פרשת עוזי משולם

%d7%a2%d7%95%d7%96%d7%99-%d7%9e%d7%a9%d7%95%d7%9c%d7%9d

[בתמונה: הרב עוזי משולם מתבצר בבית ביהוד. צילום מסך מתוך כתבת הערוץ השני]

מוקדש באהבה רבה לשירה טסלר-ממן

המאמר עודכן ב- 28 בנובמבר 2019

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

[לאוסף המאמרים על עורמה ותחבולה, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

מבוא

אחד האירועים המרתקים והמלמדים בדברי ימי משטרת ישראל הינו, ללא ספק, פרשת עוזי משולם וקבוצת החסינים שבנה שבנה ושהקיפה אותו, שקיבלה לקראת הסוף מאפיינים של כת. זאת, בצד התרומה החשובה שתרמה, בהעלאת פרשת חטיפת ילדי תימן לסדר היום הציבורי.

פרשת עוזי משולם ארכה שישה שבועות תמימים, ונספחיה המשיכו להעסיק את המשטרה חודשים לאחר מכן. האירוע המתמשך מספק דילמות לרוב לדיון בטקטיקות של תגובה וטיפול משטרתי. הוא גם מהווה עדות לסכנה שבכתות, המתהוות מסביב לאדם כריזמטי, והיה הזרז להעלאת פרשת ילדי תימן לסדר היום הציבורי, פרשה שלא ירדה מאז מסדר היום.

[להרחבה בנושא כתות, לחצו כאן]

סיפור המעשה [המקור: הוד, 1999]

ביום ג', ה- 22/3/94, סמוך לשעה 13:00, הגיע למשטרת מסובים הקבלן, חזי עשור, שביצע עבודות בנייה ברחוב ביאליק ביהוד.  הוא התלונן על חסימת הדרך המובילה אל אתר הבניה בו עבד, שנעשתה לטענתו כדי להכשיל את עבודות הבניה המבוצעות באתר זה.

ניידת סיור של תחנת מסובים הגיעה למקום, והשוטרים רשמו דו"חות לנהגי הרכבים שגרמו להפרת הסדר הציבורי. תוך כדי כך הגיע למקום אדם בשם עוזי משולם, שהציג עצמו כרב. באמצעות מכשיר הטלפון הסלולרי שהיה ברשותו הזעיק את חסידיו, והורה להם לחסום את הכביש ולא להישמע להוראות השוטרים. חלקם היו מצוידים בנשק חם, ומשולם איים, כי אם תגרור המשטרה את כלי הרכב החוסמים את הדרך, הוא יורה לחסידיו לחסום את יהוד כולה. במהלך ניסיונות ההידברות הותקפו השוטרים, ומשולם הורה לאנשיו לפתוח באש חיה על כל מי שינסה לפרוץ לתחום הבית בו התבצרו. בשלב זה עצרה המשטרה 13 מחסידי משולם, ביניהם 2 קטינים ששוחררו לאחר חקירתם. שאר העצורים הובאו לבית המשפט להארכת מעצרם. שלושה מהם שוחררו, ומעצרם של יתר השמונה הוארך.

ביום חמישי ה- 24/3/94, סמוך לשעה 10:50, הגיעה למקום ניידת סיור של תחנת מסובים. השוטרים רשמו את מספרי הרכבים שחנו ליד ביתו של עוזי משולם. במהלך הרישום, דרך אחד מחסידי הרב את נשקו מסוג תת מקלע עוזי, וכיוון אותו לעבר שוטר. מיד אחר כך הושלכו מתוך חצר ביתו של עוזי משולם שלושה בקבוקי תבערה, ופגעו בניידת משטרה. בחצרו של עוזי משולם החלה מעת זו התבצרות.

בעקבות התרחשות זאת, הקימה המשטרה מחסומים בפריפריה הקרובה והרחוקה לביתו של משולם, כדי למנוע את כניסתם והתבצרותם של אנשים נוספים.

%d7%a2%d7%95%d7%96%d7%99-%d7%9e%d7%a9%d7%95%d7%9c%d7%9d-2

[בתמונה: הרב עוזי משולם במתחם המבוצר. צילום מסך]

סמוך לשעה 13:30 לערך, בעת פריסת הכוחות, הגיע למחסום המשטרתי שהוצב בסמוך לביתו של משולם רכב מסוג 'סיאט'. נהג הרכב היה אורי עמר, עמו נסע יחיאל בן אבו. בן אבו ירד מהרכב עם נשקו של הנהג, מסוג תמ"ק עוזי, וירה לעבר השוטרים המוצבים במחסום, במרחק קצר מאוד. בתגובה ירה שוטר מיס"ם דן בבן אבו ופצעו. למרות פציעתו, נמלט היורה מהמקום לכיוון ביתו של משולם, תוך שהוא משליך את הנשק לחצר הבית, ונכנס פנימה.

בהמשך, כדי לנסות ולסיים את האירוע, הגיעו למקום מפקד מחוז תל אביב דאז, ניצב גבי לסט; (ראו תמונה משמאל); מפקד מרחב דן דאז, תנ"ץ יעקב רז וצוות ניהול משא ומתן. ראש מועצת יהוד הוזעק גם הוא למקום, וביחד נכנסו לביתו של עוזי משולם ודנו איתו במצב. אולם, משלא הושגה הסכמה, עזבו את המקום.

ברם, בעודם מתרחקים מהבית, הושלכו לעברם מספר בקבוקי תבערה. אחד מהם פגע בכתפו של מפקד מחוז תל אביב, והחל לבעור. במקביל נשמעו יריות נוספות, שנורו מעבר לחצרו של עוזי משולם, אך המשטרה החליטה שלא להגיב בשלב זה.

בשעות אחר הצהרים הגיע למקום מפכ"ל המשטרה, רב ניצב רפי פלד. התקיימה הערכת מצב, והתברר כי פעולה משטרתית עלולה לדרדר את המצב, משום שבבית המבוצר נראו גם נשים וילדים. לכן, הוחלט על הקפאת מצב ועל ניסיון להגיע למשא ומתן ולפתרון בדרכי שלום. לצורך כך, הוזעק חבר הכנסת בא-גד, שאנשי משולם סמכו עליו. ואכן, באותו יום בשעה 19:45 נחתם הסכם בין הרב עוזי משולם לבין ח"כ בא-גד וממ"ר דן, על פיו אמור ח"כ בא גד להעלות את הנושא בכנסת, כדי להביא להחלטה על הקמת וועדת חקירה לפרשת היעלמותם של ילדי תימן. במקביל, המשטרה תפנה את אנשיה מהמקום. הסכם זה בוטל על ידי עוזי משולם.

למחרת, ביום שישי ה- 25/3/95, בסיומו של משא ומתן, נחתם הסכם נוסף, הפעם בין עוזי משולם לבין חברי הכנסת, אברהם פורז, דב שילנסקי, וממ"ר דן. במסגרת הסכם זה, שחררה המשטרה את כל העצורים מה- 23/3/95. כמו כן סוכם כי אנשי קבוצת 'משכן אהלים' יעזבו את ביתו של עוזי משולם, לאחר שהמשטרה תערוך רישום של כל כלי הנשק שנשאו עימם.

ממועד זה, ערב פסח, עד ל-10 במאי, למרות ההסכם שעליו חתמו, ביצרו חסידי משולם את חצרו וביתו במגוון רחב של פעילויות: את הגג סגרו בבנייה של בלוקים בגובה אדם, ובה חרכי ירי. כמו כן הוצבו שומרים על הגג ומחוץ למבנה. במקום הותקנה מערכת וידאו במעגל סגור, עם מוניטור פנימי שחלש על הכניסה לבית. מסביב לחצר נבנו עמדות מדופנות בשקי חול, ומסביב לגדר הציבו חביות מלאות חול או מים כנגד גז מדמיע. בנוסף לכך, הביאו למקום חמישים מיכלים מלאים בדלק, כדי להספיג אותו בחול שבחביות, ובבוא הזמן להפוך אותן לחומת אש. כמו כן, התקינו מסביב לחצר צנרת, אותה חיברו לבלוני גז. לבית הכניסו כמויות רבות של אמצעי לחימה, ובהם בקבוקי תבערה, רימוני רסס, לבנות חבלה ונשק אוטומטי.

המקום נראה כמתחם צבאי לכל דבר. עוזי משולם אף השתמש בביטויים שהצביעו על התייחסותו למצב כאל מצב מלחמה. פעם אחר פעם חזר על הססמה, "לירות על מנת להרוג".

בתאריך 28/4/94, בשעה 11:00, ערכו עוזי משולם ואנשיו מפגן כוח, כשהם צועדים ל"בית הקשיש" הרחוב שז"ר ביהוד. מפגנם כלל תצוגה של תחמושתם, תוך שהם משמיעים דברי נאצה בקול רם. עוזי משולם הכריז על התבצרותו והתריע כי הוא ואנשיו יהרגו כל מי שינסה לפנותם.

בדיעבד התברר כי פעילותו של עוזי משולם התמשכה על פני שנים רבות. בסוף שנת 1989 רכש עוזי משולם בית קטן ביהוד ברחוב ביאליק 22. על בית זה בנה יחידת דיור גדולה, למרות שלא קיבל לכך רישיון בניה מהרשות המוניציפלית. לחריגת בניה זו התלווה ניסיון להשתלט על קרקע צמודה מסביב למבנה, תוך כדי תיחומה בגדר, בשטח שהינו אדמת מינהל. המועצה האזורית יהוד פתחה כנגד עוזי משולם בהליכים משפטיים, לרבות הגשת תביעה משפטית להריסת הבנייה הבלתי חוקית באדמות המינהל. לאחר פרשה זו נודע לעוזי משולם כי חברה קבלנית מתכוונת לבנות סמוך לביתו מספר יחידות מגורים לזוגות צעירים חילוניים. בגין כך התפתח סכסוך ממושך בינו לבין הקבלן המבצע. משולם ביקש להביא להפסקת הבנייה באזור הסמוך לביתו.

לקבוצה שהתלכדה סביב עוזי משולם היה פן דתי מלכד. למעשה, התפתחה סביבו סגידה אישית, שייחסה לו סגולות על טבעיות. המסר של משולם לעדת מאמיניו היה, שיש לעשות מעשה שיזעזע את המדינה. לדעתו, מלחמת "אחרית הימים" קרובה, ולאחריה ייגאל העם. במהלכה של מלחמה זו יושמדו הכל, למעט הגרעין הטהור, הנאמן לדרכו. משולם ניסה להוכיח את דבריו על פי כתבי הקודש, תוך שימוש בגימטריות שונות ומשונות.

האידאולוגיה של עוזי משולם הייתה אידאולוגיה קיצונית ומיליטנטית. הוא תקף בצורה בוטה את המדינה ואת מוסדותיה, את גורמי הביטחון ואת כלי התקשורת.  השימוש - הן בפן הדתי, והן בפן הפוליטי - הכולל אף את ההבחנה הברורה בין מזרח למערב, נפל לעתים על אוזניים כרויות, וכך הצליח משולם לגבש סביבו עדת מאמינים, שצייתה לו באופן עיוור.

משולם אף האשים את הממסד בקשר של שתיקה במשך שנים רבות בכל הקשור לחטיפה לכאורה של ילדי תימן. במהלך השנים עסק בסוגיית ההיעלמות, אסף ותיעד חומר היסטורי רב. לדבריו, הבירורים שנעשו בכדי לאתר את ילדי תימן האבודים היו חסרי תכלית מיסודם. המסר הסמוי שאותו העביר משולם היה, שעם קום המדינה היה ניסיון של הממסד האשכנזי השליט להעלים ילדים מעדות המזרח, ובכלל זה ילדים מתימן, על ידי אימוצם. אימוץ שכזה, אמור היה לדעתו להרחיק ילדים אלה ממוצאם המקורי ולהפכם לקרובים לממסד השליט המערבי. משולם השמיע דרישה להקמת וועדת חקירה ממלכתית בסוגיה. דרישה זו הביאה לו אוהדים ומזדהים רבים מקרב יוצאי תימן ועדות המזרח, אף כי לא כולם הסכימו עם דרך פעולתו.

התחכום בתעמולתו של משולם פרץ את גבולות ישראל ומצא לו תומכים בקרב יהודים יוצאי תימן, בעיקר בקנדה ובארצות הברית. הפרשה שמלכתחילה היוותה אמצעי תעמולתי, הפכה מהר מאוד לדגל, שבו נופף משולם קבל עם ועולם.

במשך 6 שבועות גילתה המשטרה איפוק נוכח העלבונות שהטיחו משולם ואנשיו וההטרדות שהטרידו את שכניו, ולבסוף עשתה שימוש בעורמה ובתחבולה על מנת לפתור את הבעיה:

. ב-10 במאי 1994, לאחר שביססה את ביטחונם של משולם וחבריו כי לא ייעצרו, נקבעה פגישה בין עוזי משולם לבין מפכ"ל המשטרה החדש, רב ניצב אסף חפץ, שהתמנה ב- 1/5/94, ראש אגף החקירות, ניצב יוסי לוי, ומפקד הימ"ם, במלון אוויה ביהוד. בסיום הפגישה, עצרה המשטרה את הרב ואת ששת מלוויו. העצורים היו מצויידים בשני רובי M-16 ובאקדחים. בראיון לאחר האירוע אמר חפץ: בדילמה שעמדה בפי אז, אני הפרתי הבטחה. לא היססתי לעשות את זה.

[להרחבת המושגים: 'עורמה' ו'תחבולה', לחצו כאן]

%d7%94%d7%aa%d7%97%d7%91%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%90%d7%a1%d7%a3-%d7%97%d7%a4%d7%a5

[תמונתו של אסף חפץ למעלה באדיבות דובר המשטרה]

על פי תכנית המבצע שכונתה (בצדק) "אורך רוח", שהכינה המשטרה מראש, היא עצרה באותו זמן עשרות מחסידיו של משולם במחסומים שפרסה מסביב לזירה ביהוד וביישובים שונים. כוח משטרתי, שהורכב מלוחמי היחידה המיוחדת למלחמה בטרור (הימ"ם) והיחידה המרכזית של מחוז תל אביב, התקרב לביתו של משולם ברחוב ביאליק 22 ביהוד. תוך כדי ההתקרבות לבית, נורו לכיוון הכוח יריות מתוך חצרו של עוזי משולם, שם שהו עשרות מחסידיו המבוצרים. החסידים ירו גם מתוך החצר ומגג הבית לעבר תצפיות המשטרה מסביב לבית. כתוצאה מהירי נפגעו שתי דירות של שכנים ומכשיר תאורה של הימ"ם, ובנס לא נפגע השוטר שהיה מצוי שם.

שני מתבצרים ירו לעבר המסוק שעסק בתצפית על החצר המבוצרת. בתגובה ירה לעברם צלף ימ"ם, וכתוצאה מכך נפגע ונהרג אחד המתבצרים, חייל גולני שלמה אסולין, תושב אלון מורה.

במשך כל אותו יום המשיכו אנשי משולם להתבצר בביתו ובחצרו ומיאנו לצאת ולמסור את נשקם למשטרה. רק למחרת ב- 11/5/94, בשעות הבוקר המוקדמות, לאחר משא ומתן ממושך, יצאו המתבצרים לעבר "בית הקשיש" הסמוך לביתו של משולם, ונעצרו. את נשקם הציבו במקום בערימה אחת.

במהלך המבצע ובחיפושים שנערכו בביתו ובחצרו של משולם, תפסה המשטרה עשרה רובי M-16, ארבעה תמ"ק עוזי, אקדמים (שניים על גופו של עוזי משולם), רימוני רסס והלם, שתי לבנות חבלה, שבע אצבעות חבלה, שני פתילי בטון, שני מנגנונים לרימון, שש מחסניות, עשרים כדורים לרובה צלפים, ואלפי כדורים 0.5 מ"מ. בנוסף נמצאו בחצר הבית שלושה בלוני גז, כולל צנרת. 47 בקבוקי תבערה, 14 מסכות אב"כ, שבע משקפות וקסדות חי"ר, תשעה נרתיקי אקדח, שמונה סכינים, שני מקלות נינג'ה, שני זוגות אזיקים, שוקר חשמלי, מיכל של גז מדמיע, 24 גרזנים, שני פטישים, שתי אלות עץ, שלושים תרמילים של עוזי ו- M-16, ו-24 מיכלים מלאים בדלק.

בסך הכל נעצרו במקום 103 איש. 18 מתוכם נחקרו ושוחררו. 85 הנותרים הובאו לבית המשפט, ששיחרר 22 מהם והאריך את מעצרם של הנותרים. לעשרים מתוכם הוארך המעצר גם בפעם השנייה. נגד 12 הוגשו כתבי אישום: עוזי משולם, מנהיג הכת ומנהל 'עמותת אוהלים', ועוזריו: עמנואל פז, רחמים ג'בלי, צוריאל לוי, יונתן שיפריס, יחיאל בן אבו, סיני חסון, אבנר אוזן, נסים אקבס, יובל ישראלי, גדליהו בראונשטיין, ודן רוסלר. הם נשפטו והורשעו בכל העבירות החמורות שיוחסו להם בכתבי האישום.

בכך לא נפסקו מעללי החבורה הזו. בבתי הכלא המשיכו להפר את הסדר. גם שאר חסידי משולם ששוחררו המשיכו להפר את החוק ולאיים על אנשים. בלילה שבין ה-18 ל-19 באוקטובר 1994, הציתו את מרכזיית בזק בפתח תקווה, ואיימו אנונימית בטלפון על סגן ראש היחידה הארצית לחקירת פשעים, ועל תת ניצב חיים קליין, שעמדו בראש חקירת משולם ומרעיו.

המקרה החמור ביותר שביצעו חסידי משולם לאחר מבצע 'אורך רוח', היה ניסיון ההתנקשות בחייו של רב כלאי בני אבירם, ששרת בכלא ניצן, שם הוחזקו הרב וחסידיו. ב- 30/10/94 בשעות הבוקר המאוחרות ארבו שלושה מחסידיו של משולם לאבירם ליד ביתו, ירו לעברו ופצעוהו. אבירם - שנפצע - השיב אש ופצע שניים מהם, את אבנר סעיד ויואב שבי. חברם של הפתועים הביא אותם לבית החולים קפלן, שם נעצרו. חשוד שלישי בפרשה זו, חסן זוהר, נעצר ב- 9/11/94, לאחר שזוהה על ידי עדים לאירוע זה.

לפני 22 שנים התבצר הרב עוזי משולם ביחד עם חסידיו בבית ביהוד. הרב האמין שהמדינה טאטאה את פרשת חטיפת ילדי תימן מתחת לשטיח והחליט להתבצר במתחם כדי לגרום לחשיפתה. במשך 52 יום עקבה המדינה אחרי ההתבצרות והסיום הדרמטי.

יחסי שר-מפכ"ל על רקע פרשת עוזי משולם

גם בפרשת עוזי משולם ואירועי יהוד, שהחלו בזמנו של רפי פלד כמפכ"ל, והסתיימו כשאסף חפץ כיהן בתפקיד, נכח השר בשטח והיה שותף להסכמים,  ולאחר מכן מתח ביקורת גלויה על צמרת המשטרה (לוי, 1994). בעקבות האירועים צוטט "קצין בכיר במשטרה" במתחו ביקורת על העובדה, שהשר שחל עזב את השטח, ולאחר מכן החליט למנות קצין בודק לפרשה, באומרו, כי השר הוציא עצמו בהוראה זו מכל הפרשה. "הוא הבין, שאסור לו להיות בסביבה, ונעלם מן השטח. אחר כך הודיע על הבדיקה. המשמעות היא, שהוא לא בעסק, אבל הוא היה בסוד העניין, ודווח כל הזמן" (ולטר, 1994, עמ' 5).

החלטת השר שחל למנות את מבקר המשטרה לחקור את תפקוד המשטרה בפרשת התפרעויות הרב משולם וחסידיו ביהוד גררו האשמות כנגדו, כי השאיר את המפכ"ל בשטח "חסר גיבוי ומופקר" (אברמוביץ', 1994, עמ' 2). לדוגמה, כתב לפיד (1994, עמ' 3) במאמר מערכת, כי ההחלטה "מעידה על חוש ההומור הציני של שחל. שר המשטרה, המעורב תמיד בכל עניין... גילה התאפקות מירבית בדרמה שהתרחשה ביהוד. הוא בא למקום, ולאחר שקיבל דו"ח עזב, ולא שב עוד. התנהגות שאינה אופיינית לאדם כמוהו וגם אינה מוצדקת לאור הנסיבות:  מתי אם לא במצב כזה נדרשת נוכחותו הפעילה של שר המשטרה?

אבל משה שחל העריך נכון, שזה עסק ביש: אם יצווה על שוטריו להסתער על החצר של חסידי "משכן אוהלים", הוא יהיה אחראי, חלילה, לשפיכות דמים. אם יצווה להיכנע לסחטנות עוזי משולם, הוא יהיה חשוף לביקורת ציבורית קשה. במקרה כזה, משה שחל אינו נוכח. לכל היותר הוא משיא עצות מרחוק. ואחר כך הוא מזועזע עד מעמקי נפשו על שנמצאו חברי-כנסת שבאו והתערבו...".

שחל טען כנגד מאשימיו, כי: "אני לא שוטר על... שר לא יכול להיות גורם מבצעי בשטח. למדנו זאת מוועדת אגרנט ועד ימינו... חלוקת התפקידים בין שר לבין פיקוד היררכי ברורה לחלוטין. שר צריך לקבוע מדיניות ולדאוג שתבוצע... שר שמנסה ליטול סמכויות מבצעיות, מוביל לתוהו ובוהו" (יחזקאלי ושלו, 2000, ע' 119-117).

אפילוג - הסוף

עוזי משולם הצליח במטרתו העיקרית: בעקבות האירועים הוקמה בינואר 1995 ועדת כהן, ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס, יהודה כהן, לחקר פרשת היעלמם של ילדים מבין עולי תימן בשנים 1948 - 1954. הוועדה סיפקה הסברים לרבים ממקרי ההיעלמות ולא מצאה כל עדות לקונספירציה בעניינם, אך מספר תיקים עדיין נותרו פתוחים. בינואר 1996 הועבר משולם לבית סוהר שאטה. מעט לאחר מכן חלה הרעה משמעותית במצבו הבריאותי והוא אושפז בבית חולים. חסידיו המשיכו למחות, אך המחאה הפומבית הלכה ודעכה. משולם שוחרר מן הכלא בשנת 1999, לאחר שנשיא המדינה, עזר ויצמן ניכה מעונשו 7 חודשים ולאחר שריצה בפועל 5 שנים. תנאי השחרור אסרו עליו לעסוק בנושא ילדי תימן. מפאת מצבו הבריאותי הרופף היה מרותק למיטתו. הוא נפטר בכפר סבא בגיל 60 ב-21 ביוני 2013. %d7%a2%d7%95%d7%96%d7%99-%d7%9e%d7%a9%d7%95%d7%9c%d7%9d-%d7%94%d7%a1%d7%95%d7%a3

[בתמונה: מודעת האבל של משפחת משולם. התמונה נוצרה והועלה לויקיפדיה על ידי יורם שורק. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

בנו הבכור, עמנואל ידידה (עמי), עזב את ישראל בסוף 2005 עם משפחתו וביקש מקלט מדיני בקנדה. הוא טען שהממסד מתנכל לו ואילצו לצאת מישראל, על רקע חשיפותיו של אביו בעניין חטיפת הילדים. מאוחר יותר חזר לישראל.

סרטוני וידאו על פרשת עוזי משולם:

  • עוזי משולם אצל דן מרגלית הראיון המלא:

  • יומן כאן 11 - פרשת ילדי תימן: חסידי הרב עוזי משולם:

  • הערוץ השני: הכתבה המלאה על עוזי משולם HD:
  • הערוץ השני: חטיפת ילדי תימן - ההתבצרות של עוזי משולם: הקלטות חדשות:

  • עוזי משולם חטיפת ילדי תימן:

[לאוסף המאמרים על עורמה ותחבולה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

10 thoughts on “פרשת עוזי משולם

  1. Pingback: יחזקאלי ושלו: היחסים שבין המפכ"ל לשר הממונה בישראל, 1997-1948 - ייצור ידע

  2. Pingback: עורמה ותחבולה באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  3. הרב משולם הי"ד לא היה ראש כת, הוא היה צדיק שנילחם נגד שחיתות מימסדית

  4. אופס..אז רגע, לפי ההסבר הזה, חסידי חב"ד הם כת? ותלמידי הרב ש"ך הם כת? ותלמידי הגר"ע יוסף הם כת?
    "מצג מטעה לסביבה החיצונית"? הצחקת אותי.., אם יש משהו שהקבוצה הזו עשתה, זה לא להסתיר מה שהם חושבים..
    קראתי את כל ההגדרות שציטטת לעיל, ונראה שיש מגמה שלטונית להמשיך בדה לגיטימציה והכפשת שמו של האיש, בצורה עיוורת ומנותקת מהמציאות.

    • רונן, האם השלטון מגדיר מהי כת? (ואגב, כת (sect) איננה בהכרח מושג שלילי. היא יכולה למלא גם תפקיד חיובי בחייהם של חבריה, אבל היא אורח חיים שונה מהנורמטיבי.
      ההגדרה האקדמית היא: קבוצה סגורה בעלת מאפיינים טוטאליים, דתיים לכאורה, ששואבת את עוצמתה ממנהיג כריזמטי הנושא עימו תורה רעיונית. קבוצה זו מופרדת מן החברה שבתוכה היא חיה. חבריה מקבלים זהות חדשה, מאמצים מנהגים וסדר יום ייחודיים, ועוברים תהליכים ההופכים אותם לקבוצה בעלת התנהגות קולקטיבית / עדרית, צייתנית וכנועה בתוך הכת פנימה, תוך הצגת מצג מטעה לסביבה החיצונית, וגם למועמדים פוטנציאלים להצטרף אליה.
      האם אין זה מתאים?

  5. Lior Conard:
    למה עדיין נחשב עוזי משולם ז"ל למי שניהל כת?
    כל מה שרצה זה את מה שעושים היום ופתחו אפילו את הגנזך סופסוף. הגיע מעט טיפונת צדק לבקשתו הלגיטימית.
    חבל שהוא לא שרד כדי לראות בעצמו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.