגוון גדול של מחלות. זה נראה בזמנו מאד הגיוני. הגיוני שעונש מוות מונע פשיעה ורצח – אבל כאשר בוחנים את הראיות לכך קשה להבין אם זה באמת כך.

      המגיב רם רוזנפלד מציע כל מיני הצעות לענישה דרקונית מתעלם מהנזק שלהם ואומר שהוא בטוח שהדבר ישפר את בטחון תושבי ישראל.
      היכן הנזק בענישה דרקונית? בכך שהיא מדכאת עד עפר את המעגל סביב המחבלים. אם דוד שלך עשה פיגוע – תגווע ברעב (אבל תקבל כסף מגרורה של איראן או קטאר). הענישה לא רק מייצרת הרתעה , היא גם מייצרת רצון לנקמה. תמות נפשי עם פלשתים.
      ההגיון של מחבלים פלסטינים הוא בדיוק הפוך מזה של רם רונזנפלד – הם אומרים " ממילא צה"ל יהרוג אותי מתישהו – טוב העשה אם קודם לכן ההרוג כמה שיותר יהודים". מחבלים מתאבדים אינם חוששים מעונש מוות.

      הבריטים הנהיגו בישראל עונש מוות . האם הדבר הזה מנע מארגוני המחתרת שלנו להרוג בריטים ולעשות בפעילות שהיו או גבלו בטרור (פיצוץ מלון המלך דוד לדוגמה)?

      כמו שנאמר למעלה – הדיון לגבי איך להעניש את הפושע או הטרוריסט מסית אותנו מדיון אחר – איך מונעים את הפשע או את מעשה הטרור. שום אדם לא נולד טרורסיט ומעט מאד אנשים נולדו פושעים (למעט אולי פסיכופטים מלידה שלגבהים "אני" מחר הוא אדם שונה מ"אני" היום ).

      לטרור יש הקשרים מדיניים פוליטיים דתיים ותרבותיים – הוא תופעה חברתית. הטיפול בתופעה חברתית על ידי הסתכלות על הפרט בלבד מחמיצה את העיקר. אין מנצחים במלחמה על ידי כך שיש לך אוסף של חיילים בודדים שיודעים לירות מצויין מרובה. ארגון כזה לא מחזיק מעמד מול צבא מאורגן שפועל בהגיון חברתי ומכיל התמחות כולל מהנדסים, פקידים, אנשי חימוש ואנשי קשר שהיכולת שלהם לירות ברובה אינה רלוונטית כלל. במילים אחרות הצבא הוא דוגמה להגחה. אי אפשר להבין את הצבא על ידי זה שחושבים עליו כעל אוסף של חיילים שיודעים לירות מצויין. התכונה שמאפיינת את הצבא כולו לא נמצאת בחייל בודד אלא בקשר בין החיילים. בארגונים החברתיים שהצבא ניזון מהם ויוצר אותם (כמו בתי ספר למהנדסים או יחידות חימוש בטייסת קרב) מי שרוצה להתמודד עם טרור או עם פשיעה צריך להבין את המבנים החברתיים ואת המורכבות שלהם – ולא רק להסתכל על הפרט הבודד והתמריצים שלו.

      ענישה היא באופן כללי דרך לא ממש יעילה להתמודד עם אלימות. טובה ממנה בהרבה המניעה. אני ממליץ לדוגמה על הספר של דן אריאלי "האמת על באמת" כדי לבחון את השאלה האם הגישה של שכר ועונש משפיעה כמו שנהוג לחשוב – וכיצד היא עומדת מול גישות אחרות .

      • @האזרח דרור מתיימר להבין בנבכי נפשם של המחבלים ושל אוהדיהם. הוא לא מבין.

        המחבלים ברובם אינם מונעים מייאוש. הם מונעים מתיקווה. התקווה שלהם מורכבת מכמה חלקים:
        1. שאנחנו נקרוס, שהם ינצחו אותנו בעקבות הטרור והפחד.
        2. ששמם ושם משפחתם יועצם, האדרה והערצה.
        3. שמשפחתם תקבל הכנסה קבועה וטובה, שמצבם הכלכלי ישתפר.

        בשביל מימוש התקוות האלו שווה להם למות, לפי תפישתם. לכן תפקידנו לחסל את כל התקוות הללו במסורת "קיר הברזל".

