[בתמונה: יוסי הררי. צילום מסך מתוך כתבת הערוץ הראשון]
"אם אני אדע שמישהו רוצה לפגוע בי, אז אני אדאג שהוא לא יפגע בי..." (יוסי הררי בראיון לערוץ הראשון, 2010)
[בחזרה לתוכן העניינים של עברייני ישראל]
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
יוסי הררי (שכונה 'הגנגסטר בעל פני המלאך') - בשנות החמישים לחייו - הוא אחד משני התאומים, יוסי ורוני, והוא הדומיננטי והמצליח שביניהם. שניהם, ילידי שכונת רמת עמידר, בה גדלו, התפתחו, ועליה הטילו את חיתתם כראשי משפחת פשע קשה, ואכזרית.
אולם בניגוד לעבריינים בכירים אחרים, כשהתרבו החיסולים מסביבו, וכשהרגיש את הטבעת מתהדקת סביב צווארו, הצליח הררי 'לקחת את הקופה' לפרוש, ולהמשיך לנהל בעושר, חיים שלווים יחסית. הוא נשוי לטלי מזה כשלושים שנים, אב לשלושה ילדים וסב לשישה נכדים.
[לסקירה על האח התאום, רוני הררי, לחצו כאן]
ילדות וצמיחה
התאומים - יוסי ורוני - למשפחת הררי נולד בפרדס כץ למשפחה קשת יום, והיו הצעירים מבין שמונה אחים. אביהם היה אלכוהוליסט ובעל אלים לאשתו, שאת רוב הלילות בילה בחיי הוללות במועדונים. התנהלות אביהם וצורת התנהגותו הביאה את יוסי הררי להתנזר שתיית אלכוהול ועישון. אפילו קפה אינו שותה... (הערוץ השני, 2010) (רבקה, 2016). האב הפליא את מכותיו בילדיו ולא חסך אלימות אף מאשתו, שהגיעה מספר פעמים לבית החולים בגינו. פעם אף ירה עליה שלושה כדורים מאקדחו, כיוון שהפריעה לו בשולחן הקלפים (דיין, 2010).
[בתמונה משמאל: יוסי הררי עם חבר ונשק. מתוך האלבום המשפחתי באדיבות משפחת הררי]
אמו של הררי - אישה חזקה ומרשימה מאד - גידלה את הילדים באהבה רבה, למרות כל הסובב אותם. היא טיפחה והשקיעה בבית את כל כולה. לפרנסתה הייתה עובדת במשק בית וניסתה כל חייה שלא להחסיר מילדיה מאומה (רבקה, 2016).
יוסי הררי התחנך בילדותו בבית ספר דתי, והמשיך בבית ספר חקלאי עד גיל 15. הוא נזרק מבית הספר, וכאשר מצא את עצמו מחוץ למסגרת החינוכית, השתלב במעגל העבודה: "בצעירותי עבדתי בכל מיני עבודות פיזיות. עבדתי בבניין, באינסטלציה, נגרות ומכונאות, אך בכל מקום עבודה החזקתי מעמד לכל היותר שלושה חודשים... השעמום גרם לי לעשות שטויות, וגם לא יכולתי לסבול את כל בעלי הסמכות והם לא סבלו אותי" (רבקה, 2016).
יוסי הררי מגדיר את את ילדותו כנורמטיבית, משום שהיה היחיד מבין חבריו שעשה שרות צבאי מלא כנהג רכב כבד. עד סיום שירותו הצבאי לא הסתבך בפלילים. בתעודת השחרור שלו נכתב: "אחראי,מסודר, ממושמע, בעל יוזמה אישית גבוהה מאוד" (ראו תמונת תעודת השחרור למטה למטה):
[צילום מסך מתוך כתבת הערוץ השני, 2010]
לגרסתו, כאשר היה חייל, התרחש אירוע ששינה את חייו: "הייתי בדרכי לבסיס בצומת קסטינה... שני אנשים התקרבו אלי, לא התייחסתי אליהם, הייתי שקוע בשלי, לא זוכר אפילו על מה חשבתי. כשאחד מהם נתקל בי, עוד חשבתי שזה עניין של מקרה, אבל כששניהם ממש נצמדו אליי, הבחנתי שהם רעולי פנים. עוד לא קלטתי בדיוק מה קרה עד שהראשון שנצמד אליי ומעין התחכך בי לכמה שניות, וכשהתרחק אני רואה שהוא מחזיק סכין. עקבתי עם עיניי באינסטינקט אחר הסכין ואני מעכל שהסכין עכשיו נמשכת החוצה מתוך הבטן שלי. אותו אינסטינקט האיץ בי לבלום את אותו רעול פנים שניסה לנעוץ בי שוב את הסכין, למזלי, בדרך לא דרך הצלחתי לברוח" (רבקה, 2016).
[בתמונה: יוסי הררי כחייל. המקור: האלבום המשפחתי (באדיבות משפחת הררי)]
הרגעים הללו - על פי יוסי הררי - גרמו לו לשנות את דרכו, לא מתוך כעס אלא מתוך הבנה, שהתנהגותו הטובה והנורמטיבית מתפרשת כחולשה, וכדי לשרוד הוא כנראה חייב לעשות שינוי דרסטי בחייו: "באותו זמן הבנתי שאת הבעיה הזאת אני חיב לפתור בעצמי... אני לא חושב שאדם נולד פושע, זו בחירה שאדם עושה וכל אחד עם נסיבותיו. אותי החיים הובילו לפשע. לאחר הדקירה כולם פחדו ממני ופחדו לצאת מהבית." (רבקה, 2016). שנתיים אחרי הדקירה נעלם בן השכונה, בני מדר, שנחשד במעשה. זמן קצר לאחר המקרה הוכה הררי ואושפז במצב קשה, אבל זה לא עצר אותו. 'כדור השלג החל להתגלגל'... (הערוץ השני, 2010).
וכך בשנות העשרים לחייו כבר הספיק הררי להתגלגל בעסקים מפוקפקים, להרוויח ממון רב, לנסוע במרצדס עם מאבטחים אישיים, ולבנות את הווילה המרווחת שלו ברמת גן. לאט לאט תפס את מקומו בעולם הפשע, והיה לבן חסותה של משפחת אלפרון (הערוץ השני, 2010).
הנושים העוצמתיים של האלפרונים
האחים הררי צמחו כחלק ממערך הגבייה של משפחת אלפרון בגבעת שמואל. כאשר עסקי הגבייה של האחרונים התפתחו מאוד, הם לא יכלו עוד להסתמך על בני משפחה בלבד ונזקקו להעסקת גורמים חוץ משפחתיים (שלמור, 2008).
[בתמונה: יעקב אלפרון. צילום מסך מסרטון יו-טיוב: 'יעקב אלפרון: הווידאופדיה והערוץ השני Yaakov Alperon']
הם היו ידועים כנושים עוצמתיים מאוד, בלשון המעטה, והאלימות הרבה שאפיינה את שיטת הגבייה שלהם הותירה מעט מאוד אנשים שהעזו להתחמק מתשלום חובות.
אט אט החל מעמדם של האחים להתחזק ובשלב מסוים אף קיבלו את ברכתו של יעקב אלפרון (ראו תמונה למטה) להמשיך בעסקים נפרדים בתחום הטלוויזיה הפירטית בכבלים, שפרחה באותם ימים (שלמור, 2008).
[לסקירה על יעקב אלפרון, לחצו כאן]
ההזדמנות והפריצה קדימה
מעצרם וכליאתם של יעקב, ניסים וזלמן אלפרון למספר שנים, יצרה בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת, וואקום שאפשר לאחים הררי לפרוץ קדימה. הם תפסו את מקומם ואת עסקיהם, השתלטו על עסקי ההימורים, הסמים וחלוקת הפיתות והירקות באזור פרדס כץ, והמשיכו ביתר מרץ בעסקי גביית החובות שהותירו אחריהם האלפרונים (כהן, 2003).
[בתמונה: האחים יוסי (במרכז) ורוני הררי (מימין) בהארכת מעצרם. צילום מסך מסרטון יו-טיוב: 'יעקב אלפרון: הווידאופדיה והערוץ השני Yaakov Alperon']
איש הביצוע העיקרי של האחים הררי היה עמיר מולנר, שהשירות הצבאי העניק לו ניסיון קרבי עשיר וידע נרחב בשימוש בכלי נשק ובהכנת מטעני חבלה. בידע הזה היווה נכס אדיר עבור משפחת הררי, וסייע בידם לשכלל את שיטת החיסול באמצעות מכוניות ממולכדות.
[התמונה: עמיר מולנר. צילום מסך מתוך כתבת התחקיר של ערוץ 2]
[לסקירה על עמיר מולנר, לחצו כאן]
1991: מחיר 'הצלחת היתר'...
"מת זו האמת הכי אבסולוטית" (רוני הררי בראיון לאילנה דיין בעובדה)
'הצלחת היתר' של כנופיית רמת עמידר חידדה את המוטיבציה של המשטרה להקריסם. בשלהי שנת 1991 נעצר יוסי הררי. הוא הורשע ונשלח לשמונה שנות מאסר, בגין סחיטה באיומים של בעל מכון ליווי. בהמשך, הוא הואשם גם בסחיטת כספים גם מהבנקים ובהפצת סמים (הערוץ השני, 2010). בשטח, השאיר תחתיו ממלא מקום: את חברו, אמיר זכריה.
אבל, דווקא האקט הזה הקריס את ה'סדר' שנוצר בשכונה, ודחף את המערכת לכאוס. יש הרבה אמת בטענות חלק לו היה יוסי הררי, שלו היה נשאר מחוץ לכלא, סביר להניח שמרחץ הדמים שידעה השכונה לא היה מתרחש...כניסת המנהיג הכריזמטי לכלא, יצרה וואקום שהתמלא עד מהרה בטוענים לכתר, וסימנה את תחילתה של מלחמת הכנופיות: כנופיית פרדס כץ - שהובלה על ידי יצחק 'חישי' חדיף (ראו תמונה למטה) - מרדה באחים הררי, וביקשה נתח גדול יותר בשפע שממנו נהנתה. בין שתי הכנופיות נפתח חשבון דמים.
- במאי 1995, זיהה 'חישי' חדיף הזדמנות, ורצח את המחליף של הררי, אמיר זכריה (שלמור, 2008). על כך התבטא הררי בראיון: "...אני טיפוס שכשיש לי פצע אני מטפל בו. אני לא בוכה".
- באוגוסט 1995 נרצח בתגובה, העבריין מאיר חדד (הערוץ השני, 2010).
[בתמונה: יצחק 'חישי' חדיף. צילום מסך מתוך כתבת הערוץ הראשון, 2010, 'ראיון עם יוסי הררי, חלק א' (ראו למטה)]
- הרצח השלישי התרחש במרץ 1996: הפעם היה הרצח קרוב וכואב מתמיד: בן אחותם של רוני ויוסי, אייל הררי, בן ה-16, תלמיד תיכון, שהיה בדרכו לבית הספר (הערוץ הראשון, 2010) (כהן, 2003). ליוסי הררי הגיעה השמועה שבן אחותו אייל נרצח, כשהיה בכלא. לימים התבטא על הרגשתו לאחר הרצח: "(הרגשתי) כאב וצער כמו כל אדם ששומע שאחיין שלו נרצח. אני לא אדם שבוכה. זה לא פותר בעיות" (רבקה, 2016). בתגובה לרצח, המשטרה ביקשה לשירות בתי הסוהר להעביר את הררי לבידוד, כי העריכה שמהכלא הוא יבקש נקמה. כתוצאה מכך, ישב הררי 22 חודשים בהפרדה (הערוץ השני, 2010), אבל הרציחות המשיכו...
- הרצח הרביעי התרחש ביוני 1997. הפעם נרצח סהר אזולאי בן 21, מספר 2 בכנופיית פרדס כץ.
- הרצח החמישי התרחש ביולי 1997. הפעם היה זה משה צ'יקו עזאמי, מפרדס כץ.
- הרצח השישי היה בספטמבר 1997: של דוד אטאס (פרלה) מכנופיית פרדס כץ, למרות שהוזהר על ידי המשטרה (הערוץ השני, 2010).
כיוון שהיה אסיר למופת, המליץ שירות בתי הסוהר על קיצור עונשו בשליש, אולם חוות דעת מודיעינית שהגישה המשטרה לבית המשפט העליון שנדרש לסוגיה, השאיר את הררי בפנים (הערוץ השני, 2010).
לפניכם ראיון שעשה הערוץ השני עם הררי חודש לפני שחרורו מהכלא, על רקע הדריכות המשטרתית והציבורית מחשש להתלקחות הקרב בין הכנופיות. בראיון הזה הצהיר הררי: "אם אני אדע שמישהו רוצה לפגוע בי, אז אני אדאג שהוא לא יפגע בי..." (הערוץ השני, 2010):
הרב יאשיהו פינטו מבקר את יוסי הררי בכלא
זרעי התפנית בחייו של יוסי הררי החלו כבר בכלא. הררי מספר, כי בדיעבד נודע לו כי באחד הימים פנה הרב פינטו לאחד מחסידיו, משה סויסה, וסיפר לו שחלם על אדם בשם יוסף שיושב בבית האסורים וסובל, ושאל האם הוא מכיר אותו. משה השיב שהוא מכיר אחד בשם יוסי הררי, והרב ביקש לפגוש אותו באופן מידי. הפגישה הזו - על פי הררי - שינתה אותו מן הקצה אל הקצה... (רבקה, 2016).
סיפר יוסי הררי: "לא ידעתי איך להתנהג. בהתחלה צחקתי המון, אך כבוד הרב היה מאוד סבלני ואמר לי דברים שמתוך כבוד לא צחקתי. כל מיני אירועים שיקרו לי במשך החיים עם זמנים ותאריכים מדויקים. מנימוס הקשבתי אבל לא האמנתי, חשבתי שאין מציאות שהדברים הללו יקרו מבחינה אנושית. במקום שהייתי ובתוך כל מה שריחף מעליי חשבתי שזה אפילו בגדר הזוי... לא עובר שבוע ושוב מודיעים לי שהרב בא אליי, ושוב דיבר איתי וכך היה במשך תקופה. הרב היה בא אליי כשאני בכלא, ותמיד היה אומר לי שאני נשמה גבוהה והוא יודע למה הוא בא אליי. עם הזמן לתדהמתי הרבה ואני לא מגזים, נוכחתי לדעת שכל מה שהצדיק אמר, אבל כל מה שהוא אמר, קרה בדיוק מופתי וכנגד חוקי הטבע."
1998: חיסול ונקמה
ב- 1998 השתחרר יוסי הררי. ימים מספר לאחר מכן פוצץ בפרדס-כץ רכבו של אחיו הבכיר של 'חישי' - ואב ל-11 ילדים - הרב שמעון חדיף. מטען הוסלק במשענת הראש של מושב הרכב שלו. בשל התחכום יוחס הביצוע לעמיר מולנר - קבלן הביצוע של האחים הררי באותם ימים - אולם מעולם לא הוגש נגדו כתב אישום בגין זאת (הערוץ השני, 2013) (לוי, 2006).
התגובה לא אחרה לבוא: במאי 1998 ישב האח רוני הררי בבית קפה ברחוב כצנלסון בגבעתיים, כאשר שני עבריינים צעירים, דותן שוקרון ומשה בית עדה, עצרו ליד בית הקפה, ואחד מהם החל לרסס ביריות אם-16 את יושביו. רוני הררי נפצע קל. החשד אז היה שהמתנקשים נשלחו על ידי ראש כנופיית פרדס כץ, יצחק חישי חדיף, כנקמה על רצח אחיו שמעון. לאחר האירוע הזה פתחה המשטרה במבצע מעצרים נרחב בקרב המשפחות. מאז גוועה מלחמת הכנופיות, ובעצם, פורקה הכנופיה והתפזרה (כהן, 2003). חלק מאנשיה ברחו לדרום אפריקה, ופיתחו שם פעילות פלילית מסועפת ואלימה.
יוסי הררי - שהרגיש שהקרקע נשמטת מתחת לרגליו - לקח לעצמו את כל כספה של הכנופיה - כ-10 מליון דולרים - ועזב - בספטמבר 1998 - ביחד עם חלק מהכנופיה ליוהנסבורג בדרום אפריקה.
עמיר מולנר - שהיה המוציא לפועל של הררי, ראה בהיעלמות הכסף בגידה בו. גם הוא - בשל חקירות המשטרה - נאלץ לעזוב את הארץ, וגם הוא טס כמו אחרים בכנופיה, לדרום אפריקה, עד יעבור זעם (לוי, 2006).
[בתמונה: יוסי הררי. צילום מסך מתוך כתבת התחקיר של ערוץ 2]
1998: כנופיית רמת עמידר עוברת ליוהנסבורג, בדרום אפריקה
ההתבססות של אנשי כנופיית רמת עמידר בדרום אפריקה הייתה מהירה. אחד מאנשיו של יוסי הררי, שי אבישר, היה מקורב לויני מנדלה, אשתו של המנהיג האגדי של המדינה, כך שההתבססות הפלילית של העבריינים הישראלים הייתה מגובה בקרבה לשלטונות.
על פי המשטרה ביוהנסבורג, הכנופיה הישראלית ניהלה מאבק דמים על שליטה וכוח. בנוסף, הייתה פעלתנית מאוד בקייפטאון, ביוהנסבורג ובדרבן בסחר לא חוקי ביהלומים, במסחר בסמים ובנשק ובתרמיות כספיות. תרמית חביבה במיוחד על חברי הכנופיה הייתה קשורה בדולרים שחורים, תרתי משמע. הכנופיה צבעה כמה דולרים בצבע שחור והבטיחה לקונה פוטנציאלי שבעזרת כימיקלים מיוחדים הוא יוכל למחוק את הצבע השחור ולקבל בחזרה את הדולרים המקוריים. הצביעה נועדה כדי לאפשר הברחה חלקה של הדולרים. תמורת 50 אלף דולר הוצעו למכירה דולרים שחורים בסכום של מיליון דולר. כשהקונה פתח את המזוודה, הוא מצא ערימה של פיסות נייר שחורות שאף כימיקל בעולם לא יוכל להפוך אותן לדולרים (לייבוביץ-דר, 2001).
בספטמבר 1998 הגיע גם יוסי הררי (בתמונה משמאל) ליוהנסבורג, בעקבות אנשיו. יוהנסבורג היא מקום כלבבי, טען בראיון. "אני גר בוילה בלי מאבטח, בחופשיות. יחד אתי גר חבר יקר וטוב שלי. אני מסתדר שם הכי טוב בעולם. יש לי הרבה חברים וכולם עוזרים אחד לשני. כשטוב לך אתה מסתדר גם עם השפה וגם עם המרחק".
ביוהנסבורג גר הררי אצל חברי כנופייתו, שי אבישר וליאור סעד. במהלך שהייתו בדרום אפריקה הכתיר את אבישר לראש הכנופיה על פניו של סעד, וגרם להגברת המתיחות ביניהם, שתסתיים בהמשך ברציחתו של אבישר. אחרי כמה חודשים הוא חזר לארץ (לייבוביץ-דר, 2001).
[בתמונה משמאל: יוסי הררי ביוהנסבורג. מתוך האלבום המשפחתי, באדיבות משפחת הררי]
פעילות הכנופיה בדרום אפריקה הניבה רווחי עתק, שזרמו בחלקם לכיסו של יוסי הררי. אבישר העביר להררי אחוזים שמנים. סעד רצה להתנתק מהררי והתנגד להעברת הכספים. ברקע הייתה גם מתיחות אישית מתמדת בין סעד שנושל ממעמדו כראש הכנופיה, לבין אבישר שהתמנה על ידי הררי תחתיו. סעד גם לא אהב את הקשר של אבישר עם ויני מנדלה. הוא חשש שעם מנדלה לצדו יהיה כוחו של אבישר כה רב עד שהוא לעולם לא יצליח להכניע אותו. על פי דובר המשטרה הדרום אפריקנית, הרצח של אבישר בוצע בסופו של דבר, בעקבות עסקת ענק שלא יצאה לפועל והעמיקה את העוינות.
ב-17 באוקטובר 99', נעלם אבישר. גופתו נמצאה ארבעה חודשים מאוחר יותר, בפברואר 2000, בקבר מאולתר בעומק של מטר אחד על יד פרטוריה. באפריל 2001 נעצר סעד בחשד שרצח את אבישר. בנוסף לרצח של שלושה אנשים נוספים ו-17 ניסיונות לרצח. (לייבוביץ-דר, 2001).
2000: הרשעה בשידול לרצח ושבע שנות מאסר
"המאסר השני היה שונה. הכרזתי שאני תולה את הנעלים, ועובר לגור הקיסריה. מתנתק. במאסר הראשון עשיתי חשבונות. במאסר השני עשיתי חשבון נפש" (הררי, 2010, ע' 131)
כשחזר לישראל ב- 1999 - סיפר הררי - קרא לו הרב פינטו וסיפר לו שיתכונן, כי מתפתח נגדו תיק פלילי, שבגינו ישוב לכלא: "כבוד הרב ציין בפניי שאני יועמד לדין, שאשב בכלא, וגם כמה זמן ייגזר עליי במשפט ואמר לי שזה לטובתי" (רבקה, 2016). כך באמת היה...שנה אחר כך, במארס 2000, הוא הורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בעקבות עסקת טיעון, בניסיון לשידול לרצח של אבי ביטן, חבר כנופיית פרדס כץ, בקשירת קשר לביצוע פשע, החזקת נשק ואספקתו, ונידון לשבע שנות מאסר. המשטרה הצליחה לגייס עד מדינה בפרשת רצח חדיף - ניסים ימין - שהעיד על מעורבותם של יוסי הררי ועמיר מולנר ברצח, כמו גם בניסיון רצח נוסף של אבי ביטן ('חייל' של 'חישי').
אולם הפרקליטות טעתה והחליטה להמתין עם תיק הרצח כדי 'לא לחשוף קלפים'. כתוצאה מכך היה למולנר אינטרס קיומי להיפטר מעד המדינה לפני המשפט. בניסיון חיסול שלא פוענח (מטען ברכב, כרגיל...) הוא נורה ונותר - עד להירצחו - משותק לכסא גלגלים (לוי, 2006) (ערוץ 10, 2013).
2004: סולחה עם עמיר מולנר ותפנית בחיים
בתחילת יוני 2004 נורה שוב נסים ימין, עד המדינה שגויס נגד יוסי הררי ו-עמיר מולנר. הפעם מת. כתוצאה מכך, הרגיש מולנר חופשי לשוב לישראל מגלותו בחו"ל.
הפעם כבר התהפכו יחסי הכוחות בינו לבין פטרונו לשעבר, יוסי הררי, שבתבונתו, מיהר לסגור עמו 'סולחה': בפגישה שהתקיימה בקיץ 2004 בוילה של הררי בקיסריה - בהשתתפות יוסי מוסלי, חני ג'רבי, עורך הדין אלי כהן ואחרים סוכם, שהררי ישלם למולנר מליוני דולרים תמורת סגירת הסכסוך (לוי, 2006).
באופן כזה הצליח יוסי הררי להפחית את הסכנות שארבו לו, להתנתק במידה מסוימת מעברו, ולפתוח בחיים חדשים - רגועים יותר - עם אשתו וילדיו בוילה שלו בקיסריה, כשהוא מוקף בחסבים סלבריטאים, והוא בן 44 בלבד.
החיבור העיקרי לעברו הוא מעמדו המיוחד, שמאפשר לו לשמש בורר של העולם התחתון: "... האנשים שהיו איתי היו חברים נאמנים. כיום הקשר שלנו הוא בנסיבות אקראיות בלבד, לפעמים בשמחות, לפעמים בנסיבות עצובות. אני עצוב עבור מי שעוד נמצא בעולם הפשע, הסוף בעולם הזה הוא ידוע מראש זה או כלא או מוות אין עוד אפשרויות." (רבקה, 2016).
2010: יוסי הררי מפרסם ספר
בפברואר 2010, אחרי הכנה במדורי הרכילות, פורסם ספרו של יוסי הררי,"דרך המלך" (ראו תמונת כריכה משמאל למטה), שזכה לכיסוי משמעותי בתקשורת, כולל ראיון מתוקשר בתכנית היוקרתית 'עובדה', של אילנה דיין. מה יש בספר ומה אין בו?
הספר מתאר את עלייתו ההדרגתית של הררי בסולם העולם התחתון בישראל. אולם הוא נעדר את הכנות שאפיינה למשל את ספרה של שרה אנג'ל [שרה אנג'ל (2005), מלאך או שטן, תל אביב: אריה ניר], אחרי צאתה מן הכלא.
[לסיפורם של שרה ושמעיה אנג'ל לחצו כאן]
תחת הכותרת "המלך עירום?" פרסם דוד רוזנטל ב- 13 בפברואר 2010, בחדשות וואלה, את הביקורת הבאה (רוזנטל, 2010):
"...
אף על פי שלטענתו זנח הררי את עולם הפשע, הוא נוקט לכל אורך הספר בגישה שהציבור תמיד היה חשדני כלפיה - לא עשיתי, תפרו לי תיק, עשו הכל כדי להכניס אותי לכלא. לכל אורך הספר מתאר הררי את , אבל לא מגלה אפילו קמצוץ מטכניקות הפעולה שלו (בעיקר משום שגם בעולם הפשע, קוסם טוב לא מגלה טריקים). את כל מה שיוחס לו הוא מכחיש ומסביר מדוע ישב על לא עוול בכפו, מפזר רמזים אך לא טורח לפרשם. כך בעמוד 28: "אני יושב באולם, מחכה שהשופטת תיכנס וחושב לעצמי איך טחנות הצדק לא טוחנות את האדם הנכון. איך נשפטתי על דבר שלא עשיתי ואיך לא נשפטתי על מה שכן עשיתי".
אז מה כן עשית? מלבד כמה פשעים מינוריים, אנחנו לא מקבלים תשובה. בעמוד 92 הוא מספר על עסקי הגבייה: "תשכחו ממה שראיתם בסרטים. לא שוברים ידיים ולא הופכים את הבית של מי שלא משלם". אוקיי, מקובל, אז איך בכל זאת מוציאים מאנשים את הכסף שהם חייבים? בשביל מה אנחנו קוראים אם לא כדי לדעת, ואם אכן פרשת מעולם הפשע, מדוע אכפת לך להגיד?
דווקא הראיון ב"עובדה", שאמור היה לקדם את הספר, הפריך לא מעט מהאמינות של הררי. הוא כותב כי המשטרה חשדה בו לחינם שהעביר מסרים לחייליו מהכלא, אולם כשנשאל בראיון האם אכן עשה זאת, הוא בעצם אומר שכן כשהוא משתמש באנלוגיה של המוסד שמפעיל אנשים בשלט רחוק. במיוחד מעניינת ההתייחסות שלו לרעייתו טלי. לאילנה דיין הוא משדר מה שבעיני המתבונן נראה כחוסר כבוד כלפי האישה: "אף פעם לא הייתי מאוהב, הייתי נטול רגשות. ההחלטה להתחתן לא נבעה מתוך רגש, זו הייתה החלטה של אחריות. התחתנתי עם טלי כי היא מתאימה לי לחיים. היא אף פעם לא שאלה מאיפה הכסף כי החוק הראשון הוא שלא שואלים שאלות". בספר, לעומת זאת, הוא סוגד לה, מכנה אותה "אהובה" ואומר כי "בלעדייך אני חצי בן אדם". לאביה הוא מצהיר כשהוא מבקש את ידה (עמוד 120): "אני אוהב אותה, ומהרגע שהכרתי אותה אמרתי לעצמי בלב שהיא תהיה אשתי". ...".
[לראיון ב'עובדה' עם אילנה דיין, לחצו כאן]
2012: מרצה במכללת נתניה
בעקבות הספר שכתב הוזמן יוסי הררי, בפברואר 2012, להרצות בפני סטודנטים במכללת נתניה. לסטודנטים למשפטים שנה ב' במכללה נאמר כי המטרה היא בעיקר לשמוע את סיפורו של הררי, שמסתיים ביציאה מעולם הפשע. היו ביניהם גם מי שבירכו על היזמה וציינו: "רק באמצעות אנשים כאלה ניתן ללמוד מהו פושע ומהו פושע לשעבר, איך מגנים עליו בבית המשפט או לחלופין, איך מרשיעים אותו".
2013: הבן רועי נשלח ל- 4 שנות מאסר
בנובמבר 2011 הוגש כתב אישום נגד רועי הררי - בנו של רוני הררי - שהואשם שבמהלך ויכוח בחוף הים בקיסריה דקר את בנצי אברמוב בן ה-23. לאחר שלושה שבועות מת הקרבן מפצעיו. הררי הבן - שהיה באותה עת חייל - הופלל על ידי עדי ראיה. הררי הודה והורשע במסגרת הסדר הטיעון בהריגת הצעיר, ובית המשפט המחוזי בחיפה שלח אותו לארבע שנים בכלא (נסאר, 2013).אפיזודה מעניינת היא, שלפני ההרשעה, כאשר שלח בית המשפט את הררי הצעיר למעצר הבית, הוא מינה דווקא את אביו, יוסי הררי, לפקח על מעצר הבית של בנו. בית המשפט נימק את החלטתו ברצונו של הררי "להראות לחברה ולשכנע אותה כי זנח את דרך הפשע" (LawGuide, 2012).
2016: יוסי הררי נחלץ לעזרת הרב פינטו
כאשר הסתבך הרב פינטו בפלילים, לא נשאר יוסי הררי חייב והתראיין לטובת הרב הנערץ עליו: "אני אדם מאמין בכל מאודי שמה שקרה לכבוד הרב זה כדי לכפר על עוונות של כל עם ישראל". הוא מסיים בבקשה לבורא עולם שישלח רפואה שלמה לכבוד הרב ולמשפחתו...
[לראיון של יוסי הררי למען הרב פינטו, לחצו כאן]
לסיכום
את הסיכום ניתן לקח ממילותיו של יוסי הררי שאמר: "אני לא מתבייש בעבר שלי, לא הייתי משנה שום החלטה אך אני לא משלה את עצמי, אני יודע שהעבר ירדוף אותי כל חיי." (רבקה, 2016).
[בתמונה: יוסי הררי עטוף טלית. תמונה מהאלבום המשפחתי, באדיבות משפחת הררי]
[בחזרה לתוכן העניינים של עברייני ישראל]
מקורות והעשרה
- הערוץ השני (2010), ראיון עם יוסי הררי חלק א', יו-טיוב, 22/6/10.
- הערוץ השני (2010), ראיון עם יוסי הררי חלק א', יו-טיוב, 22/6/10:
- גלעד שלמור (2008), משפחות הפשע בישראל: הקשר המיתי, מאקו, חדשות ערוץ 2, 9/12/8.
- כהן אבי (2003), מכנופיית רמת עמידר לדוכני הנקניקיות וגז הצחוק, 28/12/03, ynet.
- אסף לוי (2006), ילד טוב רמת עמידר, ידיעות אחרונות, 7 ימים, 16/6/17, עמ' 32-28 ) הועלתה לאינטרנט באתר Scribed.
- רבקה (2016), האיש שנחשב בעבר למסוכן במדינה שובר שתיקה, טודיי, 4/3/16.
- ליבוביץ-דר שרה (2001), רמת עמידר, יוהנסבורג, הארץ, 15/8/01.
- יונתן הללי (2012), מרצה אורח במכללת נתניה: יוסי הררי, 5/2/12, nrg.
- פוראת נסאר (2013), 4 שנות מאסר לבנו של העבריין יוסי הררי, מאקו, חדשות 2, 7/4/13.
- אתר LawGuide, העבריין (לשעבר) יוסי הררי יפקח על מעצר הבית של בנו המואשם בהריגה, 1/1/12.
- דוד רוזנטל (2010), עבריין צעצוע: על "דרך המלך" של יוסי הררי ו"חינוך סיבירי" של ניקולאי לילין, חדשות וואלה, 13/12/10.
- יוסי הררי (2010), דרך המלך, תל אביב: מעריב.
