גרשון הכהן: אברהם אבינו מייסד תורת הגאולה (2)

[בתמונה: Abram Called To Be a Blessing, as in Genesis 12:1-8, illustration from a Bible card published 1906 by the Providence Lithograph Company; היא הועלתה לויקיפדיה על ידי: the Providence Lithograph Company; התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: Abram Called To Be a Blessing, as in Genesis 12:1-8, illustration from a Bible card published 1906 by the Providence Lithograph Company; היא הועלתה לויקיפדיה על ידי: the Providence Lithograph Company; התמונה היא נחלת הכלל]

במציאות מתהווה - בה האל עצמו מותיר לאדם מרחב לשותפות במעשה הבריאה, כשהכל נתון לשינוי גם כנגד הגמוניית הרוטינה של חוקי הטבע - כיצד יכול מושג "שלטון החוק", לחסום את דרכם של בני האדם המבקשים בירור ביקורתי של המגבלות, ברוח תפיסתם המשתנה לנוכח תנאיי קיומם המשתנים והאתגרים המתחדשים מידי יום?

[מאמר זה הוא מאמר המשך. למאמר הקודם לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות אברהם מייסד האומה, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 12 בינואר 2022

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

מאמר זה הוא ראשון בסדרה של שניים, אודות "אברהם אבינו מייסד תורת הגאולה:. למאמר האחר לחצו:  

*  *  *

בתפיסה פגאנית ואף בתפיסה הפנתיאסטית -  גם אם האל הוא אל יחיד - הוא מתבטא, כמובן, בתופעות הטבע, אבל באותה עת, כפוף במידה משמעותית לחוקיותו של הטבע.

ברציונליזם של הפילוסוף הצרפתי דקארט, האל אכן ברא את הטבע, ובחסדו ייסד בו חוקיות יציבה ורציפה. אך מרגע השלמת הבריאה הניח לעולם לפעול בשגרת סדריו על פי חוקיותו. בכך למעשה הרחיק עצמו מהתערבות בשגרת קיומו של היקום. האל התנ"כי, אלוהי אברהם יצחק ויעקוב, כמו האל של דקארט, הוא אכן בורא ויוצר מעשה בראשית, ככזה הוא קיים מחוץ לטבע עוד בטרם הבריאה. אולם בניגוד לאלוהי הפילוסופים, אלוהי אברהם יצחק ויעקב, ממשיך יום יום במעשה הבריאה, בהשגחה ובהתערבות מתמדת. רק אל כזה, הממשיך להיות מעורב ומשגיח, יכול להיות כתובת לשוועת בני האדם.

גם באדם - יציר כפיו של האל, שנוצר בצלמו ובדמותו - קיימת היכולת לפעול מעל הטבע. בכך הוא מצופה לשותפות עם האל בתיקון העולם. יציאת מצרים - כאירוע מכונן באמונה היהודית המוזכר מידי בוקר וערב - היא הביטוי להתגלות האל, בהתערבותו הנוכחת, בפעולה גואלת שמעל לחוקיות הטבע ומעל לכוחות השעבוד האנושיים של ממלכת מצרים. האדמו"ר מגור בפירושו לתורה "שפת אמת" (וכן בפירושו להגדה של פסח,) שזר רעיון זה בביטוי מרכזי של משנתו האמונית. על הפסוק: "ונקדשתי בתוך בני ישראל, אני ה' מקדשכם. המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוהים." (ויקרא כ"ב, ל"ב-ל"ג), שאל, מדוע נסמך קידוש בני ישראל דווקא לעניין יציאת מצרים? והסביר כי מרגע יציאת מצרים כאירוע שמעל לטבע, התגלה הכוח לפעול מעל לטבע כמצוי, לא רק בסגולותיו של הקב"ה אלא אף בסגולותיו של כל יהודי. מכאן והלאה, בכל פעם שיהודי מגלה את כוחו בפעולה מעל לטבע, הוא מקדש שם שמיים. להבנתי לא במיסטיקה מדובר כאן, אלא בהוויית המעשה, במקום בו מתגלה היכולת הטמונה באדם לפעול גם כנגד הסיכויים ולהצליח להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי. זו ציפיית האל מן האדם שייצר בצלמו, וכשאדם מונע בתודעת מסוגלות זו, הוא ממלא את ייעודו כשותף לאל במעשה הבריאה.

בהגיון זה מתכנסות יחד פעולותיו של אברהם בברית המילה, בהכנסת אורחים ובגילוי אחריות לגורל סדום. האל הניח לאדם עולם בלתי מושלם, בציפייה מן האדם לעסוק בשיפורו ובשכלולו: אדם לא נולד מושלם ועל האדם להשלים את מעשה הטבע. המצב החברתי אינו מושלם ועל האדם לעסוק בצדקה וחסד. כך גם ביישוב הארץ. מרגע הגירוש מגן עדן, הוטלה על האדם האחריות למחייתו. בחפירת בארות מרחיב האדם במאמציו את מרחב התפשטותו, מקיום הנצמד לגדות הנהר אל קיום מתפשט אל יתר המרחב, גם לעומק המדבר.

[בתמונה: ציורי תנ"ך/ הכרובים בפתח גן עדן/ ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

[בתמונה: ציורי תנ"ך/ הכרובים בפתח גן עדן/ ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

במדרש תנחומא (על הפסוק ויוסף הורד מצרימה-פרשת וישב), מתוארת התנהלות הקב"ה מול בני האדם בחילול עלילות: "נורא עלילות על בני אדם". מלכתחילה היה בכוונת הבורא להכשיל את האדם בחטאו על מנת לגרשו מגן עדן. כי רק מחוץ לגן עדן מתוך מאבק הקיום, יכול אדם להיעשות שותף פעיל במאמץ ליישובו של עולם. אפשר לשאול אם כן, מדוע בכלל הונח תחילה האדם בגן עדן? אלא שלגן עדן יש תפקיד, כנקודת יחוס לתשוקותיו של האדם. ברעיון זה טמון הסבר להצלחה הישראלית בפריצות דרך בחקלאות העולמית. פריצת הדרך הישראלית, בתחומי השקיה וניהול משק המים, בכלל זה, פיתוח חלוצי בייצור מתקני התפלת מים, מדגימה עד להיכן יכול להגיע האדם במאמציו לפתור את מצוקת קיומו, במתח בין תנאיי קיומו לבין מודל הייחוס אליו הוא שואף. השילוב הייחודי - בין תנאיי האקלים בארץ המצויה על גבול המדבר בתנאיי החסך במים, יחד עם הערגה לארץ ירוקה וחקלאות פוריה כמו בארצות אירופה, עמה הגיעו לכאן המתיישבים היהודים במאה השנים האחרונות - הוא שחולל מתוך כוח תודעת המצוקה את פריצות הדרך היצירתיות.

באופן הזה, גם את החובה לתיקון חברתי באמות מידה של צדק וחסד, הטיל האלוהים על האדם. לכאורה אפשר היה לומר כי אם האל הוא האחראי לכל בריאתו, גם לתופעת העוני הרי כאל צדק וחסד היה יכול להסדיר שפע לכל ברואיו. זו שאלת צידוק האל, (תיאודיצאה), שהפכה למרכזית בתיאולוגיה הנוצרית. אך זו אינה שאלת התנ"ך. כשותף למעשה הבריאה, חובה זו הוטלה בכוונת מכוון על האדם. הראשון לציון רבי שלמה עמאר הסביר: "אמרו אנשי  סדום, אם הקב"ה ברא עניים וברא עשירים, אם כן זה רצונו יתברך. וכל המשנה ונותן לעני אוכל ומשקה או כסף הריהו כגוזל מהקב"ה ועלול להביא מבול לעולם." (גילוי דעת, פרשת וירא, תשע"ז) ליוויתי לפני כמה שנים בביקורו בארץ גנרל אמריקאי בעל ארבעה כוכבים. על דאגת הקהילייה הבינלאומית למצב בעזה, אמר לי באירוניה: "חמישים אלף הומלסים מתים מידי שנה בארה"ב, גוועים ברעב ובקור. למי אכפת? אבל הם קיבלו שוויון הזדמנויות."  גם בסוגיה זו, אלוהי אברהם מטיל את האחריות על האדם.

מעמדת שותף באחריות, יכול אדם להתעמת עם בורא עולם, כמו אברהם בעניין סדום, כמו משה בחטא העגל. גם לאחר גזירת האל, פתוחה לאדם הדרך לבקש רחמים. רק אל המצוי מעל לטבע, ומתקיים במנותק מן הטבע, יכול לשנות דעתו בחירות אין סופית. על כך עמדו בפירוש ליקוטי אנשי שם, בהסבירם מדוע חתניו של לוט לא נמלטו מן העיר למרות שהוזהרו על ידי לוט: "קומו צאו מתוך העיר כי משחית ה' את העיר" (וירא י"ט, י"ד). המקרא מציין "ויהי כמצחק בעיני חתניו". (שם). בפירושם הטילו אור בתמצית מופלאה על דיון תאולוגי  בסוגיית מהותו ותוקפו של רצון האל. חתני לוט הציגו לפי פירושם את השאלה הפשוטה: אם חפץ האל להמיתנו, מה יעזור אם נמלט ואם ברצונו להצילנו יוכל להצילנו גם בסדום, אז בשביל מה  להימלט? אלא שכתמיד, העיסוק ברצון האל מורכב ונותר פתוח. לא מדובר במשוואה ליניארית: בכוחו של אדם, בהשתדלותו ובמאמציו, לנוכח גורלו, טמונה באדם היכולת להשפיע גם על רצון האל.

[בתמונה: ציורי תנ"ך / לוט ובנותיו במנוסה / ציירה: אהובה קליין © שמן על בד]

[בתמונה: ציורי תנ"ך / לוט ובנותיו במנוסה / ציירה: אהובה קליין © שמן על בד]

הרהור אקטואלי פוליטי: בתפיסה זו בה גם רצון האל נותר פתוח להשפעה נוצרה הרוח היהודית שעיצבה אדם בעל ההעזה לפתוח הכל לדיון, גם את החלטות הריבון, גם את החלטות המפקד בצבא, גם את החלטות בית המשפט העליון. אם רצון האל נתון בתפיסה היהודית לדיון ולעימות, מהיכן נובעת המגמה לחסום דיון על החלטת בג"ץ, כאילו מדובר כביכול בפגיעה במעמדו?

במציאות מתהווה - בה האל עצמו מותיר לאדם מרחב לשותפות במעשה הבריאה, כשהכל נתון לשינוי גם כנגד הגמוניית הרוטינה של חוקי הטבע - כיצד יכול מושג "שלטון החוק", לחסום את דרכם של בני האדם המבקשים בירור ביקורתי של המגבלות, ברוח תפיסתם המשתנה לנוכח תנאיי קיומם המשתנים והאתגרים המתחדשים מידי יום?

למול השאלה המתעוררת מאליה: ועד להיכן יכול אדם לפרוץ את דרכו, האם אין הגבלות המתוות את דרכו בהבחנה בין מותר ואסור?  אני חוזר ונאחז בציווי האל לאברהם: "אני אל שדי, התהלך לפני והיה תמים". יראת האלוהים היא המפתח לשותפותו הנכונה של אדם במעשה הבריאה. וצריך עיון...

[מאמר זה הוא מאמר המשך; למאמר הקודם לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות אברהם מייסד האומה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

5 thoughts on “גרשון הכהן: אברהם אבינו מייסד תורת הגאולה (2)

  1. Pingback: גרשון הכהן: אברהם אבינו מייסד תורת הגאולה (1) - ייצור ידע

  2. Pingback: גרשון הכהן: אברהם אבינו מייסד תורת הגאולה (1) - ייצור ידע

  3. Pingback: גרשון הכהן: אברהם אבינו מייסד תורת הגאולה (1) - ייצור ידע

  4. Pingback: גרשון הכהן: אברהם אבינו מייסד תורת הגאולה (1) - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.