        לפי הערכתם, אנחנו לא אנשים שראויים לכבוד, כי אנחנו נחשוש לפעול בנחרצות נגדם (אם לא ימותו) ונגד משפחתם ונגד עמם, כי אנחנו חלשים. לכן אנחנו בני מוות פה, וזה משתלב היטב עם היותנו כביכול "נטע זר" פה, במרחב המוסלמי-ערבי.
        נוכיח להם אחרת.

        לענישה קשה ולעונש מוות יש היבטים של הרתעה ומניעה של מחבלים, ובהחלט יכול להיות שהם גוברים על הסיכוי של הגברת המוטיבציה לפגע. יש פה שני וקטורים מנוגדים ואת הדרך האחת, בה מוענקים למרצח חייו גם כשאין בכך צדק, כבר ניסינו. לא ניסינו את השניה.

        אמר "האזרח דרור" – הטיפול בתופעה חברתית על ידי הסתכלות על הפרט בלבד מחמיצה את העיקר. בזה הוא צודק.
        כדי להצליח צריך להסתכל בצורה רחבה במוטביציות של המחבלים – ברמה הלאומית שלהם, ברמת המשפחה וברמת הפרט.

        לדעתי רם רוזנפלד צודק בכל דבריו – בנוסף לעונש המוות (ורצוי שלא ייצאו בחיים מהזירה עצמה) נדרשת ענישה סביבתית קשה, בדגש על כלכלה וכבוד (פיצוץ הבית מיידית, מניעת אישורי כניסה, גרושים במקרים של סייענים מהמשפחה). ענישה כלכלית כבדה מאד יכולה להביא תוצאות.

        לסיכום –
        ברמת הפרט: נדרש עונש מוות.
        ברמת המשפחה: נדרשת פגיעה גדולה מאד בפרנסה, בנכסים ובכבוד.
        ברמת הלאומנות הפלסטינית: נדרש "מענה ציוני הולם" שמשמעותו בניית ישוב חדש על כל רצח, והרס עצום של בנייה בלתי חוקית ערבית כתשלום מיידי על הרצח. וזה כמובן בנוסף להחלשת אמונתם שאנחנו חלשים ומפוחדים.

        את עונש הרצח אני מציע להתלות – "עונש מוות מותלה" – כדי להימנע ממחול השדים של הלחץ על הממשלה. המשמעות:

        1. כל מחבל שרצח בכוונה תחילה יישפט למוות. אין שיקול דעת לשופט. (אחרת – נשיאת בית המשפט תמיד תכוון את הרכב השופטים ככה שלא יגזר מוות לעולם).
        2. ביצוע גזר הדין יידחה. כאשר יבוצע פיגוע בו נרצח יהודי, יבוצע גזר הדין עבור מי מהנדונים למוות ביחס של 2:1. כלומר על כל יהודי שנרצח 2 מחבלים יוצאו להורג מיידית באותו יום.
        סדר ההוצאה להורג מקרב הנדונים למוות לא יפורסם מראש ונתון לשיקול שר המשפטים לאחר התייעצות עם שר הבטחון.
        3. גופות המחבלים שהוצאו להורג יובאו לקבורה באישון לילה בלבד, בנוכחות קרובי משפחה מדרגה ראשונה בלבד. אם לא תהיה הסכמה, יובאו לקבורה בבית קברות זמני. כדי לקיים את ההסכמה יופקד סכום ערבות גבוה שיחולט אם יפרו את ההסכמה. אם תהיה מעורבות של הרשות הפלסטינית בהפרת ההסכמה, יחולט סכום גבוה גם מכספי ההעברה שישראל מעבירה לרשות.

        יתרונות:
        א. מכבש הלחצים שיופעל יוגבל מאד, כי אין הוצאה להורג עם החלטת בית המשפט. כמוכן אין שיהוי בין מועד הפיגוע למועד הביצוע של גזר הדין.
        ב. קרובי משפחות המחבלים הנדונים למוות יפעילו מכבש לחצים אדיר למניעת פיגועים, ביודעם שפיגוע נוסף מסכן את חיי קרוביהם (הם לא יודעים מי יוצא להורג אבל יש סיכוי שזה איש משפחתם).
        ג. הרתעה. הם יידעו שיש מחיר לפיגוע – המחיר הוא המצב האומלל של משפחות הנדונים למוות, ופחד המוות של הנדונים עצמם (גם אם היו מוכנים להתאבד ברגע מסויים, בזמן אחר זה יכול להתאדות, בוודאי לאחר נזיפת המשפחה. אני רואה בדימיוני גם קריאות של הנדונים שלא יבואו אחרים ויעשו פיגועים…. הם יושפלו בציבור ולא יהוו מודל לחיקוי)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *